FANDOM


Bernard Lewis/ Ottoman Observer Of Ottoman Decline

במאי 1514 הוזיר הגדול, לוטפי פאשה, לאחר תקופת כהונה קצרה אך מצליחה, פוטר ע"י הסולטאן סולימאן המפואר, כנראה בגלל ויכוח שעלה בהרמון. הוא עזב לאחוזתו בדימוטיקה, שם הוא מת מספר שנים לאחר מכן. בשעות הפנאי הוא העסיק את עצמו בלמדנות, בעיקר הסטוריה וחיבר מספר עבודות, שאחת מהן היתה ההסטוריה של האימפריה העות'מנית. עבודה אחרת היתה חוברת שנקראה אסף-נאמה, הספר של אסף. הספר של לוטפי פאשה הוא יותר מסתם בבואה של שרים כמו הסוג הנפוץ בספרות המוסלמית מהעבר. כאשר הוא נהיה וזיר גדול הוא ייסד את הדיוואן הגבוה באי סדר גדול והרבה דברים היו בניגוד לחוקים המובהקים של האימפריה. לכן הוא חש שזהו תפקידו לרשום את התוצאות של נסיונו, כדי להדריך את אלה שיבואו אחריו למלא משרה זו ולתת עצות מעשיות ועקרונות מוסריים להתנהגות נאותה. לוטפי פאשה רשם את החוקים של מה צריך וזיר גדול לעשות וממה הוא צריך להימנע. ראשית והחשוב ביותר, הוזיר הגדול צריך להיות בלתי משוחד, ללא מטרה אישית או רוע לב. "כל מה שהוא עושה צריך להיות למען האל ולטובת האל". הוא צריך להיות מרוסן עם דרישותיו כדי לתמוך בשליחים, אך צריך להגבילם במקרים בהם יפגעו בענייני המדינה. הוא צריך לשמור על השליט מאהבת כסף ולראות שזכויות הרכוש של האנשים לא נפגעות. הוזיר הגדול צריך להיות כן והגון בהתנהגות עם הסולטאן ולא לפחד מפיטורים. הוא צריך לקיים את חמש התפילות היומיות בביתו, להיות בר שכנוע ולנסות להיות יעיל. מעל הכל הוא צריך להזהר ממתנות. " לפקידי המדינה שחיתות היא מחלה ללא תרופה". לוטפי פאשה היה מודאג גם ממחיר המחייה: " הפיקוח על המחירים הוא אחריות ציבורית חשובה והוזיר הגדול חייב להקדיש לו טיפול מיוחד". הוא חזר שוב ושוב על השאלה של מינויי הממשלה. הוזיר הגדול צריך לעשות מינויים וקידומים רק על בסיס של ערך וכישרון, ללא פרוטקציה או אינטרס. הוא צריך לתת רק מעט אחוזות פיאודליות קטנות למעריציו. הוא צריך לשמור על משמעת ולכבד את הסדר של בכירים וותק. הוא לא צריך להיכנע להשפעה או לחץ כאשר הוא מבצע מינויים, אך הוא עדיין צריך ללכת על פי שיקול דעתו. הוא צריך לחקור תלונות נגד פקידים או שופטים זוטרים וכאשר זה הכרחי לנזוף בהם או אפילו לפטרם. בפרק השני, על התפקוד הצבאי של הוזיר הגדול, לוטפי פאשה הקדיש תשומת לב מיוחדת לצורך לחזק את חיל הים. פרקים שלוש וארבע עוסקים במימון ובאיכרים. הוזיר הגדול חייב לראות שההכנסה תהיה גדולה יותר מההוצאה וחייב להיזהר שלא יגרום לאינפלציה. הצבא צריך להיות טוב יותר מאשר גדול יותר ורשימות התשלום של הצבא צריכות להיות מדוייקות ומעודכנות. הכנסות ממיסים צריכות לעבור לנציגי הממשלה ולא לבעלי משקים והסכום יקבע ע"י הגזבר האחראי. המיסים הלא רגילים שייגבו מהאיכרים לא צריכים להיות כבדים מדיי וצריכים להינקט צעדים כדי למנוע את הפחתת מספר התושבים באיזורי הכפר. לכן, באמצע המאה ה-16 כאשר האימפריה העות'מנית היתה בשיא כוחה והדרה, לוטפי פאשה מדינאי תורכי, היה מאד מודאג בקשר לגורלה ורווחתה והוא היה יכול לשים את האצבע במדוייק על מה שיבוא בשנים הבאות, הסימנים המאפיינים את השקיעה העות'מנית: אינפלציה, ספוקולציה, שחיתות וחוסר יכולת, הכפלת הצבא הלא מועיל והבזבזני והבירוקרטיה. המעגל הלקוי של מחסור פיננסי, עושק של כספי הציבור וחניקה כלכלית. דעיכה של הגינות ונאמנות ומעל הכל גדילת האיום של המדינות הימיות המערביות. הויכוח על השקיעה של האימפריה העות'מנית החל כאשר האימפריה היתה בשיאה והוא החל בקרב העות'מנים התורכים עצמם. הבחנתו של לוטפי פאשה, יכולתו לראות ולמצוא קשר לגורם ולתוצאה בתהליך ההסטורי, המודעות שלו לחולשה ודעיכה בגוף הפוליטי מצא ביטוי ברור במדריך שלו לשרים שבו הוא ציין לא רק את הטעויות והכשלונות, אלא גם את הסדקים שהופיעו במדינה ובחברה. מודעות זו של תהליך ויכולת ניתוח לא היו ייחודיים בהסטוריה העות'מנית. להיפך, עבודתו של לוטפי פאשה היתה הראשונה בסדרה ארוכה של עבודות דומות שבהן הדרישה הדחופה לרפורמה הביאה לגעגועים מעמיקים ופסימיים לתור הזהב ממש כמו האמונה של התורכים ביכולתם להשיב את הגדולה של העבר הדועך. לא לכל עבודות אלו היתה את הצורה של תזכיר מדינאי. אחת מהצורות הנפלאות היא בצורת שיר- סוג של חזון תורכי ע"י קאדי שנקרא veysi שנכתב בערך ב- 1608. בחלום של veysi הוא שמע שיחה בין אלכסנדר הגדול לבין הסולטאן העות'מני השולט אחמד ה-1. בשיחה זו, המשורר מתאר תמונה קשה של החברה והממשלה התורכית. השיר מדבר על המשפט של האל ועל עריצות גרועה יותר מזו של פרעה. החוק של האל הוזנח והפרשנים המוסמכים הם צבועים ואנוכיים: "כאשר הם לא קיבלו כסף בשביל זה דברי האל לא הוקראו". הקאדים הם מושחתים ומדכאים. הם מתעניינים רק בכסף. חיל הפרשים הפאודלי מוזנח והאחוזות הפאודליות ניתנות לפייבוריט של הוזיר הגדול או של ההרמון. היניצ'רים ומפקדיהם הפכו לגורמי אי סדר והסתה. כל הפקידים הגבוהים של המדינה מושחתים ורודנים. המשברים של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 העלו את מספר החיבורים והמסות המוסריים והפוליטיים. המפורסם שבהם הוא התזכיר של kochu bey, פקיד עות'מני ממקדוניה או אלבניה. לאחר שהתגייס בשיטת הדבשירמה הוא פיתח קריירה ב- saray והפך ליועץ האישי של הסולטאן מוראד ה-4 (1640-1623). ב-1630 חיבר בשבילו מסה על המדינה ועל הסיכויים של האימפריה העות'מנית. kochu bey כתב על הפגמים שהביאו לשקיעת הכח העות'מני מזמנו של סולימאן המפואר ונתן עצות לסולטאן כיצד לתקן אותם. הוא תאר תמונה זוהרת של תור הזהב של העבר האימפריאלי שהגיע לשיאו תחת סולימאן המפואר. במהלך שלטונו של סולימאן החלה ההדרדרות שהתקדמה במהירות תחת יורשיו. ב-19 פרקים, kochu bey תאר בכנות מדהימה את הגורמים והתהליכים של החולשה וההתרוששות העות'מנית ושל השקיעה המוסרית והחומרית. הוא ייחס את הדעיכה של הכח והיושר העות'מנים לארבעה גורמים עיקריים. הראשון הוא הנסיגה של הסולטנים, מזמנו של סולימאן, מפיקוח ישיר על ענייני המדינה. בעבר, הסולטאנים היו נוכחים בפגישות של המועצה האימפריאלית, היו נגישים לאנשים שבאו עם תלונות או בקשות והתעניינו אקטיבית במדינה. לאחר סולימאן, הסולטאנים בודדו את עצמם בהרמון והפסיקו את הקרבה החיונית בין אמצעי הכח לאלה שמופקדים תחתו. באותו זמן, המשרד של הוזיר הגדול, אבן הראשה של הממשלה העות'מנית, היה מושפל וחלש. בעבר, הוזיר הגדול היה המנהל העליון. הוא עלה לתפקידו הגבוה דרך סולם משרות וניסיונות ניהוליים וקודם בשל כשרונו וערכו. כאשר מונה, הוא נהנה מכח וחופש פעולה אבסולוטים ולא הופעלו עליו לחץ או השפעה לא חוקיים. הקדנציה שלו היתה קבועה והוא פוטר רק בגלל התרשלות רצינית בתפקיד. הבעייה החלה כאשר הסולטאן סולימאן ב- 1523/929 הפך את אבראהים פאשה, חביב הארמון, לוזיר גדול בניגוד לשיטה הישנה. לאחר מכן קידום חביביהם של הסולטאנים לתפקיד זה הפך למנהג מקובל. לוזירים גדולים אלה אין לא את הניסיון ולא את הכישרון ולכן הם עשו לתפקיד שם רע. לאחר 1584/992 הוזירים הגדולים איבדו את כוחם ואת בטחונם. הם נכנעו להתערבות של מועדפי הארמון והיו צפויים בכל רגע לפיטורים, עיקולים ואף להוצאה להורג. ירידה זו של התפקיד הגבוה ביותר במדינה השפיעה על המוראל ועל היעילות של האזרחים ושל המשרתים הצבאיים של בית עות'מאן. הנסיגה של הסולטאנים וההשפלה של הוזיר הגדול השאירה את הדרך פתוחה לשלטון מושחת של מועדפי ארמון. גם ה- household האימפריאלי וגם חיל היניצ'רים הוצפו בזרים: תורכים, צוענים, יהודים, אנשים ללא דת או אמונה, כייסים ואספסוף העיר. הם פתחו את הדרך לשחיתות ולהרס שאם לא ייעצרו הם יהרסו כל זרוע של החיים האזרחיים, צבאיים, כלכליים, חברתיים, פוליטיים ודתיים של האימפריה. Kochu bey תאר נקודה אחר נקודה איך קנוניה של הארמון ושחיתות יהרסו את העמודים של המדינה העות'מנית. ה- household האימפריאלי הושחת והפך למקור של זיהום לשאר מערכות הממשלה. השיטה של האחוזה הפאודלית, שפעם היוותה את חוט השדרה של הצבא ואיזורי הכפר מתערערת ונהרסת. הסיפאווים הפאודלים מחוסלים ואחוזותיהם הפאודליות ניתנות לאנשי חצר ולנשים מההרמון. התוצאה היתה התמוטטות אגרארית וצבאית. חיל היניצ'רים, שפעם היה חיל מובחר מהאליטה, התנפח במידותיו ע"י רישום כל אספסוף שמשלם שוחד. הם נהפכו לבלתי יעילים ולמטרד הרסני שמפחיד ומנצל את האוכלוסייה האזרחית ולא מבצע שום תפקיד צבאי מלבד לקבל את משכורתם. לכן, לא היה מפתיע שהאימפריה איבדה 19 פרובינציות מ-1591 ולא היתה מסוגלת לשמור על סדר באלו שנשארו. מינוי לתפקיד ע"י קנייה או משוא פנים נהפך לרגיל, אפילו בתפקידים דתיים כמו שופטים. בעבר, שום שושלת לא היתה נאמנה לחוק הקדוש ובעלת כבוד לנציגיו כמו בית עות'מאן. המופתי המנהיג של עיר הבירה, שייח' אל אסלאם, נבחר כחכם ביותר, הטוב ביותר והטהור ביותר מבין העולמאא ובדר"כ החזיק את משרתו לכל החיים. שופטים אחרים היו טהורים, מסורים וצנועים והחזיקו את משרתם שנים רבות. פיטורים היו נדירים ורק בגלל סיבה טובה. כיום, מינויים וקידומים בקרב העולמאא נעשו ללא התייחסות לערך, ידענות או ותק. כולם הלכו לפי משוא פנים. קדנציה היתה קצרה ולא בטוחה, המחזיקים בתפקידים היו לא ראויים ורודפי בצע. השופטים היו שנואים ומתועבים. הקופה הציבורית היתה ריקה. במקום שמיסים ייאספו ע"י נציג ממשלתי אמין הם הוחכרו לבעלי חוות ואפילו ההכנסות של השלטון בוזבזו. כדי להתגבר על המחסור, הממשלה העלתה את המחיר ואת התדירות של המיסים המיוחדים לאיכרים. כיצד יכלו האיכרים לסבול זאת? Kochu bey אומר שלא היתה מועקה לאיכרים ולא התאכזרו אליהם בשום זמן, איזור או שלטון. אם באדמה מסויימת מאדמות האסלאם נעשה אי צדק למישהו, ביום הדין המלכים יצטרכו לתת את הדין. "העולם יכול להמשך ללא אמונה, אך לא ללא צדק". השקפה זו היתה נפוצה בספרים האסלאמיים של מוסר ופוליטיקה. לצד אבחון המחלה, kochu bey המליץ גם על תרופה. למרות תמונתו העצובה ביסודו של דבר הוא אופטימי. הוא מאמין שע"י פעולה החלטית ומהירה הסולטאן יכול לעצור את הריקבון ולהשיב את הסדר הישן לשלמותו. 23 שנים מאוחר יותר, ב-1653 סופר עות'מני נוסף בחן את המדינה מנקודת מבט שונה. מוסטפה אבן עבדאללה שידוע גם כ- katib chelebi וכ- hajji khalifah (1608-1657) היה גם פקיד בשירות העות'מנים ושרת בכמה תפקידים במשרד הפיננסי. שלא כמו kochu bey הוא לא היה עבד שגייסו בדבשירמה, אלא מוסלמי חופשי. הוא נולד בקונסטנטינופול לאבא שהחזיק בעצמו משרה בארמון. למידתו המגוונת והרחבה, סקרנותו האינטלקטואלית ומחשבתו הלא שגרתית הפו אותו לאחד מהאנשים הבולטים בהסטוריה האינטלקטואלית והתרבותית התורכית. הוא היה אחד מהמלומדים העות'מנים הראשונים שהתעניינו בלמידה מערבית. ב- 1653/1063 הסולטאן מחמד ה-4 קרא לפגישה לנכבדים הגבוהים כדי לדון בסיבות לגרעון המתמיד בכספי המדינה. כל נוכח נתן את תשובתו, החל בוזיר הגדול שהשיב שההוצאות של המדינה גדלו בצורה משמעותית ולכן ההכנסות לא מספיקות. Hajji khalifah, כפקיד פיננסי, נכח בכמה מהדיונים וייחס את גישתו לגורמים ולתרופות למשבר הכספי הממושך במאמר קצר שכינה אותו "התפקיד של הפעולה לתיקון הפגמים". הוא החל עם תיאור קצר על הנסיבות שהובילו אותו לכתוב את מאמרו אותו שאב מ"מוקאדימה" של אבן חלדון על העלייה והנפילה של חברות אנושיות. מדינות וחברות, כמו יחידים, הן אורגניות וכפופות לחוקים של התפתחות ודעיכה. אורך החיים של מדינה, כמו של הפרט, מתחלק לשלושה שלבים: התפתחות, יציבות ודעיכה. האורך היחסי של שלושת השלבים הללו הוא בהתאם לבריאות ולכח של כל מדינה. האימפריה העות'מנית, הודות לחוזק המבנה שלה, חיה הרבה זמן והשלב של היציבות עבר באיטיות. Hajji khalifah נותן את האבחון שלו ומציע טיפול למחלות של האימפריה העות'מנית בשלושה פרקים שעוסקים באיכרים, בצבא ובמשרד האוצר. האיכרים מקבילים למרה השחורה בגוף שגורמת למחלה במצב של תת תזונה. הסולטאנים של השלב הראשון היו זהירים כדי להגן על האיכרים מדיכוי וסחיטה ואף כפר לא נהרס. במהלך השלב השני חלק מהאיכרים איבד את פרנסתו תוך מרידות ותסיסות וברח מהכפרים לערים. כתוצאה מכך קונסטנטינופול נהייתה צפופה. ההרס של איזורי הכפר העות'מנים היה ידוע. גורם אחד היה סחיטה של כספי הציבור, אך הגורם הבסיסי היה המכירה של התפקידים שהפחיתו את הסטנדרטים של נאמנות והגינות בשירותים הציבוריים ושאילצו את הקונים להשתמש בסחיטה על מנת לפצות את עצמם. בעבר, פקידים היו מפוטרים, מגורשים ואף מוצאים להורג על שחיתות, אך עכשיו מנהג זה, בניגוד להיגיון הבריא ולדת שהוצא מחוץ לחוק אפילו ע"י המלכים של הכופרים, הפך לציר של המדינה. משרד האוצר התרושש והצבא התקלקל. הצבא בגוף החברתי מקביל לליחה בגוף הפיסי. הוא מבצע תפקיד חיוני ויעיל, אך הוא מזיק כאשר הוא מוגזם. עודף ליחה הוא מחלה אופיינית לאדם זקן וכך גם צבא מוגזם במדינות מזדקנות. משרד האוצר הוא הקיבה של הגוף החברתי וכל השכבות החברתיות מושפעות ישירות או בעקיפין מהקליטה והתחזוקה שלו. כאשר האיכרים מדוכאים, הקופה הציבורית נהיית ריקה וכל הגוף החברתי סובל. כמו בגוף הפיסי שהשיער והזקן נהיים לבנים, כך גם בגוף החברתי שלב הדעיכה מציג מותרות וראוותנות. יותר ויותר שכבות מחקות את הלבוש ואת הריהוט הביתי של השליטים, כך שההוצאות גם של האינדיווידואלים וגם של הקהילה נהייות גדולות יותר ויותר. לאחר מכן, hajji khalifah מסכם את מסקנותיו והמלצותיו. יש ארבע דרכים שבהן המדינה תושב לבריאותה: ע"י האדם של החרב (הלוחם), ע"י הנכבדים, ע"י מפקדי הצבא או ע"י הפקידים הגבוהים של המדינה. שלושת האחרונים לא סבירים כיוון שבשלוש הקבוצות הללו האנשים נאמנים רק במעט. רובם מתעניינים רק בסיפוקם העצמי, לכן הפיתרון חייב להגיע מהאדם של החרב. המשימות המיידיות של רודן צבאי זה יהיו לרפא את הגרעון בקופה הציבורית, את הגודל המופרז של הצבא, את הגידול בהוצאות ואת העוני של האיכרים. כאן hajji khalifah מציע כמה הצעות לרפורמה של כספי הציבור, של הצבא, של הכלכלה התקציבית ושל חיסול מכירת התפקידים והשבת חוק המשפט. הוא מסיים את מאמרו בכך שיש לו תקווה קטנה של הצלחה. אותה נימה של פסימיות אפשר למצוא בתזכיר של huseyn hezarfenn שנכתב ב-1669 ושל sari mehmed pasha שנכתב ב-1703. בדומה ל- hajji khalifah, hezarfenn התעניין במערב וקרא הסטוריה אירופית. ניתוחו דומה לקודמיו בדיון על ההתבודדות ועל חוסר הכישרון של הסולטאנים האחרונים, על החולשה של הוזיר הגדול ועל מכירת התפקידים שגורמים לשחיתות. הוא שם דגש על הצורך במושלים פרובינציאלים מסורים וטובים. הסולטאן צריך להחזיק מרגלים על מנת להשגיח על משרתיו ועל אוייביו והוא לא צריך להסס להשתמש בהרתעה ומשפט כדי לשמור על סמכותו. באותה רוח, hezarfenn מתעקש לחקור ולהעניש פקידים, קצינים ועולמאא שמשתמטים ממילוי חובתם. הוא שם דגש על האחריות המוסרית של שייח' אל אסלאם והעולמאא לדאוג לרווחת המדינה והאנשים והמריץ אותם לחיות לפי שאיפותיהם הגבוהות. Sari mehmed pasha היה פקיד גבוה במדינה העות'מנית ו-7 פעמים מונה ופוטר מהתפקיד הגבוה של הדפתרדאר, ראש משרד האוצר. נסיונו לאורך השנים נתן לו נקודות נוספות לביקורת על שחיתות וחוסר כישרון והוא דרש שירות אזרחי עם כישרון, יושר וביטחון של התפקיד. למרות שהוא לא שונה מקודמיו, הוא הוסיף להם את נסיונו האישי. הקורא המודרני של התזכירים של המאות ה-16 וה-17 לא יסתפק בפירוש ההסטורי שלהם, אפילו אם הוא מסכים עם העובדות ועם כמה מדעותיהם וישאל על חשיבות הדברים עליהם הם מתבססים. לדוגמא: בקריאת הביקורת של kochu bey על עושק כספי הציבור, אנו לא צריכים להיות מושפעים מהעלייה של מס הגולגולת כיוון ששער החליפין של המטבע העות'מני (אספרס) ירד באותה פרופורציה לזהב האדום. בנוסף, אנו צריכים לשאול האם השחיתות יכולה להחשב באמת כגורם רציני לשקיעה של האימפריה והאם היא לא ביטוי חודר והורס של מחלה עמוקה יותר. לדעת kochu bey ויורשיו, שחיתות ופרוטקציה, עושק ודיכוי היו המקור שגרם לשקיעה העות'מנית. ההנחות הפילוסופיות והשיטות ההסטוריות של זמננו מאמינות שאלה הם רק סימפטומים ולא גורמים ומחפשות את מקורם בשינויים עמוקים ורחבים יותר. דאגתנו הנוכחית, לעומת זאת, היא לא לשקיעה של האימפריה העות'מנית, אלא לפירוש של שקיעה זו ע"י משקיפים עות'מנים מודרניים. בקריאת עבודתם אנו יכולים להיות המומים על הבהירות שבה הם ראו ותארו את הקפיאה והשקיעה של האימפריה, שלה היו נאמנים ומסורים. הם לא הססו לתאר ולגנות את הפגמים והפשעים במדינה. הניתוח הבסיסי של השקיעה העות'מנית היה של kochu bey שהדיאגנוזה שלו ותרופותיו הועתקו במגוון רב עם שינויים מסויימים ע"י יורשים עות'מנים במאות ה-17 וה-18. מדינאות עות'מנית עדיין הסתכלה אחורה לתור הזהב שהיה בעבר והרפורמות הרציניות ראו את התקווה היחידה של הגאולה בהשבת האסלאם והמסורות הטהורות והעתיקות של בית עות'מאן.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית