FANDOM


עות'מאניזם וערביזם בסוריה לפני 1914, הערכה מחודשת/ ראשיד ח'אלידי

ניתן לחלק את לימודי הלאומיות הערבית המוקדמת לכמה שלבים: הראשונה כוללת כתבים של כמה מהמשתתפים בשלבים הראשונים של תנועות (לאומיות), ביניהם ג'ורג' אנטיוס, אסד דגאהיר, סאתי אל-הוסרי ועוד, שלקחו חלק או הכירו באופן אישי את אלה שלקחו חלק באירועים הקשורים ללאומיות ערבית לפני 1920. השניה כוללת את הניסיונות הראשוניים של מלומדים, משכילים או אנשי אקדמיה שניסו לסתור את אילו הראשונים ביניהם: דון, ח'וראני, מוסא,חיים ועוד. ההנחות המקובלות כיום הן של'תתנועה הסיפרותית' הנוצרית בסוריה בשלהי המאה ה-19 הייתה השפעה מוגבלת על רוב האוכלוסיה המוסלמית בכל הקשור ללאומיות ושבמקביל היא התפתחה בקרב המוסלמים בצורה משמעותית הרבה יותר. כמו כן רגשות לאומיים לפני מלחמת-העולם הראשונה לא הייתה משמעותית כפי שמספר חוקרים מהדור הראשון הניחו. בנוסף, רגשות לאומיים הקוראים להבדלות והפרדות מהעות'מאנים, ככהנ נבעו מתנועות מסוימות שהתנגדו למלחמת העולם הראשונה. ח'אלידי מציין כי החוקרים הנל השתמשו ב-3 מקורות עיקריים במחקריהם :1)מקורות דיפלומטיים שהיו באימפריה העות'מאנית באותה תקופה 2)העיתונות 3)יומני זכרונות. ולעיתים אף ארכיונים עות'מאנים שהם מקורות ראשוניים. ח'אלידי טוען כי השתמש בשתי מקורות נוספים, אמינים לדעתו: 1)ארכיונים בריטיים וצרפתיים, שלטענת ח'אלידי הם מדויקים ומפורטים במאורעות התקופה (כלומר בתקופה שלפני 1914) וכן מראה תמונה מדויקת ומשכנת של אותה תקופה, במיוחד לאור הצלבת מידע עם מקורות אחרים.2) עיתונות ערבית שהופצה באוכלוסיה העירונית בסוריה, שלדעת ח'אלידי, על פיה אפשר לדעת מה קראו אנשים בעיתו, אם לא לדעת מה חשבו.

ח'אלידי מדבר על מאמרו של דון 'עליתו של הערביזם בסוריה' שבהם הוא טוען כי רוב הערבים נשארו נאמנים לעות'מאנים עד 1918 ושהקונפליקט בין שתי המגמות (לאומיות או נאמנות לעות'מאנים) נבע מתחרות בין קבוצות שונות באליטה. כמו כן מבקר ח'אלידי את דון וטוען כי טיעוניו מושפעים מעצם התמקדותו המאמר בסוריה ובעצמם היותה של דמשק מרכז חשוב. דון טוען כי ישנה התעלמות מסוימת ממרכזים חשובים אחרים כגון בירות קהיר ואיסטנבול. כמו כן טוען ח'אלידי כי יש להתמקד לא רק באזור דמשק רבתי אלא גם את אזורי החוף. ח'אלידי מביא ציטוט ממאמר של אדם בשם khoury שטוען שהעיר בירות (שהייתה אז חלק מסוריה, וקרובה לחוף) הייתה פעילה מאד בכל הקשור לקידום 'התנועה הערבית' ובמידה מסוימת אף היוותה יריב לדמשק בכל הקשור לתרומה להתפתחותו של ה'ערביזם'. תרומתה של בירות הייתה יותר במובן של התפתחות הרעיון מאשר להתפתחותם הפיזית של תנועות לאומיות כבר בסוף שנת 1912 אחרי התלקחות המלחמות בבלקן,שתנועה הקוראת לרפורמות שצמחה שם סחפה את הפרובינציות הערביות. עניין זה הוביל , בסופו של דבר,לכינוסו של הקונגרס הערבי הראשון בפאריס. כמו כן העיתון, 'אלמופיד', החשוב ביותר לתנועות הערביות, הופץ בבירות ורק שם, וחלק ממאמריו הופצו גם לקהיר, איסטנבול וחיפה. ח'אלידי מציין שמות עיתונים,ערבים, אחרים כמו:'אל-אתחאד אל-עות'מאני','אל-חקיקה', ו'אל-יקבאל' ומוסיף כי פופולריותו של 'אלמופיד' (במיוחד בשיא בין 1911-13) נבעה מכיבודו את המסורת האסלאמית והכבוד לתפקידה ההיסטורי של האימפריה העות'מאנית. ח'אלידי טוען כי בשל מיקומה של בירות, הקרוב לים, חדרו אליה, ביתר קלות השפעותיהן של תרבויות וכלכלות זרות וגורמים רבי השפעה אחרים.כמו כן בשל מצב זה חדרו לבירות גם רעיונות ואסכולות רדיקליות,שגם היה להם יותר סיכוי להשתמר באיזור זה (של החוף) הפחות שמרן מהאזורים הפנימיים של דמשק רבתי. השפעה רבה נודעה במיוחד בכל הקשור להתפתחותה של המדינה ולחינוך הפרטי באיזור החוף: אם ב1886 היו 153 בתיהס הרי שב-1914 היו כבר 359. הגידול הכלכלי והדמוגרפי היו מהירים יותר לאורך החוף מאשר באישור דמשק: עד 1914 בירות שאוכלוסייתה מנתה בשנת 1800 פחות מעשרת אלפים הייתה כעת העיר השלישית בגודלה בסוריה של אז עם הפרש גדול מהעיר שבאה אחריה - ירושלים שמנתה כ-84,000 איש. ח'וראני אמר כי עובדה זו מעידה על צמיחתה של חברה חדשה לה מערכת יחסים חדשה עם העורף (אזור דמשק). שינויים דומים היו בפלסטין שם גם כן חל גידול בכלכלה, באוכלוסיה וכן בהרחבת מערכת החינוך. לפלסטין היה מרכיב חשוב נוסף והוא הצטרפותם של מהגרים ציונים. תשומת לב מיוחדת הופנתה לציונים והדבר בא לידי ביטוי במאמרים רבים, שנכתבו בעיתונים הרבים שנוסדו בין 1908-14 (כ34 עיתונים ומגזינים בהם נכתבו כ441 מאמרים על ציונות בין השנים 1911-13, עפ סקר שנערך). הערבים התמקדו בציונות וראו בה כהוכחה לכישלונה של הCUP להגיב לצרכים מקומיים (ח'לאדי מציין כי דון מגיע למסקנות דומות במאמרו בנושא זה). אי לכך, טוען ח'אלידי, ראוי להכליל גם את בירות ופלסטין ואזורי חוף אחרים בנוסף לדמשק רבתי. פלסטין הייתה זירה פוליטית חשובה בכל הקשור לקונפליקט הערבי-עות'מאני, כאשר התפשטות הציונות רק הבליטה קונפליקט זה. ערים נוספות שהיוו חשיבות להתעוררות ה'ערביזם' היו קהיר ואיסטנבול: ח'אלידי טוען כי ה'ערביזם' אכן התעורר בסוריה ודמשק הייתה העיר המובילה, אולם משך מאות רבות היה זה אזור שכלכלית, השכלתית ופוליטית היה כפוף לאחת משתי הערים הנל עוד לפני 1914 עניין נוסף אותו מעלה ח'אלידי הוא עניין הצורך בבחירת נציגים מקומיים ל'בית-התחתון' בפרלמנט העות'מאני. בשנים בבחירות שנערכו ב1908,1912,1914 נבחרו נציגים מסוריה שהתנגדו לcup והתאחדו עם גוש המנהיגים הערביים שהתאחדו לכדי אופוזיציה ח'אלידי מפנה אותנו למחקרו של מרואן בוחירי לפיו המסחר בין אזורים שונים ברחבי האימפריה העות'מאנית היה רחב היקף יותר בין לבין עצמן מאשר עם מדינות אירופה החזקות בתחילת המאה ה-20 כגון בריטניה,צרפת וגרמניה למשל: המסחר בין נמל יפו לזה של ערים אחרות באימפריה העות'מאנית ובעיקר איסטנבול היה רחב היקף יותר מאשר עם בריטניה. כמו כן המסחר בין מקומות שונים שכללו את מיצרים וסוריה אמנם לא היה כה רחב עם איסטנבול אולם היקפו היה נמוך רק במעט מהיקף המסחר עם צרפת וגרמניה ביחד. דבר זה יצר קשרים הדוקים יותר ויותר בין אזורים שונים באימפריה. כמו כן מקומות כמו מיצרים סוריה ואזורים מרכזיים אחרים של האימפריה לא היו כבולים כל-כך ע"י הלחץ שיצרו כלכלתן של המעצמות החזקות של אירופה. ח'אלידי מציין כי באיסטנבול של לפני 1914 היו כמה אלפי פקידי ממשל ערבים, קציני צבא,סטודנטים,אנשי עסקים, עיתונאים ומבקרים – רובם מהאליטה של הפרובינציות הערביות. כמו כן פורסם,באיסטנבול, עיתון בשפה הערבית 'אל-חאדארה' (ציוויליזציה), שהיה בעל השפעה בכל האזורים דוברי הערבית ומאמריו פורסמו גם בעיתונות בבירות,קהיר ודמשק. כמו כן מספר חוגים חברתיים, ערביים, נוצרו באיסטנבול ביניהן 'אל-מונתדה','אל-אדאבי','אל-אחד' ו'אל-קואטניה'. כל הדברים הנל הם סימנים מעידים על חשיבותו של המטרופוליס הזה (איסטנבול) בהתעוררותו של ה'ערביזם'. לקהיר היה תפקיד דומה: קהיר היוותה מעונם של סורים רבים.כמו כן בין קהיר לערים רבות בסוריה היו קשרי מסחר וחינוך ענפים שנמשכו זה מאות שנים.הלימודים באלאזהר הייתה מועדפת על מלומדים ו'עולמא' סוריים.כמו כן גם למלומדים מיצריים שביקרו בסוריה הייתה השפעה רבה. בנוסף בשלהי המאה ה-19 הוקם בבירות הקולג' העות'מאני אסלאמי שהיווה לערבים בבירות מרכז לימודים בתקופה שלפני המלחמה. בקהיר עצמה נוסדו כמה קבוצות פוליטיות (כמו המפלגה העות'מאנית האדמיניסטרתיבית לדצנטרליזציה). כמו כן קהיר היוותה בית לעיתונים ומגזינים רבים בעלי השפעה, שנוסדו ע"י סורים, למשל 'אל-מנאר','אל-אהרם' שתרמו בצורה משמעותית להתפתחותה של השפה הערבית,לעיתונאות ול'ערביזם'. כמו כן הקשרים ההולכים וגוברים בין סוריה למצרים ובשנת 1913 הבריטים עודדו, בחשאי, את הרגשות הערביים בקרב סורים במצרים. ח'אלידי טוען ש'ערביזם' בין השנים 1908-14 אין פירשו,עדיין, לאומיות ערבית או דרישה להתנתקות מהאימפריה העות'מאנית אלא להתנגד למדיניות הcup .'ערביזם' פירושו,ככהנ, לאומיות ערבית מפותחת ולכן שולל תמיכה באימפריה העות'מאנית. כמו כן בעיתונות הערבית של אותה תקופה ניתן למצוא התייחסות ללאומיות הערבית והערבים והתורכים שם מתוארים כאחים לפטריוטיזם ומוגדרים כ'אומה'. 'אומה' זו מוכנה להקריב עצמה בעבור כל חלק מאדמתה. התייחסות נוספת ניתן למצוא בעיתון'אל-אתחאד אלעות'מאני', שם הודגש לעיתים תכופות הקשר העות'מאני המגן על סוריה ועל האסלאם מפני 'מסיגי גבול חיצוניים'. ח'אלידי חוזר ומדגיש כי היו אומנם חילוקי דעות בין עות'מאנים וערבים,לפני 1914, אולם הם נסבו סביב ההתנגדות לאימפריאליזם ולא להפרדותם של הערבים מהעות'מאנים. כל עוד הם היוו אופוזיציה לCUP ערבים ועות'מאנים שיתפו פעולה, אולם אחרי חיסול האופוזיציה ע"י ה-CUP בין השנים 1913-1914 ועקב פריצת מלחמת העולם הראשונה, החלו לגעות הרגשות הלאומיים של הערבים. ח'אלידי מדבר על האליטה הסורית שלפני 1914 ואומר כי: 1)היו שינויים גדולים באליטה הסורית וקבוצות חדשות של סוחרים ובעלי אדמות תפסו את מקומם של הישנים.אנשים אלה הסתמכו רבות על קשרים שהיו להם בקהיר ובאיסטנבול. האליטה הישנה הייתה עדיין קיימת ועדיין נותר לה כוח השפעה אולם היא הוכרחה לחלוק כוח זה יותר ויותר עם מעמדות אחרים בסביבתה. 2)ברחבי סוריה נוצרו מעמדות חדשים, של פועלים, מה ששינה את הפוליטיקה הישנה. כמו כן התנט'ימאת 'יצרה' קציני צבא,פקידי ממשל,עיתונאים ומורים בכמויות רבות מה שלא היה קיים בחברה הסורית עד 50 שנה לפני, שכעת היו מורכבים לא רק מהאליטה אלא גם מאנשים ממעמדות נמוכים יותר.


3) בין 1908-14 הייתה בסוריה רבתי, בפעם הראשונה, מעין תחושה של חופש הביטוי בעיתונות, פעילות פוליטית ומפלגתית אקטיבית וקבוצות דיון – או בקיצור התחלתו של עידן הפוליטיקה המודרנית ההמונית. כתוצאה מכך מעמד האצילים המתווכים בין העם לשלטון אותגר, במיוחד ע"י הערבים. 4)בתחילת המאה ה-20 מקצועות כגון עיתונאים,דוברות, מדען צבאי(?) וכו' לא היו רק נחלתם של בני האליטה אלא גם של בני מעמדות נמוכים יותר.עניין זה סימן את תחילת התרחבותה של האליטה. כמו כן בפוליטיקה נראו בניהם של בני משפחות עשירות ואחרים של בני המעמד הבינוני שאף הובילו מאוחר יותר את התנועות הלאומיות הערביות. הפגנות רחוב, שימוש בתקשורת ובשוטרים צבאיים היו הצעד הראשון לפני מלחמה"ע הראשונה לקראת פוליטיקה מודרנית בעולם הערבי.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית