FANDOM


. Halpern- "The Politics of Social Change in the Middle East and North Africa", Pp. 51-78 המזה"ת מצוי במצב בו האליטה השלטונית הותיקה (מלכים, בעלי קרקעות ובורגנים) עומדת על סף היעלמות ואילו שכבת הפועלים והאיכרים רק החלה לצעוד את צעדיה הראשונים בעולם הפוליטיקה. אם כך, מי שולט בפוליטיקה במזה"ת? שני ההסברים המקובלים הם: א. גורמים פרטיים וקליקות קטנות (ההסבר המקובל על מקבלי החלטות מן המערב). ב. שכבת משכילים חדשה, ללא שורשים באליטה הותיקה וללא בסיס כלכלי חזק.

אולם הסברים אלו מתעלמים מקיומו של מעמד בינוני חדש במזה"ת. מעמד זה הוא, בין היתר, תוצר של התפשטות המבנה הבירוקרטי במדינות המזה"ת (בניגוד למעמדות אחרים, כמו הבורגנות או האיכרים, ייחודו של מעמד זה הוא בהיותו הראשון במזה"ת שהוא לחלוטין תוצר של המעבר לעידן המודרני). מעמד הבינוני החדש, שהולך ותופס את עמדות המפתח בהנהגות השונות, אינו דומה למקביליו במדינות המתועשות היות והוא לא מתבסס על סטאטוס ועוצמה הקיימים ברשותו (כפי שקורה במדינות המתועשות) אלא נאבק ע"מ להשיגם. מרכיביו מגיעים מקרב כל המעמדות בחברה (בד"כ לא מתוך אליטות קיימות) ולפיכך הוא המעמד הראשון במזה"ת בו קשרי משפחה לא יכולים יותר להבטיח חברות. המבנה ההטרוגני של המעמד וחסרונו של בסיס כח מסורתי הקיים ברשות אחד ממרכיביו, מחייבים שכנוע של האנשים ויצירת קונצנזוס שיאפשר גיוס של כל המשאבים הקיימים למטרותיו (לכן זהו גם המעמד הראשון שעבורו הבחירה בין דמוקרטיה, רודנות וטוטאליטריות היא חופשית לחלוטין). חברי המעמד מונעים ע"י העניין שלהם ברעיונות חדשים, בעשייה ובקידום מקצועי. הם מאוחדים בשאיפה ליצור אפשרויות תעסוקה וקידום מקצועי עבור כל אלו שיש להם את הכישורים לכך ומחוייבים אידיאולוגית ללאומיות ולרפורמות חברתיות כאמצעים לפתרון הקונפליקטים והמצוקה בתוך החברה שלהם עצמם. במזה"ת, המעמד הבינוני השכיר תופס תפקיד חשוב בהרבה מזה של המעמד הבינוני בעל הרכוש (למרות שבני המעמד בעל הרכוש זוכים לתעסוקה רבה יותר מבני המעמד השכיר). הדבר מושג באמצעות השליטה של בני המעמד השכיר במוסדות המדינה, המאפשרים להם לגייס הון ועוצמה בכמות העולה על כל אמצעי קיים אחר. בארצות האיזור, אין למגזר הכלכלי הפרטי דריסת רגל כמעט בכלל ויש רק משרות מעטות בלבד הפנויות עבור אלו שאינם מועסקים ע"י אחת ממסגרות המדינה. כל מי שלא מועסק ע"י המדינה בקושי מוצא את פרנסתו. הארגונים המעסיקים, תפקידם לקבץ את כלל האינטרסים, ליישב ביניהם ולהוציא אל הפועל רצון משותף. המעמד הבינוני החדש נובע בעיקר (אך לא לחלוטין) מקבוצות שעד עתה לא נתפסו כחשובות. הוא נובע מהתמורות האינטלקטואליות והחברתיות בחברה המזרח תיכונית, לא כמעמד סוציו-אקונומי הומוגני אלא כקבוצת פעולה חילונית החותרת לעבר עוצמה שלטונית. השכבה הגדולה והפעילה ביותר בקרב מעמד זה היא שכבת המשכילים (הכוונה היא לכל אותם אלו בעלי הידע או המודעות לזהות מהפכה חברתית ופוליטית בהתפתחותה). שכבת זו זכתה לדומיננטיות בתוך המעמד היות והידע שלה חושף את החולשה וחוסר הרלוונטיות של המסורת. המשכילים הם "אנשים חדשים" במובן זה שהם הראשונים במשפחתם שזכו להשכלה פורמאלית. קשריהם החברתיים מתבססים על מסגרות של בתי ספר ותנועות פוליטיות יותר מאשר על מסגרות משפחתיות. הם עזבו את מעמדותיהם הקודמים, כשאלו כבר לא יכלו יותר לשמר את תפקידם המקורי בחברה וכעת שייכותם המעמדית מוגדרת ע"י תפקידם החדש ולא עפ"י מוצאם המשפחתי. במזה"ת, שכבת המשכילים עבדה בשירותם של המעמדות השולטים הקודמים עד אשר הייתה מספיק חזקה לאחוז במוסרות השלטון. אולם, מרגע זה ויתרו המשכילים על הפריבילגיות השלטוניות והחלו לפעול למימוש האינטרסים של המעמד לו היו שייכים כעת. התפיסה של הכח השלטוני מאפשרת למעמד הבינוני להשיג בסיס כלכלי משלו. ההשתלטות על אמצעי הייצור הגדולים והמשמעותיים ביותר של המדינה נותנת לחברי המעמד את היכולת לקבוע בעצמם את תנאי השכר ותחומי האחריות שלהם ובכך הופכת אותם למעמד בינוני שכיר.

הסיבות ליכולתו של המעמד הבינוני החדש לפעול ככח נפרד ועצמאי: א. בראשיתו, מעמד זה היה חופשי יותר מכל מעמד אחר מכבלים מסורתיים ודיעות קדומות והיה מסוגל להשתמש בצבא ובארגונים התנדבותיים כמכשירים פוליטיים ומהפכניים, בצורה טובה יותר. ב. עם ההשתלטות על מנגנון המדינה, המעמד אחז בבסיס כח שהיה עדיף על פני כל בסיס כח שבידי המעמדות האחרים. ג. מבחינה מספרית מעמד זה מהווה את אחת הקבוצות הגדולות ביותר באוכלוסייה. ד. מעמד זה מגובש ומודע לעצמו יותר מכל שאר המעמדות. ה. הפעולות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות שלו משפיעות באופן מכריע על תפקידם העתידי של מעמדות אחרים. ו. מעמד זה מסוגל לגייס תמיכה מאסיבית. בכל מקום במזה"ת בו המעמד הבינוני הפך לדומיננטי, הוא הפך למוקד העיקרי של כח כלכלי ופוליטי ושל יוקרה חברתית. ההכרה בנוכחות המתגברת של המעמד הבינוני סותרת את ההנחה המערבית המקובלת לפיה עם היעלמותן של שרידי האליטות השולטות נוצר ואקום שלטוני וחברתי במדינות המזה"ת.

קונפליקטים בתוך המעמד הבינוני החדש: לאחר האחיזה ברסן השלטון מתברר כי למרות ההסכמה בין חברי המעמד הבינוני בדבר הצורך בשינוי החברה, קיימים חילוקי דעות לגבי דרכי הפעולה בהן יש לנקוט. הבדלים אלו בבחירות הפוליטיות של חברי המעמד נובעים מגורמים טריוויאליים כמו נטל העבר, קיומם של משאבים וכישורים זמינים ושל האפשרות להשתמש בהם, הבדלים באופי ובטמפרמנט האינדיבידואליים, התנגשות בין רעיונות וכו'. הבדלים אלו גם משקפים את השונות והגיוון הקיימים בין הרבדים השונים של המעמד הבינוני החדש. לאחר ההשתלטות על מוקדי הכח של המדינה, הבדלים אלו באים לידי ביטוי כאשר מתברר כי לא כל חברי המעמד יקבלו נתח מהעוגה. דוגמא לכך היא הקונפליקט בין ה"שכירים" לאלו ש"עתידים להיות שכירים" (רק מיעוט מתוך המעמד הבינוני מחזיק בפועל במשרות ונהנה מסטאטוס, כח ומשכורת. כל השאר לא מצליחים לממש את שאיפותיהם). מדובר בשתי קבוצות אוכלוסין הזהות זו לזו בכל הפרמטרים למעט בפרמטר של הצלחה (הן חולקות את אותו הידע וחותרות לאותם היעדים - סטאטוס, עוצמה, סדר חברתי חדש, מודרניות). הערה: אומנם הניתוחים המעמדיים המקובלים מתבססים על יחסים כלכליים כאמצעי עיקרי להגדרת מעמדות, אולם במזה"ת, בו הכלכלה המודרנית טרם התפתחה וכוחות השינוי החברתי חזקים יותר מן הבעלות על הרכוש, יש צורך בפרמטרים נוספים ע"מ ליצור הגדרה מעמדית יעילה. כל מעמד צריך להיות מוגדר לפי תפקידו הפוליטי, החברתי והכלכלי בתוך תהליך השינוי החברתי. דוגמא לקונפליקט זה ניתן למצוא באיראן בשנות ה-20 וה-30. בתקופה זו הקריטריון הקובע לקבלת משרה רמת דרג בממסד הממשלתי היה עדיין המוצא המעמדי ולא יכולת אישית. בוגרי האוניברסיטאות מונו בד"כ לתפקידים זוטרים ואפורים בתוך הממסד ורבים מהם אף נותרו מחוסרי עבודה. בנוסף לשחיקה ביוקרה ובכח שלהם הם נאלצו להתמודד עם דרישותיהם המתגברות של אלו "שעתידים להיות" לסטאטוס ולעוצמה. אעפ"כ, הסטודנטים המשיכו לצבוא על שערי האוניברסיטאות (שהיו בתפוסה מלאה) בשביל להתקבל למשרות בממסד (שלא היו). היצע המקומות הנמוך באוניברסיטאות הביא לתחרות קשה על כל מקום ומקום. תופעה דומה אירעה במצרים ובעיראק בשנות ה-50. בעייה נוספת של בני המעמד הבינוני החדש היא בעיית ה"נוער". הכוונה היא לכל אותם צעירים בעלי כישורים ויכולת שלא הצליחו למצוא תעסוקה בממסד. הסיבה לכך הייתה שבני "דור המהפכה", שנכנסו לתפקידיהם בתוך הממסד בגיל צעיר, סירבו לפנותם עד גיל מבוגר מאוד ולא השכילו להגדיל את אפשרויות התעסוקה עבור כל אותם אנשים בעלי הכישורים המתאימים לכך. אלו, בתגובה, העדיפו כמובן לאמץ עמדה קיצונית יותר ולנסות להשיג פתרון למצוקתם בדרכים אלימות יותר. אולם, למרות התחרות הקשה בין הרבדים השונים בתוך המעמד הבינוני החדש, עדיין הייתה קיימת ההכרה המשותפת בכך שכולם סובלים מאותו הנטל מהעבר ומאותם התיסכולים של ההווה. התחרות לא השפיעה על שייכותם לאותו המעמד.

מערכת היחסים של המעמד הבינוני החדש עם שאר המעמדות: למרות שמטרותיו של המעמד הבינוני החדש מחייבות את הגיוס של כל האוכלוסייה, אין זה אומר שהן יתאימו לאינטרסים של כל שאר המעמדות. המעמד הבינוני החדש לא היה הראשון במזה"ת שניסה להפוך לכח מוביל. כבר במאה ה-19 היו מנהיגים כמו מוחמד עלי ששאפו לעשות רפורמות במדינה אולם הדבר נעשה אך ורק לצורך חיזוק מעמדם. מאוחר יותר, עם עלייתן של מדינות עצמאיות במזה"ת, הבורגנות ובעלי הקרקעות המשיכו ברפורמות אלו, אך שוב, רק לצורך חיזוק כוחם ומעמדם. אולם לבורגנות הותיקה אף פעם לא היה הכח או האומץ לאחד את העיר והכפר ליחידה כלכלית אחת או לעצב מחדש את החברה הזו. אנשי העסקים הקטנים שהיוו את הבסיס העיקרי עליו נשענה הבורגנות, התנגדו לריכוזיות של מנגנון המדינה ולשליטה שלה בתהליכי הייצור. לפיכך, היות והאינטרסים שלהם שונים מאלו של חברי המעמד הבינוני השכיר והקשרים שלהם עימם הם כה מוגבלים אזי חלקם בעיצוב כיוון התפתחותה של החברה בהכרח הוא מוגבל יותר.

אולם, הסתירות הללו לא צריכות להפוך לויכוח גלוי, ולו רק עקב העובדה כי ההכרה באינטרסים של המעמד הבינוני החדש עדיין מטושטשת. בתוך המעמד עדיין קיימות נאמנויות משפחתיות ושבטיות בחלק מהשכבות של האיכרים והפועלים, הגיוס של הפועלים והאיכרים ע"י המעמד הבינוני בקושי החל, אין המשכיות באינטרסים בין דורות של הנהגות וכו'. הקונפליקט הקיים בתוך מעמד זה הוא בין קבוצות אינטרס ולא בין מגמות שונות באשר לאופיו של השינוי החברתי (למשל הקונפליקט בין אלו שדורשים תגמול מיידי על תמיכתם, לבין אלו התומכים בתהליכים ארוכי טווח המחייבים עיכוב של התגמולים). האינטרס של קבוצה אחת יבוא לסיפוקו על חשבונה של קבוצה אחרת. אולם למרות הקונפליקט הזה, הקצב של השינוי החברתי במאה ה-20 חייב את המעמד לפתח מודעות היסטורית מבוססת יותר לתפקידו. הוא הפך למוביל הראשון של רוח אזרחית בקנ"מ לאומי במזה"ת וזאת בשל היכולת שלו לממש את שאיפותיו אך ורק ע"י יצירת אומה של אינדיבידואלים הקשורים זה לזה בתודעה ובקשר מוחשי, אומה המסוגלת מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית לשרוד שינוי חברתי.

התמורות החברתיות הללו לא פוסחות גם על המעמד הבינוני עצמו והדבר מביא ליצירתם של מעמדות חדשים המקורבים אליו, "המעמד הבינוני הגבוה" ו- "המעמד הבינוני הנמוך". המעמד הבינוני הגבוה מורכב במידה רבה ממרכיבים הנובעים מהממשל הקודם (בנים של בעלי קרקעות, אנשי הבורגנות הותיקה) וכן בעלי מקצועות מודרניים המגיעים גם מתוך אליטות ותיקות וגם מתוך שכבות אחרות באוכלוסייה. בני אליטות ותיקות שלא היו בעלי קרקעות או סוחרים, נכנסו בקלות רבה יותר לתוך המעמד הבינוני היות וזכו להכשרה מערבית מודרנית במסגרת שירותם כקצינים בצבא ופקידים בכירים בבירוקרטיה וניצלו את האפשרות שעמדה בפניהם ואת כישוריהם כדי להפוך לגורם רב השפעה בתוך המעמד הבינוני הגבוה. בניגוד לחברי המעמד הבינוני הגבוה, חברי המעמד הבינוני הנמוך לא היו מסוגלים לתרגם את שאיפותיהם לעשייה. מעמד זה הורכב משתי קבוצות עיקריות: אלו שזכו למעט חינוך מערבי והסתמכו בעיקר על חינוך עצמי ואלו שלא זכו לחינוך מערבי בכלל. אנשי שתי הקבוצות היו מתוסכלים מהניעות החברתית המוגבלת שלהם.

תחזית עבור המעמד הבינוני החדש: לשינויים המתרחשים כעת במערכת הפוליטית יש 3 פנים (החופפות זו את זו במידה מסוימת): א. המאבק בין המעמד הבינוני החדש לבין המעמד השולט המסורתי. ב. הדחף של המעמד הבינוני לאייש את כל חמשת הקבוצות המרכיבות את האליטה בחברה המודרנית (מנהיגים פוליטיים, מנהלים בממשל, מנהלים כלכליים, מנהיגי המונים וקצינים בכירים). ג. המאבקים בין שכבות בתוך המעמד הבינוני החדש על דומיננטיות מערבים יותר ויותר מעמדות חדשים, בעיקר איכרים ופועלים עקורים.

ברור כי כעת המאבק הפוליטי החשוב ביותר במזה"ת הוא כבר לא בין המעמד הבינוני החדש לבין המעמד השולט המסורתי. בתק' זו האליטה המסורתית כבר מובסת ואילו האיכרים והפועלים עדיין לא התארגנו לכח פוליטי מסודר ולפיכך עיקר העשייה הפוליטית מתרחשת בחצר של המעמד הבינוני החדש. הדחף לשינוי מצידו של המעמד הבינוני הוא אדיר ונובע בעצמו מתהליך השינוי המהפכני שעובר על החברה. המיוחד בתק' זו הוא שהן האליטה השלטת החדשה והן האופוזיציה שלה, נובעות מאותו המעמד ומושפעות מאותן התנסויות. לכן סוף סוף יש דיאלוג פוליטי מקורי במזה"ת. התמורות הפוליטיות במזה"ת לא חייבות להתבצע באלימות אולם ברור כי, בתקופה הקרובה, מרבית הממשלות יצטרכו להיאבק לביסוס הסמכות שלהן והבטחת ביטחונם של האזרחים. השינוי של המעמד הבינוני, מכח מהפכני לכח מייצב, יסתיים רק כאשר הוא יצליח להגביל את עולם הפוליטיקה לתחום השלטון הציבורי ובכך לאפשר לתחום החברתי, הכלכלי והעיסקי הפרטי לחזור ולהיות שוב תחום אוטונומי של כל אדם. בניגוד לקודמיו, למעמד הבינוני החדש יש מטרות שלצורך הגשמתן הן תלויות בתמיכה ובמעורבות עממית, בין שתושג בהסכמה, במרות או בטרור. אם הוא ייכשל ביצירת סולידאריות פנימית והתקדמות חברתית כלכלית, אזי המרכיבים שלו יפנו זה נגד זה בתחרות על משאבים והשפעה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית