www.student.co.il/meast
Bacharach/ Administrative Complexes, Palaces and Citadels
פוליטיקה, דת ואידיאולוגיה מתבטאים לעיתים בארכיטקטורה. סגנון ארכיטקטוני יכול להתקיים שנים רבות, גם אם הסיבות ליצירתו נשכחו. מאז תחילת האסלאם ועד האימפריה העות'מאנית, שליטים מאיראן ועד ספרד בנו מרכזי שלטון ומגורים. סגנונם משקף את דעותיהם ואת הערכים שלהם. למרות הגיוון הרב, ניתן לחלק את הסגנונות לשלוש תקופות שיידונו במאמר זה, הנוגע לבניית מרכזי שלטון.
התקופה הראשונה מתחילה כמה עשרות שנים מכיבוש המזה"ת ע"י הערבים, במאה השביעית. בתקופה זו התפתח המסגד כמרכז דתי ופוליטי.
התקופה השנייה היא מהמאה ה-10 עד סוף המאה ה-11, אז חל ריחוק בין השליטים לעם. הארמונות נבנו בנפרד מרבעי המגורים, אך לא היו בנקודות שולטות ולא היו מבוצרים.
בתקופה השלישית, מסוף המאה ה-11 עם שלטון הסלג'וקים, הארמונות הפכו למצודות מבוצרות, שם ישבו השליטים בנפרד מהעם הנשלט.
המונח "מבצר" (CITADEL ) מתייחס למצודה מבוצרת ושולטת בעיר. במזרח היא נקראה "קָלעַה", ובמערב "קָסבַה". המונח ארמון ( PALACE) מתייחס למקום המגורים של השליט, והשם ניתן למבנה עלפי מי שיושב בו ולא בהכרח על פי צורתו ועיצובו. עוד מבנה הוא ה- דָאר אל- אימָרָה, שלא ברור מהי צורתו; הוא יכול להכיל משרד, כלא, כספים וכו'. אין הכרח שמשרד ממשלתי ישב דווקא בתוך דאר.
התקופה הראשונה מתחילה עם כיבוש הסהר הפורה והקמת ערי הצבא (אמצאר). באמצאר בבצרה היו בהתחלה מבנים פשוטים: "מסגד" שהיה רחבה פתוחה, ודאר שהכיל כלא ומשרד. בכופה נבנה המסגד על-יד משרד הכספים כדי שיהיו אנשים באזור וירתיעו אנשים. הדאר היה בצד הקיבלה של המסגד. השילוב של דאר ומסגד ביחד התפשט בשנים הבאות בכל האזור, מפני שהוא היה הגיוני - שני המבנים היו דרושים לשלטון המסלמי החדש. הדאר נבנה בצד הקיבלה כך שניתן לשמוע גנבים, ובצורה זו היה יכול השליט לצאת היישר אל המסגד, ולהיות מוגן בדרכו לשם. בימיו של מועויה, הדאר נבנה בשילוב עם המסגד כך שהיתה לו גישה מוגנת היישר אל המקצורה - האיזור הנפרד לתפילת השליט (זוכרים?) . כשמועויה נהיה חליף, נבנה מסגד חדש באזור טמנוס (דמשק?), שהיה סאסאני לפני כן. המסגד נבנה בנפרד מתושבי העיר, שלא היו ערבים או מוסלמים. במסגד הזה הדאר היה צמוד לקיבלה, וגדול ממנה פי שתיים. הייתה זו הצהרה של השלטון על חשיבותו של הדאר. החליף אל-מנצור בנה בבגדאד קומפלקסים שונים ששילבו את הדאר והמסגד ביחד.
(כאן מובאים מקרים שונים של מסגדים ודארים – לא מעניין)
לסיכום התקופה הראשונה, העיקרון של קרבה בין המרכז המנהלי ומרכז הדתי לשימוש האליטה נוצר בבגדאד האומיית. באגן הים התיכון נוצר העיקרון של הצמדת הדאר למסגד בצד של הקיבלה. גם העבאסים המשיכו במסורות הבנייה הללו. אזור בגדאד ודמשק היה בעבר סאסאני והבנייה הושפעה מהארכיטקטורה שלהם, לעומת אגן הים התיכון וצפון אפריקה, שהושפעו מארכיטקטורה רומאית ביזנטית. במזרח התכנון של הקומפלקסים היה יותר מושקע, עם יחס קבוע בין הגדלים של הדאר והמסגד, תכנון לפי צירים, כיפות ירוקות וכדומה. מערב לא התפתחו הסגנונות הללו, ורק נושא הדאר בצד הקיבלה היה קיים.
התקופה השנייה מאופיינת בגידול באוכלוסיה המסלמית שהשתמשה במסגדים בערים. התגבש גם אורח החיים האסלאמי בהנהגת העלמא. השיטה הייתה בניית קומפלקסים של ארמון, מסגד ומבני מנהל ושלטון שניבנו רחוק מהאוכלוסייה המקומית. בבגדאד נבנה מתחם נפרד, על-מנת להפריד את החיילים הממלוכים מהאוכלוסייה המקומית. (כאן מובאות עוד דוגמאות מעניינות במיוחד...)
במשך התקופה השנייה היו בהרבה ערים מבצרים, אך לרוב הם לא היו מרכז השלטון – השליטים בנו לעצמם קומפלקסים מחוץ לאזורי המגורים של התושבים. הם היו מרוחקים מההמון, שכבר ביו לו מסגדים משלו בתוך העיר. במאות ה-11/12 המצב משתנה – המרכז השלטוני עובר למבצרים.
המבצר איננו המצאה מסלמית, ויש מבצרים פרה-היסטוריים בכל המזה"ת. עד המאה ה-11 המבצרים שמשו לאגירת נשק, נקודות תצפית ומסתור בעת התקפה, אך השליטים לא גרו בהם. במאה ה-12 השלטון עובר למבצרים, וכך נפתחת התקופה השלישית.
בתקופה השלישית, בחלק מהמקומות, ארמונות שנבנו בנקודות שולטות הפכו מאוחר יותר למבצרים. הזנגים ונור אל-דין,לדוגמה, בנו מבצר והעבירו אליו את השלטון והמנהל. היתה בניה של מבנים בתוך המבצרים לשימוש השלטון. המעבר למבצרים נבע ככל הנראה משינויים במבנה הצבא, ומהניסיון מהלחימה בצלבנים. היה גם היבט של הגנה על השלטון מפני המון עירוני או קבוצות לוחמים עירוניים שייתקפו אותו.
www.student.co.il/meast