FANDOM


Holt - The Overthrow of the Mamluk Sultanate

בתקופת ביאזיד השני (1481-1512) הספר המזרחי של האימפריה העות'מאנית עבר שינוי משמעותי. לאחר התפוררות האימפריה המונגולית, המרוויחות העיקריות היו KARA KOYUNLU (ממלכת שבטי הכבשים השחורות), אשר התפשטו לעיראק ואיראן, ו - AK KOYUNLU (שבטי הכבשים הלבנות). ב – 1466 אוזון חסן, מנהיג הכבשים הלבנות, הביס את הכבשים השחורות והפך את ממלכתו לדומיננטית. ב - 1473 הביס מחמד השני את אוזון חסן, וזה נאלץ לסגת לאזרבייג'אן. היחסים בין אוזון חסן למחמד השני הם האב טיפוס ליחסי העת'מאנים והפרסים בשלוש מאות השנים הבאות. ה - AK KOYUNLU לא הצליחו לנהל ממלכה יציבה, אך העת'מאנים לא ניצלו זאת כיוון שגם להם היו בעיות פנימיות – המריבות בין ביאזיד השני לבין ג'ם. מי שהדיח את ה - AK KOYUNLU לבסוף היו הצפאווים. עלייתם של הצפאווים נעשתה בדרך לא שגרתית באסלאם. תחילה הם בלטו כראשי מסדר צופי מאזרבייג'אן, והתייחסו על אב קדום בשם שייח צפי א-דין. אנשי המסדר היו נאמנים למשפחתו של א-דין המייסד. באמצע המאה ה – 15 הם הפכו לשיעים אדוקים. המנהיג שלהם באותה תקופה – שייח ג'ונייד, השתמש במאמיניו ליצירת כוח צבאי, ורכש מאמינים רבים בקרב השבטים התורכמניים בדרום מזרח אנטוליה. בנו, שייח היידר, המשיך את תוכניותיו הצבאיות, אלא שהשבטים התורכיים שבאזור הגבול לא נסחפו אחרי הצופיות. לאחר מותו של היידר כונן איסמעאיל בנו ממלכה, כשהוא מרכז סמכויות של מנהיג פוליטי תורכמאני עם אלה של מנהיג דתי שיעי-צופי. הוא שלט על אזרבייג'אן, מערב איראן ועיראק – חורבות "ממלכת הכבשים הלבנות". איסמעאיל דאג להפיץ את השיעה דרך מוסדות לימוד, והיא הפכה לדת הרשמית והתפשטה בשטחים שבהם שלט. גם באנטוליה העות'מאנית התפשטה השיעה. נראה שאיסמעאיל דאג להפוך את ממלכתו לשיעית כדי להיבדל משכניו התורכים-סונים, האוזבקים והעת'מאנים. השבטים התורכיים שבספר אכן הושפעו ממנו, דבר שהכביד על העת'מאנים ,שנאלצו להפעיל כוח כדי לשלוט באזור. עלייתו של הסולטאן העות'מאני סלים העצימה את המשבר בין העת'מאנים לצפאווים. לפיכך, ביקשו הצפאווים את עזרתו של QANSAWH AL GHAWRI הממלוכי (אזור מצריים) כנגד העת'מאנים. הסולטאן העות'מאני סלים התכונן ללחימה, וטבח בארבעים אלף שיעים באזור הספר. הדבר סיפק לאיסמעאיל סיבה למלחמה, והכוחות החלו לנוע זה לקראת זה. אוגוסט 1514 – הכוחות נפגשו בצ'לדיראן. ידם של העת'מאנים הייתה על העליונה, והם כבשו את בירתו של איסמעאיל. למרות זאת, הם הגיעו לקצה גבול יכולת הפריסה שלהם, והחליטו לסגת למרכז אנטוליה למשך החורף: העת'מאנים היו חזקים מספיק כדי לנצח את הצפאווים, אך לא כדי לחסל אותם ולכבוש את כל שטחיהם. איסמעאיל מצדו, לא העז עוד להתגרות בעת'מאנים. באותו חורף העת'מאנים גם "סגרו חשבון" עם שליט אלביסטאן, אשר לא סייע להם בקרב, וכבשו את אלביסטאן. בהמשך הם כבשו חלקים גדולים מכורדיסטאן, ואת העיר מוצול. הם נתנו לכורדים אוטונומיה, והדבר הוכח אפקטיבי.


תוצאות קרב צ'לדיראן: ההשפעה העות'מאנית מגיעה לסהר הפורה, הממלוכים והצפאווים מתאחדים כנגד האיום העות'מאני. 1516 – העת'מאנים מזיזים כוחות נגד הצפאווים. בעקבות זאת, הממלוכים שולחים צבא לסוריה כדי לאגף את העת'מאנים. תומאן ביי נשאר בקהיר כדי להחליף בינתיים את המנהיג QANSAWH (שיצא לסוריה). הסולטאן העות'מאני סלים ניסה לרצות את QANSAWH אך נדחה. לפיכך החליט לתקוף את הממלוכים. השליט הממלוכי היה בסכנה, כיוון שחלקים גדלים והולכים באוכלוסייה שלו באזור סוריה החלו להתנגד לו. למרות זאת לא יכול היה לסגת, דבר שהוביל את הצדדים לקרב מארג' דאבק, ליד אלפו (סוריה). מנהיג הצבא הממלוכי היה KHAIR BAY. העת'מאנים כבשו את אלפו, דמשק ולבסוף סוריה כולה. כשליט מקומי הם השאירו את תומאן ביי (במקום QANSAWH). הברית בין הממלוכים לצפאווים נשברה -> העת'מאנים השיגו את מטרתם. הם הציעו לתומאן ביי להכיר בו כשליט מצריים אם יסכים להיות וסל שלהם, אך תומאן ביי לא ויתר ושלח כוחות במטרה לכבוש את עזה. כוחותיו הובסו, והעת'מאנים המשיכו והתקדמו לכיוון קהיר. תומאן ביי חשב שיצליח להתיש את העת'מאנים בקרב ארוך, אך הם הצליחו להדוף אותו בתוך מספר שעות והוא נאלץ לברוח עם חלק מצבאו. יום אח"כ נאמרה הח'וטבה בקהיר בשמו של הסולטאן העות'מאני סלים שאה. תומאן ביי המשיך להיאבק בסלים, ובקהיר התחוללו קרבות רחוב במשך שלושה ימים, תוך שהעת'מאנים מבצעים טבח בממלוכים. תומאן ביי ניהל מו"מ עם סלים כדי להתמנות כמושל מצריים ולהיות וסל שלו. סלים התייחס אל העניין ברצינות, אלא שקצינים קיצוניים של תומאן שהתנגדו להסדר רצחו את שליחיו של סלים. כנקמה הרג סלים קצינים ממלוכים בכירים ששבה. כעת היה הקרב בין הכוחות בלתי נמנע. אפריל 1517 – לחימה בגיזה, מחוץ לקהיר. העת'מאנים מנצחים, ותומאן ביי נתלה בקהיר. הסולטאן סלים נשאר במצריים עוד חמישה חודשים, ונח מהכיבוש שנכפה עליו בשל שרשרת האירועים הנ"ל. אח"כ יצא לאיסטנבול, כשהוא עוצר בדרך לדכא מרידה באזור לבנון. ההסדרים האדמיניסטרטיביים שסלים ערך בשטחים הממלוכים שכבש מצביעים על חשיבותם היחסית בעיניו. הוא חילק את השטח לשלוש פרובינציות גדולות: צפון סוריה – אזור חשוב מבחינה אסטרטגית, משום שממנו ניתן היה להגן על הדרך לאנטוליה. באזור הזה ניטשו קרבות בדור הקודם בין הממלוכים לעת'מאנים (ימי ביאזיד השני). מרגע זה, במשך 400 השנים הבאות הייתה לאזור השתלשלות היסטורית שונה מזו של האזורים הדרומיים של סוריה. דרום סוריה - אזור פחות חשוב מבחינה אסטרטגית. מבחינה אדמיניסטרטיבית, לעת'מאנים היו חשובים שני דברים עיקריים: שמירת הסדר המקומי והגנה על שיירות החג'. גם כאן העת'מאנים לא התכוונו ולא יכלו לכבוש את כל השטח. הם הסתפקו בכך שהכפיפו אליהם את השלטון המקומי. מעבר לכך, דאגו העת'מאנים והמושלים מטעמם בעיקר להגנת דמשק ורשת הדרכים. להגנת הדרך מדמשק לחג'אז הייתה חשיבות גדולה, כיוון שהחג' היה אירעו חשוב הן מבחינה דתית והן מבחינה כלכלית – שם הוחלפו סחורות ע"י סוחרים מכל עולם האסלאם. הממלוכים נטלו את תפקיד ההגנה על המקומות הקדושים, וכעת עבר התואר המכובד "מגן שני המקומות הקדושים" (מכה ומדינה) אל העת'מאנים. לכן, למרות שהאזור לא היה חשוב מבחינה אסטרטגית, הייתה לו חשיבות אדמיניסטרטיבית. העת'מאנים מינו למושל את ג'אנברדי אל-רזאלי, מהאליטה הממלוכית, ששמר על קשר סודי עם העת'מאנים עוד לפני קרב מארג' דאבק. בהמשך הוא מונה גם למושל דמשק, ועם מותו של סלים (1520) נפתחו בפניו אופציות חדשות. מצריים – אזור זה היווה נקודה אסטרטגית חשובה, בשל העובדה שהפורטוגזים איימו על הים האדום במאה ה – 16. בימי הסולטאן הממלוכי האחרון שיתפו העת'מאנים והממלוכים פעולה כדי למנוע מהפורטוגזים להגיע לאזור. לאחר נפילת הסולטנות הממלוכית עברה הגנת מצריים מפני הפורטוגזים אל העת'מאנים. כמושל מצריים מונה KHAIR BAY, ששלט תחת העת'מאנים (גם הוא ממלוכ שעבר לעבוד תחת העת'מאנים). תוארו היה מליכ אל אמרא – תואר שנשאר מתקופת הממלוכים. הוא שמר על מנהגים נוספים מהתקופה הממלוכית. העת'מאנים דאגו להשאיר במצריים כוח צבאי, כדי לוודא שהממלוכים לא ישובו לשלוט כמונופול צבאי. האזורים השבטיים עדיין נשלטו ע"י שייח'ים ערביים, ומסגרות אדמיניסטרטיביות רבות מהתקופה הממלוכית נשמרו. העלייה לרגל התחדשה תחת השגחתו של קצין ממלוכי. ניתן לראות, שלמרות שהסולטאן סלים סיים את שלטון הממלוכים, הוא לא הצליח להעלים אותם לחלוטין מן השטח בשלב הראשון. בתהליך התפתחות הצבא הייתה סימביוזה בין הממלוכים לעת'מאנים במשך השנים. על אף הכיבוש, באגדות ממלוכיות מאוחרות יותר נזכר הסולטאן סלים כגיבור תרבותי.

זמן: 1481 (תחילת שלטונו של ביאזיד השני) – עד 1520 וקצת אח"כ. תקופת הכיבוש העות'מאני והפלת הסולטנות הממלוכית. מרחב: בעיקר מצריים וסוריה. בנוסף: אנטוליה, החיג'אז.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית