FANDOM


Gulalap, Haldoon - Political Islam in Turkey, The Rise and Fall of The Refah Party


במאמר, האלדון גולאלפ בוחן את עלייתה ונפילתה של מפלגת ה- Refah ועונה על השאלות

מדוע תנועה בעלת מראה שמרני והמשך לא כ"כ ברור בשנות ה-70 הפכה לכוח פוליטי עם תמיכה

מאסיבית בשנות ה-90. בזמן המהפכה הכמאליסטית, לאסלאם היה תפקיד פוליטי משמעותי

בתורכיה. מייסדי הרפובליקה התורכית ביקשו לשים את האסלאם תחת שליטת המדינה במטרה

לרדוף אחר פרויקט המודרניזציה. הפרויקט הזה התבסס על לאומיות חילונית וכלל את דיכוי האסלאם

כאידיאולוגיה וכאופוזיציה פוטנציאלית. אך כיום הציוויליזציה המערבית היא פרובינציאלית

והלאומיות נחשבת לכוח המניע בשיח העולמי, חזון אלטרנטיבי לציוויליזציה. עם המשבר הגלובאלי של

המודרניזציה והאתגרים שעלו נגד המיתוס של המערב, ההבטחות הכמאליסטיות החלו להעלות ספק.

ישנה תחייה לארגון הפוליטי האסלאמי וניסיון מחודש להנחיל אידיאולוגיה אסלאמית כאלטרנטיבה

ללאומיות הכמאליסטית. כמו שבמערב משבר של אידיאולוגיות הקשורות למודרניזציה הביא להתרבות

מהירה של זהויות פוליטיות פוסט-מודרניות, כך גם בתורכיה האסלאם הופיע (התעורר) כזהות של

תרבות פוליטית.

הסופר האסלאמי עלי בולאק אמר שבפעם הראשונה מאז עליית המודרניזציה, העולם "שקע"

לתוך ספק רציני לגבי הנכונות שהכול ייפתר בפרדיגמה המערבית, שזהו מצב פוסט-מודרני והתחייה

האסלאמית האחרונה היא חלק מהמצב הזה. זה לא אומר שהאסלאמיזם עצמו הוא פוסט-מודרני.

העלייה האחרונה של האסלאם היא בגלל הכישלונות של הפרויקט המתמשך בתורכיה של

המודרניזציה. האסלאם הפוליטי הוא לא שריד מסורתי. תפקיד האסלאם בתקופה זו לא שונה

מתפקידו במאה ה-19. בשניהם האסלאם פנה לבעיות פוליטיות וחברתיות. סופרים אסלאמיסטיים

רבים בתורכיה צופים את ירידת האסלאם. לפי טורקר אלקן, למשל, ה-NSP (מפלגת הישועה

הלאומית) מייצגת כוח חברתי-פוליטי קפוא, בניגוד לנטייה הכללית של החילוניות בחיים הפוליטיים

התורכים. כמוהו, בינאז טופארק טוען שכוחות אסלאמיים בתורכיה שואבים את כוחם מקבוצות

כלכליות מהשוליים של התעשייה הצומחת. התפתחות הכלכלה התורכית, לעומת זאת, לא הולכת

בכיוון שיוביל לעלייה במס' קבוצות אלו. לכן לתנועות פוליטיות רבות שמבוססות על דת יש סיכוי

קטן להצליח בתורכיה המודרנית. הבחנות אלו יכולות להיות נכונות לגבי ה-NSP, ולגבי מה שייצגה

בשנות ה-70, אבל להתעקש על האבחנה הזו לגבי האסלאמיזם בתק' הנוכחית פשוט מטעה. ניבויים

כאלה הוכחו כלא נכונים במהלך שנות ה-80 וה-90. הביקורת התרבותית של ה-NSP על הכמאליזם

דומה לשל ה- Refah, אבל התנאים יותר אוהדים לקבלתה היום מאשר לפני 25 שנה. ישנה טענה

שצמיחת האסלאמיזם היא תוצאה של תמיכה שניתנה מצד גנרלים במהלך המשטר הצבאי של שנות

ה-80 בניסיונם לדכא את השמאל. טענה זו מתעלמת מעובדות מכריעות ש"האיום הקומוניסטי" נעלם

בתהליך שלא הובן במלואו ע"י הגנרלים ושלא רק איסלאמיזם, אלא עוד סוגים של תנועות פוליטיות

דתיות החלו להופיע בעולם. מצב זה מסביר בחלקו מדוע ה-NSP הופיע מחדש כטוען עיקרי לכוח

בתורכיה בדמותה של מפלגת ה-Refah. פילוג השמאל-ימן בתורכיה, כמו במקומות אחרים בעולם,

הוא לא עוד גורם הפילוג הפוליטי העיקרי בתורכיה והיום, איסלאמיזם מייצג את האופוזיציה

העיקרית בתורכיה. הרבה אנליסטים התייחסו ל-Refah כסה"כ המשך של ה-NSP, אך למרות

הקבלות רבות ישנם הבדלים רבים בין שתי המפלגות מבחינת תוכניתן, המקורות פילוסופיים שלהן

והבסיס המעמדי של בוחריהן.

שתיהן רצו להשיג את "הסדר המוסרי" וראו בחינוך למוסר ועקרונות אתיים כעדיפות

ראשונה והתנגדו גם לקומוניזם וגם לקפיטליזם החומרני. התנגדו לעסקים גדולים מונופוליסטיים

ש"אוכלים" את העסקים המסורתיים הקטנים. אך עדיין יש הבדלים בולטים ביניהן. ה-NSP הבחינה

עצמה ממפלגות אחרות בשנות ה-70 ע"י שימת דגש על בניית תעשייה כבדה. היא ראתה בכך את

הדרך לעצמאות כלכלית-פוליטית וראתה זאת כצורך הדחוף ביותר של תורכיה. לעומת זאת, תיעוש

כמעט ולא מוזכר בתכנית של ה- Refah, עצמאות לאומית היא עדיין השאיפה העיקרית אבל כבר לא

רואים את הדרך לכך בתעשייה הכבדה. ה- Refah שם דגש על יוזמה פרטית וה-NSP על יוזמה

מדינית. ה-NSP היה בעד ההגנה על השוק הביתי, בעוד שה-Refah בעד פתיחת הכלכלה לשוק

הבינ"ל. בשנות ה-80 וה-90 המגמה העולמית כללה איכות סביבה, חברה אזרחית וכד'. ה- Refah היה

בעד חופש אינדיבידואלי- רעיון חדש שהוצג כקידום חברה אזרחית נגד המדינה והוצע בפרלמנט

כתיקון חוקתי לעיקרון החילוני הקיים. למרות שהמנהיגות של ה- Refah הכילה ברובה את המסגרת

הישנה שירשה מתקופת ה-NSP, צמיחת האסלאמיזם כאידיאולוגיה במהלך שנות ה-80 וה-90 הייתה

בחלקה כתוצאה מעבודתו של דור חדש של אינטלקטואלים אסלאמיים קיצונים.

ציבור הבוחרים של ה-NSP ייצג בעיקרו ממשיכים שמרנים של מסדרים דתיים ואנשי עסקים

אזוריים קטנים. האחרונים התלוננו על תיעול מקורות הממשלה לתאגידים גדולים בערים הגדולות

ודרשו הגנה גדולה יותר ותמיכה בהם. ה-NSP היה שמרן מבחינה חברתית ופוליטית. האידיאולוגיה

של ה- Refah היא בעלת אלמנטים פוסט-לאומניים ופוסט-מדינתיים. ה- Refah לא מתבסס בלעדית

על תמיכה ממסדרים דתיים, והתומכים הנלהבים שלה הם בעיקר בוגרי אוניברסיטאות חילוניות

הבקיאים בתיאוריות המרכסיסטיות והפוסט-מודרניסטיות. ציבור הבוחרים של ה- Refah כולל,בנוסף,

עובדים במעמד הבינוני ועובדים שוליים בערים הגדולות.

ה-NSP התחילו עם 11.8 אחוז מהקולות בבחירות הארציות ב-1973. למרות שזה היה בלתי

צפוי זה היה רחוק מהפופולאריות של ה- Refah בשנות ה-90. ב-1973 ה-NSP הגיע למקום השלישי

(ה-RPP, במקור המפלגה של אתאתורכ, הגיע למקום הראשון). לעומת ה-NSP, ה- Refah הצליח

במיוחד בערים הגדולות ועליית הייתה על חשבון ה-RPP שהראה מגמת התדרדרות בשנות ה-90.

צמיחת ה- Refah קיבלה עזרה גם מהדיכוי בכוח של ה-SDP ( social democratic populist party-

אחד מהפיצולים של ה-RPP ). עבדורחמן דיליפק, אינטלקטואל אסלאמי מוביל ובעבר בעל

אידיאולוגיה של ה- Refah הבחין שה- Refah עלה יחד עם הגאות האסלאמית העולמית. כל העולם

נע לכיוון הדת. ה- Refah קוצר את הפירות של המגמה הזו. היחסים של ה- Refah עם אינטלקטואלים

אסלאמיים קיצוניים בשנות ה-80 וה-90 דומים ליחסים בין ה-RPP ואינטלקטואלים מרכסיסטים

בשנות ה-60 וה-70. ה-RPP היה המהימן ובעל התמיכה הגדולה ביותר (הנוטה שמאלה) באותה

תקופה. המעבר של ה-RPP למפלגת הסוציאל-דמוקרט התרחשה בשנות ה-70 יחד עם הפירוש מחדש

של הכמאליזם בידי האינטלקטואלים השמאלנים. בשנות ה-80 וה-90 גם הכמאליזם וגם המרכסיזם

ירדו מכוחם ואיסלאמיזם רדיקאלי עלה כדי למלא את החלל האידיאולוגי. דור חדש של אידיאולוגים

ואקטיביסטים אסלאמיים עזרו להפיכתו של ה-NSP ל- Refah.

ה- Refah הופיע מתחילת הבחירות הכלליות ב-24.12.1995 כמפלגה הגדולה ביותר, אך לא

זכה במספיק מקומות בפרלמנט כדי ליצור ממשלת רוב. התוצאות בבחירות הדהימו את כולם

ותורכיה נכנסה למצב של חוסר וודאות. היו שמועות רבות אודות הפיכה צבאית ממשמשת ובאה,

ולקח למדינה חצי שנה של מו"מ מתמשכים בין המפלגות לפני שהקואליציה של ה- Refah נוסדה.

ה- Refah עשה מאמצים להראות שהוא יציב ואמין. הלגיטימציה הייתה חשובה לו בכדי להרחיב את

הבסיס הפוטנציאלי לתמיכה בו. העדיפות הראשונה של המפלגה הייתה להבטיח לעצמה מרחב במרכז

הפרלמנט הפוליטי, הזדמנות זו קרתה כשה- Refah ייסד קואליציה עם ה-true path party ( ה-TPP)

בקיץ 96'. במאי 1997 לפני התפטרותו של ארבקן, ה- Refah הועמד לדין על הפרת החוקה והקוד הפוליטי

של המפלגות בגלל פעולותיו האנטי-חילוניות. למרות שזה לא דבר חדש עבור ארבקן, זה היה מצב חסר

תקדים בפוליטיקה התורכית (שמפלגה עם מס' המושבים הגדול ביותר בפרלמנט ועם יותר מ-20%

מהקולות במדינה נדרשה להיסגר). כנראה בשל ניסיונו הרב, ארבקן ייסד מפלגה חדשה ה-Fazilet

(הצדק), עוד לפני סוף המשפט. פסיקת בית הדין החוקתי הורה לסגור את ה- Refah בינואר 1998

ונידה את ארבקן, ועוד מס' פוליטיקאים, מפוליטיקה ל-5 שנים. ארבקן טען שאין תרבות דמוקרטית

בפוליטיקה התורכית וניסה לשכנע מנהיגי מפלגות שונות לשתף איתו פעולה ולשנות את החוקים

שמאפשרים סגירת מפלגות בצורה כ"כ קלה, אך לשווא. לאחר הסגירה הסופית של ה- Refah, כל

חבריה בפרלמנט הצטרפו ל- Fazilet. ה- Fazilet הצהיר שהוא שונה מה- Refah והמטרה העיקרית

שלו היא קידום הדמוקרטיה, זכויות אדם, ליברליות וחופש פוליטי בתורכיה וזאת בגלל שלמדו

מניסיונם בשנים האחרונות שמבלי הדמוקרטיה שום דבר אינו ניתן להשגה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית