FANDOM


Muhammad Abduh

From: Arabic Thought in the Liberal age 1789-1939, p. 130-160

Albert Hourani


• מחמד עבּדֻה היה בתחילת דרכו תלמידו של אל-אפע'אני, אך עם הזמן דרכיהם התפצלו ותקופת שיתוף הפעולה בינם לאו דווקא יכולה להיחשב כפורייה ביותר של עבּדֻה. עבּדֻה היה הוגה מערכתי יותר מבין שניהם והחותם שהשאיר, הוא גדול בהרבה, לא רק במצרים, אלא גם רחוק מחוץ לה.

• בניגוד לאל-אפע'אני שתולדותיו אינם ברורים ונדד רבות בין מדינות שונות, עבּדֻה היה מבוסס היטב במצרים, כבן למשפחת פועלים מן הדלתה. בגיל 13, נשלח עבּדֻה ללמוד במסגד אחמדי בטנטה, מוסד דתי שהיה שני רק לאל-אזהר באותה עת. הוא לא הסתדר עם תכנית הלימודים ושקל לעזוב את לימודיו ושוכנע לבסוף להישאר ע"י שיח' דרוויש, דודו, שהיה זה שלימד את עבּדֻה את האמונה מאחורי הכתובים והיה ההשפעה הראשונה עליו, לפני אל-אפע'אני.

• לאחר סיום לימודיו בטנטה, עבר עבּדֻה לאל-אזהר, בין השנים 1869-1877. הוא נמשך ללימודי פילוסופיה אך בעיקר למיסטיקה והחל לחיות חיי סגפנות קיצוניים. אלו שהצילו אותו מן הסכנה הזו היו דודו בתחילה, ולאחר מכן אל-אפע'אני הידוע, שהסתובב בקהיר בדרכו לקונסטנטינופול. כשאל-אפע'אני שב לקהיר בשנת1871, היה עבּדֻה ממקורביו הקרובים, נכח בשיעוריו ועזר להפיץ את רעיונותיו. במקביל החל לבנות לעצמו שם ככותב בנושאים פוליטיים וחברתיים בעיתון החדש "אל-אהראם", וסיים את לימודיו ב-1877 בתואר "עאלם".

• שנות ה-70 של המאה ה-18 היו ימי עליית המודעות הלאומית במצרים, שזכתה להדים רבים בתקשורת, וקיבלה עידוד ממגמות דומות מעבר לים. הימים היו ימי הח'דיב אסמעאיל שהכניס מצרים לחובות גדולים ובכך גרם לשעבודה בידי המערב. שלטונו העריץ והמס הגבוה אותו החיל ע"מ לכסות את חובותיו השניאו אותו על המצרים. בימיו ובימי בנו התפתחו במצרים מספר פלגים אופוזיציונרים: המתנגדים לכפיפות לאירופה כסכנה לעצמאות מצרים; השואפים לכינון שלטון חוק ולא אוטוקרטיה; הקצינים המצרים שרצו להוריד את הקצונה הטורקו-צ'רקסית מעוצמתה בצבא. התמיכה האירופאית בהנהגה, עודדה את איחוד כל הפלגים לאופוזיציה אחת חזקה ולבסוף לתפיסתם את השלטון, במה שנתפס כאיום ע"י הבריטים. לבסוף הבריטים הפגיזו קשות את אלכסנדריה והביאו לסיומה המהיר את תקופת השלטון הצבאי במצרים.

• לעבּדֻה היה מקום חשוב בתהליכים של אותם ימים, ע"י פרסום מאמריו באל-אהראם. הוא צווה לשוב לכפרו, אך במהרה שב לקהיר עם מינויו לעורך הראשי של הביטאון הממשלתי הרשמי ב-1880. משך השנתיים הסוערות שלאחר מכן היה לעבּדֻה תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הקהל ובהחדרת הרגש הלאומי. עמדות אנשי הצבא לא היו מקובלות עליו, אך עם התקיפה הבריטית הוא לא היסס לארגן ולהתייצב בראש תנועת התנגדות עממית. לאחר הכיבוש הבריטי וחידוש משטר הח'דיבים, נעצר עבּדֻה ונשלח לכלא. ריצוי המאסר והתמוטטות התנועה הלאומית הביאו את עבּדֻה למצב נפשי קשה ולסף התמוטטות. לאחר מכן הוא נשלח לגלות לשלוש שנים, נסע בתחילה לבירוּת ואח"כ הצטרף לאל-אפע'אני בפאריס, ומצא עצמו נמשך מאוד להשקפותיו.

• עבּדֻה הורשה לחזור למצרים ב-1888, בהתערבות הבריטים וקיווה לשוב וללמד. אך הח'דיב אסר עליו מלהגיע לעמדות בהן יש לו השפעה על הצעירים והפך אותו לשופט במושב שיפוט חדש שהוקם ע"מ לעודד "חוק חיובי". בקריירה זו המשיך עבּדֻה עד למותו בשנת 1905, כאשר ב-1899 הוא הפך למופתי של מצרים, ראש מערכת המשפט הדתי. מעמדה זו הייתה לו השפעה על שינוי מערכת החוק הדתי וההקדש, ובפתוות שפרסם ניסה להעביר את השינוי ההכרחי לצורכי העת. למרות תפקידו החדש, נשאר עבּדֻה עדיין מורה ומקים מוסדות-לימוד, ומקים המועצה המייעצת לאל-אזהר.

• עבּדֻה המשיך גם לפרסם ספרים, אשר המפורסם מבינם הוא "רסאלת אל-תוחיד", מחקר מערכתי על תיאולוגיה, המבוסס על הרצאות שנתן בבירוּת. בנוסף, פרסם גם התייחסויות לפרקי קוראן וחומרים נוספים. במחצית השנייה של חייו למד צרפתית והחל להתעניין במיטב ההוגים והסופרים של תקופתו.

• בשנות חייו המאוחרות, הפך עבּדֻה לאחד מן האנשים האהובים ביותר במצרים. הוא היה איש נחמד והפך נחמד יותר ככל שהתבגר והיה בקשרים טובים גם אם החריפים שבמבקריו. למרות זאת, חוסר הפשרנות והעיקשות שלו היו קיימות בכל הזמן. היו לו גם מתנגדים רבים – השמרנים מאל-אזהר, לאומני המפלגה של מוצטפא כאמל והח'דיב עבּאס חילמי. האחרונים התנגדו לו מסיבות פוליטיות, אך משהו בדרך הלימוד שלו עורר את זעמם של השמרנים.

• נקודת המוצא שלו, בדומה לזו של אל-אפע'אני, הייתה הניוון הפנימי והצורך ברענון. הוא היה מודע לניוון הייחודי לחברות אסלאמיות – הממסד הדתי דיבר תמיד על הליכה בדרכו הישרה של הנביא, ולפי רצון האל. אך היה ברור שעם הזמן, פגשו המאמינים ומנהיגיהם, תופעות שלא היו מוכרות בימי הנביא, ונראו לעתים אף כנוגדות את רוח הנבואה. השאלה הייתה איך לגשר בין הרצוי ובין המצוי – איך הייתה החברה אמורה להיראות ולמה היא הפכה. המציאות המצרית של סוף המאה ה-19, בימים של שינויים רבים, לא נצפתה ע"י עורכי השריעה. עבּדֻה לא הצטער על השינויים הללו והאמין כי השינוי היה בלתי-נמנע ולטובה, אך הוא חשש מן הסכנה שבפילוג החברה לשני קצוות ומהתפשטות החילוניות בחברה שמטבעה איננה יכולה להיות חילונית.

• בכתביו המוקדמים של עבּדֻה אפשר כבר להבחין בניתוח הבעיה ופתרונה: החברה, ע"מ להישאר יציבה חייבת לצייץ לחוק כלשהו. בהפרת החוק, ישנה סכנה של אי-יציבות וחורבן. החוקים הללו הם החוקים המוסריים החברתיים שנכתבו ע"י אנשי מוסר בהשפעת ההתגלויות האלוהיות. אך החוקים הללו חייבים להתגמש ולהשתנות ע"פ צורכי השעה, לולא כן לא יהיו חוקים כלל. זו הייתה הבעיה של מצרים המודרנית בראייתו של עבּדֻה – ניסיונם של בני שושלת מחמד עלי לטעת רפורמות ברוח אירופאית במצרים, על-אף אהדתו של עבּדֻה לאירופה והישגיה, היו מועדים לחוסר-הצלחה. החוקים החדשים שיובאו על-ידם מאירופה לא היו חוקים כלל בראייתו של עבּדֻה כיוון שאיש לא הבינם במצרים, ולכן איש לא מציית להם.

• גם בחינוך המצב היה דומה – מערכת החינוך נחלקה לשניים, החינוך הדתי בראשותו של אל-אזהר, והחינוך המודרני המושפע מאירופה. שניהם היו בלתי מספקים: החינוך הדתי סבל מקיפאון אופייני ולא לימד דבר חוץ מחיקוי עיוור של עקרונות דת. לעומתו החינוך האירופאי של תרבות זרה, בשפה זרה הביא לתלות מוחלטת של התלמיד בתרבות הזרה וזניחה של תרבותו. חלוקה הזו הביאה גם לצמיחתן של שתי קבוצות השכלה שונות בתכלית – בעלי ההשכלה הדתית הדוחים על הסף כל שינוי באשר הוא, ומולם בעלי ההשכלה האירופית המאמצים מייד כל שינוי שמקורו באירופה.

• מטרתו של עבּדֻה בימי חייו המאוחרים ובכתביו הייתה לגשר על הפער הזה בחברה האסלאמית ובכך לחזק את בסיסה המוסרי. דבר זה בראייתו יכול היה להיעשות בדרך אחת – לא ע"י עצירת השינויים של מחמד עלי, אלא ע"י הבנת הצורך בשינויים, ומיזוגם עם רוח האסלאם. ע"י הוכחה כי השינויים הם צורך המוכר ע"י האסלאם אם מבינים אותו כהלכה, וכך יכול להיות האסלאם לבסיס השינויים וגם למפקח עליהם. עבּדֻה העלה שאלה הפוכה – האם יכול אדם שחי בימינו להיות גם מוסלם אדוק? דבריו היו מכוונים יותר לאנשי המודרנה שהחלו לשאול האם האמונה היא אכן הדרך לפעול על-פיה, קבוצה שהייתה בראייתו הסכנה הגדולה ביותר לאחדות האֻמַּה המוסלמית.

• מטרתו של עבּדֻה הייתה להוכיח כי האסלאם אכן מכיל בתוכו את הפוטנציאל הרציונלי להתגמש ולהשתנות ולהפוך לבסוף להיות הבסיס לחיים המודרניים. בנוסף, על-פיו, יש ליצור אליטה שתדאג לפרש נכונה את האסלאם, מעין עוּלמא מסוג חדש, שתוכל להורות את הדרך של האסלאם האמיתי ובכך להוביל להקמתו של מעמד ביניים יצרני, בין הכוחות השמרניים והמהפכניים. דברים אלו של עבּדֻה הושפעו מן ההוגים הצרפתיים של ימי המהפכה הצרפתית ובראשם Comte.

• בדברים אלו לא התכוון עבּדֻה לכך שהאסלאם והעולמא החדשים יאשרו בדיעבד כל דבר שנעשה בשם הקדמה, לכאורה. להפך, כוונתו היא שהאסלאם יהיה הכוח המרסן והשולט, שעל-פיו תתעצב הקדמה, והוא ינחה את מאמיניו להבדיל בין הדרך הטובה לדרכים הרעות. מטרתו הייתה כפולה: ראשית, הגדרה מחדש של מהו האסלאם. שנית, וחשוב יותר, בחינת השלכותיו של האסלאם על החיים המודרניים. בכך ראה עבּדֻה את המטרה הנעלה ביותר של חייו. את שאיפותיו ניסח עבּדֻה כך: התנתקות מכבלי התַקְלִיד (החיקוי העיוור) והבנת הדת כפי שהובנה בעבר, לפני עליית המחלוקות; לחזור למדידת התפיסה הדתית במונחי תבונה אנושית, ובכך כיבוד של רצון האל; וכן, להוכיח כי הדת הולכת יד ביד עם המדע וכי היא מעודדת את האדם לחקור ולברר את יסודות הקיום וסודותיו. בנוסף שאף עבּדֻה לחנך את האומה המצרית לעמוד על זכויותיה ומעמדה מול השליט ולזכור כי למרות הציות שחבים לו, הוא עדיין בשר ודם.

• למרות זאת היו כאלו שפקפקו בטיב אמונתו של עבּדֻה ובקיום המצוות על-ידו. אך הביוגרף שלו מציין כי עבּדֻה היה אורתודוקס סוני מבית מדרשו של דודו, שיח' דרוויש, וכי הוא חונך לקיום מלא של המצוות באמונה שלמה, ע"פ המד'הבּ הסוּני. מבקריו הצביעו על נקודה נוספת כחולשה – האקלקטיות שבדבריו, אסופה של השפעות וחומרים רבים שאסף בימי חייו (כולל השפעה של המועתזילה), חלקם אף סותרים בראייתם, ומצביעים על קו לא-אחיד ואף על ניסיון אפשרי לחמוק מן השאלות התיאולוגיות בבסיסו של האסלאם. עבּדֻה נותן את התחושה שהוא במודע בחר להסיט לצד מספר שאלות תיאולוגיות קריטיות, זאת ע"מ להשיג שתי מטרות – הבאת האומה לכדי הסכמה ושמירתה מאוחדת סביבה ולצד זה, עיסוק בשאלות הנוגעות לאירופה בתקופה ההיא. בעיותיו התיאולוגיות ושאלות החיבור בין דת ומדע, היו משותפות גם להוגים אירופאים בני תקופתו, שעם חלקם עמד אף בקשר, ומחלקם שאב השראה.

• אחת משאיפותיו הגדולות של עבּדֻה הייתה להוכיח כי האסלאם יכול להשתלב עם חשיבה מודרנית ובאיזה אופן דבר זה יכול להיעשות. בעניינים אלו הוא התפלמס רבות עם אישים והוגים חשובים.את שאיפותיו אלה ראה עבּדֻה לא בראיית מידת נכונותו של האסלאם אלא בראיית הצרכים של החשיבה המודרנית, וכך, ניתן לטעון כי ראייתו של עבּדֻה את האסלאם הייתה מושפעת מלכתחילה מראייתו את צורכי המחשבה המודרנית.

• המפתח להגנתו של עבּדֻה על האסלאם היה בתפיסה של דת אמיתית: הבחנה בין מה הוא הכרחי, קבוע ומוחלט בדת ומה פחות הכרחי וניתן לשינוי. האסלאם האמיתי לטענתו כלל גרעין בסיסי של אמונות חד-משמעיות בדבר השאלות הגדולות של האנושות והתנהגות אנושית – האלוהים קיים והוא הביא לעולם את הידע, הרצון, הכוח, הבחירה והאחדות. בנוסף, קיים "העולם הבא" ומעמד המאמין שם תלוי בטוב וברע שייעשה בעולם הזה. ישנה "נבואה" וישנם "נביאים". לא כל דבר ניתן לתפוס ולא עם כל דבר התפיסה האנושית צריכה להתעסק, בעיקר עניינים "טכניים" של העולם הבא וכו'. לשם כך, זקוקים האנשים לעזרה ע"מ לחיות כפי שאלוהים רוצה. עבּדֻה מגדיר את הקריטריונים להבחין בין נביאים לבין מתחזים ומהן ההוכחות שמחמד אכן היה נביא. לאחר הוכחת התוכן הנבואי שבקוראן וההוכחה כי מחמד היה נביא, אין יותר על מה לחשוב – יש לקבל הכל כדברו ולקבל את העובדה שהקוראן וחלק מן החדית'ים מכילים תובנות אוניברסליות. בעניין זה, ההגיון האנושי יכול לשמש רק כמפרש, ומכאן לא רק שהאג'תיהאד האישי מותר, הוא אף הכרחי. הוא אמנם לא יכול לומר את כוונת הכתובים האמיתית, אך עליו לנסות ולחקור את פשרם האמיתי של הכתובים, ולא המאמין יקבל את הדברים מבלי להבינם! הוא הדין כלפי עקרונות הדת שמחמד הפיץ. מטרתו של מחמד לא הייתה רק הפצת דת, כי אם הקמת קהילה. רק נביא יכול לעשות דבר שכזה, כיוון שאם לא, האנשים ישתמשו בצורה לא טובה בחופש הבחירה מתוך כניעה ליצרם הרע. רק מנהיג דתי יכול להנהיג את האנשים בדרך טובה, כיוון שהדת היא הגורם המוסרי החזק ביותר, אפילו של האליטה. רק נביא יכול להכניס אדם לתוך מסגרת ציות שהוא יאמץ. בעבור עבּדֻה הקהילה הייתה מנגנון של זכויות וחובות הפועל על סולידריות מוסרית – זיהוי הדדי של הזכויות וסיוע הדדי בקיום החובות.

• בעיני עבּדֻה הייתה הסימן לחברה מוסלמית אמיתית היה השימוש בהגיון ולא רק בחוק. שימוש בהגיון להבנת העולם ומצוות הדת הוא הכרחי ביותר. רק כופר אמיתי יעצום את עיניו בפני האמת ויסרב לחקור הוכחות הגיוניות. בניגוד לדברי אויבי האסלאם, האסלאם עצמו מעולם לא טען כי אין להשתמש בהיגיון. להפך, המחקר וההגיון הם הבסיס לכל המדע. זה היה הטיעון העיקרי בפולמוס של עבּדֻה עם העיתונאי הנוצרי הלבנוני אנטוּן, שטען כי האסלאם הוא מחסל המחשבה החופשית וההגיונית. החברה האידיאלית היא כזו שמקבלת את דברי האל, אך מפרשת אותם בהגיון, ברוח טובה וכן מצייתת להם באופן פעיל ומאוחדת בציות להם. עקרונות ההתנהגות שאליהם מטיף הקוראן הם אותם העקרונות שמאפשרים צמיחה ופיתוח ע"פ רעיונות המודרניזציה – שמחה, שגשוג, כוח וציות לאל. לפיכך האסלאם הוא המדע הבדוק לשמחה בעולם. הוא אינו כופה ויתור על הנאות העולם אך הוא מאפשר שימוש הגיוני והוגן בהם. לכן, אם החוק האסלאמי ייושם כהלכה, החברה תשגשג, ואם לא, החברה תתנוון.

• אלו הם המאפיינים של חברה אידיאלית, אך בעיני עבּדֻה, חברה כזו כבר התקיימה בתור הזהב האסלאמי, ימי הציות והגמול. החברה כפי שהייתה בימי הסלפיה (سلفية), האבות הקדומים, היא מה שהיא צריכה להיות. החברה שעבּדֻה מתאר היא החברה במאות הראשונים לאסלאם ולא רק חברי הנביא ובני דורו, זוהי החברה הסונית המתהווה של המאות הראשונות להיג'רה, על הוגיה והתיאולוגים הגדולים שלה. העובדה שגם החברה הזו התנוונה לבסוף היא תוצאה של חדירת גורמים זרים לתוכה כמו אלמנטים שיעיים ומיסטיקה. סיבה נוספת להתנוונות האומה הינה איבוד פרופורציות בידי המאמינים, וחוסר יכולתם להבחין בין מה שחשוב ובין מה שאינו חשוב באמונתם. אנשים סירבו לשנות את הצווים הדתיים בהתאם לתקופה והמשיכו לדבוק באותם הכללים ללא כל שינוי, מה שהוביל במהרה לתקליד, החיקוי העיוור, שהיה רחוק מחופש המחשבה האסלאמי.

• בעבור עבּדֻה, עליית התקליד הייתה קשורה לעליית הכוחות הטורקיים באסלאם – הטורקים, מוסלמים חדשים ונעדרי יכולת הבנה, לא השכילו לפרש נכונה את דברי הנביא וכפו קבלה עיוורת של הצווים הדתיים על נתיניהם. הידע היה אויב להם, כיוון שחששו כי הידע ילמד את הנתינים על יחסם הרע של שליטיהם הטורקיים. האסלאם שובש ע"י מנהיגיו החדשים וניחן בימיהם בחוסר-מחשבה. תהליך זה קרה לדברי עבּדֻה עד העידן המודרני.

• במקביל לאיבוד הסגולות המיוחדות והכוח של האסלאם, האומות האירופאיות החלו להתחזק ולשקם את מצבם, בתחומי המחשבה והעשייה. האסלאם לא יכול היה להתחזק מחדש, אלא כשאר לקח את המדע הנדרש מן האירופאים, תוצר המחשבה האירופאית של העת החדשה. את המדע החדש הזה, טוען עבּדֻה, היו יכולים המוסלמים להשיג בעצמם, אם היו פועלים ע"פ האסלאם באמיתי, זה המעודד מחשבה.

• לפיכך, על המוסלמים לעשות כעת את מה שנדרש מהם כבר קודם לכן לעשות – לפרש מחדש את החוקים ולהתאימם לזמן המודרני ולבעיותיו. שני כללים חשובים חייבים להנחות תהליך זה: האינטרס, עיקרון המקובל במד'הבּ החנפי, כלומר הבנת הצווים האלוהיים האמיתיים וצמצום כלל הצווים הקיימים רק להכרחיים והכללים ביותר. שנית, החיבור (تلفيق), איחוד כל 4 המד'אהב הקיימים לקודקס אחד ממנו יוכל לבחור השופט את הצווים המתאימים לכל מקרה ונסיבה.

• המשמעות המתבקשת של כל הנאמר, הוא איחוד כל המד'אהבּ לקוד אחיד ומודרני של חוק אסלאמי, מטרה שעבּדֻה עמל רבות לקידומה בכתביו והוראותיו כמופתי. בהחלטותיו הוא יישם הלכה למעשה את אשר הטיף לו – הוא השתמש במגוון רחב של חוקים ופסק במגוון רחב של תחומים, אזרחיים ודתיים. הוא החל בכך מגמה שנמשכה גם אחרי מותו והביאה חלק משאיפותיו לכלל הגשמה. החל בשנת 1920, פורסמו צווים רשמיים המורים על שינוי החוק האסלאמי, דבר שהוסבר בהיתר שנותנת השריעה לשליט לשנות את החוק ע"פ צורכי המשפט התקופתיים, ובתלפיק. בפועל השינוי הזה חל רק בדיני האישות ובשאר העניינים עוסקים בתי-דין חילוניים, כך שלא כל שאיפותיו של עבּדֻה מולאו. לבסוף , גם ענייני האישות הועברו לבתי-הדין החילוניים ואלו מטפלים בהם ע"פ רוח השריעה.

• ע"מ ליצור שינוי אמיתי, יש להכשיר משפטנים מומחים שיעסקו בפירוש החוק, ולשם כך יש לערוך רפורמות במערכת החינוך הדתי. בראייתו של עבּדֻה יש ליישם חינוך דתי מסוג שונה לכל שכבה באוכלוסייה: פשוטי העם ילמדו את הראייה הרחבה של הדת והיסטוריה אסלאמית רחבה; המוסמכים לפקידות ממשלתית לימדו לוגיקה ופילוסופיה ואת עיקרי הדת תוך שימת דגש על אמיתותה וטשטוש ההבדלים בין המד'אהב; אלו המתעתדים להיות מורים ומדריכי-דת צריכים להיכנס יותר לעובי הקורה בלימוד השפה הערבית, מנהגים, טקסים, קוראן וחדית' (סחיח בלבד).

• כשהגיע עבּדֻה לעמדת השפעה, הוא החל לפעול בכיוון הזה במינוי המועצה המייעצת לאל-אזהר שהוא עמד בראשה. המועצה המליצה על יישום רפורמות דומות באל-אזהר – בקבלת התלמידים, בחומר הלימוד ובבחינות. גם בתחום הזה נתקל עבּדֻה באופוזיציה מצד שמרני אל-אזהר ומצד הח'דיב, שהביא לבסוף להתפטרותו של עבּדֻה מן המועצה לאחר דברים חריפים שאמר עליו הח'דיב בנאום פומבי.

• בראייתו של עבּדֻה, כמו בראייתו של מורו, אל-אפע'אני, ניכרה אחדות בין האֻמַּה המוסלמית לבין המדינה המודרנית. החברה האסלאמית מתדרדרת ועל מנת להשתקם היא חייבת לעבור רפורמה פנימית, כאשר אימוץ מוסדות מערביים לא יביא רפורמות מאליהן – התנזימאת אינן טובות כי הן אינן מיושמות בראייה דתית. ניסיונות שכאלה צפויים לכישלון, כיוון שהם טומנים בחובם שמץ של אי-חוקיות. דווקא התנועה הוהאבית הייתה קרובה לרפורמות אמיתיות והיא הבינה את הצורך בשיבה לאסלאם הראשוני – קובץ בסיסי של צווים וחוקים התואמים את ההגיון האנושי. מה שנדרש כעת הוא פירוש מחדש של החוק האסלאמי ואימוץ של הטוב שבמוסר האירופאי – השוויון בפני החוק וביטול העבדות. עם זאת, החוק צריך להשתנות ע"י סמכות מוסכמת שתעשה זאת, כך שהוא ילקה בחוסר החוקיות של התנזימאת, לדוגמה. לדעת עבּדֻה יש לחדש את מוסד הח'ליפות הטהור והראשוני, כאשר הח'ליפה עצמו יהיה למעשה המֻג'תאהד הראשי, שיכבד את האמה אך לא ישלוט בה.

• על-אף אחדות האומה האסלאמית, אין מניעה לדעת עבּדֻה כי האומה תתפצל ליחידות משנה לאומיות שיתפקדו תחת חסותו של הח'ליפה. עבּדֻה שהיה מצרי ומחובר מאוד לארצו לא הסתיר את הרגש הלאומי החזק בדבריו. הוא עסק בכתביו בהיסטוריה המפוארת של מצרים, אך הדגיש תמיד את חשיבותה של האחדות. גם לא מוסלמים בראייתו של עבּדֻה הם חלק מן האומה המצרית, בדיוק כמו המוסלמים, ויש לשמור על קשרים טובים בין כל חלקי האוכלוסייה המצרית.

• כמו החברה האסלאמית, גם המדינה המצרית תמיד הייתה קיימת, אך גם היא סובלת מניוון, וחייבת לעבור רפורמה פנימית. רעיון הממשלה האידיאלי בעיני עבּדֻה דיבר על שליט הוגן שהולט בהתאם לחוק ותוך הסכמה עם מנהיגי העם, אך הוא האמין כי מצרים עדיין איננה מוכנה ליישום הרעיון הזה. היישום צריך להיות הדרגתי תוך מעבר ממועצות מקומיות לשלב האסיפה הנבחרת הלאומית.

• חוץ מדעות מיושבות אלו, באמצע חייו דיבר עבּדֻה גם על אלימות. המצב הגרוע בימי הח'דיב האוטוקרטי אסמעאיל ודעותיו של אל-אפע'אני, משכו את עבּדֻה לעולם הפוליטי. הוא התנגד נחרצות לניסיונות הסיוע הבריטי שרק הזיקו לטענתו, ולהמשך השלטון הטורקי במצרים. את הגישה התוקפנית הוא פיתח בעיקר בשנות גלותו, ומששב למצרים, חזר לגישותיו המפויסות מצעירותו, יש הטוענים מתוך הבטחה שנתן לח'דיב תוופיק שהתיר לו לחזור, אך הסיבה האמיתית נעוצה כנראה בירידת השפעתו של אל-אפע'אני עליו וזיכרונותיו מן הימים שבילה בכלא, שהביאוהו לבסוף לחזור למתינותו.

• עבּדֻה ניסה להימנע מטעותו של אל-אפע'אני שלא התערב בניסיונות לערוך רפורמות במערכת החינוך, והתמסר במרבית חייו למתן חינוך לאומי למצרים, וליישום הרפורמות על-פי ראייתו. מתוך ראייתו זו ניתן להבין את הסכמתו לשתף-פעולה אפילו עם הבריטים, כל עוד היו מוכנים לסייע בהענקת החינוך הלאומי למצרים ולהבטיח כי שהייתם בה הינה זמנית. הנציב הבריטי במצרים ראה בו רפורמטור בסגנון אירופאי ותמך בו כאשר הח'דיב רצה לפטר אותו מתפקיד המופתי. באופן דומה, היה מוכן עבּדֻה לשתף-פעולה גם עם הח'דיב, כל עוד זה מוכיח עצמו כאוטוקרט הוגן. הוא אף שיתף פעולה עם הח'דיב החדש, עבּאס חילמי, עד שזה יצא כנגדו עקב רצונו של עבּדֻה לערוך רפורמה בשימוש השלטון במוסדות הווקף.

• למרות הפרגמטיות שהוכיח עבּדֻה, הלאומנים המצרים של אותה העת נראו לו שוגים בחושבם כי ישנם קיצורי-דרך לעצמאות. הוא זכר בעיקר את הקצונה הצבאית מימי 1882, בראשות עוּראבִּי, שעיניו לא היו נשואות לרפורמות פוליטיות, אלא למעמדו בצבא ולמיגור הקצונה הצ'רקסית שחסמה את קידום הערבים בצבא. רק בהמשך הוא פיתח תפיסה, שאולה מרעיונות אירופאיים שחוקים, של כינוס פרלמנט, וגם זאת רק על מנת לשכך את הדי המהפכה שחולל ולעטות עליה מעטה של לגיטימיות. עבּדֻה טען מול עוראבי כי העם אינו מוכן עדיין לממשל-עצמי, וגם אם הוא מון לכך, אין לכפות עליו את הממשל-העצמי בדרכים צבאיות, שלא יביאו להנצחת הישגים לאורך זמן ואף לכיבוש זר את המדינה. גם עשרים שנה לאחר מכן, כאשר שבה ועלתה הגישה הלאומית תחת מוצטפא כאמל, גם אז ביקר עבּדֻה את התנהלותו, אותה הגדיר כ"לא-לגיטימית", כיוון שהיא לא תשיג הישגים, או שתשיג הישגים של יישמרו לאורך זמן.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית