FANDOM


מנשרי, דוד: בין אסלאם למערב/ - עמודים 161-116 1996 פרק יא'- המהפכה הלבנה- ההתמערבות בעיצומה: המהפכה הלבנה החלה ב-1963 . השאה והנאמנים לו ראו בה כגורם שיהפוך את איראן להיות אחת מהמדינות המפותחות ביותר בעולם. מתנגדיו של השאה ראו בה סמל לצרותיה של איראן. ב 1963 מחמד רזא שאה היה מספיק מבוסס בשלטון והיה לו את הכוח לממש את תוכניות ורעיונות המהפכה והתגובה העממית כנגד המהפכה הלבנה הייתה יוצאת דופן. המהפכה הלבנה ( הקרויה גם בשם " מהפכת השאה והעם") הייתה תוכנית מקיפה וכוללת לרפורמה יסודית ומעמיקה. תוכנית המהפכה שימשה כבר מההתחלה כמצע למדיניותה החברתית, כלכלית, פוליטית ולאומית של איראן והשאה כיוון את עיקר מאמציו ליישום עקרונותיה. חלק מרעיות המהפכה השאה ניסה לממש קודם לכן אך הפעם היו שני הבדים עיקריים: א. בשנות ה-60 נקבע מצע אידיאולוגי, הוגדרו מטרות וגובש לוח זמנים לביצוע. ב. כעת לשאה יש עוצמה פוליטית, ואת הכנסות הנפט שיעזרו לו לבצע את רעיונותיו. בשל היקף רחב של שינויים שהשאה רצה לבצע, לוח זמנים צפוף ושיטות כפייה של הרפורמות- נוצרה מורת רוח בקרב הציבור. זו הייתה מהפכה חברתית, רבת ממדים ששאפה ליצירת חברה שוויונית יותר, מהפכה כלכלית ששאפה לפתח את איראן תות ניצול הנפט , מהפכה פוליטית שדגלה בהשתתפות עממית וחופש אישי של האזרחים וכן מהפכה לאומית. גולת הכותרת של המהפכה הייתה הפיכת איראן לאחת המעצמות המפותחות ביותר במזה"ת בפרט ובעולם בכלל. השאה, ששאף להגשים את מטרותיו, רצה לבסס את מעמדו באיראן ובעולם ולרכוש מעמד נכבד כמו כורש הגדול. בבסיס עמדה השאיפה להחזיר עטרה ליושנה אך מבחינתו התמצה פאר העבר בשלטון המלוכה הטרום אסלאמית ולא בתקופת הזוהר של האיסלאם. הסעיפים העיקריים של תוכנית המהפכה היו: רפורמה אגררית, רפורמה חינוכית, שיתוף הפועלים ברווחי המפעלים התעשייתיים , כינון יחידות חינוך, בריאות וכו'. רעיונות מרכזיים אחרים היו אלה שצידדו במתן זכות בחירה לשנים והעלאת מעמדן בחברה. אומנם הדבר לא נאמר בפרוש אך נראה כי יסוד כוח המהפכה היה שינוי דפוסי הכוח החברתיים, כלכליים ופוליטיים מסורתיים וזאת על מנת לרכז עוצמה בידי השאה. למעשה ביקש השאה לפגוע בבסיס הכוח של האליטות המסורתיות , להקים במקומן אליטות חדשות וליצור בסיס תמיכה עממית בשאה ובצאצאיו לטווח ארוך. את המהפכה ביקש השאה לקדם ע"י תהליך של חילון וזאת על מנת להפחית מכוח העולמא. עם כל הרצון הטוב להטיב עם האיכרים רצה השאה לעשות רפורמה אגררית כדי להפחית מ כוח הפאודלים שבעבר היוו איום לשלטון המרכזי. השאה שאף לטפח שכבה של אנשי דת מטעם שיסבירו את שלטונו וייתנו לו גיבוי אך יהיו חסרי מעמד עצמאי שעלול להוות אתגר. כמו כן שאף השאה לטפח אליטה אגרו תעשייתית חדשה שחיית בנאמנות לשלטון כדי להפיק רווחים חדשים ולטפח אליטה מסחרית חדשה שתהיה נאמנה לשלטון ותהיה חסרת השפעה ציבורית. את השבטים שאף השאה ליישב ולפרק מנשק. האשה האמין כי יחסי הגומלין בין שליט ונתיניו צריכים להתבסס על שירותים וטובות הנאה שנותן המשטר ועל תמיכה פוליטית שיתנו לו נתיניו. • הרפורמה האגררית –מתן אדמות לאיכרים- תביא ליצירת תמיכה עממית במשטר. • הרפורמה החינוכית- תעודד תמיכה יותר מושכלת בקרב העם כלפי המלוכה ותסביר להם את צדקת דרכי השאה , תרומתו למדינה ולעם. השאה ביקש להבטיח את מעמדו גם תוך הישענות על הצבא וכוחות הביטחון. גיוס אינטלקטואלים מטעם היה אמור לעודד תמיכה נוספת. פעולות כגון כתיבת סיסמאות המהפכה בבתי הספר ותלית תמונותיו של השאה בכיתות נועדו על מנת להפחית את התמיכה בדת ולהגביר במקביל את הנאמנות לשאה ולמלוכה.

כדי לקדם את מדיניותו  ניסה השאה להציג את עצמו כשליח האל  אף כי למעשה הנהיג מגמות אנטי דתיות בוטות.

עם הכרזת המהפכה תבע השאה את שילוש הנאמנויות המקודש: א. ח'דא- אלוהים ב. שאה ג. מיהאן- מולדת אולם עם כינון מפלגת רסתאח'יז 1975, תבע שילוש נאמנויות חדש: א. הסדר מלוכני ב. חוקה ג. המהפכה הלבנה השאה ניסה לחזק את מעמדו גם תוך ניצול מסורת המלוכה האיראנית , פיאור העבר המלוכני, ומעמדו של כורש הגדול.נעשו מאמצים לטפח את השירה הלאומית, ולשחזר אתרים ארכיאולוגיים מהעבר הטרום אסלאמי כדי ליצור קשר ישיר לשושלת האכמנית. בדרכים שונות , ניסה השאה ליצור קשרים לכורש הגדול. וזאת לשם האדרת מעמדו ( של השאה).

מה היו הגורמים שהניעו את השאה לעשות הכל בזמן כה צפוף ובאופן כה זריז?

א. המערב מתקדם גם כן ואם איראן רוצה לסגור את הפער בינה ובין המערב עליה להזדרז. ב. על איראן לנצל את רווחי הנפט שברשותה כי אחרת יש סיכוי שתאבד אותם. ג. הוא רצה להיות אחראי לקידומה של איראן ולהגיע לתוצאות בעודו חי. אולי חשב כי יורשו לא יוכל להמשיך באותה התנופה או שרצה להבטיח את עתיד שושלתו. השאה רצה להספיק לכונן רפורמות רבות ולכן היה נתון בדילמה של איכות הרפורמות לעומת כמותן. נראה כי היה מוכן להתפשר על איכות הרפורמות על חשבון הכמות. הוא סבר שתהליך דמוקרטי שהוא מטבעו איטי, עלול לסכן את תוכניותיו. המהפכה, לא רק שלא פתרה את בעיות הציבור הרחב אלא שהבעיות לעתים רבות החריפו. המהפכה עודדה מורת רוח והסתיימה בהתפרצות עממית- מהפכנית שהביאה למיגור המלוכה. ישנם 4 תחומי מצוקה אשר החרפתם עוררה התנגדות רבה יותר לשלטון: א. התגברות מצוקות חברתיות כלכליות- הגורם שעורר את ההתנגדות הרבה ביותר. ב. הכבדת יד השלטון המרכזי. ג. פגיעה ברגש הדתי של הציבור ופגיעה במעמד הדת והעולמא. ד. התגברות הנוכחות הנצלנית של המערב באיראן. הבעיה המרכזית של איראן הייתה גידול מואץ באוכלוסיה, שיעור גבוה של אוכלוסיה צעירה בעוד הממשלה מתקשה לספק להם שירותים עיקריים מצופים: חינוך, בריאות, תעסוקה ושיכון. האינפלציה הייתה מכה נוספת בעיקר בקרב השכבות הנמוכות. במקביל לגידול באוכלוסיה היה תהליך עיור. הערים גדלו במהירות וללא תכנון, בלי דאגה לתעסוקה ולשירותים. חמורה במיוחד הייתה הבעיה בעיר הבירה. העיר לא יכלה להכיל את כל הבאים אליה, בעוד המעבר מהכפר אל העיר היה מעבר מסביבה מוכרת ובטוחה אל עולם חדש. בערים הם ראו את הפער בניהם ובין העשירים. כתוצאה מכך גברו רגשי הזעם והתסכול בקרבם. הייתה תחושה של ממשלה עשירה מול עם עני. אנשי הדת הם אלו שניסו לאסוף את ממורמרים אלה לחיקם. זיקתם של הכפריים – לשעבר לדת גברה בעיר. השאה ניסה להילחם באינפלציה ע"י קביעת מחירים קבועים ודרש שעל כל מוצר יירשם מחירו. בעלי עסקים חויבו להחזיק חשבוניות ולתת קבלות ואף נשלחו פקחים לרשום דו"חות ולהטיל עונשים חמורים על המפרים את התקנות. כל זה עודד את ההתנגדות לשלטון. ב-1975- מיתון כלכלי. ככל שהתחזק משטר השאה בלטה ההתעלמות מהאזרח ומחירותו. סמכות השאה הייתה בלתי מעורערת ועל פגיעה בכבודו הוטלו עונשים חמורים. היה פער ניכר בין מה שהשאה הטיף לא לבין המציאות שנוצרה בהשראתו ותחת הנהגתו. ב- 1975 כונן השאה מפלגה יחידה- רסתאח'יז שהנאמנות לה הייתה מחובתו של כל אזרח. הוא התנהג כאילו הוא והמדינה הם ישות אחת ודרש שגם העם יתנהג כך אל המציאות. למעשה טיפח השאה מעין עבודת אלילים. ב-1977- אפשר השאה ליברליזציה מסוימת ( נראה כי כניסתו לבית הלבן של הנשיא ג'ימי קרטר, לחצו לערוב לזכויות אדם, ומחלת הסרטן בה לקה תרמו לכך). מדיניותו בנושא הדת הייתה גם היא מקור להתמרמרות וצעדיו התפרשו כמדיניות המכוונת כלפי הדת והעולמא ( שינוי לוח השנה, החגיגות ל-2500 שנים למלוכה האיראנית והנהגת שעון קיץ (לראשונה ב- 1976) נתפסו גם הם כמכוונים נגד הדת). באיראן הייתה תחושה כי אוצרות הנפט האיראניים נעשקים ע"י הזרים. הזרים נתפסו כמי שתמכו בשאה ובכל מה שמשטרו סימל. המערב כעת היה אשם בכל: באופי המשטר, בכלכלה הכושלת, ובפגיעה באיסלאם. המהפכה שנועדת להיות " מהפכת השאה והעם" הייתה של השאה בלבד. העם לא ראה עצמו כחלק ממנה ולא נהנה ממנה. 4 תחומי המצוקה שצוינו לעיל יצרו פעם נוספת מכנה משותף בין תנועות אידיאולוגיות, פוליטיות וחברתיות שונות כנגד המשטר ומדיניותו. האסלאם הפך הפעם לדבק המלכד של תנועת ההתנגדות החדשה אשר ח'ומיני היה למנהיגה הבלתי מעורער. פרק י"ב- תורת ח'ומיני המהפכנית: החזרה לאסלאם:

  • באיזה מידה הייתה המהפכה אסלאמית ( שורשים, מטרות, מניעים)?

בהיות האסלאם דת טוטלית כולם נתפסים בה כחלק מהדת. אולם המערב- המבחין בין דת ודפוסים חברתיים, שיטה כלכלית וכו', מניעי המהפכה חורגים ממה שמקובל להגדיר כ"דתיים". נראה כי מי שאמון על עולם על עולם המושגים האסלאמי יראה באלה שורשים דתיים בעוד מי שאמון על ההגדרה המערבית יבחר לעצמו מושגים כלליים יותר. המהפכה באיראן היא תנועה דתית במשמעות המוסלמית הרחבה של המושג אך שורשיה מורכבים יותר ממה שמכונה "דתי" בהגדרה המערבית. מניעיה מצדיקים את ההתייחסות אליה כדתית.

  • מדוע דווקא אסלאם?

הפניה לאסלאם היא ביטוי למורת רוח מהמציאות בחברה המוסלמית ולאכזבה מהפתרונות שהוצעו ונוסו בעבר. מס' גורמים חברו יחד לתיעול החיפוש אחר המענה דווקא אל האסלאם: היותו מושרש עמוק בקרב המאמינים, היותו הגורם המלכד העיקרי של החברה המוסלמית למרות חדירת המערב, כשלון המנהיגות החדשה וכו'. בתקופה הנידונה גברה האטרקטיביות של האסלאם והתחזק כוח המצדדים בו.

  • עד כמה הייתה התנועה המהפכנית נאמנה למסורת האסלאמית או הינה האסלאם ובאיזה מידה היא מבטאת מהפכה בתפיסה האסלאם?

אם הכוונה בשיבה לאסלאם- שיבה לעקרונות ראשית האסלאם, התנועה שמרנית אך אם הכוונה למסורת שהתפתחה לאחרונה הרי יש בתנועות אלה חדשנות, שינוי ומהפכנות יותר מאשר שמרנות ומסורתיות. בתורת חומיני יש יותר שינוי וחדשנות מאשר המשכיות ומסורתיות. ניקי קידי על חומיני: " לרבות מהשקפותיו אין זכר אצל אנשי הדת שקדמו לו בממסד השיעי, מצד שני תפיסות שהיו מקובלות בשיעה נעלמות בהגותו". מכך נסיק כי המהפכה הייתה מהפכה שיעית ותורתה היוותה מהפכה בשיעה. תורת חומיני הפכה להיות תורת המהפכה ועל פיה ביקש המשטר המהפכני לעצב את מדיניותו. עקרונית- תורה זו הטיפה לחזרה אל האסלאם הטהור שלא מושפע מזרים. יישום תורה זו יכונן משטר הבנוי על חופש פוליטי וצדק חברתי וישמש ערובה לניתוק המוסלמים מעושק האימפריאליזם. ההטפה לכינון משטר אנשי דת הייתה הממד המהפכני ביותר ( האחדה מחדש של סמכויות הדת והמדינה, הפקעת הסמכויות מידי המלוכה וכו'). ברעיון זה הייתה גם כפירה בלגיטימיות המלוכה כמוסד שלטוני אסלאמי. רעיון זה התמצה ב " ולאית י פקיה" ( שלטון הפקיה) שהוא בסיס למשטר אסלאמי (חוכומת י אסלאמי) תקין. בגישה זו אכן הייתה מהפכה. בהעלאת הגישה היה שינוי של ממש לגבי גישות הזרם המרכזי בשיעה וכאשר אימץ אותה המשטר המהפכני הייתה תפנית באיראן ובשיעה. העולמא השיעים באיראן לא יצאו תמיד נגד השלטון . הם נתנו לשאה לגיטימציה כ"צל אללה עלי אדמות".

בספרו " כשפ אל אסראר" ( גילוי הנסתרות) תבעי חומיני כי יהיה פיקוח של אנשי הדת על הרשות המבצעת וכי השלטון יתנהל ע"פ ערכי האזלאם. עוד טען חומיני כי עדיף ממשלה גרועה על חוסר שלטון וציין שזו הסיבה שהעולמא משת"פ עם הממשלה.

בשנות ה-60 הוא עדיין נמנע מהגדרת השלטון המלוכני כבלתי אסאמי . בשלהי שנות ה 60 שינה חומני את גישתו. הוא פסק כי הממשל הלגיטימי היחיד הוא זה הנתון בידי אנשי הדת. בספרו " ולאית י פקיה" הוא פסל את הסדר המלוכני וכל משטר שאין עומד בראשו פוסק הלכה. זו מהפכה בתפיסת השיעה ובתפיסת חומיני עצמו. חומיני הפך השקפות אלה לאידיאולוגיה של המהפכה והשלטון במשטר החדש ושינוי נוסף היה ביחסו של חומני ללאומיות: גישת העולמא לאומית והם שעמדו בראש התנועה הלאומית החדשה. גם חומני עצמו לא התנגד ללאומיות האיראנית. בסוף שנות ה 60 הוא פנה לטובת רעיון אחדותי כלל מוסלמי. ע"פ גישתו החדשה – ישנה- עצם הרעיון הלאומי מנוגד לערים הבסיסיים של האסלאם. הרעיון הלאומי נראה בעיניו מזימה לפיצול העולם המוסלמי והחלשתו. גם התפיסה הלאומית המערבית המקדשת את ריבונות העם , הייתה זרה לרוחו. חומיני הטיף לפוליטיזציה של העולמא ושל החברה בכלל. הוא הטיף לניצול סדרי הפולחן כדי לעורר את הלבבות. מבחינתו האידיאל היה ניצול המסגדים כדי לטפח נאמנות במאמינים שיצאו לשדה הקרה שהם חדורי " נכונות להקרבה ולמסירות נפש". במהפכה זו יש גם שינוי בדוקטרינה השיעית כפי שהתפתחה במאות האחרונות. למקום מושבו של חומני מ 65 במקומות הקדושים לשיעה בעיראק היה חלק נכבד בגיבוש עמדותיו. היו לו מגעים עם הוגי דעות מחוץ לממסד הדתי . באיראן הרוב היו שיעים והעולמא חיו בחברה שרובה שיעית. בעיראק- חברה מעורבת. ישנם גורמים נוספים אשר השפיעו גם הם להקצנה בהשקפותיו ( כשלון המנהיגות הדתית הסתגלנית, הרקע האישי שלו, תכונות אופי שלו וכו'). חומיני- בולט מבין בכירי העולמא ולכן תורתו האפילה על ההשקפות האחרות בקרב העולמא והפכה לתורת המשטר האסלאמי עם חילופי השלטון. כאשר שהה חומיני מחוץ למדינה היה בולט "שריעתמדרי" שדגל במתינות בחזרה לאסלאם וקרא ליישום האסלאם בדרך נכונה ומתקדמת תוך שימוש בשכל ותבונה ( עגקל ומנטר), בברירת פרשנות ויישום החוק האלוהי . גישה יותר לאומית מפן אסלאמית. הוא היה ער לסכנות הטמונות בשלטון אנשי הדת אך בשלב מסוים הוא ואנשי עולמא בכירים נאלצו להסכין לכיוון חומיני. התמיכה בתורת חומיני באה בעיקר מהשכבות הנמוכות של הממסד הדתי. משנות ה- 60 גברו הקולות שקראו לחזרה אל הדת כאמצעי היחיד להחזיר עטרה ליושנה. הדחף והתמיכה להגות זו באו ע"י הוגי דעות שלא הייתה להם השכלה פורמלית ומקיפה. אחמד- כתב את החיבור "ע'רבזדגי" – מחלת/מכת המערב. טען שהמערב אינו פתרון הבעיות אלא הגורם להן ( ואינו קרש הצלה כפי שרואה בו החברה המוסלמית). אנשי רוח כגון שריעתי ואל צדר היו בעלי גישה אנטי אימפריאליסטית שזכו לאהדה וכתביהם נקראו בהתמדה. מהצד המהפכני היו קבוצות שהתנגדו לשאה ולמשטרו. הן כללו תנועות רבות שניתן לשייכן למרכז הליברלי. למרות חילוקי דעות ביניהם שמרו על אחדות. תנועות אחרות היו לצד חומיני שהיה בעל עניין לשת"פ עמם כי: א. למנוע נזק אפשרי אם יפעלו באופן עצמאי. ב. שת"פ בעיקר עם התנועות הליברליות היה חשוב ליצירת דימוי חיובי למהפכה במערב. ג. היה זקוק לכישוריהם בתהליך המהפכני ובניהול המדינה אחרי הניצחון. ד. העריך נכון שיאלצו לקבל את מרותו לאחר הניצחון. התנועות ביקשו להאמין שבעקבות הניצחון יחזרו אנשי הדת אל המסגדים ויותירו להם לנהל את המדינה. שת"פ בין התנועות היה חלק מגורמי ההצלחה אך הדבק המלכד לא תרם לשותפות בניהול ענייני המדינה. עם ניצחון המהפכה שבו ההבדלים. עתה נצחו אנשי הדת שרצו ליישם את תורת " המהפכה האסלאמית". פרק י"ג- האסלאם בפעולה: שלטון אנשי הדת: ב 17 השנים שחלפו מאז המהפכה התמקדו העולמא שבשלטון ב2 מטרות עיקריות: א. ביסוס משטרם והבטחת המשכיותו + ניסיון להנצחתו. ב. יישום האידיאולוגיה המהפכנית שהניעה אותם כאמצעי לכינון חברת מופת מוסלמית ולפתרון המצוקות השונות. משימת תפיסת מוסדות השלטון והשלטת מרות אנשי הדת הייתה קלה יחסית למטרת יישום האסלאם כאמצעי לפתרון בעיות. ביחס למטרה הראשונית- המשטר אכן נחל הצלחה מסוימת. היציבות של המשטר הושגה ב 3 אפיקים: א. כינון מוסדות המהפכה כדי להבטיח את שלטון אנשי הדת ולערוב ליישום מדיניותם. ב. אינדוקטרינציה מהפכנית אסלאמית מקיפה לשם שמירה אחדות המחנה המהפכני והבטחת הנאמנות העממית. ג. דיכוי אלים של כל אופוזיציה פעילה או פוטנציאלית. דצמבר 1979 – אישור חוקה אסלאמית כדי להבטיח משטר על עקרונות חומיני. היא שונתה כעבור 10 שנים לשם התאמתה למציאות החדשה. אביב 1980- נבחר מג'לס אסלאמי ראשון ומאז מדי 4 שנים נערכו בחירות. הוקמה ממשלה ומערכת ממשלתית והוקמו ארגונים מהפכניים שהיו למשענת המשטר. עד מהרה השליטה הועברה באופן בלעדי לאנשי הדת.




www.student.co.il/meast

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית