FANDOM


9.11.03

אומנות האיסלאם א'

המסגד הגדול בדמשק

המסגד הגדול בדמשק נבנה על בסיס של כנסייה נוצרית. זהו מסגד מלבני אשר אגפיו רוחביים. החצר הגדולה של המסגד פתוחה כלפי השמיים. בית האוצר מעוטר מסביב.

  החצר, מוקפת ארקדות כאשר בארקדה הצפונית ובארקדה המערבית, על הקיר, שגובהו 14 מטרים, החל מגובה של 7 מטרים והלאה, מלא בפסיפס עשוי מזכוכית, כמו בשיטה הביזנטית הקדומה.

פסיפס זה נקרא "בראדה", שמשמעו נחל אולי מפני שבתחתית הפסיפס מצויר נחל לכל האורך. בפסיפס עצמו מצויירים נחל, מים, בתים ועצים (אך לא אנשים ודמויות חיות האסורות ע"פ האיסלאם).

  ניתן לראות בפסיפס זה כי אין כל הקפדה על מרחקים ובית קרוב, יכול להיראות רחוק ובית רחוק, המצוייר כבית קטן, יכול להיות מצוייר מתחת לבית גדול, המתאר בית קרוב. יש לעומת זאת הקפדה על צבעים, וגווני הצבעים, וכך בכמה מקרים ניתן לראות את תמונת המימד האחד כאילו הייתה תלת מימדית, וזאת כתוצאה משימוש בצבעים בהירים במרכז ההולכים ומתכהים בצדדים.
  ציור הפסיפס הזה, נטען כניסיון לצייר את גן העדן הכתוב בקוראן, אולם ישנם חוקרים הטוענים כי קבוצת בתים המצוירת בין שני עצים, מתארת עיר אותה כבשו המוסלמים וכי האושר והשלווה הנראים בציורים, והמושרים עלינו מן הנחלים ומהעצים היפים והרבים הפורחים למרגלותיהם, הם הגמול להם יזכו אלו אשר יאמינו באללה ושיתאסלמו.
  בכניסה למסגד זה ניתן לראות שימוש באלמנטים נוצריים של הארקדות, של הכניסה עם שלוש הקשתות, החלונות הכפולים, הפדימנט למעלה (המשולש הגדול שמעל שלוש הקשתות שבכניסה).
  אחד המונחים המתארים את פעולת החיקוי הזו הוא טרנסלציו שהיא חיקוי שאינו בהכרח חסר משמעות. פעולת הטרנסלציו מניחה העתקת הדברים והעברתה למקום חדש בלא העתקה מוחלטת, אלא אפילו בנטילת פרט מסוים כדוגמת עמודים, ממקום אחד למשנהו, ולאו דווקא לאותו השימוש ולאותה מטרה.
  הפסאדה כלפי פנים מאוד מפוארת, אך למסתכל כלפי חוץ, לא ניתן ללמוד דבר על כך. כלפי חוץ יש חומה וכניסה קטנה בלבד שאינם מעידים על היופי והעושר הפנימי של המקום.


כיפת הסלע

• גודלו של הר הבית- 140 דונם. • במאה הרביעית לספירה, מחליטים הביזנטים להפוך את המקום למרכז הזבל שלהם וזאת בכדי להראות ולהנציח ליהודים המקומיים וליהודי העולם את העובדה שהם, הביזנטים הנוצריים, ניצחו את היהודים. • שנת 638- כיבוש ירושלים בידי המוסלמים. • שנת 670- תחילת שלטון אומיה.

ב"ה 16.11.03

הר הבית

• הצלעות המערבית והצפונית של הר הבית מלאות במדרסות. • כל מבנה ומבנה שנבנה על הר הבית, משקיף מחלונותיו על הר הבית ועל כיפת הסלע.

  כשהאיסלאם עולה על הר-הבית על-ידי האומיים, הוא מודע לחשיבותו של המקום ליהודים, להיסטוריה ולרגשות הדתיים האחרים המיוחסים למקום הקדוש הזה, הן ליהודים והן לנוצרים.

• כיפת הסלע מתומנת בצורתה, כיפתה מוזהבת (בפלטות של אלומיניום בצבע זהב ולא בלוחות זהב אמיתיות), ובציפוי של אריחים כחולים (שלא היו קיימים בתקופה האומיית והגיעו רק על-ידי העות'מאנים בשלב מאוחר יותר. ע"פ הארכיאולוגים, ככל-הנראה, הכיפה הייתה עטופה בפסיפס שהיה עשוי מאריחי זכוכית מעוטרים) • ישנם ארבעה פתחים לכיפת הסלע. כאשר ארבעתם שווים זה לזה. אין כניסה מרכזית אחת. המטרה היא להגיע לסלע הקדוש, ואין זה משנה באיזה פתח מתוך הארבעה תבחר בשביל להיכנס פנימה. • השיש מבחוץ, ניצב על התוף מלמעלה. • בצמוד לכיפת הסלע, ניצבת כיפת השלשלת שאין יודעים מהי מטרתה. יש הטוענים כי מדובר בבית-אוצר, ויש הטוענים כי מדובר בדגם מוקטן יותר של כיפת הסלע. • השיש בחלק התחתון הוא שיש אדמדם המשובץ בתוך השיש הלבן. • בחלונות, הסבכה שמכסה את החלון עשויה טיח וכלן כמות האור הנכנסת פנימה לתוך שני הפרוזדורים, היא די קטנה. • מי שנכנס פנימה, נכנס לשתי מנהרות די חשוכות, כאשר רק בפנים, במרכז הפרוזדורים, במקום הימצאותו של הסלע, ישנו אור חזק, שמגיע מהחלונות הנוספים הניצבים מעל לתוף, במרכז הכיפה עצמה, ובאור הבוקע מהחרירים שבין הטיח לזכוכיות הצבעוניות.

  סורה 17, איה 1:

"השבח לאשר הסיע את עבדו בלילה מהמסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר את סביבתו בירכנו, בירך אללה את עבדו..."

• על-פי המסורת המוסלמית, המבוססת על הקוראן, האבן היא האבן ממנה עלה הנביא מחמד לשמיים. • בסמוך לאבן, על-פי האמונה המוסלמית, קשר הנביא מחמד את סוסתו אל-בוראק, וטוענים הם כי עד היום יש על האבן הקדושה סימן של טביעת כף רגלו של הנביא מחמד. • על אחת מהדלתות של כיפת הסלע כתוב כי אל-מאמון העבאסי בנה את המבנה בשנת 72 להיג'רה. • ידוע כי השנה ההיג'רית 72, היא השנה בה החלה הבנייה של המבנה, אך האם אל-מאמון היה זה שסיים את בנייתה, לא בטוח כל-כך. • מסופר על עבד אל-מליכ, כי מנע את אנשיו מלעלות לרגל למכה, כי אבן אל-זובייר, (שהיה ראש העיר/השליט של מכה באותם ימים), שהיה רגיל לדרוש מכל העולים לרגל למכה להישבע לו אמונים. אנשיו של עבד אל-מליכ סירבו לכך, ולכן אמר להם עבד אל-מליכ- במקום לעלות לרגל למכה ולעשות את הטוואף, רשאים אתם לעשות זאת בכיפת הסלע, בה נמצאת האבן עליה דרך מחמד בעלותו השמיימה. • מוקדיסי, איש ירושלים שמת בשנת 975 טוען בכתביו כי המוסלמים רצו ללכת למקומות יפים, כמו המקומות המרשימים ביופיים שיש לנוצרים. הם רצו להקים מקום יפה משלהם, ולכן הם בנו את כיפת הסלע וכדי להבליט את המקום היפה שלהם מעל לשאר המקומות היפים הנוצריים, הם הגביהו את כיפת הסלע ועשו לה כיפת זהב. • כיפת הסלע נבנתה בכדי להודיע על הכיבוש המוסלמי של המקום.

  המדרגות שבתוך כיפת-הסלע מובילות את מערת השתייה, שההיסטוריונים והארכיאולוגים טוענים כי במערה זו ערפו את ראשי הבהמות שהועלו לעולה בבית-המקדש, וכי המקום הזה הוא מקום ראשית העולם, הוא אכן המקום שבו וממנו נברא העולם.
  ישנה שורה של עמודים ואומנות שתומכות בכיפה מבפנים וישנה עוד שורה, עוד יותר קטנה, שבתוך המעגל הפנימי שלה, נמצא הסלע. כך שישנם למעשה שני פרוזדורי הקפה. אחד חיצוני ואחד פנימי.
  בפרוזדור החיצוני ישנם שני עמודים הניצבים בין שתי אומנות ובמעגל הפנימי יותר, ישנם שלושה עמודים בין שתי אומנות.
  שני פרוזדורי ההקפה מקורים בתקרה שטוחה, ואילו הסלע מקורה בכיפה, כאשר למעשה ישנן שתי כיפות, אחת חיצונית, שהיא כיפת הזהב, ואחת פנימית, שהיא עשויה מעץ שמטרתה לאפשר עבודות תיקונים על הכיפה הזהובה בעת הצורך.
  הרווח בין כיפת העץ הפנימית לכיפת הזהב החיצונית הוא עובי של מטר.
  אין אחידות בבסיסים של כל העמודים, מאחר והם נלקחו ממבנים שונים, ממלוכים בעיקר שנמצאו באזור.

• מסביב לקבר של ישו, שנמצא בכנסיית הבשורה בעיר בעתיקה בירושלים, מרחק מטרים ספורים מהר הבית, ישנם שלושה עמודים בין שתי אומנות, כך שיתכן כי רעיון העמודים, האומנות והרווח ביניהם, לקוחות מקברו של ישו, שתיאורים רבים של קבורתו ושל סיפור חייו חקוקים מסביב לכיפת הסלע ובתוך הקוראן.

  לאורך ההיסטוריה, בניין עגול מסמן מרכזיות ונצח. כך הדבר בקברה של בתו של קונסטנטין הגדול, כך בפנתאון הגדול ברומא, וכך גם בקברו של ישו, כך שייתכן כי כיפת-הסלע נבנית במבנה עגול ומרכזי, בכדי להנציח את ניצחון האיסלאם, מרכזיותו ואת הנצחיות של האיסלאם.

קבוצות העיטור:

חפצים- אמפורות (גביעים), כתרים. צמחיה- ענפים. שילוב של השניים- גביעים שמתוכם יוצאים הענפים.

  המקור של כל הציורים הללו, הוא מחוץ לעולם האיסלאם, אך השילוב שלהם ביחד, הוא יצירה ייחודית מוסלמית. האיסלאם הפך זאת לאורנומנט. הוא לקח את כל העיטורים ותוך כדי תפיסה אומנותית חדשה, הפך אותם לאומנות חדשה הייחודית אך ורק לעולם האיסלאם.
  הקירות בכיפת-הסלע, מעוטרים על-פני כל החלל, בלי מקום אחד ריק, ומכיוון שכך, דומה הדבר למעין עיטור בודד, כך שלכאורה הופך הדבר ממשהו שאי אפשר לגעת בו, למעין טקסטיל צבעוני שניתן לגעת בו ולחוש בו.

• האורנומנט הוא הלב של האומנות האסלאמית. 23.11.03

• מבחינה צורנית יש זהות בין כנסיית הקבר הקדוש לבין מרכז הרוטונדה של כיפת הסלע. • הקוטר של כיפת הסלע הוא 20.47 מ'. • את הסורג המקורי שהיה מסביב לסלע לקחו הצלבנים איתם והסורג הפנימי הקיים כיום, הוא חדש ומודרני יחסית ונעשה על-ידי העות'מאנים בשנים מאוחרות יותר. • הפסיפס שבחלונות ברובו משוחזר. אולם כל השאר קיים עוד מהתקופה האומיית. • כיפת הסלע היא מבנה ציבורי שאמנם יש לו מאחראב שפונה לכיוון מכה, אך הוא לא משמש כמקום תפילה, אך מותר להתפלל בו תפילת יחיד. • לצורך בית התפילה הוקם מסגד אל-אקצה. • האקנטוס משמש כבסיס לכותרת וממנו יוצאים עצים ופרחים ועלים. • האקנטוס צמח בנצרות, עבר לביזנטיון ולבסוף הגיע אף לקישוטי האיסלאם.

  בעקבות מאמר של אולג גרבר מ-1959:

בכתרים שבכיפת הסלע, שזורים באופן סמוי וגלוי גם יחד אלמנטים של כתרים מתרבויות שונות שהובסו בידי האיסלאם. כך למשל ניתן לזהות כתרים סאסאניים, שבראשם יש סהרון וכוכב, ולמרגלותיהם ישנם שני שובלים שלמעין צעיף. מצד שני ניתן גם לראות אלמנטים של כתרים ביזאנטיים במקום.

  כיפת הסלע מעוטרת בכתובות בשפה הערבית. כתובות אלו, שאורכם מגיע ל-240 מטרים, מתארים פסוקים מן הקוראן. הם כתובים בכתב כופי.
  הכתב הכופי הינו כתב שהיה בשימוש עד המאה ה-12 ככתב דפוס. הכתב המופיע בכיפת הסלע הוא כתב כופי ייחודי שלא קיים עוד באיסלאם.
  הכתובת מחולקת לשישה חלקים, כאשר כל חלק מתאר נושא אחר.

כל כתובת מתחילה במילים: "אמור אללה הוא אחד, אללה הוא הנצח, הוא לא הוליד ולא נולד ואין דומה לו". כתובת זו נועדה לצאת כנגד הנצרות המאמינה בשילוש הקדוש (שישו הוא הבן של אלוהים), ונגד הדתות הלא מונותיאיסטיות.

  הכתובת מופיעה בגובה של 35 מ'. ונשאלת השאלה, למה נכתב כל זה בגובה כזה, שאדם לא יוכל לקרוא, ובמיוחד למה נכתבו בכלל פסוקים מהקוראן, הרי לא היו רבים באותה התקופה שידעו קרוא וכתוב. וניתן לענות על כך בכמה תשובות:

1. להוסיף דברי שבח לאל. 2. לעודד לימוד של השפה הערבית. 3. לחדש משהו ולהוסיף דברים שבדתות האחרות לא היו קיימים. 4. האיסלאם מראשיתו יצא כנגד העיטור הפיגוראטיבי (אייקונים) וכנגד ציור אנשים ובעלי-חיים, וכדי להשלים את המקומות שחסרו להם בציורים, הם הוסיפו פסוקי קוראן.

30.11.03

  בשנת 1093- מוקמת ממלכת ירושלים על-ידי הצלבנים.

עד אז, אנשי ירושלים היו רגילים לכך שירושלים עוברת מיד ליד. ירושלים הייתה מעין "חצר אחורית" באותן שנים של האימפריה העבאסית.

  השאלה האם העיר ירושלים קדושה לאיסלאם החלה להישאל, על-פי עמנואל סיוון, רק לאחר הגעת הצלבנים לירושלים, כאשר העיר הופכת להיות צלבנית על כל מבניה. בתקופה זו, על-פי עמנואל סיוון, מתחילה הפיכתה של ירושלים לקדושה לאיסלאם עד כדי כך שצלאח א-דין קורא למלחמת ג'יהאד לשחרור ירושלים. מאז ועד היום קיימת ירושלים כעיר קדושה לאיסלאם.
  ב-1291 עוזב אחרון הצלבנים את עכו כאשר למעשה, הצלבנים נעלמים מהנוף המזרח-תיכוני כמעט לגמרי רק במאה ה-15.
  במאה ה-11, במקביל לבוא הצלבנים לירושלים, קורים דברים רבים המטלטלים את עולם האיסלאם: הרקונקיסטה בספרד, שלטון הפאטימים השיעים-איסמאעילים במצריים, נפילת שלטון העבאסים, מסעות הצלב ועוד דברים רבים שגרמו להאצת הפעילות למען החדרת המקורות והשורשים הסוניים, והחזרת האיסלאם הסוני לשליטה במזרח-התיכון.
  מעמדה של ירושלים החל לעלות באותה התקופה במסגרת של עידוד, החזרת והחדרת ערכי האיסלאם הסוני, כולל הקמת מדרסות ראשונות ללימוד הסונה בעולם המוסלמי-סוני המזרח-תיכוני.

הארמונות האומיים

  את הארמונות האומיים ניתן לייחס לתקופה השנייה של שלטון האומיים, כלומר בין השנים 700 ל-750 לספירה הנוצרית.
  בשנת 749 התחוללה רעידת-אדמה חזקה בארץ-ישראל, שהרסה חלק מהארמונות, ולא ידוע האם התיישבו בארמונות הללו ממש.
  ידוע על קיומם של 19 ארמונות, אך לא ידוע האם כולם היו אכן ארמונות של הח'ליפה האומיי, או שהיו בתים שלך עשירים שחיקו או העתיקו את הדוגמאות האומייות לבתי הנופש שלהם.

דוגמאות לארמונות: 1. ח'רבת אל-מיניה- (כרי דשא). 2. ח'רבת אל מפג'ר (ארמון השאם)-נמצא כיום בשטחי הרשות-הפלשתינית באזור יריחו. 3. משתא- שנמצא בעבר-הירדן. 4. קוסייר עמרה. 5. קסר אל-ח'יר אל ע'רבי- (ארמון הציד המערבי).

• בכל הארמונות יש מקום תפילה ליחיד או לרבים, מרחצאות וגנים. • בחלק מהארמונות יש כניסות מפוארות מאוד שנקראות "בתי שער". • לרוב הארמונות צורה מרובעת, כאשר הצלעות הן 70×70 מ', כאשר זה לא מקרי. • ברוב הארמונות, זווית המפגש בין הצלעות היא °90, לעיתים היא יותר ולעיתים היא פחות, כנראה מאחר ולא בכל מקום ניתן היה למצוא ארכיטקט או בנאי מוסמך עם כלי מדידה תקינים וטובים. • רוב הארמונות מוקפים חומה, למרות שאין בכך צורך מבחינת צורך בהגנה. • הארמונות, על-פי טענות מוקדמות, נבנו מתוך תפיסה של געגוע למדבר ולמקורות שלהם כערבים יושבי מדבר.

ח'רבת אל מיניה

  הפסיפסים בארמונות האלה נעשים מאבנים מן הטבע, ולפעמים שוזרים בהם אבנים טובות. הן מונחות כמו בגרסה הרומית על-גבי הרצפה ולא על הקירות והתקרה.
  אלו הם פסיפסי רצפה מרהיבים ביופיים, צבעוניים שניתן למוצאם בכל ארץ-ישראל ועבר-בירדן.
  הפסיפסים אינם מעוטרים בדמויות חיות אלא בעיקר בצורות גיאומטריות.


   	ח'רבת משתא

• האולם לא נבנה עד הסוף. • הארמון שימש עד לפני חמש שנים לשדה-תעופה של חיל-האוויר הירדני. • במרכזו אולם קבלה בעל 3 אפסיסים (= כלומר 3 חצאי-מעגלים). כאשר במעגל השלישי ניצב השליט, כלומר, בגומחה האמצעית שנמצאת אל מול פתח הכניסה. בשני האפסיסים האחרים ניצבו, כנראה, משוררי הח'ליפה, הנסיכים ואנשי החצר.

קסר אל-ח'יר אל ע'רבי הכניסה לארמון מאד מפוארת. היא מעוטרת ב"סטוקטו" (= כלומר גבס, טיח), כאשר בראשה מרפסת, שבמרכזה חלון בו נהג להופיע הח'ליפה לפני הקהל.

ח'רבת אל מפג'ר

  בארמון השאם ישנה תוספת של עוד אולם קבלה.

המילטון, אותו ארכיאולוג מפורסם שפעל בארץ-ישראל, ביצע גם שם את החפירות. את כל ממצאיו הוא העביר למוזיאון רוקפלר בירושלים וכיום נותר במקום רק שחזור של המבנים.

  מחוץ למבנה המרכזי של הארמון ישנה מזרקה שמעליה ניצבת המרפסת עליה הופיע הח'ליפה, וכן גשר שחיבר את המזרקה ואת המרפסת עם הארמון עצמו.
  מעל לחדר הכניסה ניתן לראות מסביב פסלים של נשים חצי עירומות.
  אולם הקבלה בארמון השאם הוא הגדול והמעוטר ביותר בתקופה העתיקה. שטחו היה 900 מ"' (30×30 מ'), שהיה מעוטר כולו.
  בצד אולם הקבלה היה דיוואן, שהוא חדר קטן שבו נהג לקבל הח'ליפה באופן אישי ופרטי אישים שונים, כדוגמת אנשי דת, ראשי שבטים וראשי צבא.
  האומנות באולם הקבלה היו עשויים מאבן ולא משיש כמו שהיה נהוג במקומות אחרים ולא היו להם כותרות. 16 עמודים כאלה החזיקו את כל האולם, דבר המעיד אולי על הגג של המבנה שכנראה היה מאסיבי ביותר, שכן היה צריך להיות מוחזק על-ידי 16 עמודים עבים וגדולים כאלה.

לצד אולם הקבלה היה קיים חדר-מרחץ. ישנה כניסה נפרדת לאולם הקבלה. באופסיס מספר חמש, שנמצאת מול הכניסה, ישב הח'ליפה כאשר הוא מכוסה בוילון ורק לאחר שכולם נכנסו לאולם, הסיטו את הוילון וחשפו את הח'ליפה.

  הרצפות באולם הקבלה לא מקריות, אלא מתוכננות.

• הבריכה הייתה מכוסה בטיח עמיד בפני מים.

אולם קבלה מחולק בדרך-כלל לשני סוגים: 1. אולם מרכזני, שבו יש למעשה מעין צורה של צלב במרכז האולם המותיר ארבעה ריבועים מצדדיו ושני שבילים החוצים זה את זה במרכז האולם. 2. אולם בזיליקאטי, שבו השביל המרכזי רחב יותר משני הטורים האחרים המקבילים לו.

בחדר הדיוואן, בו קיבל הח'ליפה בצורה פרטית אישי ציבור, יש על הרצפה פסיפס של עץ מרכזי שלמרגלותיו שתי איילות הרועות באחו, כאשר בצד השני של העץ, ניתן לראות אריה התוקף איילה.

  יש מי שטען כי מדובר במטאפורה לאיסלאם התוקף את הכופרים, כאשר שתי האיילות הרועות באחו, מסמלות את הכופרים ואת העתיד לקרות להם באם לא יקבלו עליהם את האיסלאם.
  בראש הכניסה לאולם הכניסה ישנו פסל של הח'ליפה העשוי מגבס.

כדי שהוא לא ייפול, מכניסים לתוכו מוטות עץ או ברזלים הדבוקים לקיר. הגובה שלו 1.72 מ' כשהוא היחיד בכל הארמון הניצב בגובה כזה. כל שאר הפסלים שבארמון הם בני גובה של 1.22 מ'.

  הפסל עומד על פדיום, כאשר שני אריות מתחתיו עומדים בפרופיל עם פה פעור לרווחה, חושפים שיניים מפחידות.

לח'ליפה אין כתר על הראש. בידו הוא אוחז חרב ועל אצבעו טבעת חותם.


7.12.03

• בין שתי האריות ניצב פרח הרוזטה שהוא הפרח המלכותי. • ראשו של הח'ליפה עשוי מסטוקו. • גם בארמון של ח'רבת קסר אל-ח'יר אל ע'רבי ישנו פסל דומה של הח'ליפה.

  בקוסייר עמרה ישנו ציור של השליט יושב כאשר אנשי החצר מלווים אותו. משמאלו, איש חצר המנגן לפניו ומימינו איש חצר המגרש זבובים מפניו. מעליו, בציור, ניתן לראות ציפורים רבות המרחפות מסביבו. בקוסייר עמרה, כל הקיר מלא בפרסקות (=ציורי קיר), כאשר באחד מן הציורים ניתן לראות אנשים רבים ושונים זה מזה, הפורשים כפיים לצדדים כמקבלים וכמצדיעים לאיסלאם. ביניהן ניתן לראות את השליט הסאסאני, את השליט הביזנטי ועוד רבים אחרים שנכנעו לאיסלאם וכעת הם מריעים לו. מכאן ניתן להסיק כי האיסלאם, לפחות בתחילתו, ניסה להצטרף לקהילת העולם, והדרך הכי טובה לעשות זאת, היא להציג את כל גיבורי וגדולי המנהיגים והחברות באותה התקופה שנכנעו לאיסלאם.
  תמונה זו אף מעידה על היותו של הארמון הזה כארמון של הח'ליפה או של נסיך לפחות, ולא של סתם עשיר פשוט.

• שליט צויר בדרך-כלל בצורה פרונטלית, כאשר עיניו מביטות למרחוק ולעולם לא בקשר עין עם המאמינים. הוא צויר בדרך-כלל יושב על כסא. • שליט, שבציור כזה ישב על כסא אותו מחזיקים בעלי-חיים מכונפים, נתפס כשליט שיש לו קשר בין העולם הזה לעולם הבא.

  בארמון קסר אל ח'יר אל ע'רבי, יש שתי רצפות המונחות למרגלות הח'ליפה בהן מופיעים ציוריהם של האוקיינוס ושל אלת האדמה, הבאים להציג את השליט כבעל כוח, שהאוקיינוס והאדמה למרגלותיו. יש לציין שבתקופה זו, דת האיסלאם לא הייתה עדיין סופית ומושלמת, ויחסה לעבודת האלילים עדיין לא הוגדרה והתבססה, לכן ניתן לראות שימוש בפסלים, בדמויות של אנשים וכמו כאן, בציור של אלת האדמה הפגאנית, מה גם שבמקרה זה, הרי מדובר כביכול בלעג על האלה ועל מסורתה שאדם בשר ודם מסוגל לשלוט בה ולדרוך עליה ועל מה שהיא מייצגת כאוות נפשו.
  בארמון של קוסייר עמרה ישנם ציורים רבים המתארים ציד. ציורים אלו נעשו על-ידי אומנים ביזאנטים, שהובאו למקום על-ידי האומיים לצורך ביצוע עבודות הקישוט בארמון.
  בכניסה לארמון ח'רבת אל-מפג'ר יש פסלי נשים חצי עירומות שגובהן 1.27 מ'. הן מהוות חלק מהרפרטואר של ריקוד שהובאו לארמון הגדול.

• כולן עשויות מסטוקו ודבוקות לקיר. • ניתן לראות עליהן סימונים של קפלי שומן, שהיה נחשב בזמנו לסקסי. • לכולן יש תלתל אהבה, המופיע רבות גם בספרות ובשירה באותה התקופה. • כולן מחזיקות בידן זר פרחים ומחרוזת לצווארן.

  נשים אלו נתפסו כגיישות, כאנלוגיה לנשים מארחות. הן נחשבו לחלק מהמערך האומנותי שמסביב לח'ליפה.

• ישנה גם סברה הטוענת כי הנשים הללו הן 72 החוריות (=הבתולות) המובטחות לשהיד בגן העדן.

  בתקופה הסאסאנית, הסימור (=החיה המוזרה המכונפת, בעלת ראש כלב, רגלי זאב, גוף של אריה וזנב של טווס), מהווה סמל לשליט.


14.12.03

• המסגד הגדול בדמשק הוא אחד מהמקומות המחוקים (מבחינת היותו מודל לחיקוי), באיסלאם.

  סולימאן עבד אל-מליכ בנה את העיר רמלה, שהיא העיר האומיית היחידה שנבנתה בתקופה האומיית כבירת מחוז פלשתין. העיר הוקמה בשנת 715 כאשר שנתיים לאחר מכן סולימאן הפך לח'ליף. ייתכן כי רמלה נוספה כעיר בירה כמחוז שלטוני של האומיים, בעוד ירושלים נחשבה לעיר קדושה. בנוסף לכך, הרי שהדרך לירושלים הייתה מסובכת מדי וייתכן כי לא רצו האומיים להקשות על העלייה לירושלים העתידה לבוא בהפיכתה לבירת המחוז.
  המבנה הראשון שבנה בה סולימאן היה הארמון שלו ואת הבית הידוע בשם בית הצבעים, דבר המעיד על רצונו לבנות ולהוכיח את שליטתו באזור.
  לאחר בניית מקום הפרנסה בנה את המסגד ובתוכו בריכת מים ואז את כל מה שמסביב.

המיקום של רמלה היה חשוב: בערי החוף הדליקו אבוקות בכדי להזהיר מפני מלחמה על ארץ-ישראל, רמלה הייתה הראשונה לקלוט את הגדר ואחריה ירושלים.

  "המגדל הלבן" הניצב כיום ברמלה איננו אומיי, אלא ככל הנראה איובי (קיימות עליו כתובות של קלאון).
  האומיים הניחו את האבנים הראשונות ואת הבסיס לאלמנטים של האומנות האסלאמית עד תקופות מאוחרות.

בגדאד

  בגדאד נוסדה בשנת 756 לספירה ונבחרה לעיר הבירה העבאסית. בגדאד היא עיר עגולה, כאשר ידוע כי הערים העגולות בראייה הסאסאנית נתפסה כצורה המושלמת ביותר וכבעלת בסיס קוסמולוגי.
  במרכז העיר- ארמון הח'ליף ובצמוד אליו, המבנה היחיד הנמצא בעיגול הפנימי של העיר, המסגד.
  המיתוס אומר שמעל הארמון הייתה כיפה ירוקה ומעליה פסל בדמות סוס שמעליו רוכב שבידו כידון וכאשר האויב היה מגיע, הפסל היה מסתובב ומצביע על כיוון הגעתו של האויב.
  העיר בגדאד מוקפת בחומות ובארבעה מכשולים, כאשר ישנם רק ארבעה שערים הבנויים משתי דלתות גבוהות שהובאו למקום מהעיר הסאסאנית הסמוכה.
  סביב הארמון אין משרדים או בנייני מגורים למען הפרד בין הח'ליף לשאר משפחתו ושאר האנשים תושבי העיר.
  בשביל לבנות את העיר, הביא אל-מנצוב מאה-אלף אנשים שיבנו אותה, ששוכנו מחוץ לעיר ומסביב לה.
  בבגדאד נוצרה עיר שהיא מוסלמית של ממש ולא עיר בעלת אוריינטציה מערבית.

התקופה העבאסית:

1. 750-833: בית עבאס המוקדם. 2. 833-1057: הארון אל-רשיד, חלוקת האימפריה (אל-אמון ואל-מאמין), מפעל התרגומים והתפוררות האימפריה העבאסית עד לכיבוש בגדאד על-ידי הסלג'וקים. 3. 1057-1258: נפילת האימפריה העבאסית ועלייתו של ג'ינג'יס ח'אן.


28.12.03

  בתקופה המוקדמת, השלטון העבאסי נשען על הצבא הפרסי החורסאני וכתוצאה מכך אירע פולמוס השעביה (=פולמוס בין העמים השונים ובעיקר בקרב הפרסים המתאסלמים החדשים שרצו לשמר את התרבות העממית הפרסית למעין פלורליזם תרבותי, ספרותי ואידיאולוגי).
  ב-1057 הסלג'וקים חודרים לבגדאד. מדובר בשבטים נודדים שהגיעו ממזרח אסיה כאשר בטרם בואם הם היו פאגאנים. עם היכנסם לבגדאד הם מתאסלמים ומחזירים את הסונה אל עולם האיסלאם. הם מחזקים את הפרסיות בחלק המזרחי של האימפריה.
  המסגד בסמארה בנוי בצורת מלבן כאשר בקצהו הצפוני מינרט הבנוי בצורה של חילזון העשוי מלבנים. בארמונות בסמארה ניתן לראות כל מיני ציורי קיר בהם ניתן לראות כי גם כאשר מציירים דמות פיגורטיבית, הציור בא בשתי תבניות כמעט קבועות. כך לדוגמא, בתבנית הראשונה העיניים גדולות ושקדיות, האף גדול ומחובר לגבות, ברקה של המצח ישנו מעין משולש, בשיער תלתל אהבה והפרצוף מופיע בשלושת רבעי פנים וכן גם ניתן להבחין כי הסנטר בולט בציורים אלו.
  לטיפוס הפנים השני, המעוטר ביותר באיסלאם, יש דמות של נזיר. בדמות זו ניתן לראות אדם המישיר מבטו קדימה, אדם בעל עיניים גדולות, אף ארוך וזקן.
  הקירות של הארמונות בסמארה כוסו בסטוקו (=שילוב של גבס עם טיח).

בסמארה ניתן להבחין בשינוי לא רק בדמויות. הצמחייה הקלאסית האומיית, הולכת והופכת למתפשטת יותר. לא ניתן לראות עוד רב-גוניות, וכך, ניתן לראות בסמארה רק סוג אחד של צמחייה- עלה ואיזה פרי.

  האומן מדמיין ואת פרי דמיונו הוא מבליט על הסטוקו וחוזר חלילה.


18.1.04

הקליגרפיה

3 קבוצות עיקריות: 1. כתב כופי, שמוצאו מהכפר כופה שבעיראק. זהו כתב המכונה בעברית כתב דפוס, מפני שהאותיות בו מאוד ברורות. מה שבולט בעיקר בכתב זה הוא הסיום של כל האותיות בצורה חדה. היה בשימוש עד המאה ה-11 בארכיטקטורה, כאשר לאחר מכן מתחיל הכתב הכופי להיעלם 2. כתה נאסחי, שהוא כתב מעוגל יותר, אך עדיין ניתן לקריאה, וזאת למרות השוני בין הכתבים השונים. נקרא בעברית כתב יד. היה בשימוש בבתים ובשימוש אישי עד המאה ה-11, ולאחר מכן הועבר גם לארכיטקטורה, כאשר לעיתים מופיעים שניהם ביחד,אך בכל מקרה לא יופיע כתב נאסחי במבנים ובספרות לפני המאה ה-11. 3. כתב ת'ולת'- כתב מסתלסל שכמעט ואי אפשר לקרוא אותו.

• נעשה שימוש במאות ה-11 וה-12 באיראן הסלג'וקית באותיות אשר מעוטרות גם בציור של דמויות.

• בחצר הממלוכית ניתן לראות סוג של ספרות המכונה "פורסיה" המלמד איך להילחם בעודך רכוב על גבי סוס בזמן דהירה. הספר מעוטר בציורי אנשים הרכובים על סוסים. • שימוש באותיות ערביות במקום הציורים בכדי להעיד על שליטה פוליטית, כלכלית ותרבותית באזור. • אפשרות אחרת של כתב כתקשורת היא כתיבה על מבנים כי הם נבנו על-ידי השליט.

• המילה באיסלאם היא קדושה. המילה בקוראן נחשבת למילתו של האל. • רוחו של האל שורה במקום בו מופיע הכתב הערבי.

מדרסה

  באיראן האמנות מתפתחת בצורה שונה לחלוטין ונעשה צורך של המוסלמים הפרסים להמשיך את המסורת הפרסית הקדומה על-ידי הקמת מבנה המכונה "איוון" שהוא בניין הסגור מ-3 צדדים, אשר פתוח מהצד הרביעי שלו אל החצר. זוהי שיטת בנייה קדומה הממשיכה גם למזרח הרחוק.
  החצר, הפתוחה לשמיים, נמצאת בכל מקרה, אך רק ה"איוון" פתוח אליו.


25.1.04

איוון

  האיוון הוא אולם הסגור משלושה צדדים (חלל סגור) עם קימור חביתי, ורק צד אחד של פתוח אל החצר.
  באולם זה יש כניסות לחדרים שונים וגם חלונות, אך רובו סגור משלושה כיוונים.

במסגד יש ארבעה איוונים מארבעת הכיוונים, כאשר מחברים ביניהם בדרך כלל איוונים קטנים.

  האיוון, בתקופה הפרסית הסאסאנית הקדומה, האיוון היה חדר או יותר נכון, אולם קבלה. המילה איוון היא במקורה פרסית.
  מאחורי האיוון שפונה למכה יש חדר רבוע גדול שמעליו כיפה.
  כאשר האיסלאם כובש את פרס, החיילים היו הראשונים שהגיעו לשם ושהתיישבו בערים. חיילים אלו היו יכולים להתפלל או במסגדי חצר שהם בנו בעצמם, הם יכלו להתפלל בחוץ, סתם ברחוב או בכל מקום בו הם נמצאים, והם היו יכולים גם להתפלל בכל מבנה פרסי קדום, אפילו אם המבנה שימש כמקדש אש זרתוסטראי ולאסלם אותו.
  הפרסים מתמידים בשמירה על הארכיטקטורה הפרסית הקדומה ואת המודלים האסלאמיים הם מוסיפים על ובנוסף לארכיטקטורה הפרסית המקורית ולא במקומה.
  המינרטים הניצבים במסגדים לא ניתנים לעלייה וכל מטרתם היא אך ורק הנצחת הממשל השולט באזור ובעיקר זו של המנהיג שבנה את המסגד, אשר ניתן למעשה, להבחין במסגד שבנה מרחוק.
  בפרס, הקריאה לתפילה נעשתה ממקום שנקרא "גולדסטא" שנמצא מעל אחד האיוונים.

במרכז הכיכר ישנה בריכה או מקום בו שוטפים ידיים לפני התפילה, ובכל מקרה, מדובר במקום מפגש מסוים של קהל המתפללים או של תלמידי המקום.

• התשלום בעבור שכר הלימוד נעשה על-ידי סחר חליפין, נתינת נדבה, כסף אישי וכדומה. הממשל לא נהג לשלם או לדאוג ללימודים שנעשו בתוך המסגדים. • המדרסה החדשה נתנה בנוסף ללימוד קרוא וכתוב ולימודי קוראן, גם אפשרויות לימוד נוספות, כאשר ניתן היה להמשיך וללמוד שם לימודים גבוהים שכללו כל תחום שהוא בענייני הדת, הלכה, משפט וכדומה. • הלימודים במקומות כאלה נעשו על-חשבון המדינה וכללו תשלום בעבור אוכל ומגורים, אולם, כעבור שלוש-ארבע שנים, עם סיום הלימודים, חזרו התלמידים לביתם ושם לימדו והפיצו את לימודם לאנשים פחות משכילים. • לימודי המדרסות נתרמו על-ידי אנשים שהקדישו לווקף את נכסיהם.

  הפתרון של בניית מדרסה והפצת האיסלאם הסוני החל כתוצאה מסיומה של המאה השיעית בעולם הערבי וכן כנגד הצלבנים שהחלו לחדור לעולם האיסלאם.
  האיוונים הקטנים משמשים כ"ח'אן" דהיינו, מקום בו גרים הסטודנטים ובו הם לומדים עד לקבלת אישור ההוראה.
  סביר להניח כי בתחילת הקמת המדרסות, למדו אך ורק אסכולת חוק אחת. בייברס, השליט הממלוכי במצרים, החליט כי במדרסות שלו ילמדו את ארבעת אסכולות החוק. כך יצא כי בכל איוון למדו אסכולת חוק אחרת ורק בתפילות הצטרפו כולם לתפילה לכיוון אחד, מכה.
  במצריים, במסגד על-שם סולטן חסן, האיוונים מאד צמודים אחד לשני ואין צורך באיוונים קטנים המחברים ביניהם. החדרים שם הם בגובה של ארבע קומות מגורים ובהם חדרים בגודל של 1.5 מ' x 2 מ' בהם גרים הסטודנטים הלומדים את אסכולות החוק.
  כל האיוונים הם ארכיטקטורה קדם-אסלאמית, ניתן לראות זאת בארמון סאסאני מהמאה ה-5 לספירה בו נעשה שימוש נרחב באיוונים ובחדרים רבועים.
  בהיכל אש זרטוסתראי בערה אש תמיד במרכז ההיכל, כאשר לידה עמדו שני כוהני דת שהשגיחו כל הזמן שהאש לא תיכבה. מקדשים אלו, היו עשויים מחדר אחד רבוע בעל ארבעה פתחים, כאשר מעל לאש התמיד הייתה כיפה. עם הגיעם של המוסלמים לפרס, הם לא הרסו את המקדשים הללו, אלא פשוט סגרו את הפתחים שלהם משלושה כיוונים והשתמשו בהם כמחראב במסגד שבנו מסביב שיציין להם את כיוון התפילה למכה.



‏כ"ט חשון, תשס"ז אמנות האיסלאם א'

מינרטים

  המינרטים הניצבים במסגדים האיראניים לא ניתנים לעלייה וכל מטרתם היא הנצחת השליט בכך שפארו של המינרט והמסגד שהקים נראים למרחוק.
  במקור, בראש המינרט עמד המואזין שקורא לתפילה.

המינרטים מעוטרים בפסוקים קוראניים, בכתובות "מחמד", "אללה" ו"עלי", המעוטרים בצורה מרובעת ובפסיפס היוצר צורה של אינסופיות והמשך.

  המינרט של המסגד בסמארה בנוי בצורה של חילזון העשוי מלבנים.

ערים מוזמנות באיסלאם

  הערים רמלה ובגדאד הוקמו כל אחת לצורך מסוים.

העיר רמלה הוקמה על-ידי סולימאן עבד אל-מליכ האומיי כבירת מחוז פלשתין בשנת 715. כעבור שנתיים הפך סולימאן עבד אל-מליכ לח'ליפה. העיר רמלה נבנתה בכדי להקל על המגיעים לעיר הראשית, ובכדי שתוכל להזהיר בזכות מיקומה האסטרטגי, על מלחמה צפויה מכיוון הים-התיכון.

  בעיר בנה סולימאן קודם כל את הארמון שלו ואת "בית הצבעים", דהיינו, מקום שלטון ומקום עבודה, ולאחר מכן הוא בנה את המסגד, בריכת המים, דהיינו מקום התפילה ומקום ההכנה לתפילה, ואז הוא בנה את כל השאר מסביב.
  את העיר בגדאד הקים אל-מנצוב בשביל לקבוע אותה כבירה. הוא בנה בה קודם כל את הארמון שלו ולשם כך הוא היה צריך פועלים, ולכן הוא הביא לשם מאה-אלף אנשים שייבנו את הארמון ושיכן אותם מחוץ לעיר וכך נוצרה בעצם העיר בגדאד, כאשר במרכז ארמון הסולטן ניצב המסגד, לארמון יש 4 כניסות קטנות כשכל הארמון מוקף בחומה.

קליגרפיה א. הכתב הכופי- מוצאו בעיר כופה שבעיראק. זהו מעין כתב דפוס בו כל האותיות מסתיימות בצורה חדה. כתב זה היה בשימוש בארכיטקטורה עד המאה ה-11, כאשר לאחר מכן הוא החל להיעלם ובמקומו החל להופיע הכתב הנאסחי. ב. הכתב הנאסחי- זהו מעין כתב יד, הכתוב בצורה מעוגלת יותר. כתב זה היה בשימוש בבתים ובשימוש אישי עד המאה ה-11, ואז הוא החל להופיע גם בארכיטקטורה, לעיתים יחד עם הכתב הכופי, אך לעולם לא לפני המאה ה-11. ג. כתב ת'ולת'- זהו כתב מסתלסל שכמעט ואי-אפשר לקרוא אותו.

  במאות ה-11-12 נעשה שימוש סלג'וקי באותיות המעוטרות בציורי דמויות.

האותיות הערביות באו להחליף את השימוש בפיגורות הנוצריות. הן היו גורם מדרבן ללימוד השפה הערבית, לפיתוח הדמיון, הן העידו על השליטה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית באזור וכן גם אנשי-הדת עודדו אותה, שכן הם טענו שהמילה באיסלאם היא קדושה ונחשבת למילתו של אללה, כאשר רוח האל שורה במקום בו מופיע הכתב הערבי.

מערב ומזרח בכיפת הסלע

  הביזנטים הפכו את הר הבית למזבלה בכדי להעיד על ניצחונה של הנצרות על היהדות. המוסלמים כבשו אותה בשנת 638 הם בנו בה את כיפת-הסלע הן בשביל להעיד על שליטתם באזור והן בשביל לתת אלטרנטיבה אחרת לביצוע החאג' מלבד מכה ומדינה.
  כיפת-הסלע מתומנת עם כיפה מוזהבת וציפוי של אריחים כחולים (-שהגיעו רק בתקופה העות'מאנית). לכיפה יש 4 פתחים כאשר כל אחד מהם מוביל אל הסלע הקדוש. בתוך הכיפה ישנם שני פרוזדורים אחד חיצוני ואחד פנימי המופרדים באומנות ובעמודים (בפרוזדור החיצוני ישנה אומנה בין שני עמודים ובפנימית יותר יש אומנה לכל שלושה עמודים). צורה זו של אומנה בין שלושה עמודים דומה לקברו של ישו הנמצא במרחק לא רב משם, שתיאורים רבים של קבורתו וסיפור חייו חקוקים מסביב לכיפת-הסלע ובקוראן. בסיסי העמודים אינם אחידים בגודלם ולכן גם עמודיו אינם שווים, זאת מפני שהם נלקחו ממבנים שונים שהיו באזור.
  לאורך ההיסטוריה מבנה עגול מסמל מרכזיות ונצח (כך למשל בפנתאון הגדול ברומא, בקברה של ביתו של קונסטנטין ובקברו של ישו), כך שייתכן כי כיפת-הסלע הושפעה מכך.
  בעיטורי כיפת-הסלע שזורים אלמנטים מתרבויות שונות שהביס האיסלאם ( כתר סאסאני- סהרון וכוכב בקצהו עם צעיף , למשל).

תפקיד המסגד 1. מדרסה, מקום לימוד למקצועות הדת. 2. בית-תפילה. 3. מקום שינה בחדרים הצדדיים לתלמידי המדרסה. 4. מקום לנשיאת נאומים (לעיתים גם פוליטיים במסווה של נאומי דת) וההכרה בשליט בחט'בא.

השימוש בסטוקו

  הסטוקו הוא חומר העשוי מתערובת של גבס וטיח. תערובת זו נעשית בתור דבק, כדי להחזיק פסלים ועיטורים. שימוש מעין זה נעשה בקסר אל-ח'יר אל-ערבי בכניסה לארמון, ובח'רבת אל-מפג'ר בפסלי הנשים החצי עירומות שבכניסה לארמון וכן באותו ארמון בהחזקת ראשו של פסל הח'ליפה.

עקבות האומנות הסאסאנית בח'רבת אל-מפג'ר

  בתקופה הסאסאנית ה"סימור" (=החיה המכונפת המוזרה בעלת ראש כלב, רגלי זאב, גוף של אריה וזנב של טווס), מהווה סמל לשליט וניתן לראות את החיה הזאת בציור שנמצא בח'רבה.

המאפיין את השער הממלוכי

  במצריים, במסגד על-שם סולטאן חסן, האיוונים צמודים אחד לשני ואין צורך לכן באיוונים קטנים בשביל לחבר ביניהם. החדרים שם הם בגובה של 4 קומות ובהם חדרים קטנטנים (1.5מ' X 2מ') בה גרים הסטודנטים הלומדים במסגד/במדרסה את 4 אסכולות החוק.

אוריינטליזם (אדוארד סעיד)

  בהתחלה הסתכלו על האומנות האסלאמית כמשהו מאוד רומנטי ומסתורי. אדוארד סעיד בספרו מנסה להציג את האומנות המוסלמית כחסרת מסר רומנטי. הוא קרא לתת לחוקרים מוסלמים לחקור אותה בעצמם.

תפקיד הכתובת בכיפת-הסלע

  אורך הכתובת על כיפת-הסלע אורכו 240 מ' המתחלקים ל-6 חלקים כאשר כל אחד מהם עוסק בנושא אחר. כל כתובת מתחילה במילים "אמור אללה הוא אחד, אללה הוא הנצח, הוא לא הוליד ולא נולד ואין דומה לו". כתובת זו יצאה הן כנגד התפיסה הנוצרית הרואה את ישו כבן אלוהים והן כנגד הדתות הלא-מונותיאיסטיות. הכתובת מופיעה בגובה של 35 מ' וכוללת פסוקי קוראן בכדי להלל ולשבח את האל, לעודד את לימוד השפה הערבית, לצאת כנגד הפיגוראטיביות הנוצרית וכדי להשלים את המקומות שהיו ריקים בגלל המחסור בציורים.

פיגוראטיביות והמילה הכתובה

  בעולם האיסלאם קיים כמו ביהדות של ציור ופיסול של דמויות אנשים, בעוד העולם הנוצרי מתיר זאת. על-כן החליטו המוסלמים להחליף את השימוש בציור במילה הכתובה.
  ניתן לראות זאת קודם כל במטבעות, כאשר במקום דמויות המנהיגים שהיו נהוגות בעבר, עברו המוסלמים להשתמש במילים, בדרך-כלל ב"שוהדא" ( "אין אלוה מבלעדי אללה" ו"מחמד הוא שליח האל") המשמשות כאחד מ-5 עמודי האיסלאם.
  ניתן לראות זאת מאוחר יותר גם במסגדים, כאשר עיטורי פסוקים קוראניים מחליפים את מקום התמונות, לדוגמה במסגד בתורכיה שהפך מכנסייה למסגד, המקומות בהם היו ציורים של ישו ושל הבתולה מריה, כוסו בטיח ובמקומם נכתבו בגדול השמות "אללה" ו"מחמד".


פסלי הנשים בארמון האומיי ביריחו

  בכניסה לארמון ח'רבת אל-מפג'ר שביריחו יש פסלי נשים חצי עירומות שמהוות חלק מהרפרטואר של ריקוד שהובאו לארמון הגדול. הנשים האלו נתפסו כמעין גיישות, כאנלוגיה לנשים מארחות. הן נחשבו לחלק מהמערך האומנותי שמסביב לח'ליפה.

• יש סברה הטוענת כי מדובר ב-72 החוריות (=הבתולות) המובטחות לשהיד בהגיעו לגן-העדן. • לכל הנשים הללו יש קפלי שומן, תלתל אהבה וזר פרחים או מסרק ביד, שבזמנו נחשבו לסקסיים.

משמעותו של פסיפס הבראדה במסגד בדמשק

  הפסיפס המכונה "בראדה" ממוקם בגובה של מ-7 עד 14 מ' גובה על-גבי הארקדות הצפונית והמערבית. הוא עשוי מזכוכית (כמו באומנות הביזנטית הקדומה).
  הפסיפס נקרא "בראדה", שמשמעותו נחל, נובע אולי מהעובדה שבפסיפס זה מצוי לכל האורך נחל. כמו כן מצויירים בו גם מים, בתים ועצים (אך לא אנשים וחיות).
  בפסיפס אין הקפדה על יחסי קרוב רחוק וכך בית רחוק יכול להיראות בקדמת הציור מתחת לבית קרוב וגדול, אך לעומת זאת יש הקפדה על צבעים ושילובם. השילוב וההדרגתיות שבין גווני הצבעים ניתן לראות תמונה חד-ממדית כאילו הייתה תלת-ממדית.
  נטען כי הפסיפס הוא ניסיון לתאר את גן-העדן הכתוב בקוראן, אך יש הטוענים כי כל קבוצת בתים שבין שני עצים מתארת עיר שנכבשה בידי המוסלמים והאושר והשלווה המושרים בפסיפס הם מנת חלקם לה יזכה מי שיתאסלם.

כיפת-הסלע בירושלים- זיכרון והיסטוריה • שנת 70 לספירה- חורבן בית שני. • מאה 4 לספירה- הביזנטים הופכים את הר-הבית למזבלה בכדי להוכיח את שלטונם. • שנת 638- כיבוש ירושלים על-ידי המוסלמים. • שנת 650- עליית האומיים לשלטון. • שנת 694- התחלת בניית כיפת-הסלע בכדי להודיע על הכיבוש המוסלמי של המקום. • שנת 1093- ממלכת ירושלים של הצלבנים. על-פי עימנואל סיוון בתקופה זו מתחילה לעלות שאלת קדושת ירושלים לאיסלאם, כאשר צלאח א-דין פותח במלחמת ג'יהאד כנגד הצלבנים לשחרור ירושלים ומאז ועד היום קיימת ירושלים כעיר קדושה לאיסלאם. • שנת 1291- אחרון הצלבנים עוזב את עכו כאשר הצלבנים נעלמים מהמזרח-התיכון כמעט לגמרי רק במאה ה-15.

המסגד עם 4 האיוונים

  איוון הוא אולם הסגור מ-3 צדדים (חלל סגור) עם קימור חביתי, כאשר רק צד אחד פתוח כלפי החצר. בין האיוונים מחברים בדרך-כלל איוונים קטנים.
  האיוון שימש בתקופה הסאסאנית בפרס כחדר או יותר נכון להגיד כאולם קבלה.

עם כיבוש פרס על-ידי האיסלאם, החיילים מתפללים או במסגדי חצר, או בכל מקום שיבחרו או באיוונים אותם הם אסלמו. המוסלמים לא הרסו את המבנים הללו אלא הוסיפו עליהם.

  האיסלאם השתמש באיוונים כמסגד, כאשר בכיוון הקיבלה היה ממוקם מבנה אחד כיפתי לציון הקיבלה. האיוונים שימשו כמדרסה כאשר בכל אחד מהם, מאז ימי בייברס, למדו אסכולת חוק אחרת ובאיוונים הקטנים המחברים ביניהם היו חדרי השינה של הסטודנטים הלומדים במסגד.
  בשעת התפילה הצטרפו כולם לתפילה משותפת לכיוון מכה.

האיוונים הם ארכיטקטורה קדם-אסלאמית וניתן לראות זאת בארמון סאסאני מהמאה ה-5 לספירה בו נעשה שימוש נרחב באיוונים ובחדרים רבועים.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית