FANDOM


מתוך: المقدمة – אקדמות למדע היסטוריה

<< המספור הוא ע"פ מספרי הפרקים >> ==מטרת ההתאגדות של בני האדם היא עזרה הדדית בהשגת הפרנסה מכל סוגייה:== יישוב מגדלי בע"ח במדבר מן הטעם של מציאת שדות מרעה בשטחים הפתוחים ומשום-כך – חיי נדודים במדבר ע"מ להבטיח את הקיום. מעגל החיים – עבודה קשה ומאומצת בתחילה, התעשרות מן העבודה והתפנות לפנאי ובהמשך – התיישבויות קבע ותחרות פנימית על עושר ופאר. זוהי כבר ישיבת קבע בערים. המצב בישיבת קבע – חיי רווחה, רווחים גדולים יותר. חיי הנדודים הנם הכרח במעגל החיים כפי שמציג אותו אבן-ח'לדון! הבדווים יושבי המדבר מוגדרים כ"קיבוצים טבעיים" במעגל החיים.

חלוקת אנשי המדבר עריכה

– המגדלים תבואה הבוחרים בהתיישבות קבע מבודדת; מגדלי צאן ובקר הנודדים במדבר באופו מוגבל; המגדלים גמלים – נודדים במדבר באופן חופשי ונרחב. הערבים הם בד"כ מגדלי גמלים והם מרחיקים בנדודיהם יותר משאר העמים.

הבדווים הם הבסיס לחיי העיר ולמתיישבים בהעריכה

מסתפקים בדלות של חיי המדבר אך שואפים לעבור לחיי הנוחות בעיר. הבדווי שואף לחיי קבע בעיר וכאשר ידו משגת – הוא יעדיף לעבור לעיר. לעומתו, הן בעיר לא יבחר בחיי מדבר בשום אופן, אלא אם כן הוא מחויב לכך באל-כורחו. מוצאם של רוב תושבי הערים הוא בשבטי המדבר שהתעשרו ועברו לערים.

יושבי הקבע עוסקים בתענוגות ולכן חשופים יותר לרועעריכה

תכונותיהם רעות ומגונות. בני המדבר מחפשים רק את ההכרחי בעולם הזה ואינם צריכים תענוגות ולכן דבקו בהם פחות תכונות ומנהגים רעים. משום כך – הבדווים קרובים יותר לדרכי הטוב מאשר אנשי העיר.

הבדווים הנם אמיצים יותר מאשר אנשי העריםעריכה

מכיוון שבהיותם חיים במדבר, הם נאלצים להתמודד בעצמם עם סכנותיו ולשמור בו על עצמם והם דרוכים וערוכים יותר. בני היישוב, בהיותם במדבר, לא מסוגלים להסתדר ללא הסיוע שיקבלו מן הבדווים.

בחיי העיר, מופעלים על-פי רוב אמצעי אכיפה נוקשים של החוקיםעריכה

דבר זה מביא לאובדן הכוח ("עוז-רוח") של האוכלוסייה ולהתרככותה. חיי המדבר של הבדווים שומרים אותם אמיצים ונכונים יותר מאשר אנשי העיר הכפופים לחוקים. אורח חיים של לימודים ושינון בעיר מביא גם הוא להתרככות ולחוסר כוח (אבן-ח'לדון מסייג את חברי הנביא מכך משום שהם קיבלו על עצמם באמונה ובהשלמה את הנביא ואת תורתו ולא היו צריכים לשבת ולשנן ולפיכך נשמר עוז-רוחם). ציות לחוקים ולימוד רב מביאים להתרופפות "עוז-הרוח".

עשיית הרע, הטבועה בנפש האדם, נבלמת בחיי העירעריכה

ע"י השלטונות (שהם עושי הרע היחידים בעיר). אצל הבדווים, הריסון נובע מתוך הכבוד והיראה מן הזקנים המנהיגים. רגש הקרבה למשפחה והמסירות הנובעת מכך מגבירים את תחושת הביטחון של האדם ואת הסיוע ההדדי בקרב השבט. אם אין ייחוס משפחתי וכל אחד עומד לעצמו, כמעט ולא תתפתח מסירות והדדיות.

קשר הנובע מקרבת דם הוא טבעי לבני האדםעריכה

בני האדם ישאפו לסייע לקרוביהם כאשר הם רואים כי נגרם להם עוול. לפיכך, קרבה משפחתית יוצרת בהכרח סיוע הדדי ומסירות ובזאת חשיבותה. מעבר לתרומה הזו של הייחוס המשפחתי, אין לעסוק בו ואין לחקור את עברה של המשפחה/ של השבט – ידיעה עמוקה מדי של תולדות המשפחה גורמת לאובדן הערך הרגשי שבדבר.

אצל הבדווים, החיים בניתוק שבטי האחד מן השני (שבטים אינם מתערבבים בעודם יושבי-מדבר), קטנה הסכנה לערבוב של הייחוס המשפחתיעריכה

אבן-ח'לדון נותן דוגמאות לשבטים ששכנו בודדים במדבר (קורייש, כּינאנה וכו'...) שאצלם הייחוס היה טהור. מולם, מביא אבן-ח'לדון שבטים שהתיישבו קבע באזורים פוריים (לח'ם, ג'ודאם וכו'...) שבהם החלו משפחות השבטים להתערבב זו בזו והייחוס השבטי התקלקל. אצל יושבי הערים מראה אבן-ח'לדון כי חל תהליך של היטמעות באוכלוסיות פרסיות ולא-ערביות והייחוס שובש לחלוטין ואיבד את חשיבותו כליל.

ייחוס שבטי עלול להשתבש כאשר אנשים מייחוס אחד עוברים מסיבה כלשהי לענפים אחרים בעלי ייחוס אחר ונטמעים בהםעריכה

בהמשך הדורות, הייחוס הישן נשכח והם נטמעים כליל בייחוס החדש. זהו תהליך שהתחולל תמיד ובו ענפים שונים נטמעים זה בזה.

בכל שבט או ייחוס ישנן כמה קבוצות פנימיותעריכה

תתי-ייחוסים. קרבה במשפחה קרובה חזקה יותר מאשר בדרגות שניות ושלישיות. מנהיגות השבטים תהיה בידי משפחה אחת מתוך השבט, המשפחה החזקה, בעלת התודעה הקיבוצית החזקה יותר. המנהיגות עוברת בירושה בתוך המשפחה הזו, לענפים החזקים יותר שבתוכה.

ההנהגה על השבט יכולה להיות רק בידי מי שהינו חלק מן השבטעריכה

אנשים מאותו שבט יסכימו ללכת אחרי מנהיג כיוון שתודעתו הקיבוצית את שבטו חזקה משלהם. הם לא ילכו אחרי מישהו שתודעתו הקיבוצית שונה משלהם. כאמור, המנהיגות עוברת בירושה, בקרב המשפחה החזקה בשבט וזרים בשבט, כיוון שמוצאם ידוע, אינם יכולים לתפוס את המנהיגות.

רק בעלי תודעה קיבוצית-שבטית יכולים להעריך כבוד ואצילותעריכה

כיוון שאלו הם חלקים של תפיסת הייחוס. תפיסת הנכבדות והייחוס המכובד שמייחסים לעצמם בני הערים הינה שגויה כיוון שהשתקעותם בערים מלמדת כי זנחו את התודעה הקיבוצית שלהם ולכן נכבדותם אינה אלא אשליה (אבן-ח'לדון מביא כדוגמה את בני-ישראל, היהודים, שעוטים ייחוס נכבד של אבותיהם ונביאיהם שלמעשה כבר דורות רבים הם הנם כופרים וחסרי ייחוס מכובד אמיתי). גם ההתייחסות לישיבה רבת-שנים בעיר כייחוס נכבד (כפי שמעלה אבו אל-וליד אבן-רוּשְד – פילוסוף ערבי בספרד) הינה אשליה, כיוון שעצם הישיבה בעיר משמעה זניחת התודעה הקיבוצית ואי-השתייכות לקיבוץ. עם זאת, אנשי העיר, כבר אינם מכירים חיים שאינם חיי-עיר ולא מכירים תפיסה קיבוצית אמיתית מהי ולכן טועים בכך.

בני-חסות או עבדים משוחרריםעריכה

המצטרפים לשבט כלשהו, מאבדים את ייחוסם בעבר וההתייחסות היא רק לייחוסם הנוכחי, שאם צבירת הוותק בו הם גם יכולים לזכות באצילות ובנכבדות. עם זאת, מעמד בני-חסות בשבט לא יעלה לעולם על מעמד בני השבט עצמו. אם מתבצע מעבר משבט לשבט, גם אז נמחק הייחוס הישן וההתייחסות היא רק למעמד בקרב השבט החדש.

למעט הנביא, לאיש בעולם אין שושלת אצילה מאז ומעולםעריכה

האצילות התפתחה מהפסקת מצב של שפלות. כבוד ואצילות שנקנו למשפחה מסוימת, יעמדו לה משך ארבע דורות, כיוון שבן הדור הרביעי ייראה באצילות דבר מולד וטבעי השייך למשפחתו מאז ומעולם. במצב כזה, תועבר ההנהגה לענף אחר בשבט. אבן-ח'לדון מציין כי יכול להיות מצב של יותר או פחות דורות עד לביטול כבוד המשפחה, אך מצביע על מסלול בסיסי של הכבוד: בונה ← ממשיך ← מחקה ← הורס.

גזע החי חיי-מדבר הדורשים אומץעריכה

הוא גזע שיוקל עליו לשלוט על עמים אחרים. עם התיישבותו של שבט כזה והתרגלותו להנאות שבחיי העיר – תפחת גם יכולתו לשלוט. אומץ הלב פוחת כאשר הפראיות והנוודות פוחתות. העזה ואומץ-לב, תכונות המנהיגות, קשורות בהכרח גם לנוודות ולפראות ושבט המאבד את פראותו – ישתלט עליו שבט אחר מן המדבר. ==חבר בשבט, בעל תודעה קיבוצית, שיגיע למצב של השתלטות על שלטון, ייעשה זאת, כי זהו טבעו של האדם== עם זאת, אותו מנהיג יהיה חייב לזכות בתמיכתם של האנשים, התלויה בתודעה-קיבוצית משותפת וחזקה. מכאן, שבשבט שבו ישנה משפחה בעלת תודעה-קיבוצית חזקה, היא תדע לאחד את כלל המשפחות האחרות לעין תודעה-קיבוצית כוללת וחדשה. לקבוצות שונות בעלי תודעות-קיבוציות שונות, ישנן הנהגות שונות משלהן, וזהו ההסבר לריבוי העמים והשבטים בעולם. אבן-ח'לדון מסביר תופעה של השתלטות על השלטון בהיחלשות התודעה הקיבוצית של שושלת השלטון והתחזקות התודעה הקיבוצית של שושלת אחרת. המלוכה היא שיא מיצויה של התודעה הקיבוצית.

עם ההשתלטות על השלטון מגיעים גם מנעמי החייםעריכה

כאשר השושלת השלטת עולה לשלטון היא תעדיף לחלק הטבות, רווחים ותנאים טובים לכולם, ואנשי השבט יעדיפו לשמר את שלטון השושלת ולא לאבד את מנעמיהם. במצב כזה, השבט נחלש ומאבד את פראות המדבר וכן נבצר ממנו להשיג בעתיד את המלוכה, משום שתודעתו הקיבוצית נחלשת. דינו של שבט שכזה הוא להיבלע ע"י שבטים אחרים.

צייתנות מקהה את התודעה הקיבוציתעריכה

אנשים יצייתו כאשר הם חוששים כי לא יוכלו להגן על עצמם, ומשום כך, בוודאי לא יצליחו לעמוד מול אויביהם. אבן-ח'לדון מביא כדוגמה את בני ישראל שלא האמינו בכוחם להילחם מול עמי הארץ שהובטחה להם וביקשו ממשה לצאת עם אלוהיו ולהלחם. הפחד של בני ישראל נבע מן הצייתנות שהיו מורגלים בה. עונשם של בני-ישראל על פחדם היו הנדודים במדבר 40 שנה. מן הנדודים במדבר צמחה בקרב בני-ישראל תודעה-קיבוצית חדשה שאפשרה להם לגבור על אויביהם בהמשך. בדומה להשפלה ולציות, עומדים גם המסים שהם ביטוי נוסף להשפלה.

המלוכה הינה טבעית לאדם שבו טבוע יצר ההתאגדותעריכה

המלוכה הינה שיא המיצוי של התודעה-הקיבוצית ולכן גם שיא המיצוי של התכונות הטובות הטבועות בבני האדם. המלוכה, כמיצוי הטוב שבאדם הינה הכלי לביצוע הדין עלי אדמות, כביטוי לטוב של האל. שושלות מלוכה גם מצטיינות במעשים טובים שהן מבצעות באזורי שליטתן, כלומר אנשי ההנהגה ראויים להנהגה. המלוכה ראויה לאנשים טובים, בעלי תודעה קיבוצית מפותחת, שישרתו בה ואומה המפתחת תודעה קיבוצית ומקיימת מעשים טובים, ראויה למלוכה. עם זאת, אם האומה לא זכאית למלוכה, מפאת מעשיה הרעים, האל יביא אותה לעשיית מעשים רעים שייגרמו לאבדן המלוכה.

כאשר האומה פראית, כלומר איננה מבוססת על התיישבות קבע וחקלאות הכובלת אותה למקום אחד, ממלכתה נרחבת יותרעריכה

משמעות הדבר היא שלשבטים חסרי בסיס טריטוריאלי אין מגבלה בתחום ההשתלטות וההתפרשות ואין הבחנה בגבולות טריטוריאליים, גיאוגרפיים או אקלימיים.

המלוכה נשארת בענף אחד ומסוים של אומהעריכה

תעבור בתוכו ולא תצא ממנו, כל עוד מתקיימת בענף זה של האומה התודעה הקיבוצית. השלטון יעבור לענפים בתוך שושלת המלוכה אשר הורחקו מן השלטון וממנעמיו ולא "התקלקלו" והושחתו בכוחו של השלטון, ושאלו האחרונים יזכו בשלטון, יתקלקלו ויושחתו, יעבור השלטון לענף "נקי" אחר וכן הלאה.

המנוצח ישאף ללכת בדרכיו של זה שניצח אותועריכה

מתוך אמונה כי דרכיו הם הנכונות והמושלמות וכי הן מה שהביא למנצחו את הניצחון עליו. השכנוע העצמי הזה בגדולת המנצח הופך לאמונה של המנוצח והיא שמביאה לחיקוי דרכי המנצח. השכנוע העצמי מביא את המנוצח להאמין כי הניצחון עליו בא משום העדיפות של המנצח במנהגים ודרכי-הפעולה והאמונה ולא בגלל כוח התודעה הקיבוצית או כוח הגבורה. מכאן שהמנוצח ישאף להידמות למנצחו מבחינה חיצונית ופנימית, כניסיונם של ילדים לחקות את אביהם. כאשר עם חזק ומנצח יושב בקרבו של עם אחר, ניתן לראות כיצד העם המקומי ירצה להידמות במנהגיו ובלבושו לעם הכובש היושב בתוכו.

עמים המשתעבדים לעמים אחרים, חזקים מהם, מגלים עצלות ואדישות והופכים תלויים בכובש לשם פרנסהעריכה

בדרך זאת, עובדת במהרה גם התודעה הקיבוצית של העם הנכבש ומכאן דרכו לכליה מתקצרת, בין אם הגיע למלוכה, שהיא שיא ההתפתחות, ובין אם לא. ע"פ אבן-ח'לדון, זהו טבעו של האדם, אשר בהיותו נכבש ומנוצח, הוא הופך לכנוע ואדיש, ואינו דואג עוד לצרכיו.

ערביי המדבר שהינם "אנשי שוד והשחתה" יעדיפו להימנע ממלחמה אם קיימת ברירהעריכה

ויעדיפו לשדוד את מה שלא יביא להם סיכון. עם זאת, הערבים לא יצאו למלחמה מול יעד מבוצר בהרים ויעדיפו ללחום מול יעד אחר, קל מקודמו. הערבים יעדיפו להימנע מקשיים וסכנות. לעומת זאת, המישור בעבור הערבים הינו יעד קל ומועד לשוד – מחוסר צבא, ממשלה או הגנה. הערבים יפשטו על מקום כזה שוב ושוב עד שיביאו לכניעתו ולבסוף גם להיכחדותו.

ערביי המדבר הם עם פראי המעדיף חיי פרא על חיי יישובעריכה

משום שאין בחיי הפרא כפיפות לעול שלטוני. טבע פראי זה של הערבים עומד בסתירה לתרבות (חיי העיר) ותפיסתם את המצוי סביבם שונה מתפיסת יושבי העיר (כמו בדוגמת השימוש באבנים). מכאן, שהערבים הפושטים על אזור מסוים מביאים לבסוף להחרבתו. בנוסף, רגילים הערבים להתפרנס מן השוד ובמצב שהם חופשיים לעשות כן באזור מסוים – זה סימן שהמנהיגות וההגנה באזור זה חוסלה ולכן גם התרבות לא מתקיימת עוד. בנוסף, הערבים אינם מכירים בערך העבודה ולא מקיימים חיי סחר ועבודה תקינים, כך שמתעמעם היסוד המסחרי החשוב שביסודה של חיי העיר. הערבים גם אינם מעוניינים בסדרי-שלטון, באכיפת-חוק ובמתן הגנה לתושבים, ודאגתם היחידה היא הפקת הנאה מקסימאלית מרכוש התושבים ואין מעניינם לשמור על הסדר והחוק. מכאן, שאזור המצוי בשליטת הערבים נועד לתוהו-ובוהו ומכאן גם להרס התרבות. גם התחרות בין הערבים על השלטון מביאה לעושק נורא של התושבים, מה שלא מאפשר קיומה הסדיר של תרבות.

ערביי המדבר שהינם גסים יהירים ושאפתנים לא נכנעים בקלות למרות גורם אחרעריכה

עם זאת, הדת, כגורם מאחד, יוצרת להם מכנה משותף פנימי, המאחד אותם לפעולה משותפת. הדת נוגעת לכל ערביי המדבר, מרסנת אותם ואת תכונותיהם הרעות. יתר על-כן, ערביי המדבר הם המהירים ביותר לקבל את דרכי הדת והנהגתה, כי אופיים נקי מרוע ומתכונות רעות.

ערביי המדבר מורגלים בנדודים ואינם צריכים את מה שיישובי הקבע מציעים וצריכים ואינם נסמכים על איש לשם קיום חייהםעריכה

לפיכך, לערביי המדבר קשה במיוחד לקבל את מרותו של שלטון. מנהיגם נוהג בהם יפה מכורח ההבנה כי יש לשמר את התודעה הקיבוצית החשובה להישרדות. הרגלם של אנשי המדבר לפשוט לאומה כלשהי, לנצל את רכושה ככול הניתן ולהזניח כל סדר שלטוני שהוא, גורם להחרבת התרבות ולתוהו-ובוהו. לפיכך, רחוקים ערביי המדבר משלטון המלוכה ואם הם עולים למלוכה, זה יכול להיות רק בהשפעת כוחה המרסן של הדת.

תרבותם של אנשי המדבר נופלת מתרבות ישיבת הקבעעריכה

משום שהם תמיד חסרים את היכולת לקיים חיי יישוב במלואם – הם יחסרו תמיד את ידע אחת המלאכות החיוניות לקיום חיי עיר, יחסרו כסף מזומן. יושבי המדבר צריכים את הערים לשם קיומם הבסיסי של חייהם ואילו הערים זקוקות ליושבי המדבר רק לשם צריכתם של מוצרי מותרות. מכאן, שכל עוד יושבי המדבר אינם עולים למלוכה, הם חייבים להיכנע למה שדורשות מהם הערים והמלכים שבראשן. מלכים אלו יכפיפו את יושבי המדבר בדרכי שונות לרצונם ולמרותם.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית