השינויים הצבאיים והכלכליים באימפריה העותומנית 1600-1700
(חליל אינלצ'יק)
תורגם ע"י יעל 5.2002
עם תחילת העשור האחרון של המאה ה-16, החלו להתרחש מספר שינויים מעמיקים באימפריה העותומנית- שינויים שבסופו של דבר ישפיעו על כל המבנה הפוליטי והתנאים החברתיים של המדינה. שינויים אלה היו עד כדי כך מקיפים ולעיתים כל כך מפלגים, שרבים מבני אותה התקופה, מקומיים וזרים, ניבאו את נפילת האימפריה המתקרבת ובאה. דבר זה, בתורו, הניע אנשים מהאליטות העותומניות, בעיקר מקרב הבירוקרטיה, להרהר בסיבות ובטבע האמיתי של שינויים מהפכניים אלה ולהציע למקבלי ההחלטות את הנוסחאות שלהם להתאוששות הרצויה. בנתחם את הכשלים, מצאו שה"רעיה" המוסלמים, הנתינים משלמי המיסים של הסולטן, כבשו את "הממסד הצבאי", שבתור כלי כוחו של הסולטן, היה עד אז שמור אך ורק ל-KULS, עבדים שאומנו לשם כך. השינוי נחשב כאיום לאימפריה בעיני אותם בירוקרטים שהתכוונו לטובה, שבעקבם אחרי המושגים הישנים של המדינאות הפרסית, האמינו לחלוטין שטובת המדינה והחברה תלויים קודם כל בהפרדה המוחלטת של המעמדות ושמירת ההמונים במקומם הנכון- אידאל עתיק יומין של המדינאות המזרח תיכונית שאכן, האימפריה העותומנית בתקופתה הקלאסית דגלה בו. הדאגה שלהם היתה שכשה"רעיה" מחליפים את העבדים, מצד אחד סמכותו של הסולטן לא תוכל להתקיים, ומצד שני אדמות ישארו לא מעובדות ובהמשך לכך, המיסים לא ישולמו. הם גם טענו שהסיבה לשינוי זה נובעת בראש ובראשונה מכך שתחת שלטונו של סולימאן ה-Iויורשיו, סמכותו של הסולטן באופן כללי נחלשה, והשוחד והשחיתות הפכו להיות נפוצים כל כך שאי אפשר היה לשמור על חוקי האימפריה, לאכפם ולשמור עליהם מפני שינויים.
בירוקרטים מודאגים אלה, שבהיותם בעלי תפקידים בממשל היו צופים ממקור ראשון של המאורעות וההתפתחויות המשפיעים על השלטון המרכזי, דייקו באופן כללי בממצאיהם. אך המסקנות שהסיקו על הסיבות והתחזיות שלהם לגבי ההשפעות של התפתחויות אלו, היו לעיתים קרובות מטעות. הסיבה לכך היתה שהם פרשו את ממצאיהם במסגרת של המושגים המסורתיים של המדינאות האוריינטלית, דאגתם הראשונה היתה לשימור והחייאת התקנות והמוסדות הישנים, להם שייכו את גדולת העבר ושגשוג האימפריה. היסטוריונים בני זמננו לא ערערו כל כך על דרך מחשבתם, ובמרבית המקרים, הסתפקו בחזרה על טיעוניהם.
למעשה מאבקם של ה"רעיה" המוסלמים באנטוליה לחלוק את הפריבילגיות מהן נהנו עבדי הסולטן, שיצר תנופה גדולה שזיעזעה את יסודות החברה והפוליטיקה של האימפריה, רק לאחרונה פורש מחדש על בסיס ראיות שנמצאו בארכיונים העותומנים. בעבודתו על בעיות הגזל (?) והאדמיניסטרציה במערב אנטוליה,M.C. ULUCAYפרסם, בפעם הראשונה, עדות ארכיונית מעניינת על אספקטים שונים של מאבק זה. אחריו, MUSTAFA AKDAG, בעבודותיו השונות, התרכז ברקע הכלכלי והחברתי של תנועה זו, והדגיש את טבעה המהפכני. בשימושו הנרחב בחומר ארכיוני, AKDAGהראה כי מקורם של המורדים היה באיכרים חסרי האדמות והנוודים של אנטוליה, שכתוצאה ממשברים כלכליים באימפריה העותומנית עלה מספרם בחצי השני של המאה ה-16. בזמן ש-AKDAGהציע שהמשבר הכלכליהכללי (ירידה בכמות היבול, מחסור במתכות יקרות, הרעה במאזן המסחרי, ניצול האוכלוסייה בפרובינציות ע"י השלטונות) היה הסיבה לחוסר הסדר , התסיסה ונוודותם של האיכרים, הרי שאחרים שמים את הדגש דווקא על הגידול באוכלוסייה שגרם לחוסר איזון בין כמות האוכלוסין לייצור.
התיאוריה שבמאה ה-16 הגידול באוכלוסייה היה אחראי לכמה מהשינויים המבניים באימפריה העותומנית, כפי שהיה המצב בארצות אחרות באזור הים התיכון, הוצגה לראשונה ע"יBRAUDE. אולם היה זה COOK, שהשתמש במקורות עותומניים, שלראשונה ניסה לחקור באופן שיטתי את השאלה. בעבודתו "לבסס ולעמת עדויות לגבי האוכלוסייה והיקף האדמה הראויה לעיבוד" במשך תקופה של כ-125 שנים (1450-1575) בשלושה אזורים שונים שהקיפו 700 כפרים באנטוליה, מצא כי "גידול האוכלוסייה היה מהיר יותר מהתפשטות עיבוד האדמה". עדיין הוא דואג שלא להעריך יותר מדי את תפקיד הגידול באוכלוסייה בסחף שחל בסדר החברתי בהוסיפו: " יש ללא ספק תפקיד לגידול האוכלוסייה בשבירת הסדר החברתי. אך זה אינו הגורם היחיד". למרות שהעלה את השאלה מה גרם לאותם איכרים עניים להפוך למורדים, שבהתארגנם בחבורות ואפילו בצבאות, במשך יותר מעשור קראו תגר על שלטונו של הסולטן באנטוליה, הוא דן בשאלה זו רק בקצרה ללא התייחסות להתפתחות הקריטית של אותה תקופה: שימוש המדינה ביחידות של שכירי חרב שהורכבו מנוודים מצוידים בנשק חם.
המגמה החדשה של שכירי חרב מצוידים בנשק חם, היה בעל משמעות רבה משום שהביא לעליה משמעותית במספר ה"רעיה" שהיו ביניהם. כשלא היו בפיקוח ובשירות הממשלה, אנשי חבורות אלה יכלו ליזום פעולות משלהם וליצור צבא עצמאי חמוש. המלחמה המודרנית באותה תקופה החלה להסתמך יותר ויותר על השימוש באקדחים ורובים. יותר מכך, מאחר והשימוש בנשק החדיש לא הביא יוקרה רבה לאנשי הצבא המסורתי, קל להבין מדוע אומץ דווקא על ידי אנשי המעמדות הנמוכים- הנוודים והאיכרים בשטחים הכפריים. האיכרים חסרי האדמות במרכז אנטוליה, כמו גם בבוסניה ואלבניה, היו בעלי גישה קלה לנשק חם, קיבלו בברכה את השינוי כאפשרות לצורת קיום חדשה. כמו כן, הממשל, תחת לחץ גובר של גירעון שנגרם מההוצאות הכבדות מהמלחמה באוסטרים, ובו בזמן זקוק נואשות לאנשי חיל רגלים חמוש בנשק חם, מצא כי השימוש בקבוצות אלו יכול להוות פתרון זול ויעיל לבעיות הכספיות והצבאיות. לפיכך, למרות שלתיאוריה על גידול האוכלוסייה והמשבר הכלכלי יש את הנכונות שלה, הרי שהגורם הישיר ומשפיע יותר לעזיבת האיכרים את החקלאות באותה תקופה, הוא הדרישה ההולכת וגוברת של הממשל לאנשי צבא. מעניין לציין כי המחבר של KITAB I MUSTATABכמו גם KOCI BEGואחרים בני זמנם, מדבר על מספרים גדולים של איכרים שעוזבים את אדמותיהם בגלל רצונם להיות חיילים. כותבים אלה מייחסים את המשבר הכלכלי של המדינה לאותה עזיבה המונית של האדמות. במיוחד, הדרישה של המדינה ליותר ויותר חיילים, גרמה, דבר ראשון, לאיכרים החיים בתנאים הגרועים ביותר- רווקים החיים יחד עם הוריהם וקרובי משפחתם בחלקות כפריות קטנות- לעזוב את ביתם ואדמתם. אפשר לטעון כי הצניחה בייצור החקלאי וכתוצאה מכך המשבר החברתי באנטוליההיה תוצאה ישירה של עזיבת האיכרים את האדמות, יותר מאשר התדרדרות הדרגתית כתוצאה מהגידול באוכלוסייה, שנראה לנו די קשה להוכחה.
לפיכך, הצורך הגדל והולך בחיילים חמושים בנשק חם באזורי הקרבות המרכז אירופאים, וכתוצאה מכך הנטל הכספי הגדל והולך, נראים כגורמים העיקריים להגעתה של תקופה חדשה בהיסטוריה העותומנית. גורם מיידי נוסף הוא התמוטטותה של המערכת הכספית העותומנית, שנגרמה כתוצאה מחדירת מתכת כסף זולה מהמערב- התמוטטות שהביאה לאינפלציה והפחתת ערך הכסף, גרמה למערכת הכספית המסורתית להעלם ורוששה את חברי האליטות הצבאיות. הצרכים הכספיים והצבאיים של המדינה דחפו לשינוי קיצוני ביחסים בין הממשל לנתינים, ולבסוף הביאו למדיניות דה-צנטרליסטית בכל רחבי המדינה.