FANDOM


דאון\ היחסים ההאשמים-ערבים - בריטיים בתקופת מלחמת העולם ה-I


עד פרסום מאמר זה, רוב המאמרים בנושא זה מבהירים מהי המדיניות הבריטית ומגדירים אותה כמטרה עקרונית, אך בעיקר מחשיבים את ההתנהגות הערבית כבעלת חשיבות בעיצובה.

מחקרים ומסמכים שהתפרסמו בנושא סיפקו תיעוד מאז פרסומם ב-1964 ותאמו לתיעוד הרשמי הבריטי שפורסם לציבור.

המקורות הלא מפורסמים רשמית לא הניבו הוכחה לדיעה ,שחוסיין פנה לערבים כשתנאי מלחה"ע ה-1 הפכו אותם למועילים יותר עבורו מאשר העותמאנים.( חוסיין, כנצר למוחמד, רצה להיות בעל כח ושררה). כך גם לא הוכח ששאיפתו של חוסיין היתה מלכות על מדינות ערב ולא חליפות. בדומה לכך דבר לא העיד על כך שהתנאים למנהיגות הערבית החדשה היה אינטרס באבטחת הטריטוריות הלאומיות.

לא היה ספק, שבשלהי 1914 יציעו הבריטים את החליפות לחוסיין- השאלה הייתה מה תהיה תשובתו. חוסיין לא ייחס חשיבות להצעת החליפות בדומה לצורה בה התייחס לויכוח באשר לטענתו למלכות על מדינות ערב. אולם, פיסות מידע מהמסמכים שלא פורסמו לציבור , נוגעות בסוגיית הצעת החליפות לקצין בריטי. מכשנודע לשריף של מכה,המלך חוסיין, על הצעה זו ידוע כי מחה עליה והעלה את הטענה שהחליפות הוצעה לו ומכאן אנו יודעים שהחליפות אכן הוצעה לחוסיין. מכל מקום, אין סיבה להאמין שלקח ברצינות הצעה זו שכן יש חוסר בראיותשהיה מקושר בכל צורה שהיא לכפירה החילונית במאה ה- 19 שראתה בחליפות איזושהי צורה של אפיפיורות.

השאיפות הטריטוריאליות של חוסיין והפעולות בהן נקט נשארות לב העניין והויכוח- קיים ספק האם השריף התעניין באמת במחוייבות טריטוריאלית. ישנם חוקרים הטוענים כי חוסיין קיבל את ההסדרים הבריטים, שהיו לבסיס החלוקה וההסדר המאוחר יותר עם הערבים, כששטח פלסטין נשאר שנוי במחלוקת. חוקרים אחרים מאמינים כי חוסיין והערבים לא נכנעו ל"הכתבות" הבריטיות.

קשה לקבוע , כשבוחנים את הפעילות ההאשמית, אילו הבטחות, הסכמות והסכמים נקבעו בין הבריטים לחוסיין. כדי להשיג מטרה זו הכרחי לא רק להתחשב במקורות בני זמננו אלא גם לבחון לפרטים את ההסכמים שנחתמו בזמן המלחמה בין הבריטים להאשמים.

ברור לגמרי שכאשר מקמהון קיבל את התנאים של חוסיין ביולי 1915 , לבריטים עדיין לא הייתה הוכחה כדי לאשר האם דרישותיו הטריטוריאליות של חוסיין התאימו לדרישות כל העמים הערבים . היה אפשר כמובן לבחון ברצינות את חשיבותה של תנועת הלאום הערבית ואת החוזק של התנועה הפוליטית והשאיפות שלה אך זהו לא נושא המאמר.

הבריטים בקהיר היו בקשרים הדוקים עם הלאומנים הערבים שטענו בדיוק לגבולות שנדרשו ע"י חוסיין. ברור שהבריטים לא התחייבו לתוכנית הטריטוריאלית הלאומית הערבית המלאה כפי שהוצגה ע"י חוסיין. למעשה, התכנית מופיעה במכתב מקמהון לחוסיין מתאריך ה- 24 באוקטובר 1915. המכתב מכיל בתוכו מספר נושאים שאינם נהירים ושנויים במחלוקת, אך המרכזיות שבהם הן בעיית פלסטין- האם שטחה כלול בטריטוריה הערבית הלאומית , ואי הבהירות לגבי "הגדרות" שטחה של סוריה.


חוסר הבהירות נובע ברובו מהויכוח לגבי משמעותו המתורגמת של המושג "וילאיית". הערבים טענו שפלסטין "הוצאה" משטח הטריטוריה הערבי במכתב מקמהון. הבריטים בתגובה, טענו שבמכתב מובטח שטח הוילאיית של דמשק לערבים ואילו השטח של פלסטין מערבי לשטח זה ולכן אינו כלול בו. הערבים טענו כי פירוש המילה וילאיית הוא איזור- מתחם, ומאחר ופלסטין שוכנת מדרום ולא ממערב לאיזור דמשק הרי שהיא באותה "רצועה" גיאוגרפית ולכן לא יכולה שלא להיות כלולה בשטח הערבי.

מחומר שפורסם לאחרונה, נראה כי העמדה הבריטית הרשמית מבוססת על חוסר הבנה של הבעיה הלשונית ביחס למונח זה. הבריטים לא הבינו את מהות הויכוח ותרגמו את המילה כמות שהיא ולא על פי מובניה השונים. הגדרתו של מקמהון היתה מחוז "DISTRICT" ואינה תאמה את הפירוש שנתנו לה הערבים כמתחם גדול בעל הנהלה אדמיניסטרטיבית.

אי הבנה נוספת היא האמונה שהבעיה נוגעת להחלטה האם מקמהון פנה למינוח מעורפל בשפה הערבית, בה חוסין היה בקיא והאם מאחר ונציג רב מעלה שכמותו לא היה בקיא בשפה המקומית, יכול היה להתפרש המונח רק בצורה אחת? הבעיה היא שמונח זה יכול להתפרש בצורות שונות ופירושו המדויק נקבע לפי ההקשר בו הוא מופיע.

אם ננתח את המונח,על פניו, כפי שמופיע במכתבי מקמהון :

א. כוונתו היתה ל"תחום- היקף"

ב. אם לא התכוון לפירוש הנ"ל, הרי שמקמהון מציג בורות תהומית בשפה הערבית ובאדמיניסטרציה הגיאוגרפית של האמפריה העותמאנית, עד כדי כך שהוא מגביל עצמו בסתירה פנימית.

במכתבו " הוילאייתים של חמה, חומס, דמשק וחלב" לא יכולים להתפרש כאזורים-תחומים, שכן עפ"י החלוקה העותמאנית לוילאייתים, לא היו אלו אזורים נפרדים . קשה גם להאמין שמקמהון יבחר בכזו חוסר תשומת לב את מילותיו ובכוונה ירמוז על אי הכללתה של פלסטין, ובכך יעורר את זעם הערבים. בעותק הטקסט הבריטי של מכתב זה אין קשיים ואי בהירויות. המונח

"DISTRICT" באנגלית גם אם יפורש כדויזיה,חלקה או מחוז - בכל מקרה ישרת את אותה הכוונה של המושג "וילאיית". ההבדל הוא בערך המוסף של המונח "וילאיית" המכיל בתוכו גם הגדרה של מנהלתיות, שלטון או כח אדמיניסטרטיבי עצמאי- ערך שלא כלול במושג האנגלי.

יומיים לאחר מכתבו הראשון, שלח מקמהון מכתב לגריי, מזכיר החוץ הבריטי, ובו הגדיר את האזור עליו היה הויכוח כאיזור בחופה הצפוני של סוריה, כך שבכל מקרה לא יכולה להחשב פלסטין במסגרת השטח הערבי. חוסיין קיבל הגדרה זו והוסיף- ארבע הערים- חומס, חמה, דמשק וחלב יהיו כלולות במעגל השטח המדיני הערבי.

דמות מפתח בסיפור היה מוחמד שריף אל- פרוקי. פרוקי היה קצין בצבא העותמאני שערק לשורות הצבא הבריטי בגליפולי. הוא הגיע לקהיר ב- 1915 כשליחו של חוסיין וצייר לבריטים תמונה לפיה עמדו הערבים להפסיד בהתקוממויותם כנגד העותמאנים. הבריטים בקהיר נלחצו ורצו להשיג הסכם עם הערבים שיציב קואליציה ערבית-בריטית חזקה כנגד האמפריה העותמאינית ובכך להביא לקריסתה הסופית. דבריו של פרוקי השפיעו על מקמהון, דבר הניכר במכתבו.

מתוך כתביו והצהרותיו של פרוקי עולה כי בשיחותיו הבהיר לבריטים שהכיבוש הצרפתי בטריטוריה הערבית לא יעבור ללא מאבק ערבי. כמו כן הצהיר פרוקי כי השטח הערבי אינו כולל רק את אזור דמשק אלא את כל השטח המדובר- כמה שטח שרק "יכול היה להשיג" מהבריטים. אין הוכחה שנעשה שימוש במונחים וילאייתים או מחוזות , אך מתוך תיעודי השיחות של קלייטון, עוזרו של מקמהון, נראה כי השימוש המפורש בשמות ארבע הערים חומס, חמה, דמשק וחלב מצביע על כך שלא נעשה שימוש מפורש במושג וילאיית.

מסקנה דומה עולה ממכתב מקמהון מ- 1922, בו הכריז שפלסטין לא כלולה בשטח האמור ושחוסיין לא נתן מעולם סיבה להאמין שלא הבין שלא היתה כלולה. במכתבו זה טוען מקמהון שסוגיית פלסטין צריכה להדחות ונוקט בשמות ארבע הערים וחשיבותן לערבים- מהנקיטה המפורשת נובע שלא חשב על "וילאייתים" כש"חילק" את הטריטוריה במכתבו לחוסיין.

כשחולק האיזור בין הבריטים לצרפתים, הכריזו האחרונים שברצונם לשלוט על כל שטחה של "סוריה הגדולה" מהטאורוס ועד סיני, אך רמזו שיסתפקו גם בפחות.

בועידת דה-בונסן 1915 הומלץ שאם תחולק האמפריה העותמאנית, תקבל בריטניה את השטח שממזרח ומדרום לקו שבין דיר אל זאור לפאלמירה ושצרפת צריכה לקבל את השטח שממערב ומצפון. עפ"י חלוקה זו מסופוטמיה ופלסטין צריכות להיות בשליטה בריטית .

על פי הבנות אלו פעלו קייטון ומקמהון בשיחותיהם עם פרוקי וחוסיין בגיבוש הטריטוריה הערבית.הצהרותיו הלוחמניות של פרוקי לא היו דיבורי סרק ולא נאמרו כבדרך אגב, שכן לא במקרה היה האיזור המדובר בשליטה צרפתית ולא נגע כלל לכוחות הבריטים. כך קיוו קלייטון ומקמהון לשמור על כוחה של בריטניה ולהגביר אהדה כלפיה על פני הצרפתים.

נראה שתכנונם של השניים היה שהשליטה הבריטית בפלסטין תימשך גם לאחר המלחמה , ולפי תיעודים רבים אף הסכים פרוקי שהשלטון הערבי בעירק ובפלסטין יהיה מוגבל מאוד.

פרוקי ברשמיו כותב כי לא היה מודע למדינה הלא ערבית שתוכננה לקום ממערב לקו דמשק-חלב. ככל הנראה, הוא קיבל את מוגבלות הטריטוריה הערבית ותיאר לעצמו שפלסטין ועירק יהיו ערביות בחסות בריטית.

השיחות עם פרוקי והמכתבים לחוסיין היו חלק מהמדיניות הבריטית כלפי הערבים. כנראה שפלסטין והחוף הסורי הצפוני לא היו כלולים בשטח שהוצע לערבים,אך הדבר אינו ברור לחלוטין בשום מקור מידע. בכל מקרה, ברור מדברי מקמהון שהאמפריה הבריטית חופשיה לנהוג בשטחים בהתאם ותוך התחשבות בבעלת בריתה- צרפת. וכך, למרות האפשרות לכלול את פלסטין תחת הגדרה ערבית, אין הדבר מגביל את בריטניה לכך שהשטח יהיה בשליטה ערבית בעתיד (שכן יש להתחשב באינטרס הצרפתי). לכן, משנחתם הסכם סייקס-פיקו, לא היווה ההסכם סתירה למכתבי מקמהון.

ב- 1939, בועידת לונדון-פלסטין, עלתה סוגיית הכללתה של פלסטין בשטח הערבי. הערבים טענו שלצרפתים אין אינטרס בפלסטין משום שכאשר חולקה האמפריה העות' התנגדה בריטניה לתת את פלסטין לצרפת, ולכן ניתן לכלולה בשטח הערבי. טיעון זה נדחה בקש, מאחר ובריטניה רצתה מגע מינימלי בין הערבים לצרפת ולכן הכירה מבעוד מועד באינטרס הצרפתי, והביאה אותו לכדי ביטוי בהסכמי סייקס-פיקו.

ידוע שבטרם נחתמו הסכמי סייקס פיקו , קצינים בריטים דגלו ב"לתת כמה שפחות לצרפת" ולכן חלקם אף הסכים לתת לצרפת את שטח פלסטין, משום שלא ראו בו בעל חשיבות אסטרטגית,

והעדיפו לתת אותו כפיצוי על שטח אלכסנדיה שנלקח ע"י בריטניה. בכל מקרה, הרצון לשלוט בפלסטין בתקופה מאוחרת יותר הביא לכך שלבסוף לקחה בריטניה את השלטון על פלסטין.


אם נחזור למכתבי מקמהון, נראה כי המכתב לחוסיין היה ככל הנראה אמצעי לשינוי עמדתו של גריי, מזכיר החוץ, שהיה ניצי בעמדתו להתחשב באינטרס הצרפתי. מקמהון כתב כי לא היה ער לאינטרס הצרפתי בסוריה או להכרת הממשלה הבריטית באינטרסים אלו ולכן ההכרה בארבע הערים כחלק ממעגל מדינות ערב יכולה להבטיח עצמה רק בנוגע לטריטוריות שלגביהן יכולה בריטניה לפעול בחופשיות תוך התחשבות בצרפת... וכך, למעשה, לא התחייב על השטחים שהיו בשליטת צרפת.

משרד החוץ הבריטי התעקש שאסור למקמהון לחפש דרך להחליף את צרפת בשליטה בסוריה, וכך גם לערבים. התעקשות זו הובילה לקריאתו של סייקס לפרוקי. בפגישה נאמר לפרוקי כי האינטרס הצרפתי בפלסטין וסוריה עומד בעינו. פרוקי הבטיח כי הערבים יכירו בזכויות מסוימות שיש לצרפתים באיזור. כך לא יכלו הערבים לטעון שלא ידעו על האינטרס הצרפתי ומפה שלא יכלו לטעון לחזקה בלעדית על אדמת פלסטין.

חשוב לציין שהקצונה הבריטית בקהיר מעולם לא הציעה עצמאות ללא תנאים לערבים. ההצעה לחוסיין היתה של מעמד מיוחד. הבריטים לא נתנו שום בסיס לטענה שהוצעה לערבים עצמאות בשטחים בהם חשקו. בדיווחי פרוקי לחוסיין, הצהיר כי טען בפני הבריטים שהדרישות הטריטוריאליות הערביות ישארו בעינן ושהבקשה הערבית היא להדרכה והכוונה בלבד מצד הבריטים והצרפתים.קשה להאמין שחוסיין אישר הצעה זו. למעשה, ההסכם היחיד ש"נחתם" בין חוסיין לבריטניה היה הסכם לא רשמי , שגורס שהמו"מ יידחה עד לתום המלחמה.

המכתבים והשיחות בין חוסיין לבריטים נתנו לאחרונים גמישות בקביעת ההסדרים שלאחר המלחמה. אך אף אחד מהם, אינו מצביע על כך שחוסיין, הדובר הבולט היחיד של העולם הערבי באותה תקופה, נתן הסכמתו אף לאחד מהשינויים בדרישות העולם הערבי.

בפגישה משולשת ב 1917 חוסיין-סייקס-פיקו , הציעו הנציגים הבריטים לחוסיין הסכם של ממש, אולם השריף לא קיבל את דרישות הצרפתים ודגל במדינה מוסלמית גדולה. כמו כן נשבע כי יפעל לצמצום הזכויות האירופאיות באזור. הוא היה משוכנע שמנע מפיקו להציג דרישות מוגזמות מהטריטוריה הסורית וחשב שמרצון צרפתי לשליטה וריבונות על סוריה יהפכו הדרישות להכוונה והדרכה בלבד של הצרפתים את הערבים שישלטו בסוריה. תקותו של השריף נכזבה, אך הוגארת' הבריטי הבטיח לו הבטחה, שמעולם לא הוצעה כמותה לערבים. הוא הכריז כי יש לתת לעם הערבי הזדמנות להתאחד וליצור אומה, בעידוד צרפת ובריטניה. גם הנק' הפלסטינית באה לכדי

פתרון בהכרזת הוגארת'- כח בינל"א שולט במקומות הקדושים, כשמסגד עומר נשלט ע"י המוסלמים. כמו כן, הכריז על נכונות בריטניה לסייע בקידום עליית יהודים לפלסטין.

חוסיין היה נלהב מההצעה ואף הציע לעזור ולפתוח את שערי ארצות האיסלאם לעליית יהודים, אך לא הסכים לעובדה כי רק יהודים יורשו להגר לפלסטין, לאי הגדרת זכויותיהם הפוליטיות והכלכליות ולעובדה כי יתכן ותקום מדינה יהודית בפלסטין.

בסופו של דבר, אף אחד מהצדדים לא בא על סיפוקו, ולמו"מ לא היה שום תוקף חוקי פרט להתכתבויות מקמהון- חוסיין. במשך המלחמה שמרו הצדדים על עמדותיהם וכנראה שראייתו של חוסיין את השלטון הבריטי והצרפתי באזור היה רחוק מאוד מהשקפת המעצמות.

המצב האולטימטיבי עבור חוסיין נוצר לאחר המלחמה . היריבות האנגלית-צרפתית וחוסר הרצון להגיע להסכם תוך כדי המלחמה שרתו את חוסיין . המנדטים שקמו לאחר המלחמה דמו יותר לדרישותיו של חוסיין מאשר ההשקפות האמפריאליסטיות של צרפת ובריטניה שלפני המלחמה. שום חלק של סוריה או עירק לא הוצא מהשטח הערבי והשלטון הבריטי והצרפתי לא היה בעל סממנים של ריבונות על השטחים. למעשה, הצהרת מקמהון שנעשתה לפני המלחמה, הגבילה את הצרפתים והבריטים ב"עזרתם" למשטרים הערבים שהיו עתידים לקום. משטרי המנדט היו מוגבלים בכח וזמן ולכן היו עדיפים על כל משטר שהיו מציעים הבריטים והצרפתים לפני המלחמה.

הדבר נעוץ בשינוי שגרמה מלחה"ע ה-1 , שלאחריה לא רצתה אף מדינה להצטייר כתוקפנית, ולכן עמים וארצות קטנות שסרבו לקבל מרות מהמעצמות האירופאיות היו במצב טוב מבעבר.

צרפת ובריטניה היו צריכות להצדיק את התנהגותן, את "הכיבוש", ולכן היו השטחים הערבים בחזקת מנדט- שטח שהשלטון בו הוא זמני ומטרתו להכשיר את העם לעצמאות ולא שלטון קולוניאלי.

ע"י תכנון וביצוע המרד הערבי, השיגו ההאשמים צידוק לטענה שעל הערבים לזכות להכרה כאומה ובני ברית לבריטניה וצרפת, לכן טבע ההסכם היה חשוב לבריטים, שכן ע"י שיתוף הערבים הלאומנים יכלה בריטניה לדחוק את צרפת ולהוריד מכוחה באיזור.

אין השתקפות טובה מזו להוכיח עד כמה תרמה התנועה ההאשמית ללאום הערבי מאשר הדרך בה ניסו הבריטים להצדיק את המנדט שלהם.

העובדה שחוסיין לא נתן הסכמתו למכתבי מקמהון שלפני המלחמה, תרמה לאותם קצינים בריטים בכך שלא הוכרו כאימפריאליסטים לאחר המלחמה, דבר שהיה מעמיד אותם באשמת בגידה במדינה, לכן לא פרסמו הבריטים את מכתבי מקמהון לציבור עם סיום המלחמה.

מכשכוננו את משטרי המנדט באיזור, נראה היה שבריטניה סיגלה את מדיניותה למצב. בעירק כונן מה שנראה היה כממשלה מקומית. בפלסטין- הוגבלה הגירת יהודים.

בהתאם למכתבי מקמהון, הוגדר שטחה של פלסטין כ"לא ערבי טהור" ולכן לא היה צורך בהסכמת חוסיין להצדקת המנדט. אותם מכתבים היוו בסיס למדיניות המנדט בפלסטין ב- 20 שנותיה הראשונות.

אל חוסיין איבן עלי איבן און, השריף של מכה ומלך חיג'אז, עיצב את יחסי בריטניה והערבים תוך שימוש בזהירות רבה. לאחר המהפכה הרעיונית והמורלית שיזם במהלך מלחה"ע ה-1 , מיקם את הערבים במקום בו יכלו ל"שחק" בתנאים שנוצרו לטובתם ומכאן חשיבותו ההיסטורית.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית