FANDOM


האדם הערבי והאתגר התרבותיעריכה

למה אנו מתכוונים באתגר התרבותי? יש שתי שיטות לענות על שאלה זו. נקודת המוצא של השיטה הראשונה נובעת מהכללות גדולות ומטפלת בבעיית האתגר התרבותי מזווית הראייה של השיח הרעיוני גרידא (המופשט) ומסתיימת בכך שהיא נותנת עצות והטפה. וזוהי השיטה הפשוטה ביותר ואולי גם המהנה ביותר לכותב ולקורא כאחד. ואשר לשיטה האחרת נקודת המוצא שלה היא קרקע המציאות החברתית והיא מטפלת בסוגיות המונחות על סדר היום מזווית הניתוח המדעית כדי להגיע להבנה רצינית שתהווה את התחלת העבודה בלב המציאות בשביל לשנותה ולהתגבר עליה. ובמחקר הזה אני מאמץ את השיטה השנייה והיא השיטה הקשה ביותר לא מפני שהיא מסובכת יותר אלא מפני שהיא מעוררת בעיות רגישות ומחייבת הכרה במציאות המכאיבה והפוגעת לעיתים. המסגרת אשר אני מסתמך עליה במחקרי מורכבת משלושה סוגי קשרים המהווים לדעתי את הבסיס העיקרי אשר מושתתת עליו החברה שלנו והשינוי שלהם תלוי בשינוי אמיתי בהם. הקשרים האלה הינם: 1) יחסינו לילדינו 2) יחסינו לאישה 3) יחסינו אחד עם השני אטפל בכל אחד מסוגי הקשרים האלה בנפרד, ואסביר את המושגים הקשורים בכל אחד מהם ואגדיר את תפקידיהם במבנה החברתי הכללי וזיקתם ליחסים החברתיים האחרים, אחרי כן להגדיר את משמעות האתגר התרבותי והדרישות שעומדות מולו וההתגברות עליו.

יחסינו לילדינו הדבר הראשון שיש לציין כשאנו מבהירים את הקשר הזה הוא ההתנסויות אשר חווה אותן הילד במהלך חמש או שש השנים הראשונות לחייו, מהלך השנים הללו היא דבר מכריע ביחס לפרט ולחברה. ויש אמת בסיסית אחרת שצריך לשים לב אליה והיא שתהליך גידול הילד וחינוכו במסגרת המשפחה איננה תהליך רצוני מתכונן בלבד, אלא הוא גם השתקפות של ערכים ורעיונות ומטרות המבטאים הרכב חברתי מוגדר ונובעת ממנו. במילים אחרות, היחיד, כאשר נולד, נכנס למסגרת משפחתית מסוימת. הקשר בין שתי המערכות, המערכת המשפחתית והמערכת החברתית הוא קשר עמוק ותכנית הגידול והחינוך מהווה בו תפקיד בסיסי. תפקידו של התהליך הזה מסתכם בכך שהוא מעביר את ערכי החברה ומטרותיה אל היחיד ונוטעת אותם באישיותו במהלך התגבשותו הנפשית בשנים הראשונות לחייו. השאלה המוצגת כאן היא הבאה: מה הם המאפיינים הראשיים של האישיות החברתית אשר נטעת ביחיד בעודו ילד בחברה הערבית? או במילים אחרות, מה הם הערכים והמטרות אשר מעבירה אותם החברה אל היחיד באמצעות החינוך המשפחתי? במחקר אשר ערכו לפני שנתיים בערך סביב הקשר בין החינוך המשפחתי והתנהגות היחיד בחברה הערבית המודרנית הגענו אל התוצאה הזאת: התכונות המאפיינות את התנהגות הפרט בחברה שלנו ניתן להגביל אותם בשלוש תכונות בסיסיות: תחושת חוסר אונים, השתמטות (בריחה מאחריות) הסתמכות על האחר או במילים אחרות האישיות אשר שואפת אליה החברה באמצעות המשפחה היא אישיות שמאופיינת בצייתנות לשלטון (לשליטה) ובבריחה מאחריות והשענות על האחר. אישיות זו קשורה בנאמנותה אל המשפחה, השבט והעדה והיא בהתנהגותה הכללית נכנעת לכוחות המופעלים בחברה ומחזקת את הקשרים הקיימים בה. הבה ניקח לדוגמא את יחס החינוך בעיצוב האישיות ובחברה אשר נוטעת ערכיה באישיות זו. שני האירועים אשר היינו עדים להם בדמשק ובבוסטון מבטאים בצורה הטובה ביותר את אופי גידול זה ותוצאותיו בעיצוב האישיות וההתנהגות החברתית הנובעת ממנה וכבר הזכרנו אותם קודם לכן ונחזור עליהם כאן: פואד בן שש שנים שיחק ברחוב מול ביתו והנה דופק בדלת ביתו שכשהוא בוכה ואמר לאימו כי ילד אחר הכה אותו ולקח ממנו את כדורו. מה הייתה התנהגות האם לנוכח מצב זה? הביעה את כעסה לילד הגנב ואת רחמיה על בנה הבוכה, חיבקה אותו והחלה מנחמת אותו ומרגיעה אותו ואומרת לו: "חכה עד שיגיע אביך, וראה מה ילך לעשות בילד השובב הזה. הוא יכה אותו בשבילך ויחזיר לך את הכדור. אל תפחד." האירוע הזה דומה לאירוע אחר שקרה בבוסטון והוא שג'וני, וגילו שבע שנים חזר אל ביתו אחרי קטטה עם ילד גדול ממנו בארבע שנים שלקח ממנו את כדור הבייסבול אשר אביו קנה לו. כאשר הודיע לאימו עד מה שארע, מה אמרה לו? "אני מייעצת לך כי תחזור למשחק ותחזיר את הכדור לעצמך ממנו. אם לא יכעס אביך מאוד". התנהגות האם הערבייה ברורה בתכליתה והיא אותר לבנה: אני רוצה שאתה תהיה חסר אונים לפתור את בעיותיך לבדך, כי אני רוצה שאתה תסמוך עלי ועל אביך ועל דודך ועל משפחתך (כלומר על האחר) ואני רוצה שתישאר בני הקטן ושתרגיש כי הבית הוא מקלטך הראשון והאחרון וכי אביך הוא משענתך ומגנך לאורך החיים.

הכנעת היחיד ושבירת כוחו ואילו באשר להתנהגות האם האמריקאית, הרי שהיא ברור גם כן. כי היא בהתנהגותה אומרת לבנה: עליך בני להסתמך על עצמך כי לא אוכל אני ולא יוכל אביך לפתור לך את בעיותיך, אם תרצה להצליח בחיים האלה עליך להיות חזק ולהילחם עם מי שעומד בדרכך ואם לא ידרסו אותך האנשים ברגליהם. אני ממהר להגיד כי אני, בהשוואה זו, לא מתכוון להעדיף את חינוך האם האמריקאית על חינוך האם הערבייה, כמו שחשבו חלק מהקוראים כאשר פורסם מחקרי "מוסף אל נהאר" אודות התנהגותנו החברתית והבאתי בה את השוואה זו. האמת היא שהאם בשני המצבים מבטאת את הערכים והמטרות אשר שולטים על החברה אשר היא חיה בתוכה. והאם האמריקאית בהתנהגותה ובחינוכה מכשירה את בנה לעמוד פנים מול פנים מול האתגרים אשר מטילה אותם חברה תעשייתית המושתתת על תחרות ויריבות והדגשת האינדיבידואליזם. האדם אשר סומך על האחרים ואשר מפחד מהאב ובורח אל האם ושומר על הנאמנות למשפחה יתכן ויהיה בהתנהגותו וחברתו קרוב יותר ללבו וראוי יותר לביטחון ואהבה יוצר מהאדם אשר גדל על ההסתמכות האישית והטלת הספק באחרים והתחרות והאלימות. משום כך אם ברצוננו להבחין בין חינוך האם הערבייה וחינוך האם האמריקאית חובה עלינו להבחין ליתר דיוק בין שתי החברות השונות בהרכבן ובמערכת ערכיהן ובמטרות אשר שתיהן שואפות אל הגשמתן. אני חוזר: החברה היא אשר מעצבת את היחיד ובוראת אותו בצלמה ואין הפרט הוא אשר מעצב את החברה בהווייתו ושאיפותיו ומחשבותיו המופשטות. מה שברור הוא שחברתנו שואפת באמצעות תהליך הגידול והחינוך אל מטרה יסודית והיא הכנעת היחיד ושבירת יכולתו. הביטוי החזק ביותר והברור ביותר הזה חבוי בהתנהגותנו לילדינו ובשלבי גידולם וחינוכם. חשוב לציין שפעולת הגידול והחינוך לא מורכבות מלימוד ישיר בלבד אלא גם מאופנים שונים של התנהגות ההורים (וחברי המשפחה האחרים) כלפי ילדיהם ויחסי הגומלין עימם. אין ספק שאישיות הילד מתפתחת ונוצרת ממה שהוא שם לב אליו ושומע ורואה מצד הוריו הרבה יותר ממה שהוא לומד מהם ישירות. מערכת דיכוי הפרט נוקטת בצורות רבות ממנה פסיכולוגיות וממנה רעיוניות (או לימודיות). במישור הפסיכולוגי האמצעים הראשיים לדיכוי הם כפי שראינו שלושה: העונשים הגופניים, ההבכה והלעג. סטירה לילד אם טועה אולי עשוי לאלץ אותו לעמוד על טעותו אבל באותו זמן גורמת לו תחושות של הפשלה וזלזול בעצמי. כאשר הוא לא מוצא לתחושות זו מוצא יפנים אותן או יפנה אותן כלפי מי מהם אשר קטן יותר וחלש יותר ממנו. העונשים הגופניים לא מלמדים את הילד דבר מלבד כניעה למי שהוא גדול או חזק יותר ממנו או למי שהוא במעמד גבוה יותר. מכאן לומד היחיד לשתוק על העושק ולדכא את תחושות האיבה שלו. מכאן שאצל היחיד מתגבשות תכונות שיש לה השפעה מרחיקת לכת על אישיות והתפתחות אופני ההתנהגות שלו ולכן אנו רואים את היחיד בהתנהגותו החברתית במקום להסתמך על כנות, צדק ושיתוף פעולה עם האחרים הוא נוטה לשימוש בשיטות לא ישירות והוא מתרגל לחרוש מזימות ולנהוג בחוסר יושר ביחסי הגומלים החברתיים שלו משום כך אנו מוצאים שלשון הרע (רכילות) כלומר גינוי האדם שלא נמצא ונטילת התכונות הטובות ממנו – הוא מבין ההרגלים החברתיים עמוקי השורשים בחברה שלנו. וכמו כן העונש הגופני מהווה אמצעי ישיר להכנעת הפרט, שכן ההבכה מהווה גם שיטה לא ישירה ואולי יעילה יותר בהכנעת הפרט והפיכתו ליותר צייתן לרצון מי שהם יותר גדולים ממנו. ומהשפעות ההבכה שהיא יוצרת בנפש הרגשת אשמה והפרט מבין כי הוא אשם לא רק במישור ההתנהגות המעשית אלא גם במישור הכוונה והאמת שהחינוך המיני הוא הסיבה החשובה ביותר לתחושות אלו.

המין: סודיות, פחד, שתיקה במשפחה אפופים העניינים המיניים בסודיות, פחד ושתיקה כבדים. הילד גדל ומגיע לגיל ההתבגרות כשהוא מנותק לגמרי מהמציאות הסובבת אות ומה שמתרחש בנפשו מה שיוצר אצלו תסביך נפשי. נושא המין הופך להיות בושה ובאותו הזמן אחד הנושאים החשובים שבחייו. משום כך נראה כי הנער הערבי הפונה לאירופה או אמריקה לא מחפש את הידע בלבד אלא מחפש את המין גם. מדע הפסיכולוגיה מוכיח כי הדיכוי המיני מדכא את רוח המרד בפרט ומכניע אותו לרצון האב והסמכות החברתית אשר האב מייצג אותה. הדיכוי הזה מביא בתורו לתופעות נפשיות מגוונות מהן חוסר יכולת להתלבטות חופשית ומחשבה עצמאית או לפיזור דעת באופן כללי. ואילו הלגלוג הרי שהוא מקבץ את העונש וההבכה, ותכליתו הישירה היא להמעיט מערך הפרט כלפי עצמו וכלפי האחרים. ואם נזכר בילדותינו יתגלה לנו הדבר בבירור. האב איננו לבדו מקור הייסורים והדיכוי וההרגשה של חוסר האונים אשר כולנו סבלנו ממנו בילדותינו, אלא יש אנשים רבים אחרים שהיו גם כלי בידי החברה והרגליה בדיכוי יצר העצמאות והחירות בתוכנו. מכאן שהחיסול של עולם הילדות וחלומותיו הוא המחיר אשר משלם כל דור בכל חברה כדי לשמור על ערכי הדור הקודם ומנהגיו. אלא שהחברה שלנו נראית כקשה יותר מהחברות אחרות כלפי הילדים ואולי זה נובע מכך שאנו עושים הפרדה גמורה בין עולם הקטנים לעולם הגדולים ואנו מביטים בילד כאילו הוא גבר שעוד לא הגיע לכדי שלמות ולכן לא מכירים באישיות מיוחדת לו ומנטאליות מיוחד במובן שלילד יש עולם נפשי ולו אופי ותכונות מיוחדים לו. ולכן יחסינו עימם נשענים על ההתנשאות עליהם ועל ההתרחקות מהם ,וזה נובע מכך שיחסי אבותינו עמנו היו באופן זה, משום כך לא התאפשר לנו לשנות את יחסינו עם ילדינו אם לא נשוב אל עולם ילדותינו, עולם השמחה והחירות והתקווה, ונחדש את הקשר ליסודות חיינו ונהפוך להיות מסוגלים לחקות את הפצעים שהסבו לנו אבותינו כשהיינו ילדים. ואם אנו לא מסוגלים לכך הרי שנמשיך ביחסינו הקשים עם ילדינו ונתמודד עימם באותה קשיחות אשר אבותינו התייחסו אלינו כדי להפוך אותם להיות כמונו כפי שאבותינו הפכו אותנו על פי דמותם וזאת כדי להשיג את כניעת בנינו לרצוננו, כמו שהשיגו אבותינו את כניעתנו לרצונם ולרצון הדורות שחלפו מן העולם.

הטרור הישיר בחינוך זה במישור הנפשי, ואילו במישור הרעיוני הרי שפעולת הדיכוי מקבלת צורה מיוחדת היא הטרור הישיר בחינוך על דרך השינון ומטרת שינון כדרך לחינוך הישיר להכנעה למה שלמד אותו הפרט ושינן אותו בלי לשאול שאלות או להבין ונהפכת המחשבה כלי לחזרה ושינון במקום שתהיה אמצעי של ניתוח וידיעה וביקורת. סיפר לי חברי הדוקטור סעד אלדין אברהים מרצה למדעי החברה באוניברסיטת דיי בו האמריקאית, סיפור שארע לו בילדותו בכתאב באחד מכפרי הדלתא במצרים והסיפור מבהיר את פעולת השינון הבהרה מלאה. אמר: "באחד הימים הייתי בכתאב יותר שובב מהרגיל. השיח' הכה אותי במקלו והנה הדם זב מפצע קל בראשי. השיח' נבוך ופחד מכעס אבי. ואמר לי: "אם ישאלך אביך על מה שקרה אמור לו כי אני הכיתי אותך בלי כוונה". אחרי כן הסס ואמר: "או אמור לו כי אתה נפלת ופתחת את ראשך". עם חזרתי לביתי שאל אותי אבי בטונו התקיף: "מה יש לך מה קרה?" ועניתי לו ללא היסוס: "השיח' הכה אותי בלי כוונה או שאני נפלתי ופתחתי את ראשי". בשעה שאנחנו מלמדים את ילדינו לציית ולבצע פקודות ולהתנהגות יפה כובלים את שכלם ומגבילים את התפתחותם השכלית הטבעית. האמת היא שהדיכוי המיני אשר נתון לה הפרט מוצא לו מקבילה בדיכוי השכלי והשניים מפתחים אצלו נטייה לצייתנות, הכנעה ותלות. מפתח השינוי החברתי טמון בקביעת גבול לטרור הזה אשר מקיימת אותו החברה על ילדיה באמצעות האבות והאמהות. במילים אחרות אם לא יוכל דורנו להבטיח לילדי הדור הבא מידה מספקת של חופש ועצמאות כדי שילמדו איך לנהל את ענייניהם בעצמם בלי לחץ או כפייה ואיך לשאת באחריות מעשיהם ולהתמודד עם בעיותיהם בלי פחד או התחמקות, לעולם לא נוכל לשנות בחברה דבר פרט לשינויים חיצוניים. אם נשאר כמו שאנחנו משפחות חמולות ועדות יריבות בחברה שסועה חסרת אונים מלהתמודד עם האתגר התרבותי וביצוע משימותיה המרכזיות כלפי עצמה וכלפי העולם.

יחסינו לאישה הדיכוי בחברתנו הוא משלושה סוגים: דיכוי העני, דיכוי הילד ודיכוי האישה. לא אגזים אם אומר כי הוא מהמצערים שנולד האדם ממן נקבה בחברתנו. אני לא מכיר חברה כלשהי בעולם – אפילו בחברות הפרימיטיביות – שמצב הנשים בהן הוא כמו מצבה בחברה הערבית. ככל שננסה להסתיר מציאות זו או להצדיק אותה האמת בולטת מולנו והיא מכה בנו כל יום: לא יתכן שהחברה הערבית תשתנה כל עוד האישה הערבייה במצבה הנוכחי מפני שהיא זו אשר יוצרת את האדם הערבי. כל עוד שהאישה הערבייה לא תשתנה האדם הערבי לא ניתן לשינוי. וכפי שאמר נפוליון כי היד שמנענעת את העריסה היא היד אשר מנענעת את העולם. הוא התכוון בזאת לכך שהאישה ולא הגבר היא בסיס החברה ומשענתה. כי אנו לא מכירים במציאות מצב האישה בחברתנו. ואנחנו באופן בלתי מודע מסרבים להתעמת עם המציאות הזו ומנסים לשכוח אותה, ובסופו של דבר נסגור את המסך על החשובה שבבעיותינו החברתיות והמסובכת ביותר. אבל אנחנו אם אנו רציניים בהתמודדותנו עם האתגר התרבותי ובבניית חברה חדשה במדינה זו עלינו לפני כל דבר להחזיר לחצי החברה הזה את אנושיותה בשלמה ואנחנו כאשר נאמר: "האדם הערבי" הרי אנו מתכוונים הגבר הערבי בלבד? כיצד נוכל לעמוד בפני האתגרים אשר מאיימים עלינו ולבנות חברה חדשה בזמן שחצי מאיתנו משותקים? וכאשר תהיה המחצית השנייה משותקת יהפוך השלם משותק גם יהיו אשר יהיו הגילויים החיצוניים. נקודת המוצא היא אם כן, כי האדם הערבי הוא הגבר והאישה במידה שווה.

אישיות הנערה הערבייה כאשר בחנו את מבנה המשפחה ואת תפקיד האם בעיצוב אישיותו של הילד הגענו למסקנות ראשוניות אודות ההבדלים בין טיפוח בנים ובנות ומצאנו שההבדל הבסיסי הוא שהעדיפות ותשומת הלב היתרה אשר ניתנת לילד על חשבון הבת מאפשר לבת מידה מסוימת של חופש שמקנה לה יכולת לפתח יכולת אישיותית עצמאית במהירות שלא מוצאים אותה אצל הילד. ומשום כך מתעצבת אשיות הנקבה מוקדם יותר ויש ביכולתה לבצע את החובות והמשימות שלא יכול הזכר לבצע אותן בגילה. מכאן אנו מוצאים שיכולות רבות שעדיין איננו מכירים את מהותן, מתפתחות אצל הבחורה ומקנות לה את היכולת למלא תפקידים חשובים בחייה ולהשפיע בצורה ישירה על חיי הגבר ויחסיו ובצורה לא ישירה על חיי החברה. מניסיוני בהוראה באוניברסיטאות במשך עשרים שנה מאשרת את ההבחנות הללו. כאשר נותנים לנערה הערבייה ההזדמנויות אשר ניתנות לעמיתה הבחור אז היא יכולה להתרומם מעליו פעמים רבות. אני נוטה לחשוב שזה נובע מהתכונות ומעלות אשר השיגה הבחורה בצעירותה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית