FANDOM


Barkey/ Bandits and Bureaucrats: The Ottoman Route to State Centalization

סוציולוגים, אנתרופולוגים, היסטוריונים ואנשי מדע המדינה נוטים לתפוס את התהליך בו המדינה הופכת לריכוזית רק בהסתמך על המודל המערבי, תוך מתן אפשרות קטנה מאד לסטייה ממודל זה. הבעיה היא שהמודל המערבי לא מתאים לכל העולם. לפי מודל זה, גיבוש/ביסוס המדינה (STATE FOTRMATION) נעשה באמצעות מאבק בין המדינה לחברה, כאשר המדינה משתלטת בהדרגה על החברה הבעייתית/מורדת. תוך כדי התהליך, המדינה הגבירה את כוחה ע"י בניית צבא ומערכת ביורוקרטית-אדמיניסטרטיבית שחדרה לחברה ושלטה בה. התהליך נבע מהצורך של המדינה בהתבססות טריטוריאלית שהושגה על ידי מלחמה וע"י שימוש במשאבים הנחוצים שנלקחו מהאוכלוסייה. כאשר נלקחו משאבים מהאזורים הכפריים האוכלוסייה התמרדה ברובה. באזורים עירוניים הגיעו להבנות עם האוכלוסייה. כאמור, ישנם מודלים אחרים לגיבוש המדינה, שאינם מערביים. היו למודלים אלה כיוונים ותוצאות שונים מאלה של המודל המערבי. לא בכל המדינות הלא-מערביות היו מרידות, ובמיוחד הן לא תמיד היו מדינות חזקות עם שליטה חזקה על החברה. ברקי מנסה להבחין בין המודלים ע"י בחינת קייס של מדינה לא-מערבית: האימפריה העת'מאנית. ברקי בוחנת את האימפריה מנקודת מבט סוציולוגית. מתמקדת במאה ה- 17. בוחנת את היחסים בין הממשל המרכזי לבין קבוצות כמו הבנדיטים. ברקי טוענת שהיה שילוב של משטר פטרימוניאלי יחד עם מגמת ריכוזיות שהייתה בסגנון של תן וקח/מו"מ. שילוב זה הדגיש את הגמישות במערכת הפוליטית אשר אפשרה את השגת מטרות המדינה. ברקי משווה את האימפריה למדינות המערב: בעוד שבצרפת המדינה התגבשה והפכה לריכוזית על ידי הכנעת מעמדות חברתיים ששיתפו פעולה נגד מגמת המרכוז והחדירה לחיי הפרט, המדינה העת'מאנית הפכה לריכוזית בעיקר באמצעות מו"מ וניכוס/הטמעה של צבאות הבנדיטים, שהיו תוצאה של מגמת המרכוז מלכתחילה. המדינה הצליחה בד"כ לבצע מניפולציות לרוב המעמדות בחברה ולהניא אותם מלמרוד. המחיר לכך היה עליה של תופעת הבנדיטים, שעליה המדינה יכלה לשלוט ביתר קלות. ברקי מסיקה שתהליך יצירת המדינה אינו אחיד בכל מקום, מרידות של מעמדות מסוימים לא קורים תמיד בגלל תהליך גיבוש המדינה וכמו כן קיים הבדל משמעותי ביחסי המדינה-חברה בין החברות המערביות ללא-מערביות. העת'מאנים השתמשו במספר שיטות על מנת לשלוט באלמנטים בעייתיים. מעימותים בעצמה נמוכה ועד לחימה בקנה מידה גדול עם הבנדיטים. המדינה הצליחה לשמור על הסדר משום שנענתה לאתגרים שהחברה הציבה לה. המרכוז התרחש למרות שהיו תקופות שבהן הבנדיטים איימו על היציבות. המבנה החברתי ופעולות המדינה הם הלב של יחסי מדינה-חברה והם הגורם לקיומן/אי קיומן של מרידות. בעוד שבצרפת הייתה ברית חזקה בין האצילים לאיכרים נגד המשטר האבסולוטי, דבר זה לא היה קיים באימפריה. שם האיכרים לא הרגישו בלחץ מלמעלה של השלטון + המבנה החברתי בכפר אינו מגובש-אין תקשורת שוטפת וארגון פעילות בסביבה הכפרית. גם אם חוסר שביעות רצון היה קיים, בחברה העת'מאנית היה קשה לתרגמו למעשים. המדינה העת'מאנית נתפסת כמקור הלגיטימציה לכל, וכן כמרכז לחלוקת מענקים וזכויות. במסגרת כללי משחק אלה שיחקו כולם. כפי שצוין לעיל, המדינה העת'מאנית הצטיינה בביצוע מניפולציות למעמדות השונים בחברה כך שנשמר הסדר ונמנעו מרידות. בניגוד לטענה כי המדינה העת'מאנית איבדה החל מהמאה ה- 16 שליטה על המתרחש בפרובינציות (תזת השקיעה), ברקי מראה שבמאה ה- 17 המדינה העת'מאנית יכלה בהחלט לתאם ולשלוט בפרובינציות בהצלחה. המבנה של "הבית" – ה"HOUSEHOLD" הפטרימוניאלי, הפך למוסד מרכזי בחברה העת'מאנית. המדינה הבטיחה את נאמנות פקידיה הבכירים ע"י הכנסתם לתוך המערכת העת'מאנית, ונהגה לבצע ביניהם רוטציה, כך שלא יצברו כוח ויהפכו לאיום פוטנציאלי. דבר זה הבטיח שאף אחד לא ירצה לצאת מחוץ למערכת העת'מאנית, בהיעדר בסיס כוח או עושר עצמאי. כך המבנה החברתי באימפריה שונה מאד מזה שהיה באירופה. החקלאים נהנו משיטה שבה יכלו להתלונן על עוולות באופן חוקי ולצפות לתגובה יעילה מהמדינה. עם זאת, במהלך תהליך יצירת המדינה והמרכוז, היו איכרים שלא יכלו להתפרנס כראוי מעבודת האדמה, ובחרו להתפרנס בצורה אחרת, ע"י שירות בצבא ומלחמות באירופאים ובפרסים. האיכרים הפכו לחיילים. לאחר ששוחררו, ומצאו את עצמם ללא פרנסה, החיילים לשעבר התארגנו במסגרות של שכירי חרב שהיו זמינים לכל תקיף מקומי. אנשים אלה, הבנדיטים, ערערו את שיווי המשקל במבנה החברה הכפרית לתקופה ארוכה. נעשה בהם שימוש למאבקים בין תקיפים באזורים הכפריים. הבנדיטיות גם היוותה מקור פרנסה חלופי לאיכרים. חשוב להבין שהמדינה העת'מאנית מעולם לא התכוונה לקלוט לתוכה את כל אותם אלפי בנדיטים באופן קבוע. העלות פשוט הייתה אסטרונומית. במקום זאת, המדינה נהגה במדיניות של רוטציה, כאשר קלטה חלק מהם באופן זמני-או על ידי שכירת שירותיהם או על ידי פיתוי מנהיגיהם לקבל משרות חשובות. מה שנתפס כביכול כחולשה היה למעשה התנהגות פוליטית ערמומית של "להפטר, לשאת ולתת, לגייס". כמו כן, על ידי ניכוס זה, נחסכו הוצאות גדולות שהיו מוצאות במידה והמדינה הייתה שולחת כוחות על מנת לדכא את כל הגורמים הנ"ל. שילוב הבנדיטים במערכת העת'מאנית היה טוב לשני הצדדים: (חלק) מהבנדיטים הגשימו את רצונם להשתלב במערכת העת'מאנית, והעת'מאנים קנו הן שקט והן נתינים נאמנים אשר ימשיכו לשלוח מס למרכז. בנוסף, המדינה השתמשה בבנדיטים בעיקר על מנת להתבסס טריטוריאלית ולהמשיך בתהליך המרכוז. עם זאת, הבנדיטיות גרמה לרמה כלשהי של כאוס בחברה, והמדינה הייתה צריכה להיענות לעתים לדרישות הנתינים לדכא שכירי חרב כאלה, ש"הגזימו" בפעולותיהם. ברקי טוענת (שוב נגד תזת השקיעה) כי המדינה העת'מאנית שינתה כל הזמן את רמות המנהל ודפוסים נוספים על מנת להתאים את עצמה לנסיבות המשתנות ולהתבסס בו זמנית. המדינה התבססה בתהליך מעורב שכלל מרכיבים מסורתיים, מו"מ עם הקבוצות השונות בחברה ופיתוח אדמיניסטרציה חזקה. המדינה היטיבה לעשות הפרד ומשול בין האליטות. ע"י הסכסוך ביניהן הוסטה תשומת הלב מהמדינה, והיא רק התחזקה מכל העניין. הכרזת המדינה על הבנדיטים כעל ג'לאלים (ע"ש מורד לבנוני-ג'ונבלט) ואח"כ הכנסתם לתוך המערכת באופן סלקטיבי הוא מעשה גאוני לדעת ברקי. המדינה ניצלה היטב את העובדה שהיא מקור הלגיטימציה היחיד וכך התחזקה. התהליך לא סיכן את המדינה כל עוד הוא נעשה בזהירות, לפרק זמן שאינו קבוע ותוך כדי שמירת האפשרות להיותו הפיך. מדיניות זו נעשתה לטענת ברקי מתוך עמדה של כוח ולא חולשה (שוב נגד תזת השקיעה).

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית