FANDOM


הקדמהעריכה

• השבטים בירדן היו והינם בסיס הכוח של המשטר ההאשמי. למרות זאת אין בהם דבר ההופך אותם טבעית לתומכי המלוכה והתנהגותם הזו איננה "שבטית" טיפוסית. תמיכת השבטים בהאשמים – מיצוי של תהליך היסטורי של כינון מדינה שבו שולבו השבטים במדינה, תוך קבלתה וקבלת הסדר שהיא מתווה. ההאשמים לא כוננו את המדינה תוך הכנעה כוחנית של השבטים ובכך הם נבדלים מדוגמאות אחרות במזה"ת.הצלחת תהליך כינון המדינה תוך שילוב השבטים הוא סיבה חשובה בהצלחת המשטר ההאשמי בירדן. • השבטיות הייתה גם מוטיב מרכזי בהתפתחותה של ירדן. ההאשמים, באופן חריג שילבו את השבטים ונתמכו בהם לשם הבטחת הלגיטימציה שלהם. במרד הערבי של 1916, איחד האמיר חֻסַיְן ממכּה שבטים כנגד האימפריה העות'מאנית. המשפחה ההאשמית של חֻסַיְן יחסה עצמה למשפחת הנביא ואימצה סמלים דומים. מחקרים (Layne '94, Shryock '97) מראים כי השבטיות היא עודנה מרכיב חשוב בזהות הירדנית-המודרנית והשבטים עודם מרכזיים בירדן. • ע"מ להבין את יציבותה של ירדן ואת מקומם של השבטים בה, יש להבין את התהליכים בשנים המכוננות של המדינה – תחת המנדט הבריטי ושלטון עבדאללה. ספרות המחקר מוכיחה לכאורה כי כבר בשנות ה-20 וה-30 הוכנעו כליל כלל השבטים (וע"פ עדות Glubb, בשנים 30'-32'). תהליך שילוב השבטים היה ארוך ודינאמי – החל ב-1921 והסתיים בשנות ה-40, עם סיום המנדט. • כבר בשנות ה-30 השלטון המרכזי התקדם ומילא פונקציות שהיו קודם לכן בחזקת השבט, אך עדיין היו השבטים חזקים, והמדינה הייתה צריכה לשאת-ולתת עמם בנושאים שונים. עבדאללה הבין כי מוטב לשתף את השבטים המדינה והשבטים שיתפו פעולה, זכו במימון ממשלתי וכן שמרו על כוחם וחשיבותם. • 3 בעיות מתודולוגיות מנעו תיאור נכון של יחסי השבטים והמדינה במחקר: (1) התמקדות בפוליטיקה ודיפלומטיה ולא בסוגיות חברתיות (2) התבססות על מקורות בריטיים (בשנים הראשונות הבריטים ראו בשבטים מכשלה ולאחר מכן, כשאר התחזקה אחיזתם, זלזלו בשבטים) (3) חוסר הערכה של המורשת העות'מאני של עבר-הירדן והצגה של המנדט והמלוכה ההאשמית כחידוש, למרות המורשת השלטונית העות'מאנית המוכחת, כולל ביסוס מוסדות ושילוב שבטים. • היו גם בעיות תיאורטיות במחקר – (1) הנחה כי המדינה המודרנית תגבר על כל צורת מנהל מסורתית, שהביאה לחוסר התעסקות עם השבטים, שייעלמו ממילא (2) חוסר הבנה של חברות שבטיות ותפקידן במדינות מודרניות מתהוות. המחקר הניח קיום של חוסר התאמה בין שבט ומדינה, ציפה לעימות בין השניים, ולא זיהה אינטרסים משותפים ושיתוף-פעולה. • ספרות מחקר מן השנים האחרונות מציעה מודלים אחרים: אין עוד הבחנה בין שבטים ומדינות, אלא אפילו שיתוף-פעולה אפשרי. השבטים מגיבים בצורה שונה לכינון מדינה ומנסים לקדם אוטונומיה משלהם ואילו המדינה יכולה או להרוס ולחסל את השבטים, או להגיע למוֹדוּס וִיוֶונְדִי עם השבטים, להתקרבות ולקואופטציה. • המחקר המודרני מבקר את הראייה של המדינה כשחקן בודד בזירה הפוליטית, אלא כעוד מתחרה בזירה הפוליטית המורכבת. המבנה החברתי המפוצל הוא מפתח להבנת המדינות החדשות – המדינה היא זירת תחרות על משאבים ועל כוח. • עוד יכולים להעשיר את המחקר גם הסתמכות על מקרי מחקר היסטוריים רבים יותר, על מקורות ופרוטוקולים ירדניים בני התקופה, על היסטוריה שבע"פ (Oral History) שהיא עדות חשובה לנקודת מבטם של בני-השבטים שלא השאירו חומר כתוב, ועל חומרים מן הארכיון הציוני. מקורות אלה אינם מספקים, אך ביכולתם להאיר את מרקם היחסים בין השבטים לבין המדינה.


החברה השבטית בירדן ערב הקמת האמירותעריכה

• עד הקמת האמירות בעבר-הירדן ב-1921, היו השבטים מסגרת ההתייחסות הפוליטית העיקרית באזור ואליהם השתייכו מרבית התושבים. עבדאללה בהגיעו, מצא חבל ארץ הנשלט ע"י השבטים החזקים – מצב דומה למצב שהיה בטרם הרחבת הסמכויות העות'מאניות בסוף המאה ה-19. זרים שראו את המצב לא מצאו את ההיגיון בפעילות השבטים, אך פעילות זו הייתה למעשה ניסיון להתוויית גבולות, לעריכת בריתות, לחיזוק גביית מסי-ח'אווה ולשיפור-עמדות אל מול הלא-נודע בעבר-הירדן. • השבטים הצטיינו בהשגת תמיכה מגורמים חיצוניים – האשמים, עות'מאנים, בריטים, צרפתים, ציונים ופלסטינים – כולם התחרו על תמיכת השבטים. כך נתחזקו גם מנהיגים שבטיים גדולים כמו עודה אבו-תאיה (חֻוִיטַאת) וכן מִתְ'קַאל אל-פאיז (בני-צח'ר). • חלוקה גיאוגראפית של השבטים: דרום – שבט חויטאת, על שני פלגיו, השולט על העיירות הקטנות של הדרום. אזור כּרכּ – בשליטת שבטי הקצבה ושבט המג'אלי. מרכז – חלוקה בין בני-צח'ר שהשפיעו בעמאן ובאזורה ובין שבטי הבלקא בראשות עַדְוַאן. צפון – אזור שהמחקר התייחס אליו כמיושב, אך בפועל היה בעל אופי שבטי מובהק, בשליטת משפחות בולטות. • ב-1921 עם כינון האמירות, נוצרה בעיה – איך שולטים ומשתלטים על בריתות שבטיות ותיקות, חמושות ומאורגנות היטב, שבראשן מנהיגים שאליהם כפופים כל חברי השבטים?

צעדים מהוססים לכיוון מדינה: שנות העשריםעריכה

• בעשור הראשון לכינון האמירות ההאשמית, עדיין נותר כוח רב בידי השבטים – זאת משום האתגר הרב שהעמידו השבטים בפני השלטונות, מיעוט האמצעים שעמדו בפני עבדאללה והסיוע המועט מצד המנדט. למרות זאת – כבר אז החל שילובם של השבטים במדינה. • הבריטים ראו בעבר-הירדן אזור פחות-חשיבות בין עיראק לפלסטין והתייחסו בבוז לעבדאללה. מכאן, הסיוע שבו תמכו הבריטים באמירות היה מינימאלי, ורק מעט קצינים ופקידים בריטים הוצבו בעבר-הירדן כסיוע לעבדאללה. עבדאללה לא היה אהוד על הבריטים ומרביתם שאפו להפילו. רק בשנת 1922 הוצאה עבר-הירדן מתחום "הבית הלאומי היהודי" בא"י ורק ב-1928 נחתם הסכם אנגלו-ירדני המסדיר את עתיד המדינה ומכיר בשלטון עבדאללה ושושלתו. • סמכויות השלטון בידיו של עבדאללה היו נרחבות והוא הפקיד את מרביתן בידי שריו, כשהוא יצא לרתום את השבטים במדינה לשיתוף-פעולה עמו. עבדאללה ניהל פוליטיקה שבטית, דוגמת זו של אביו בחג'אז, ע"מ לשמור את הסיוע מצד השיח'ים ולרקום עמם קשרים אישיים.הוא העניק לשיח'ים מתנות וטובות-הנאה ובכך זכה בתמיכתם ובשיתוף-פעולה עם השבטים החזקים. השיח'ים קשרו את האינטרסים של שבטיהם ואת אלו של המדינה והשתמשו בכוחה של המדינה ע"מ לפתור את בעיותיהם (כמו במקרה עם פלישות האִחְ'ואן הווהאבים). • לא כל השבטים נהנו משיתוף הפעולה עם המדינה – הנהנים העיקריים היו השבטים הנוודיים ואילו השבטים המיושבים סבלו כפליים: גם מן הפיחות במעמדם מול השבטים הנוודיים וגם מן העובדה שהם, כתושבי אזורים בהם אחיזת הממשלה חזקה, היו צריכים לשלם מסים כפולים, לשם מילוי קופת המדינה הריקה. מתוך מחאת השבטים הזו, השתלטו הבריטים על הממשל הירדני ב-1924 בשאיפה לכונן במדינה ישות כמו-בריטית שבה מקוים שלטון-חוק. הבריטים, בראשות Cox ו-Peake ניסו לחזק את עוצמת הממשלה ע"ח התחזקות השבטים, והצליחו באזור שבין המסילה החג'אזית לבין נהר הירדן, אזור שבו, גם השבטים הנוודים נכפפו למרות הממשלתית. למרות זאת, נכשל הניסיון הבריטי לכפות באזור ממשל באורח בריטי מחוץ לערים והממשלה שוב נזדקקה לשיתוף בין בני השבטים לבין עבדאללה, שהפך מקובל על הבריטים לבסוף.

שינוי מאזן העוצמה: ביסוס כוחו של השלטון המרכזי ביחס לשבטיםעריכה

• במחצית שנות ה-30 היה המצב שונה, ולממשל עמד כוח רב אל מול השבטים, זאת משום הידוק השליטה על השבטים שכפו הבריטים וכן משום חולשה צבאית וכלכלית של השבטים. ההסלמה בפשיטות מכיוון ח"א ערב, הורתה לונדון על הממשלים במחוזות לכונן שלטון בריטי ישיר במדבר. לשם כך גויס קפטן John Glubb, שנחשב מומחה לשבטים מעיראק. הוא הקים באזור את "סיירת המדבר ותוך שנתיים חדלו הפשיטו, והורחבה סמכות הממשל למדבר. גלאבּ, שהצליח להכפיף את השבטים למדינה, תפס את מקומו של עבדאללה כמתווך המקובל בין השבטים לבין הממשלה. • חוץ מהצלחתו של גלאבּ, יש לציין את חולשתם של השבטים כתוצאה מההשפעה של המשבר הכלכלי העולמי שאותו חשו היטב ואסונות טבע שפקדו את עבר-הירדן באותה עת. • עמ' 96

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית