FANDOM


Al Rashidi/ The Saudi Revival 1824-1891

   אחרי נסיגת המצרים מחצי האי ערב היה ניסיון להקים מחדש את המדינה הסעודית – והאבית בשנת 1824. טורכי אבן עבדאללה (בנו של השליט הסעודי שהוגלה וראשו נערף) חזר לריאד והצליח להשתלט עליה עם כוח קטן של תושבי נאות המדבר מסביב.. לאחר תפיסת ריאד הוא התקדם לכיוון ארד, חרג', הוטאח, מחמל, אפלג' ואף הצליח לחדש את שליטת הסעודים בחסה בשנת 1830.
   טורכי נזהר שלא לעורר את חמתם של הכוחות העת'מאנים – מצריים ששהו בחג'אז (למרות שהיה איש דת אדוק). סופו הגיע מתוך משפחתו – חילוקי דעות פנימיים אשר הובילו לרציחתו. מושארי, בן דודו שמונה על ידו למושל Manfuhah  על ידו, רצח אותו בשנת 1834, בזמן שיצא מהמסגד אחרי תפילת יום השישי.
   בנו של טורכי, פייצל, חזר לריאד מחסה בכדי להשליט את מרותו על העיר, והוא קיבל תמיכה מהאמיר של חאיל – עבדאללה אבן ראשיד, אשר סייע לו ורצח את מישארי. בשנת 1834 פייצל הפך לאימאם של האמירות הסעודית – והאבית השנייה.
   בשנת 1837, עקב סירובו להעלות מס לכוחות המצריים בחג'אז המצרים תפסו אותו והגלו אותו למצרים. הם מינו חבר אחר של המשפחה, ח'אליד, כמושל על דרום נג'ד. כנגד ח'אליד התבצעה גם מרידה מתוך המשפחה בידי עבדאללה אבן טוניאן והוא ברח מריאד לג'דה. עבדאללה אבן טוניאן משל בריאד עד לבריחתו של פייצל מהכלא המצרי וחזרתו לעיר בשנת 1843, אז רצח את עבדאללה וכיהן במשרת האימאם עד מותו בשנת 1865.
   אחרי מותו, בנו עבדאללה נהפך למושל ריאד. אחיו למחצה – סעוד, מחמד ועבד אל רחמן התחרו בו על השלטון – התחרות אשר הפכה למכרעת מבחינת הסעודים. עם עלייתו של עבדאללה לשלטון הם חתרו תחתיו, בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים בערב, וכך שכל הקונפדרציות ניתקו עצמם מהברית הסעודית.

1870-75 התחרות בין האחים נמשכת. סעוד מת בשנת 1875 וכעת רק עבדאללה ועבד אל רחמן מתחרים ביניהם. בריאד שלט עבד אל רחמן אך אחיו ואחייניו (בניו של סעוד) חותרים תחתיו.

   1887 – עבדאללה פנה לשליט חאיל, מחמד אבן ראשיד בבקשת עזרה כנגד אחייניו. מושל חאיל ניצל את ההזדמנות והתקדם לכיוון ריאד. בניו של סעוד נמלטו לחרג' ועבדאללה נלקח בן ערובה בידי אמיר חאיל אשר הותיר את סלים אל סיבחאן (מפקד נאמן מצבאו) כמושל ריאד.
   המושל הראשידי של ריאד רדף את אחייניו של עבדאללה וחיסל את רובם. עבדאללה ואחיו עבד אל רחמן הורשו לשוב לריאד, כנראה מכיוון שעבדאללה היה חולה וזקן. עבדאללה מת בשנת 1889 וכעת עבד אל רחמן שלט בריאד כואסאל של אבן ראשיד.
   בניסיון לשקם את ההגמוניה המשפחתית בדרום נג'ד עבד אל רחמן שיתף פעולה עם אנשי קאסים וקונפדרצית מותאיר, שגם היו ממתנגדיהם של הראשידים ונוצרה ברית בין הכוחות. הכוחות הראשידים והקאסימים נפגשו במואלידה בשנת 1891 ומקרב זה מחמד אבן ראשיד יצא מנצח. עבד אל רחמן נמלט מריאד ומצא מקלט בכווית תחת חסותו של שליט אל צבאח בשנת 1893. קשרי הידידות שנוצרו בין השניים יהיו חשובים לחזרתו של עבד אל רחמן לריאד במאה ה-20.

הסיבות להתמוטטות המדינה הסעודית השנייה: 1) שליטה חלשה של הסעודים על ערב במחצית השנייה של המאה ה-19, אשר הוחלשה עוד יותר מהמאבקים הפנימיים בתוך המשפחה הסעודית. 2) כוחה העולה של אמירות יריבה במרכז ערב אשר חתרה תחת ההגמוניה הסעודית בזמן שאלו היו עסוקים במאבקים פנימיים.

   ריאד נפלה בידי הראשידים ושארית המשפחה הסעודית נלקחה לחאיל – הבירה הראשידית. ריאד עברה כעת תחת שלטונם של האמירים של חאיל עד 1902 כאשר עבד אל עזיז (בנו של עבד אל רחמן), הידוע בשם אבן סעוד חזר מהגלות בכווית, הרג את המושל הראשידי של ריאד והכריז על עצמו כאמיר של ריאד – זו תחילתה של המדינה הסעודית השלישית.

האמירות הראשידית בחאיל 1921-1836

   המדינה הסעודית השנייה התקיימה לצד הכוח החדש מצפון לריאד – האמירות הראשידית של חאיל שעלתה לגדולה במחצית השנייה של המאה ה-19. הלגיטימציה לכוחם הייתה הקונפדרציה השבטית הגדולה של שאמאר – המורכבת מאוכלוסיה מעורבת של שבטים שאמארים, שבטי בנו תמים (איכרים וסוחרים) וקבוצות לא שבטיות של אמנים, עבדים ובעלי מלאכה. גרעין האמירות – הראשידים שישבו בחאיל – נווה מדבר מצפון לנג'ד. 
   חאיל שמשה כבסיס להתפשטות לדרום ערב ולדרום נג'ד. הראשידים הרחיבו את השפעתם באזורים נוספים ועל קונפדרציות שבטיות על בסיס תמיכת השבט שלהם – בשונה מהוואהבים אשר התפשטו על בסיס תמיכה ברעיון דתי. 
   מכניזם ההתפשטות – הרחבת ההגמוניה השאמארית על חשבון אחרים. השאמארים מהווים את הכוח הצבאי, כאשר הם כובשים והופכים קונפדרציות שבטיות לווסאלים שלהם. במקרה של הראשידים האמירות והקונפדרציה היא בראש ובראשונה יחידה מדינית אחת. הם לא ניסו "להמיר את דתם" (to convert) של השאמארים למען מטרתם אלא פעלו בשילוב איתם בכדי להרחיב את תחום שליטת השבט. האמירים הראשידים שייכים לשבט וקשורים אליו. דבר זה היה חסר לסעודים, ולכן הם נסמכו על הברית עם מחמד אבן עבד אל  והאב ועל תומכיו.
   בסיס החיבור בין הראשידים לשאמארים אינו רק סולידאריות שבטית. המציאות של המאה ה-19 אלצה אותם להתייצב מאחורי כוח שיוכל להגן עליהם ולשמור על האוטונומיה שלהם, והעובדה שיש קשר גנאולוגי ביניהם רק הוסיף כמובן. הם היו עדים להתרחבות הסעודית – והאבית שפגעה מחלק מהשאמארים ואלצה אותם להגר למסופוטמיה. בנוסף, בשנת 1818 הם הותקפו על ידי כוחות מצריים – עת'מאנים שחשבו כי הם שייכים לטריטוריה הסעודית. 
   עם התבססות ההנהגה הראשידית, האמירות החלה להתבסס פחות על השאמארים ויותר על כוחות של עבדים ומגיוסים מקרב תושבי נאות המדבר. המעבר לכוח צבאי לא שבטי היה אינדיקציה לשינויים בכוחו של האמיר. כעת הם כבר לא שיח'ים שבטיים – הם אצולה מיושבות עם שאיפות פוליטיות משלה. 
   תבנית זו התבססה עם הנהגתו של מחמד אבן ראשיד (1869-1897) שתחום שליטתו היה מגבולות אלפו ודמשק ועד בצרה, עומאן ואסיר. אזור קאסים וריאד גם התמזגו לתוך טריטוריה זו. נציגים ומושלים מונו בתוך השבט הכבוש. 

הקבוצות עליהן התבססו הראשידים במסע ההתפשטות בערב: 1) השאמארים המיושבים והנוודים שהוזעקו להלחם באויביהם. 2) קונפדרציות לא שבטיות המונעות ממוטיבציה כלכלית (שלל!!) 3) העבדים ושומרי הראש של האמיר – היוו את הבסיס לכוח הצבאי. 4) מגיוסים בקרב הערבים ונאות המדבר של ג'בל שאמאר. השתתפותם הבטיחה את עליונות הח'איל מבחינה כלכלית ופוליטית.

   ההתפשטות לא הובילה לייסודה של שליטה: משאבים מועטים, קווי אספקה ותקשורת גרועים הם שפעלו נגד איחודו של כל האזור כיחידה אחת.  הסמל לכפיפות לראשידי היה תשלום המס (Khuwwa) אשר נאסף מאזור שנכבש ונשאר פחות או יותר אוטונומי. הפשיטות היו אמצעי להשגת תשלום המס.
   האמירות הראשידית אופיינה בראש ובראשונה באינטגרציה בין ההנהגה והקונפדרציה השבטית השאמארית, אך ההתפשטות הביאה למתח בין הכוח המרכזי ושאר הכוחות המגוונים שהיו אוטונומיים למחצה. בשיא כוחם של הראשידים האמירות הורכבה מהשאמארים, קונפדרציות שבטיות חלשות ואוכלוסיות של נאות מדבר מחוץ לטריטוריה השבטית שלה. 
   הפשיטות נגד שבטים מורדים נמשכו, ובנוסף החלה חלוקה מחדש של הכספים. האמירות של הח'איל אספה מס מקבוצות חלשות וחלקה אותו מחדש כגמול על נאמנות והשתתפות בפשיטות. הסבסוד של המרכז את הפריפריה יצר אינטגרציה כלכלית בין ההנהגה בחאיל ובין שאר מרכיבי האמירות, ויצר תלות בהכנסות של האמירות בקרב האוכלוסייה המיושבת והכפרית שאוחדה תחת שלטונם.
   למרות שנוצרה אינטגרציה כלכלית, במישור הצבאי והפוליטי הדבר היה קשה יותר להשגה. השבטים ששלמו את המס נותרו אוטונומיים למדי. היה קשה לשבור את הכוח הצבאי של הקונפדרציות השונות ולהביאם תחת סמכות מרכזית אחת. 
   חאיל, המרכז האורבאני של האמירות נותר נאמן לראשידים כל עוד הם היו מסוגלים להגן על האינטרסים של האמירות. הסוחרים, אמנים וחקלאים תמכו בהנהגה מכיוון שהייתה מסוגלת להבטיח מעבר בטוח של סחורות ושיירות עולי רגל. האוכלוסייה של חאיל משכה את תמיכתה בראשידים רק כאשר הם לא היו מסוגלים להרחיב את ההגנה שנתנו מחוץ לחומות נאות המדבר (תחילת מאה 20).
   אחרי שביססו את עצמם כשליטי הנג'ד לקראת סוף המאה ה-19, הראשידים איבדו את שליטתם על ריאד עקב חזרתו של אבן סעוד לעיר בשנת 1902. הוא רצח את המושל המקומי הראשידי והכריז על עצמו כמושל החדש. בין השנים 1902-21 הסועים והראשידים נאבקו כל השליטה במרכז ערב. מאבק זה החליש את האמירות הראשידית והביא אותה אל קיצה. 

הסיבות לשקיעתם: 1) היריבות בין בריטניה לאימפריה העת'מאנית בחצי האי ערב ערערה את מאזן הכוחות הערביים המקומיים. הראשידים תמכו בעת'מאנים, אך לאחר תבוסתם במלחמת העולם הראשונה, בני הברית הראשידים חשו בלחצם ההולך וגובר של הסעודים שכרתו בברית עם בריטניה. 2) חוסר יציבות של ההנהגה הראשידית, מאבקים פנימיים בתוך המשפחה. 3) הנהגה לא יציבה התקשתה לשמור על נאמנותם של הקונפדרציות השבטיות שכעת נטו לכיוון הסעודים.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית