FANDOM


מהם המקורות להיסטוריה העותמנית? • ספרות נוסעים (אדם חיצוני לחברה) • כרוניקות של אנשים מתוך האימפריה • ארכיונים עותמניים • ארכיונים אירופאים (מכתבי דיפלומטים)

הבעיות בעיסוק בהיסטוריה העותמנית • העליונות הצבאית האירופית היתה ברורה – "הבעיה המזרחית" • תפיסת עליונות מערבית על המזרח • המקורות היו בתורכית עותמנית

מקור האימפריה שבטים תורכים ותורכמנים שהגיעו ממזרח אסיה לאנטוליה, באו במגע עם האיסלאם במאה ה-9 ואוסלמו ע"י דרווישים או ע"י החליף, שיצר לו צבא עבדים. יצרו 3 שושלות- עותמנים, ספאווים ומוגולים.

מי הוא עותמני • דובר תורכית עותמנית • מקבל את שלטון בית עותמן • משתלב במערכת הניהולית העותמנית • אינו חייב להיות מוסלמי

קרב מנזיקרט 1071 גל ראשון של חדירה תורכית לאנטוליה

אוץ' אזור חזית בין התורכים לנוצרים בד"כ, שבו מתרחש תהליך של התיישבות והשפעה דו צדדית מוסלמים/נוצרים. לאחר התיישבות והתמסדות, קו החזית זז הלאה ונוצר אוץ' חדש.

קרב כוסה-דאג 1243 גל שני של חדירה תורכית ופריצת המונגולים מהמזרח, תחילת ההתפוררות של "הסולטנות הסלג'וקית של רום".

הופעת עותמן לקראת סוף המאה ה-13, מנהיג של אמירות קטנה, אחת מני רבות. מצליח להשתלט על אזורים באוץ' ולרכז סביבו שבט של מאמינים/משפחה. פנה ל-2 כיוונים עיקריים: מערבה לאירופה ומזרחה לאמירויות האחרות. שלט עד 1326.

מה היה מקורם וסוד כוחם של העותמנים- ההסברים להפיכת הנסיכות הקטנה לאימפריה • "גאזא"- לוחמי קודש נגד הנוצרים והכופרים, אף שבשעת הצורך הצטרפו אליהם גם נוצרים ונלחמו נגד המוסלמים, גם מסיבות כלכליות והרפתקנות • כוח הקבוצה –"שבטיות"- הקשרים בין עותמן ולוחמיו.

ויטק (שנות ה-30) חוקר בלגי, עסק במוצאם של העותמנים. מנסה לשלול את מוצאם השבטי של העותמנים וטוען שאילנות היוחסין פוברקו. לדעתו האידיאולוגיה של מלחמת קודש היא שיצרה את הקשר בין עותמן לאנשיו וממשיכי דרכו. לינדנר (שנות ה-80) חוקר אמריקאי, חוזר להסבר השבטי, אך טוען ששבט הוא לא רק קשרי דם, אלא גם קבוצה שמקבלת מצטרפים לתוכה. טוען שה"גאזא" היא המצאה מאוחרת ובקבוצתו של עותמן היו גם נוצרים ונלחמו גם נגד מוסלמים. קפאדאר

חוקר תורכי, חוזר לתזה של ויטק, טען שה"גאזא" היא לא רק מלחמת קודש אלא גם ממניעים כלכליים ומאהבת המלחמה.

ההצלחה העותמנית בתקופת עותמן • גיאוגרפית- ריחוקו של עותמן ממרכזי הכוח הפוליטיים שמרה על עצמאותו. קירבתם לביזנץ איפשרה להם להמשיך להלחם ולהשיג הישגים טריטוריאליים. • היחס לאוכלוסיה הנכבשת- יחס טוב לאוכלוסיה, נתן להם הרגשת בטחון ומנע מרידות. • שליט אחד- העברת השלטון ליורש אחד מנעה התפרקות המדינה. • הכשרון הפוליטי של הסולטנים העותמנים • קשרי נישואין- הרחבת הטריטוריה והשתלבות באוכלוסיה המקומית. • איטיות צמיחת המדינה- אפשרה בניין המדינה באופן יציב. • ההצלחה של ההצלחה- ברגע שהחלו לנחול הצלחות, הצטרפו אליהם כוחות נוספים.

המאה ה-14 2 הקוים המנוגדים בתחילת צמיחת האימפריה: • אורהן מנסה לבנות מדינה ריכוזית עם היררכיה שלטונית ובירוקרטיה מסודרת • הגאזים שואפים למדינה ביזורית ולהמשך תנופת הכיבוש

ארבעת השליטים הראשונים של בית עותמן  עותמן- מייסד השושלת, פועל בתחום האסיאתי ונחשב ככוח החזק באיזור  אורהן- כבש את בורסה וקבע אותה כבירת העותמנים. כיבוש נסיכויות על חוף מרמרה מאפשר מוצא לים.  מורד I- כובש את בולגריה  ביאזיד I "אילדרים"- כובש מזרח אנטוליה והבלקנים. מובס ע"י תימורלנק.

סיפוח קרסי- החשיבות חיזוק העותמנים וקידומם לכיוון גליפולי- האוץ' עובר לצד האירופי, לבלקנים.

פרד האלידיי מנסה למצוא עמדה מפשרת/שונה בויכוח על האוריינטליזם ומבקריו.

אדוארד סעיד הגיע מתחום הספרות, יוצא נגד האוריינטליזם שתופס את האיסלאם כהומוגני ומונוליתי, גישה אירוצנטרית (אירופה חיובית, כולם מנסים להידמות לאירופה). האיסלאם באוריינטליזם נתפס כקופא על שמריו. טוען שרבים שחקרו את המזרח כלל לא היו היסטוריונים.

ברנרד לואיס מייצג את התפיסה המסורתית-אוריינטליסטית, אחד הראשונים שחקר את הארכיונים העותמנים.

האורינטליזם נקודת מבט אירופאית על כל מה שאינו אירופה. אירופה רואה עצמה כמרכז העולם. בהשוואה לצמיחתה, התפתחותה והתקדמותה של אירופה, העולם כולו ובפרט המזרח שוקע, מפגר או קופא על שמריו.

הגישות ההיסטוריוגרפיות של ראשית הדרך • תמיכה במדינה ובשלטון ריכוזי- נכתבה בעיקר ע"י אנשי החצר, אף כי היתה בהם גישה ביקורתית חריפה, לעיתים- בעיקר כלפי הווזיר הגדול, מאחר וחששו לבקר ישירות את הסולטן. • תמיכה בגאזים ובשלטון ביזורי- גישה זו נשמעה בעיקר מקרב הביים של האוץ' והדרווישים.

צ'נדרלי קארא חליל הוזיר הגדול של מורד, נחשב ליוצר המשטר הריכוזי

פנג'יק 1/5 מהשלל שהביים של האוץ' חוייבו להעביר לסולטן, כולל שבויים ועבדים

ה"קאפה"- מערכת הבית מערכת הכוללת את הפטרון- העומד בראש הבית, והכפופים לו: עבדים, עבדים משוחררים, קליינטים המעמידים עצמם מרצונם לרשות האדון, ובני משפחה. בין הפטרון לקליינטים יחסי תלות הדדיים, הפטרון חייב בכלכלת בני ביתו, והם תלויים בו לשם פרנסתם ומעמדם החברתי.

עבדות צבאית אנשים שמבחינה חוקית הינם רכושו של מישהו אחר, נקנו בכסף או ברכוש. חיילים בשכר ובעלי זכויות. יש להם אפשרויות לקידום והופכים לבעלי רכוש והשפעה.

דבשירמה שיטת ה"איסוף" כבסיס קבוע לגיוס חיילים. ילדים נוצרים מתוך האוכלוסיה הנכבשת בסטטוס עבדים, עברו הכשרות נרחבות, אוסלמו, ולאחר מכן הופכים לעמוד השדרה של המערכת הצבאית והאדמיניסטרטיבית של האימפריה.

שיטת הכיבוש העותמנית • השארת השליט המקומי תוך קבלת מרות עותמנית • עריכת מפקד (תחריר) • ארגון "קאנון"- קובץ חוקים • החלפת השלטון לעותמני, בעיקר באמצעות ה"תימאר"

מוסד התימאר שיטת ניהול אדמיניסטרטיבית-בירוקרטית באמצעות הקצאה זמנית של שטחים לקצינים. הקצינים מחוייבים בהעברת מיסים עפ"י אחוז מסויים, החזקת חייל מצב והעמדת חיילים לטובת הסולטן בהתאם לגודל השטח. בעלי התימאר הפכו בהמשך ל"אצולה". באופן רשמי לא ניתן להעביר את התימארים בירושה, אף כי לעיתים לצורך ההמשכיות, הועברו מאב לבן.

מוסד ה"גולאם" פירוש המילה- עבד, מבחינה צבאית ומנהלית "עבדי השער". מבוסס על העברת נערים צעירים מתרבויות שונות לתרבות האיסלאמית, חינוכם והפיכתם לחיל לוחם מעולה. נאמנותם היתה לסולטן. נהנו מיוקרה רבה והיווה דרך לקידום מעמד חברתי וגישה לעמדות כוח. שיטת הגיוס ל"גולאם"- ה"דבשירמה". שיטת הסינון- "ציקמה" מיינה את המגוייסים במהלך הכשרתם לתפקידים שונים, "השירות הפנימי"- משרות בכירות בארמון, "השירות החיצוני"- יחידות צבאיות נבחרות ואנשי שירותים במחוזות.

מוסד הווזירות אחראי מטעם הסולטן על המנהל הבירוקרטי וביצוע מדיניות הסולטן. בעל סמכויות רבות ונרחבות. פעמים רבות היו מקרב "עבדי השער", רכושם שנצבר במהלך שירותם הוחזר לאחר מותם לאוצר המדינה ולכן לא יכלו להוות איום לסולטן כשושלת מתחרה. עמד בראש ה"דיוואן"- אספת בכירי המנהל, הצבא הכספים והמשפט.

מוסד הבירוקרטיה אחד מההישגים הגדולים של האימפריה, מבנה מנהלי מפורט ומערכת קבלת החלטות יעילה. התחלק לאגף הדיוואן ואגף הכספים. עד תקופת סולימאן היה המנהל מאד ריכוזי, בהמשך הפך לביזורי ואז גם ירדה יעילותו. להבדיל ממערכת הגולאם, היה המינהל מורכב ממוסלמים מלידה.

מוסד העולמא המוסד המשפטי-דתי. הורכב מאנשים בעלי השכלה דתית מסורתית אסלאמית, מילאו 3 תפקידים: שיפוט, חוו"ד הלכתית והוראה ב"מדרסות". שיטת המשפט התשתית היתה השריעה- ההלכה המוסלמית. ה"קאנונים"- אמצעי חקיקה אזרחי שאינו מהווה תחליף לשריעה אלא תוספת במקומות בהם החוק הדתי אינו מספיק או שאינו מפורש דיו. מערכת המשפט הורכבה מקאדים (שופטים אזרחיים) ומופתים- שנתנו חוו"ד הילכתית שלא חייבה את הקאדים אך התחשבו בה. הקאדים נשלחו מהמרכז באיסטנבול והיו מוחלפים מדי תקופה, המופתים התמנו מהחשובים באנשי המקום.

בעיית הדו חזיתיות המאמץ המלחמתי במערב מול האירופאים ומולו המאבק במזרח. הביא לבעיות לוגיסטיות של העברת הכוחות בין 2 החזיתות שהיו מרוחקות גיאוגרפית. ככל ששטחי המדינה גדלו- כך החמירה הבעיה. בעיה נוספת היוותה עצם המלחמה במוסלמים במזרח- הפתרון שנמצא: "מאחר והמוסלמים במזרח מפריעים למלחמת הקודש במערב הנוצרי, הם מוסלמים לא טובים וניתן להלחם בהם".

המעמדות עסכרי- שכבת האליטות- בדרך כלל כללה את הצבא והאדמיניסטרציה ראעייה- המוני העם, השכבה הנשלטת למרות החלוקה החדה, היתה אפשרות למוביליות חברתית באמצעות רכישת השכלה ושירות ציבורי.

שיטת "רצח האחים" (1389) הופכת למדיניות הירושה בתקופת בייאזיד I

תימורלנק (1402) שליט מונגולי שנלחם בכוח גדול בבייאזיד I, שהיה בעמדת חולשה עקב עריקת הביים של האוץ'. בייאזיד נלקח בשבי ותימורלנק החזיר לחלק מהנסיכויות את השליטים הקודמים. מחלק את הממלכה העותמנית בין 3 הבנים של בייאזיד.


אינטרגונום (1402-1413) תקופת "בין המשטרים"- הממלכה מחולקת ע"י תימורלנק בין 3 בניו של בייאזיד, לאחר התבוסה. האינטרגונום הסתיים בנצחונו ועלייתו לשלטון של מחמט I.

ההבדל בין תימאר לפיאודליזם פיאודליזם מקנה לאציל זכות תמידית על הקרקע ויושביה. בתימאר- החזקה זמנית בלבד.

ההתאוששות והשרידה מהאינטרגונום • אופי האוכלוסיה- אינה עוינת ולא מתנגדת לאחדות • המסורת- שפה משותפת בין חלקי האימפריה (תורכית) • אינטרסים של המדינה להתאחד תחת שליט יחיד • השיתוף בין הנוצרים והמוסלמים- תרבות משותפת, קשרי סחר • אזורי הכיבוש והאוץ' תלויים באנטוליה • הנאמנות לבית עותמן, ולא לשליט כלשהו. רצח שני השליטים האחרים, גורם לתומכיהם לתמוך בשליט שנשאר.

האליטה העותמנית העבדים, היניצ’רים, בני קצינים, קליינטים, מתנדבים מתוך הרעייה. הקצינים היו מכשירים בביתם עבדים ובכך נפתח להם מסלול הקידום.

דירליק פרנסה, מחייה. כל מי שמקבל פרנסה מהמדינה, משתייך לאליטה.

אוג'ק יחידה צבאית בסדר גודל מסויים, חטיבה של חיל היניצ'רים.

המאה ה-15 מחמט I (1413-1421)- איחוד הנסיכויות העותמניות לאחר האינטרגונום. תקופת המתנה כדי לא לעורר תגובה שלילית באירופה, ביזנץ או בנו של תימורלנק.

מורד II (1421-1444) בניית הצי, ביסוס וחיזוק הצבא. ביסוס וחיזוק האדמיניסטרציה. בתמיכת היניצ'רים והעולמא- מביס את מוסטפה המתחזה שטען לסולטנות, צר על קונסטנטינופול ונאלץ להסיר את המצור בשל בעיות בחזית המזרחית (דו חזיתיות). נאבק בהונגרים ובונציאנים. בד"כ העדיף הסכמים מאשר קרבות. הרגיע את החזיתות והעביר את השלטון לבנו בן ה-12- מחמט II. נאלץ לחזור מפרישתו ולעמוד בראש הצבא בגלל הפרת הסכמי השלום ע"י ההונגרים.

קרב ורנה (1444) תחילת השימוש בנשק חם ע"י העותמנים. מורד II נאלץ לחזור מפרישתו ולעמוד בראש הצבא נגד ההונגרים שביטלו את הסכמי השלום באופן חד צדדי.

מהמט II ("הכובש") (1451-1481) עלה לשלטון בפעם השניה. פעולתו הראשונה והעיקרית היתה כיבוש קונסטנטינופול (1453) למרות התנגדות הווזיר הגדול, צ'נדרלי חליל פאשא, והפיכתה לבירה איסטנבול. הכתיר עצמו כ"קיסר ביזנץ". פעולותיו לביסוס איסטנבול כבירה • בירה ארגונית- העברת האדמיניסטרציה • החזרת חלק מהתושבים שנלקחו לעבדות • העברת אוכלוסיה עותמנית לעיר • מינוי פטריארכים יוונים וארמנים על מנת למסד קבוצות לאומים שונים בעיר בתקופתו פיחותים כלכליים רבים בשל עלות המלחמות ותנופת הפיתוח. מחרים קרקעות לצרכי הווקף וגורם להתמרמרות בקרב בעלי התימארים, בעלי הקרקעות, העולמא והיניצ’רים. נוצרת אופוזיציה לשלטונו.

האם איסטנבול עיר מוסלמית לגישתו של אינלצ'יק, גילוי קיברו של איוב במהלך המצור, עיצובה מחדש של העיר כמוסלמית ע"י הסולטן, חלוקת הנחלות לאנשיו, שבעזרת הווקף המוסלמי הפכו לרובעים עירוניים (הוקמו בהם מסגדים, בתי ספר, שוק וכו')- הופכים את העיר למוסלמית.

בייאזיד II (1481-1512) לאחר מאבק ירושה עם אחיו ג'ם, עולה לשלטון. מפתח ומחזק את הצי. יכולתו מוגבלת בשל הצורך לשמור על השקט עם אירופה, כדי שלא יאפשרו לג'ם לאיים על שלטונו. תקופתו מתאפיינת בשקט חיצוני. בתקופתו קמה השושלת הספאווית ומתחילה להוות איום מהצד המזרחי, ואילו הפורטוגלים מוצאים את הדרך החדשה למזרח, שאינה בשליטת האימפריה העותמנית.

מרידות הקיזלבש שבטים תורכמניים במזרח אנטוליה שנקראים כך על שם כיסוי הראש האדום שחבשו. התמרדו נגד הסמכות המרכזית של השלטון. תמכו באימפריה הספאווית וניסו להתאחד עמה. המרידות נוצלו ע"י בנו של בייאזיד II, סלים, להורדת אביו מכס השלטון.

המאה ה-16 סלים "האכזר" (1512-1520) אילץ את בייאזיד II לפרוש בשל מרידות הקיזלבש, מחסל את אחיו ומשיב את השקט. נוחל נצחון על הספאווים בקרב צ'לדירן (1514). חיסול נסיכות ד'ולקדר, מביא לגבול משותף בין העותמנים לממלוכים. העותמנים מנצלים את החולשה הממלוכית וכובשים את מצרים (1517). בתקופתו היה שקט יחסי בחזית האירופית, והוא הרחיב את השלטון בעיקר במזרח ודרום-מזרח.

הצטרפות הארצות דוברות הערבית הממלוכים מבקשים עזרה מהעותמנים נגד הפורטוגלים, שמצאו באותה תקופה את הנתינים למזרח ואיימו על דרכי הסחר ועל ערי הקודש בחצי האי ערב.

סוגי השקפות של היסטוריונים • היסטוריון של המרכז- מנסה לבחון את השינויים וההתפתחויות באימפריה דרך עיני השליטים. בד"כ משתמש בדיווחים שהגיעו למרכז האימפריה ממחוזות שונים. • היסטוריון של הפרובינציה- נקודת השקפה מקומית, עושה שימוש בנתונים מקומיים.

הולט היסטוריוגרפיה דרך עיני הפרובינציה. טוען שכיבוש הארצות הערביות ובעיקר מצרים, היתה רק שרשרת של מקרים וטוען שבמאה ה-18 הופיעו הממלוכים מחדש במצרים.

הס היסטוריוגרפיה דרך המרכז באיסטנבול. רואה בכיבוש הארצות הערביות שרשרת של תהליכים, וקושר אותו למלחמת העולם של המאה ה-16. השליטה במצרים היתה הכרחית למי שרצה להוות כוח בין לאומי.

טולדאנו רואה בכיבוש מצרים כיבוש מיטיב, העותמנים שיפרו את מצבה הכלכלי של מצרים וקשרו אותה עם המערכת העותמנית תוך שיתוף האליטות המקומיות.


תיאורית התלות עפ"י טולדאנו מסבירה את האחריות של המרכז (אירופה) בעיוות התהליכים הפנימיים בשוליים, ומניעת התפתחות מקומית בריאה. אירופה מתחזקת מבחינה כלכלית, טכנולוגית, פוליטית, וכל השאר מקובעים לעומתה בעבר. תאוריה זו מסבירה את פיגורו או כשלונו של המזרח העותמני בדיכויו המכוון ע"י העולם המתועש.

תזת השקיעה תיאוריה מזוית הראיה האירופית-מערבית שנועדה להסביר את ההיסטוריה של האימפריה העותמנית מאז תקופתו של סולימאן המפואר ואילך, כשהיא רואה בתקופתו את "תור הזהב" ושיא האימפריה, וכל מה שלאחריה- שקיעה בכל התחומים. לעיתים עושה שימוש ב"גישת האורגניזם" ומדמה את האימפריה לאדם חולה. גישה כוללנית ופשטנית המציירת גרף של צמיחה-שגשוג-שקיעה. בעשורים האחרונים הביאו חולשותיה של תיאורה זו להערכתה מחדש.

סולימאן "המפואר" – "קאנוני"- (1522-1566) מזוהה עם תקופת השיא של האימפריה. תדמיתו באירופה- כובש מרשים, ואילו העותמנים רואים אותו כ"נותן החוק". תקופתו מתאפיינת ב: • חידוש תנופת ההתפשטות במערב, תוך כיבושים נרחבים ובריתות. • ביסוס מוסדות הממשל והשלטון באמצעות מערכת חוקים מפורטת הכפופה לשריעה. • חיזוק מעמד הוזיר הגדול. תקופתו מהווה ציר להעברת השלטון לווזירים. • נסיגה הדרגתית מהנהגה בפועל של הצבא ע"י הסולטן. • האורתודוקסיה הדתית מודגשת יותר- קשורה לעובדה שאביו של סולימן כבש את הארצות הערביות והגדיל את מספר המוסלמים במדינה. • השתלטות סיעות פוליטיות על חיי האימפריה ותחושה גוברת והולכת של ריחוק מהנתינים.

האם תקופת סולימאן ראויה לתואר "תור הזהב?" לוטפי פשה לדבריו ההתדרדרות התחילה בתקופת סולימן המפואר עם התחלת האילתיזם והשחיתות (וזיר שהודח ע"י סולימן והחל לכתוב על מצב האימפריה לתפיסתו.). סובחי לבייב טוען שתקופת סולימן לא ראויה להקרא "תור זהב" וטוען שסולימן לא השכיל להגיב על עליית העולם החדש בסחר הבינ"ל והחליש את מעמדה הכלכלי של האימפריה עם מתן הקפיטולציות לאירופה. את רוב טענותיו ניתן לפטור בחוסר חשיבותן ואי דיוקן. עצם חשיבותו בהעלאת השאלה "האם ראויה התקופה להקרא תור הזהב?" ברנרד לואיס השתמש רק בכתיבתם של עותמנים. טוען שהבקיעים הראשונים התחילו בתקופת סולימן ומתבסס גם על כתביו של לוטפי פשה. בהשוואה לתקופת סולימן, כל שינוי יכול להיות רק לרעה. כל סטיה מהמודל הקלאסי- מצביע על התדרדרות. לא בדק את הנסיבות ההיסטוריות בהן כתבו הכותבים. כריסטין וודהד בודקת את ההיסטוריוגרפיה בתקופת סולימן ואחריו ומחפש את הסיבות ליצירת הדימוי (בניה מפוארת, סדר וניהול הפרובינציות, הופעות בציבור מסעות צבאיים)- לפי הקריטריונים הנ"ל אף סולטן לא עלה עליו. רואה את השינויים כהתאמה לתנאים המשתנים.

ההתערערות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסין של המאה ה-16/17 גידול דמוגרפי משמעותי באוכלוסיית האימפריה, בה בשעה שהכיבושים פסקו, הביא להתדלדלות המשאבים. היתה אינפלציה והמערכת הכלכלית התקשתה לתפקד. המוסדות החברתיים והממשלתיים התערערו, מוסד היניצ'רים גדל כתוצאה מכניסת בני משפחה, שיטת התימאר התערערה ובמזרח אנטוליה פרצו מרידות הג'לאלי.


"מרידות הסטודנטים" 1570-1590 תקופת אינפלציה, עליה חדה במס' התלמידים במדרסות. הסטודנטים במדרסות הופכים למקבצי נדבות, ובשלב מאוחר יותר גם לכנופיות שודדים. המהומות שככו עם סגירת המדרסות ועייפות הסטודנטים.

"מרידות הג'לאלי" 1590-1610 קבוצות אדמיניסטרטורים פרובינציאליים ושכירי חרב (סכבאן) שנאבקו על הטבת תנאיהם על רקע המצב הכלכלי הקשה- אינפלציה וגבוהה ונטישת הכפרים. לא ניסו להתמרד נגד השלטון המרכזי בדרך כלל.

אילתיזאם החליפה את שיטת התימאר. שיטה לגביית מיסים המבוססת על החכרה מראש של הזכות לגבייתם. לראשונה יושמה עם כיבוש מצרים והארצות הערביות בתחילת המאה ה-16. סיפקה מקור להון נזיל ומיידי לאוצר העותמני, אך יש טוענים שפתחה את הפתח הראשוני להתפוררות המערכת בשל שחיתויות. הסיבות לאילתיזאם • גובר הצורך בכסף מזומן, שהתימאר לא יכול היה לספק. • סוג הצבא משתנה- יש פחות צורך בפרשים שסיפק התימאר. • אמצעי הלחימה הופכים יקרים יותר.

השינויים בצבא נסיון להגביל את גודלו של חיל הרגלים הקבוע ע"י גיוס שכירי חרב מתוך המדינה "סכבאן", להם היה צורך לשלם רק בתקופת השירות. למעשה, סרבו להתפרק מנשקם ודרשו להמשיך לקבל משכורות. הפתרון היה- גיוסם באופן קבוע לצבא, דבר שהביא לירידה ביכולת הייצור של האיכרים.

השינויים באליטות באמצע/סוף המאה ה-16 כתוצאה מהגידול הדמוגרפי, נוצר לחץ על מספר קטן והולך של משרות, בעוד שמספר המצטרפים לאליטות הלך וגדל, דבר שהביא להקטנת משך השירות תוך הפסקות גדולות יותר. זו היתה אחת הסיבות להפסקת הדבשירמה והגדלת ה"בתים".

המאה ה-17 ה"קאפס" (הכלוב) בתחילת המאה ה-17 עוברת שיטת העברת השלטון ל"שיטת הבכירות". הנסיכים מועברים לחינוך בארמון (בתוך "כלוב") בהשגחת הנשים, והם אינם נשלחים יותר לפרובינציות לגדול כלוחמים ומפקדים. בכך נמנעה מהם האפשרות לעמוד בפני אתגרים שלטוניים, צבאיים ומנהליים ולהכשיר עצמם לשלטון.

סולטנות הנשים באמצע המאה ה-17 נוצר מצב שכל המועמדים לשלטון- הם נסיכים צעירים. אמו של הסולטן המיועד - הואלידא סולטן- מנהלת את האימפריה ובעלת הכוח כל זמן שבנה יושב על כס השלטון. הראשונה היתה קאסאם סולטן, אמו של אברהים I, ולאחר שמצאה שבנה אינו מתאים לשלטון, העבירה את השלטון לנכדה. אמו- טורהן סולטן, הדיחה את קאסאם ממעמדה. בשל האיום הונציאני ויתרה טורהן על הסמכויות לטובת הווזיר הגדול קופרולו.

עקרונות העברת השלטון • שרידת המתאימים (מאה 14 עד סוף מאה 16)- רצח אחים. • ירושת הבן הבכור- מוחזר מהפרובינציה בה הוכשר ונהיה סולטן. • שלטון הבכיר (מתחיל בתקופת מוסטפה)- המוכשר יותר מתמנה (תקופת הקאפס). • סולטנות הנשים, שלטון הווזירים והדיוואן.

סולטנות הוזירים (1656-1699) החלה עם הרחבת סמכויותיו של קופורולו ע"י טורהן סולטן. השיג הישגים גדולים בתחומי המינהל ובמלחמות. עם מותו הועבר השלטון לבנו שהביא את האימפריה לתקופת פריחה ולשערי וינה (1658). השפעת בית קופרולו נמשכת עד המאה ה-18. בשנת 1699 נאלץ קופרולו III לחתום על "חוזה קרלוביץ" המביא את האימפריה לעמדת נחיתות וויתור על הונגריה. מבינים שהאימפריה צריכה לעבור שינויים מבפנים ומתחילים את תקופת הרפורמות של המאה ה-18.

המאה ה-18 אפיוני התקופה • החלשות במישור הבינ"ל • הכלכלה העולמית מתחילה למלא תפקיד בחיי הנתינים, עליה בתנועת הסחורות ובצריכה • הצטמצמות טריטוריאלית- מפלות צבאיות ואובדן שטחים. • קשיים להתמודדות עם העושר והטכנולוגיות של העולם החדש • יריבויות בין מדינות המערב והתחזקות הדיפלומטיה, פותחת בפני האימפריה דרך חדשה להשגת הישגים מדיניים, פרט למלחמות

"מעגל הרווחה" קיימת תלות ישירה בין המרכיבים, ותקלה באחד מהם גורמת להפסקת התהליך ואי תפקוד המערכת: צבא חזק=סמכות שלטון וכוחו של הסולטן <=משאבים כלכליים <=הרעייא הוא הגורם היצרני <=הסולטן מגינם של הרעייא באמצעות שלטון צדק <= הצדק זקוק להרמוניה בעולם <=על ההרמוניה שומרת המדינה <= מה ששומר על המדינה היא השריעה <= אין קיום לשריעה לאל סמכותו של הסולטן, ששואב כוחו מצבא חזק וכו'.

רפורמות המאה ה-18 • קיצוץ בהוצאות הממשלה ותקציב מאוזן • עמידה בהתחיבויות הכספיות למינהל ולצבא • תיקון חריגות ונהלים בלתי תקינים בצבא, בפרט בחיל היניצ'רים • ניהול הפרובינציות בצדק ומשפט הצלחת הרפורמות שיפרו את מצב האוצר והצבא והאימפריה התאוששה והגיעה לתקופה של פריחה תרבותית- "תקופת הצבעונים".

תקופת הצבעונים תקופת פריחה תרבותית "תור זהב שני", בעקבות הצלחת רפורמות המאה ה-18, בה חשה האליטה בבטחון בנצחונותיה, והחלה לעסוק יותר בנעשה בתוכה. זו היתה גם תקופת שאננות ושביעות רצון עצמית שהביאה לשאננות ולפסיביות כלפי המערב.

הסכם קוצ'וק קיינארג'ה (1774) לאחר המלחמה עם רוסיה 1772-1768, נאלצו העותמנים לוותר על שטחים ניכרים לרוסיה ומעצמות נוספות. בפעם הראשונה נאלצה לוותר על שטחים מוסלמים לטובת מדינות נוצריות. ניתנת לרוסיה הזכות לבניית כנסיה באיסטנבול, ומכאן דרישתה להתערב בכל עניין הקשור לנתינים האורתודוקסים. בעקבות החוזה נקלטה באימפריה ההכרה שעתידה תלוי במערכת היחסים עם מדינות אירופה, ועליהם להתחיל ולהפתח כלפי המערב ולהכירם יותר.

ה"מליכיאנה" שינוי באילתיזאם- הזכות לחכירת המיסים הופכת לקבועה למשך כל ימי החוכר. הוענקה ע"י הוזיר הגדול והפאשות באיסטנבול לבני האליטות המקומיות באיזורים שונים, שהיו מחכירים חלקים בהחכרת משנה. כך נוצר קשר תלות חזק בין האליטות המקומיות לשליטים המקומיים ולאיסטנבול.


"ניזאם א ג'דיד" (סדר חדש- צבא חדש?) נסיונו של סלים III (1789-1807) ליצור רפורמות בהשפעה מערבית. תכנון צבאי חדש, שינויים במינהל, יצירת מסגרות דיפלומטיות למגע קבוע עם אירופה. רפורמות אלו נתקלו באופוזיציה איסלאמית שמרנית חזקה ביותר, שראתה בסיגול דפוסים נוצריים הודאה בנחיתותה של התרבות האיסלאמית.

היווצרות אליטות עותמניות מקומיות (עותמניזציה ולוקליזציה) במאה ה-18 – עפ"י טולדנו • לוקליזציה- שליחי המרכז משתלבים חברתית וכלכלית בפרובינציה ובשלטון המקומי, נהפכים לאליטה מקומית. • עותמניזציה- המקומיים משתלבים במערכת השלטונית העותמנית והופכים לחלק מהאליטה העותמנית. נוצרת אליטה עותמנית לוקאלית, שהלגיטימציה שלה כפולה. לכאורה דה צנטרליזציה, כיום רואים זאת כמעבר לשלטון עקיף במסגרתו עדיין עליונות לאיסטנבול. כללו 3 קבוצות עיקריות: • שליחי המרכז שהשתקעו בפרובינציה • נכבדים מקומיים שהשתייכו לאליטות המקומיות עוד לפני הכיבוש. • הממלוכים- לגביהם חלוקים החוקרים. התקיימו רק בארצות הערביות


1789- כיבוש מצרים ע"י נפוליאון עד הזמן האחרון נחשב ע"י החוקרים לתחילת הזמן החדש במזרח, עפ"י תיאורית המודרניזציה. כיום מעטים מיחסים חשיבות כזו להרפתקאה הכושלת של בונפארט.

המאה ה-19 מחמוד II- 1807-1832- נודע כמי שהצליח להשיג רפורמות, אך באמצעים קשוחים ואכזריים.

סנדי איטיפק 1808 הסכם בין הסולטן לנכבדים שהבטיח את ציותם. המרכז נזקק נואשות לכספם של הנכבדים, הנכבדים נזקקו להכרתו של הסולטן בהם. מדגיש את רמת העצמאות שהנכבדים הגיעו אליה, בעוד שהנכבדים מרגישים נאמנות לשלטון המרכזי, למרות שנמצאים בעמדת כוח לעומתו.

חיסול היניצ'רים (1826) עם התערותם בחיי הכלכלה וחדירת אזרחים מהשורה לבין היניצ'רים- החלו לתפוס עצמם כ"מגיני האוכלוסיה האזרחית" ולא איפשרו כל שינוי ורפורמות, מחשש לפגיעה במעמדם הצבאי והכלכלי. מעמד היניצ'ר החל לעבור בירושה וחיל היניצ'רים הפך לעירוני. החלו להעלות ולהוריד סולטנים ווזירים. הפכו מצבא יעיל לאיום הגדול ביותר על הסולטן מחמוד II. חיסולם פתח את הדרך להמשך הרפורמות.

הסיבה לרפורמות לאורך כל המאה ה-19 נמשך נסיון לשינוי המעמד הבסיסי של הרעייאה, ביטול האפליה בין מוסלמים לשאינם מוסלמים. זה היה בין השאר נסיון להידמות לצרפת של אחרי המהפכה ולהפעיל את שיטת הגיוס על כלל האוכלוסיה.


הסכם בלטה-לימן הסכם כלכלי לקביעת מכסים בין בריטניה לאימפריה העותמנית.

רפורמות התנזימאת (1839-1876) (התיקונים) מחמוד II, בחיסולו את היניצ'רים, הביא למצב בו קרסו מספר מוסדות מרכזיים של השלטון העותומני, ובחלל שנוצר מיקם מוסדות מודרניים בסגנון מערבי, תוך נסיון להדמות לצרפת שהיתה החזקה ביותר באותו זמן באירופה. הצווים • 1829- ביטול האפליה בלבוש • 1839- חטי שריף גולחנה- שוויון זכויות בתמורה לחובות שווים. שוויון וצדק לכל הנתינים, חיסול שחיתות, ביטול החכרת המיסים וארגון הוגן של גיוס לצבא. נחשב לראשית תקופת התנזימאת. • 1856- חטי הומיון- חוזר על המחוייבות לשוויון בין הנתינים כולל בכניסה למערכת החינוך ושירות המדינה ומדגיש את חובת כל הנתינים הגברים להתגייס לצבא.


• נסיון האליטה ליצור מדינה ריכוזית מודרנית שכפופה למערכת חוק אחת. • הפסקה מוחלטת של שיטת התימאר ושינויים באילתיזאם. • תהליך חילון של מערכת המשפט, (הביא למעשה להקשחה במשפט- אובדן זכויות לנשים) • שוויון מלא לכל נתיני המדינה, כולל לא-מוסלמים. (למעשה- לא היה שוויון) • שיפור הצבא וחיזוקו ע"מ שיוכל להתמודד עם אתגרים פנימיים וחיצוניים, שינוי ארגוני במתכונת אירופאית. גיוס חובה לכלל הנתינים (למעשה, הלא-מוסלמים סרבו לשרת). • מעבר למערכת חינוך חילונית ע"מ ליצור עתודות של משכילים • הכנסת עיתונות, כולל עיתון רשמי של המדינה. הגישה המזרחנית רואה את הרפורמות כתגובה לאתגר האירופי, נסיון לחקות את המערב, שינויים "קוסמטיים" בלבד כדי שיוכלו להשתלב בין המדינות האירופאיות. גישה אחרת רואה את הרפורמות כנסיון עותמני להתחזק מול אירופה, לסגל לעצמה הישגים טכנולוגיים, צבאיים וכלכליים ולזכות בהצלחה שהנחילו לאירופה, אך מבלי לקבל את הפילוסופיה של הקידמה האירופית.

הרפורמה בחינוך נסיון ליצירת מערכת חינוך אחידה ולא דתית. ביסוס העותמניות כזהות והפיכת האנשים לאזרחים. היתה לה הצלחה גדולה בערים הגדולות, הורגשה פחות בכפרים ואזורים רחוקים מהמרכז. שינתה את המבנה החברתי בכך שאיפשרה מוביליות חברתית- ילדים מהפרובינציות נשלחו לבתי ספר באיסטנבול וסללו את דרך משפחותיהם לאליטות המרכזיות.

הרפורמה במשפט נסיון להקמת מערכת משפט אזרחית אחידה לכל אזרחי האימפריה, תוך כרסום בתחומים שהיו בלעדיים לבתי הדין השרעיים. למעשה גרמה לחוסר גמישות של המשפט.

הבעיתיות בתנזימאת הבסיס הזהותי של העותמניות היה סביב האליטה והקרבה אליה, ולכן לא יכול היה להוות בסיס מוצלח וקולקטיבי לכלל האוכלוסיה. בתקופה זו החלה להתפתח תודעה לאומית במקומות שונים, ולכן העותמניות לא יכלה להוות זהות לכל. המדינה לא עמדה בהבטחתה להכניס לא מוסלמים למערכת המנהל, ולא הצליחה בכוונתה לגיוס כלל אוכלוסיית הגברים.

התגובות לתנזימאת • התגובה האפולוגטית- מכירה בכך שהאיסלאם בעמדת נחיתות לעומת המערב, אך טוענים שיש לסגלו ולחדשו ולא לפסול אותו. האיסלאם מספיק רחב ותקף ואפשר למצוא בו את הפתרונות למציאות שהשתנתה- ליברליזציה, דמוקרטיה וכו'. • התגובה הרדיקלית- החל מראשית המאה ה-20. טוען שהאיסלאם הטהור (תקופת מוחמד וארבעת החליפים הראשונים) נותן את התשובות לכל, וכל מה שבא אחריו הוא השחתת האיסלאם, יש לבנות על בסיס האיסלאם הטהור את העתיד.

מדוע היתה צריכה האימפריה את הרפורמות, בעוד שדרכה הקודמת תפקדה??? • עקרונות השוויון של המהפכה הצרפתית וצבאה שגויס בגיוס המוני, הפך אותה למעצמה החזקה באירופה והעותמנים רצו להדמות לה. כדי לאפשר גיוס המוני, על המדינה היה להבטיח שויון זכויות. • כלכלת האימפריה השתלבה יותר ויותר בכלכלת אירופה. האוכלוסיה הנוצרית היתה יעד מועדף לסחר האירופי וההגנה שקיבלו מהמעצמות באירופה יצרו מצב שהמדינה העותמנית רצתה להנות מהכנסותיהם ולהוציאם מחסות המעצמות • נסיון המדינה להחזיר נאמנות הנתינים הנוצרים בבלקנים , בזמן שמדינות אירופה ניסו למשכם לצידן.

"העותמנים הצעירים" על רקע תחושת ההתפוררות באימפריה בהשוואה לאירופה, צומחת בשנות ה-60 של המאה ה-19 קבוצת אינטלקטואלים המכירה בצורך לאמץ את המרכיבים הליברליים והדמוקרטיים האירופים. הם מנסים לעשות זאת במסגרת האיסלאם.

שנת שלושת הסולטנים (1876) שנה של מרידות ומאבקים פוליטיים נגד ההתערבות האירופית. בשנה זו מתחלפים 3 סולטנים: • עבדול עזיז- מודח ע"י הוזירים בעקבות הפגנות הסטודנטים • מורד V – מודח ע"י הוזירים באישור המופתי • עבדול חמיד II- היה ידוע כריאקציונר ו נוקשה. למרות זאת, ביצע רפורמות ב-3 תחומים: חינוך, משפט ותקשורת. בשנת 1908 הודח והכוח במדינה עבר לממשלה אזרחית- ממשלת "התורכים הצעירים".

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית