FANDOM


N.J. Coulson, p. 1-7


• אדמונד ברק (Edmund Burke) טוען כי העוסקים בחוק הם היסטוריונים רעים מאוד כיוון שלטענתם החוק הוא עניין המתקדם עם הזמן והם כמעט ולא מסתמכים על ההיסטוריה של החוק, ולעתים אף תוחמים את מסגרת הזמן שרק בתחומה יש להתייחס לחוק כקביל.

• החוק האסלאמי המסורתי, לעומת זאת, מספק לנו דוגמה לחוק אשר אינו משתנה עם השנים. התפיסה האסלאמית גורסת כי החוק הוא ביטוי מוחשי לרצון האל והוא גורם מעצב ולא מתעצב, שולט בחברה ולא נשלט על ידה. לפיכך, החוק בכללותו אינו משתנה עם השנים ואינו מתפתח עם החברה. הדורות הראשונים היו מתכנני ומעצבי החוק, ואילו פוסקים מאוחרים יותר הם אך ורק "משמרי החוק", ללא יכולת להשפיע עליו בהיותו נצחי. גדולתו של פוסק נמדדת ביכולתו למצות את רצון האל, ואין שום שינוי או התייחסות בהתאם להתפתחויות חיצוניות של זמן ומקום ← החוק האסלאמי מנותק משינויי הזמן.

• החיבור לדברי האל פסק עם מות הנביא מחמד, וכשהתבססה השריעה והגיעה לכדי שלמות, היא קפאה והפכה בלתי ניתנת לשינוי. החוק האסלאמי מנותק מהתפתחות החברה והוא אמור לייצג את האידאל שאליו אמורה החברה לשאוף להגיע. אין זאת אומרת כי החוק האסלאמי אינו מכיל התגמשויות למציאות וכי לא נוצרו מעולם התנגשויות עם האידאל הזה. הפסיקה המוסלמית תמיד תאמה את הרוח הכללית של החוק המופשט יותר מאשר את הצרכים הגשמיים של החברה. החוק האסלאמי קובע מהו האידאל שעל-פיו ייפסקו בתי הדין ולא מה הם ייפסקו בפועל – זהו יסוד עקרוני הטבוע בחוק המוסלמי.

• ישנו ניסיון לחקור את הגבולות שעליהם הלכו פסיקות בתי הדין – הגבול של המותר והאסור בחריגה או בסטייה מן האמור בשריעה. ישנן עדויות רבות על פסיקות לא שרעיות ועל התנגדויות מועטות למשפט האסלאמי המסורתי, אך אין בכך כדי להצביע על מגמה. נוסף לכך, סתירות בין המשפט המוסלמי הקלאסי ובין הצרכים הפוליטיים הביאו לעתים את השלטון הכוחני לכפות על הפוסקים התעלמות מן החוק המסורתי. מחסור בתיעוד של פסיקות מקשה חקר אמיתי ומעמיק של ההתנגשויות בין חוק מוסלמי לחוק האזרחי. מחקר מערבי ניסה לחשוף מעט מהנושא הזה, אך ככלל, ישנו קושי לגלות את ההתאמה בפועל, בתקופות שונות בין החוק האידאלי לבין יישומו בפועל.

• בתפיסה הקלאסית של השריעה, התפתחות היסטורית של החוק פשוט איננה קיימת. שני שינויים שחלו במאה ה-20 דורשים שינוי או התייחסות מצד הגישה המסורתית: הראשון – Joseph Schacht, המייחס את הגישה שאימץ לגולדציהר. שאכט טוען כי תהליך ההתגבשות של השריעה היא תהליך היסטורי מורכב שארך כ-300 שנה והיה קשור קשר חזק למצב החברתי, פוליטי וכלכלי שהשפיעו על החוק האסלאמי. השני – ייחסו קפאון וחוסר השתנות לחוקי השריעה נדחה בתוקף ע"י התפתחויות מודרניות בחוק האסלאמי, בעיקר במזה"ת, שבו חוקי השריעה הצליחו להתאים עצמם ואף להשתנות בהתאם לצורכי ורחשי החברה.

• שינויים היסטוריים בחוק האסלאמי קיימים אם כן. מערכת החוק השרעי הינה מערכת מתפתחת ומשתנה והנוקשות המסורתית התרככה בהתאם לצורכי הזמן. החוק המסורתי, כביטוי לרצונו המפורש של האל, ובניגוד לחוק מעשה ידי אדם, הוא בעל 2 מאפיינים שונים: הראשון – זהו חוק בלתי משתנה הכולל קביעות על-היסטוריות שלא ניתנות לשינוי ע"י מערכות חוק גשמיות. השני – החוק השרעי מביע בעבור המאמין המוסלמי את הקו החוקי האחיד, המנוגד להשתנות הרבה של החוק האזרחי, הכפופה לנסיבות ולצרכי הקהילה.

• בין המאות ה-7 וה-9, ימי ההתעצבות וההתגבשות של החוק האסלאמי, צומצמו ההבדלים החוקיים בין אזורים שונים בעולם האסלאם ויכולת ההשתנות של החוק קטנה. במאה ה-10 החוק האסלאמי קיבל צורה סופית שממנה הוא לא זז עד למאה ה-20. מידת הקשיחות של החוק השרעי הייתה מוגזמת ככל הנראה. למרות שההכרה באחידות השריעה הייתה כוללת, נוצר סדק בין קביעות החוק הקלאסי ובין הדרישות המשתנות של החברה המוסלמית. כאשר על בעיות מסוימות, לא יכלה השריעה לתת מענה, נכנס החוק המקומי לפעולה וסמכויות המוסדות החוץ שרעיים הוגדלו. במצב זה נכנס החוק המוסלמי לקפאון, ממנו הוצא ע"י המודרנה. המודרניסטים שבפוסקים טענו כי את השריעה ניתן לתמרן כך שתתאים גם לעידן המודרני ולקדמה. מכאן נבעה הגמישות המחודשת של החוק האסלאמי. המגמה היא של קבלה מחודשת של חוקים אסלאמיים מסורתיים והתוצאה של כך היא גיוון רב שנוצר במשפט האסלאמי המודרני.

• יש להבחין בין הגישה המודרנית לחוק האסלאמי ובין המשפט האסלאמי הקלאסי. הגישה הקלאסית גורסת כי החוק הוא דבר האל וכי הוא קובע את הסטנדרטים המוסריים שאליהם צריכה החברה להתאים עצמה. הגישה המודרנית רואה את החוק כמשתנה בהתאם לצורכי החברה. החוק הוא מענה לצרכים חברתיים משתנים. הגישה המודרנית לחוק האסלאמי הינה שילוב של התגמשות לצורכי החברה המשתנים יחד עם התאמה לחוק האסלאמי הקלאסי ולקווי מגבלותיו. קביעת המגבלות הללו היא היא האתגר של הגישה המודרנית.

• על רקע זה, ההתנגשות היא בלתי נמנעת, כיוון שהחוק האסלאמי הקלאסי, אם הוא ביטוי של האלוהות, אינו יכול להשתנות על רקע צרכים תקופתיים משתנים. הצידוק לשינויים חדשים חייב לבוא על רקע שיבטא את רצון האל המקורי. צידוק שכזה היה קשה להבאה כל עוד הייתה הגישה הקלאסית חזקה.

• הגישה הקלאסית טוענת כי רצון האל לא הובע בצורה כה נוקשה כפי שנחתמה בשריעה ויש להחיל פרשנות מחודשת וגמישה של החוק התאם לצרכים המשתנים. הגישה המודרנית שואפת למעשה לפרשנות מחודשת של רצון האל. אם רואים בגישה הקלאסית רק שלב בהתפתחות השריעה, אזי המודרניסטים אינם עוד חורגים מן הקו השליט, אל הם משמרים את החיוּת של גוף החוק העתיק אשר קפא באופן מלאכותי על שמריו משך כ-1000 שנים. גישתם של המודרניסטים צברה תאוצה והחייתה את החוק האסלאמי בצורה שאין לה תקדים בעבר, ולכן, העוסקים בחוק המוסלמי בימינו, אינם יכולים להיות היסטוריונים רעים!

• www.student.co.il/meast

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית