FANDOM


מאקאל, מחמוד/ הכפר שלנו – בזיעת אפיך (תל-אביב, תשי"א. יצא לאור בתורכיה ב- 1954), ע"ע 5-64.

כיוון שמדובר בסיפור המתאר את החיים בכפר, אביא את עיקרי הדברים בצורה לא כ"כ סיפורית.. מצורפות הערות מסיכום השיעור בכיתה. מיטל מבוא הספר הופיע ב 1950 בתורכיה ועורר סערה רבה. במארס 1950 נאסר המחבר ונאשם כי הביע דעות קומוניסטיות באחד מנאומיו, אולם רוב העיתונים הגנו עליו והוא שוחרר כעבור חודש. המחבר, מחמוד מאקאל, כפרי בן 17, בעל השכלה מצומצמת. נולד בכפר דאמירג'י שבמרכז אנטוליה, בסיבת העיר אקסראי – נקראת בספר "מרכז הנפה". כשהיה בן 10 סיים את ביה"ס העממי בכפרו ועבר ל"מכון לחינוך כפרי" באיווריז שבמחוז קוניה. מכונים מסוג זה נוסדו ב 1940, במשך 5 שנים הנערים והנערות בהם למדו מקצועות כלליים בתנאי פנימייה על חשבון המדינה לאחר שהתחייבו לשמש כמורים ומורות בכפר לפחות 10 שנים. העניות המרודה המתוארת בספר היא בנקודת ראייתו המיוחדת של המחבר, שהוא בן הכפר וכותב בגוף ראשון. יש לזכור כי העוני והפרימיטיביות המתוארים היו בדר"כ נחלתם של הכפרים הנידחים שבמרכז אנטוליה שנחשבו לאזורים הנחשלים של הארץ, בניגוד לאזורים הפוריים יותר. הספר נכתב באחת משנות הבצורת הקשות שפקדו את תורכיה. מאזן החורף הכפריים תופרים לעצמם בגד חדש אחת ל 5-10 שנים, גרביים הן מראה נדיר. הנשים לבושות פחות טוב, אך עובדות קשה יותר. החורף קשה מנשוא. אין באמת אמצעי חימום, מלבד הכיריים, שלא באמת עוזרות להתחמם. "בחודש מארס אין לך לא להשקיף בעד הפתח ולשרוף את מעדרך ואת אתך כחומר הסקה". התבן והזבל המיובש אזלו, הקמח נגמר והבהמות הן שק של עור ועצמות. הילדים לא יכולים לצאת מתחת לשמיכות מפאת הקור. מכל ילדי הכפר רק 50-60 יכלו להמשיך בלימודיהם. ה"בילוי" הוא הליכה ל"חדר האורחים" ("חדר הכפר" – בכפרים ערביים משמש בעיקר לאסיפות בני המקום ופונדק לאורחים) ולקפוא ביחד עם האחרים.. המחבר השתמש אפילו במחברות ובספרים שבבית כדי להדליק בהם את הזבל המיובש ששימש לחימום. לעיתים נדמה שהקור בחוץ נורא פחות מן הקור בתוך החדר ה"מחומם". תינוקות בני שנה ומעלה לא הצליחו לשרוד בקור הנוראי ומתו כולם – גזירת שמיים. המחבר וחברו כתבו מכתב לרופא הממשלתי ולמסירתו נדרש שליח מיוחד לתת את המכתב ולהמתין לתשובה, אלא שהרופא לא היה במקומו והשליח חזר ללא מענה. מעל חודש אח"כ נמצא אדם נוסף שיצא מן הכפר והתשובה שקיבל - לא ניתן לעשות דבר ושלל עצות לא מועילות, שכן תרופות וחומרים אחרים לא היו ברי השגה בכפר. הכפריים מזלזלים בחוברות ששלח הרופא ומשאירים את החמלה בידיו של האל. הברכה שבזבל המיובש הנשים והילדות יוצאות כל יום לשטחי המרעה לאסוף את הגללים ורבות עליהם. את הגללים הן מיבשות ע"י הדבקתם לקירות הבית והריח בהליכה בכפר איום, גם הזבובים והיתושים שנלווים אליו. הנשים עושות ממנו כלים לאיחסון. גפרורים רוב הזמן אין בגפרורים צורך, אולם כאשר זקוקים להם, גפרורי "המונופולין" (בתורכיה קיים מונופול על ייצור גפרורים) אינם נדלקים. מזון מה שהשיג האיכר בסתיו, נשאר עד האביב. האוכל דל ופשוט – אורז ותה נחשבים למותרות. רק ילד אחד מתוך 56 בכיתה יודע מהו דבש. המאכל העיקרי – דייסת בולגור- חיטה מבושלת וכתושה, כשאוזל - ג'אג'יק- "מרק" עשבי בר. בנוסף – לחם יבש. מסחר בשביל סכום מועט מאד מוכן בן הכפר לעבוד גם 10 ימים במקומות הרחוקים ביותר. אין עניין רב במסחר, פרט לזעיר ענפין - סלסילות ענבים שנמכרות בכפרים השכנים וכדומה. סיפור על שניים מבני הכפר שניסו למכור תרנגולי הודו באנקרה ומפח הנפש שהניסיון גרם להם. מעבר לכך - אינם יודעים איפה אנקרה, מושג ערטילאי. בעיית הקרקע המוכתאר משביע את כל בני הכפר בקוראן כי ילחמו עבור הכפר בחירוף נפש מול הכפרים האחרים בנושא האדמות ("סוסוז'" - בתרגום מילולי - אדמות בלי מים) ולמי הזכות לחרוש אותן. האנקדוטה ממחישה את תביעות הקרקע המסובכות באנטוליה ש"לא מצאו את פתרונן מאז בריאת העולם". אסמים רוב האנשים לא יכולים כלכלית להתקין אסם בתוך הבית והאסם הוא בעצם בור שנחפר באדמה. את מעט העודף החקלאי טומנים שם. בכפרים מסוימים האסמים מכוסים טיח, בכפר של המחבר - באדמה. בעת שטפונות עושים מאמצים לבודד את האסם מהמים, ללא הצלחה וכל התבואה נהרסת. טחנות רק בחמש השנים האחרונות לכפר טחנה משלו. לפני כן היו צריכים ללכת 10 שעות כדי לטחון את הקמח, מסע של יומיים שלושה. אולם הטחנה יושבת על נחל העובר 3-4 כפרים עד שמגיע אליהם. בקיץ הנחל מתייבש לגמרי, בחורף קופא, רק בסתיו אפשר לטחון ללא מכשולים, אבל אז יש להמתין זמן רב בתור. לחם הלחם הוא בעצם לביבה עבה ולא אפויה שמרקמה כמו של גומי. הנשים אופות בסתיו כמה לחם שיכולות ומסתירות בבית, לפני כל ארוחה יש להשרות את ה"לחם" כשעה במים כדי שיהיה אפשר לאכול ממנו. בכפר של המחבר הנשים מכינות את הלחם בלילה ואם מאחרות לקום לכך מוכות ע"י בעליהן. "אם תשאלוני מה הם ייסורי שאול, אשיב לכם ללא שהיה: אפיית לחם בכפרנו".המחבר מספר שלאחר שהסביר לבן כפרו כי אינו יכול לאכול מן הלחם הזה ענה לו בן הכפר שעליו להתמסר לעניין אכילת הלחם כשם שמתמסר לקריאת ספריו, וכי מספיק לו לאדם ספר אחד ו"גם זה יותר מידי". החורשים בחמור לחרישת האדמה יש להיעזר בבהמות. כדי למשוך את המחרשה צריך שוורים. צמד שוורים עולה כ 600 לירות, סכום עתק עבור בני הכפר. האיכרים שלא משגת ידם לקנות שוורים נעזרים בחמורים, או בשור וחמור. למי יש עניין במכונות? האביב משכיח את החורף והסתיו הקשים. המחבר מעביר שיעורים באחו ומסביב האיכרים חורשים ושרים לעצמם. איכר אחד נעזר באחותו לעבודות החריש והיא יחפה ופצועה מהמלאכה. כפות רגליה נתקשו כאבנים וכבר אינה מרגישה בקוצים ובאבנים עלים דורכת. בני הכפר פונים למחבר בתואר אפנדי, תואר של כבוד, בגלל לימודיו. הילדים מפנים את תשומת ליבו של המחבר לכך שאילולא היו שם, היה רותם האיכר את עצמו למחרשה כשהתעייפה הבהמה, אך הוא לא עושה כן מחמת הבושה. המחבר שואל עצמו מי יעלה על דעתו כאן להשתמש במכונות.. "ביום שבו הבהמות ימלאו את מקום האדם נודה לאלוהים"..

גידול צאן האביב הגיע והמרעה יצא למרעה האביב - השיות נופלות מתות בזו אחר זו, ואין מה לדבר על חליבתן. בחורף נשארים העדרים במערות ולרועים שולחים לחם ובולגור . עד שמגיע האביב יותר מחצי הצאן מת. בצוהריים הנשים והילדים הולכים להאכיל את השיות שנולדו בשדה ובאותה השעה הכפר ריק מאדם. את השיות טומנים בשוחות באדמה ושם בדר"כ מוצאות את מותן. את הצמר תולשים ואת הפגרים משליכים לנהר. המחבר נתלווה יום אחד למסע אל השדה והיה צמא, אך המים ששאבו מן הבאר נוראים. יש להשקות כעת את המרעה ומדובר בטקס מורכב שהמחבר משתומם כיצד מצליחים לבצעו. בשדה התבואה בחודש יולי התבואה מבשילה ויש לקצור אותה. הכותב סובל כאבים מהמאמץ הרב בשדה. הוא ואחיו ישנים בשדה . לא מביטים בו בעין יפה, כיוון שסבורים שבשל מעמדו אין זה מכבודו לעבוד. אביו מנסה לפטור אותו מהמלאכה, אחד מנכבדי הכפר טוען כי זוהי חרפה ממש והוא, הכותב, משוכנע כי המסתכלים עליו חושבים לעצמם מה רב המרחק בינו לבין אפנדי מלידה. הגורן

עיתון ממשלתי מספר על הסכנה בבניית הגורן בצפון, אך הכפריים ממאנים להקשיב. בערב יוצאת עגלה להביא את התבואה מהשדות המרוחקים, לא לכל אחד יש עגלה ולכן נוצרות שותפויות. משפחת המחבר עשתה שותפות שכזו עם שכניהם. הדרכים אינן דרכים ושכיח לראות עגלות שהתהפכו בדרך. 

אבי המחבר מנסה ללמד את משפחתו ושכניו הגיינה, ללא הצלחה, האוכל מלא באבק. כשמעלה את הנושא כועס עליו אביו – "אדם שהוא עובד האדמה חייב לאכול בשנה עגלת אבק" אמי

על אף הרמאדאן והצום עוזרת אימו של המחבר בקציר ושמה מבטחה באלוהים. תינוקות מתים יום יום, 22 תינוקות מתים ב 15 הימים הראשונים לחג. הנשים מאמינות שבזכות אלוהים והנביא הן שורדות.  

אני עצמי המחבר לוקח עימו ספר ונייר כתיבה כשהולך לשדה, הוא מהרהר במושג "חיי הכפר" המוצגים באור רומנטי בספרים ולא מגיעים ולו לקצה התיאור האמיתי. כאזבאן המטורפת בעלה משרת בצבא וכיוון שאין להם חלקה, השכירה עצמה לעבוד אצל אחרים בעבור סכום מועט. ירקות למרק האורווה, המתבן והבית הם בעצם 3 חדרים צמודים. יום אחד אכלה הפרה את האוכל שנמצא במתבן. הכותב חש שהוא חייב לשקם את הכפר ולהתחיל מביתו שלו שאם לא- למה שווה השכלתו? ערב אחד אכלה הפרה את כל הירקות למרק. טרגי במיוחד לאור העובדה שעד לעונת הקציר יעברו עוד חודשיים וגם לשכנים אין אוכל שניתן להשאיל. את הפרה גידפה האם בתואר" נבלה רוסית". קואופרטיב ב 7-8 כפרים באזור קיימים "קואופרטיבים חקלאיים", אולם אילו לא מביאים תועלת לחבריהן בגלל ניהול כושל. חברי הקואופרטיב מצהירים על רכוש וממון ע"מ לזכות באשראי, אך יורדים מנכסיהם כאשר אינם יכולים להחזיר כספים שלוו. גם אביו של המחבר לווה כסף ע"מ לקנות צמד שוורים. כשהגיע מועד פירעון התשלום השני ולמשפחה לא היה כסף, התחנן המחבר בפני כמה מנכבדי הכפר שילוו לו את הסכום. המחבר לא יכול שלא לחשוש פן יקרה דבר מה לשוורים לפני סיום תשלום ההלוואה. באו מים עד נפש כמו בכל בית גם אצל הכותב ומשפחתו אזל כל התבן באמצע החורף. את חודש יוני בילה בחרישה מבוקר ועד ערב. הוא חולק עם הבהמות הרעבות את מזונו. הוא מדוכא כיוון שלא מוצא זמן לקרוא ולכתוב. בהגיעו לבית מאבד את ההכרה ושכנים ומשפחה מתאספים סביבו. בלילה מעירה אותו אימו בבהלה שהשור גוסס. כל עולמו חרב עליו והוא מאבד שוב את ההכרה. שמחה "אחרי כל יגון מביא אלוהים שמחה" – בלילה הבא, שוב העירה את המחבר אימו, הפעם האתון המליטה סייחה . בכפר אחר בכפר שכן פרצה מגיפה והמחבר וחברו, המפקח על הבריאות ניגשו לשם. כל הילדים חלו בשעלת.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית