FANDOM


www.student.co.il/meast


Sultan Radiyya Bint Iltutmish

Peter Jackson


• הכרוניקאי אבן-וציל ראה בשג'רת אל-דוּר, אשתו האהובה של השליט האיוּבּי אל-צלאח איוּבּ, האישה הראשונה שהפכה לשליטה מקובלת בארץ אסלאמית בשנת 1250. כלומר, שליטה ששמה מוזכר בח'טבה של ימי שישי כמנהיגה המוסכמת. ראייה זו אינה נכונה, כיוון שחצי דור קודם לכן, הייתה הסולטנית ראט'יה בנת-אילטוטמיש הסולטאנית של דלהי משך 3 שנים לפחות. כמו שג'רת אל-דור אחריה, גם רדיה בנת-אילטוטמיש עלתה לשלטון באמצעות הציני הצבא העבדים של אביה.

• האריסטוקרטיה ההודית, עם מותו של הסולטאן אילטוטמיש (1236 לספירה) הייתה מורכבת מאסופה של אנשי צבא ומנהל ממוצא טורקי ולא-טורקי, שמקורם מאזורים שונים של מרכז אסיה והמאפיין המשותף לכולם הוא הגעתם להודו תוך בריחה מהכוחות המונגולים של ג'ינג'יז ח'אן. הסולטאן אילטוטמיש קידם אחדים מהם לעמדות מפתח בצבא-העבדים שלו אך ידע תמיד לשמור על מעמדו ועל הגבלת כוחם. עם מות הסולטאן אילטוטמיש, ניצלו הקצינים את חולשת יורשיו ע"מ לחסל את יריביהם ולבסוף לעלות בעצמם לשלטון ולייסד שושלת חדשה בשנת 1266.

• המקורות הקיימים לגבי השלטון של שושלת אילטוטמיש ושל ראט'יה בתו מוגבלים ביותר והם מתמצים בכרוניקות בגדאדיות מימי הח'ליפות העבאסית. עם זאת, אין תיעוד עבאסי יאוחר משנת 1239 של הנעשה בהודו. רשימת הסולטאנים ויורשיהם עולה לנו ממסמך של השושלת האילח'אנית המונגולית ורשמים נוספים של שלטון ראט'יה מספקים לנו כתביו של המטייל המרוקאי אבן-בטוּטה. מקור אמין כמעט יחיד שנותר בידינו לידיעת התקופה הוא ספר של כרוניקות ("טבקאת") של אזור עולם האסלאם המזרחי שנכתב בדלהי ע"י ג'וזג'אני. ספר זה כולל את תולדות משפחת אילטוטמיש, אנשי הע'ולאם שלהם (העבדים הצבאיים) והפלישה המונגולית לאזורם.

• היורש בפועל של הסולטאן אילטוטמיש היה בנו השני, רוח אל-דין פירוּז שאה, לאחר שבנו הבכור נפטר. ייעודו של רוח אל-דין לירושה ניכר בטבקאת של ג'וזג'אני, אך במקום אחר בספר מצוין כי הסולטאן הזקן ייעד דווקא את בתו הבכורה ראט'יה לשלטון בטרם מותו, ואף הנציח זאת בתעודה.

• בימי שלטונו של רוח אל-דין, הושארו ענייני המנהל לאמו, שאה טֶרְקֶן, שניצלה הזדמנות זאת ע"מ לערוך שינויים ע"פ רצונה במשפחת המלוכה, הוציאה להורג את אחד מאחיו החורגים של הסולטאן, וחיפשה הזדמנות להרוג את ראט'יה. דברים אלו עוררו התנגדות עזה, גם ע"י אחים של הסולטאן וע"י האמירים בפרובינציות - אנשי הע'ולאם המובילים. ייתכן כי לא רק מדיניותה של האם הייתה הסיבה היחידה להתקוממות וכי גם ירידה במעמד האישים הללו בימי רוח אל-דין דחפה אותם למרוד. גם עם הפלתה של שאה טרקן ועם מעצרו של רוח אל-דין, לא הכירו האמירים בראט'יה כיורשת, למרות שעלתה כבר על כס השלטון, ומרדו בה בדלהי. רק לאחר מאבק בהם, ניצחה ראט'יה וזכתה סופית בשלטון ובלגיטימציה.

• שלטונו של רוח אל-דין נתמך בידי האמירים ובידי מחזיקי האקטע בהודו. לעומתו, ראט'יה עלתה בתמיכת תושבי דלהי שהפילו את שאה טרקן השנואה ובתמיכת אנשי הע'ולאם השמסיים, נאמניו של אביה. אנשי דלהי תמכו בראט'יה כיוון שבראייתם היא שימרה את מסורתו של אביה, והמשיכו לתמוך בה במסעה נגד האמירים ובנסיונות של אוייביה להוציאה מן הבירה ע"מ להדיחה. התומכים העיקריים בראט'יה היו קציניו העבדים של אביה, ששנאו את רוח אל-דין ואף עזבו את הבירה בימיו ע"מ למרוד בו מהינדוסטאן. קצינים אלו היו אחראיים למרידות בבירה, לנפילתה של שאה טרקן, להבאתו חזרה לבירה של רוח אל-דין ולהפלתו, ומיד לאחר מכן, להכתרתה של ראט'יה.

• רוח אל-דין פירוז שאה, לא השכיל לתת מספיק תשומת לב לקציני הע'ולאם שלו והעדיף להישען על הקצינים הטאג'יקים שלו השנואים כ"כ על הע'ולאם. בימי שלטונה של ראט'יה, קיבלו חלק מהע'ולאם הצעירים של אביה משרות בכירות או חלקות אקטע לראשונה בחייהם. כמו כן קידמה ראט'יה גם את הקצינים שנותרו נאמנים לא ולאביה בימי המרידות ושעמדו לצדה עם הכתרתה.

• למרות ההטבות שהעניקה ראט'יה למספר אנשי ע'ולאם, היא סרבה להישען רק על אנשי הע'ולאם של אביה ולא נשארה שקטה ופסיבית. ראט'יה העדיפה לקדם אנשים נאמנים לה למשרות מפתח והנהיגה גם סבב בשיטת האקטע, כך שלא יווצרו מוקדי כוח מקומיים והשלטון המרכזי יוותר חזק. המרוייח העיקרי מזניחתה של ראט'יה את מוקדי הכוח הישנים של אביה היה העבד האפריקאי ג'מאל אל-דין יאקוט שמונה על-ידה להיות המפקח על האורוות האימפריאליות. מינוי חיצוני זה הכעיס את הטורקים, הח'ורים והטאג'יקים הוותיקים. גם בטביעת המטבעות ניכרה עצמאותה של ראט'יה כאשר לאחר השנים הראשונות, היא הורידה את שם אביה מן המטבעות והותירה רק את שמה.

• ע"פ הכרוניקה של ג'וזג'אני, כוחה של האימפריה ההודית התחזק והגבולות התפרסו מאזור בנגל ועד לסינד (פקיסטן המודרנית). בסינד, הייתה למרכז אחיזה ממשית , עם מינוי של אחד ממקורבי ראט'יה לשליט האזור, אך במזרח, הייתה בעיה עם התחזקות המוקטע המקומי שהיה כמעט עצמאי לחלוטין מול ראט'יה.

• במאבק בכוחות הינדואים בהודו, העדיפה ראט'יה את ההתגוננות וההתבצרות. כך, למרות התקפות על אזורים שבשליטתה, העדיפה ראט'יה להימנע ממגע ומסיכונים ולהסיג את האוכלוסייה המקומית לדלהי. איבוד השטחים שהיו שייכים לאביה הנערץ, הפך את ראט'יה לשנואה עוד יותר בקרב הע'ולאם הוותיקים של אביה.

• במחוזות החלו סימנים של אוטונומיה ובאזורים מסוימים אף נתגלו מרידות. מקרים כמו המרידה של כביר ח'אן בלאהוֹר הושקטה, אך הייתה גם קנוניה בקנה מידה רחב שהצליחה לבסוף – ראט'יה פותתה לצאת מדלהי שבה הייתה פופולרית ויצאה לדכא מהומה בתַבַּרִינְד שבה נקשר קשר כנגדה ע"י השליטים המקומיים. מקורבה, יאקוט נהרג בדרך עם הצבא, וראט'יה עצמה נכלאה משהגיעה לתברינד. במקומה הוכתר אחד מאחיה החורגים, מואיז אל-דין בהרם שאה, והאמירים כבר החלו בנסיונם להצר את צעדי השליט החדש ולהבטיח את כוחם.

• האמירים כפו על מואיז אל-דין מינוי של סגן מטעמם ומשזה צבר כוח רב וניסה לבסס את מעמדו כשליט באמצעות נישואין לאחות הסולטאן הוא הוצא להורג והמשרה בוטלה. כתגובה לכך שוחררה ראט'יה מן הכלא וחותנה עם סוהרה שהיה שותף של אותו סגן שנרצח. ראט'יה ובעלה יצאו בראש צבא שכלל גם כוחות הינדואים כנגד כוחות הסולטאן, אך הובסו ומעט אחרי-כן נרצחו ע"י הינדואים, בשנת 1240.


• גם שג'רת אל-דוּר וגם ראט'יה חייבות את משרתן בעיקר לקצינים הטורקיים שהיו נצר לעמים בהם לנשים היה מעמד גבוה יותר מן המקובל במזה"ת. ע"פ ג'וזג'אני, ראט'יה לא התלבשה כאישה, לא לבשה רעלה ורכבה בפומבי על פיל, דבר שאולי הכעיס את העוּלמא של דלהי אך היה טבעי לצבא הטורקי. גם אבן-בטוטה ציין ביומני מסעותיו בקרב העמים הטורקיים כי הנשים שם מסתובבות ללא רעלה וכי הן זוכות שם לחופש רב יותר מאשר נשים ערביות. במקרה זה דווקא, הגיעה הפתיחות מצד עמים מונגולים במוצאם, שגם הם ידועים במסורת של נשים שליטות, גם בארצות המקור שלהם.

• בעיניים טורקיות הייתה לראט'יה טענה לגיטימית על השלטון בהיותה בתו הבכירה של אילטוטמיש. בנוסף, היא גם זכתה במחמאות שונות על אופייה ועל כך שהיא מנהיגת-מלחמה אציתית כאשר אף צויין כי מגרעתה היחידה היא כי אינה גבר. קברה של ראט'יה מחוץ לדלהי הפך למוקד עלייה לרגל כבר בימים שבהם היה אבן-בטוטה בהודו (100 שנה לערך אחרי שלטון ראט'יה), דבר שמוכיח עד כמה המוניטין שלה היה חשוב בבניית כוחם של השלטונות שלאחריה.

• בניגוד לשג'רת אל-דוּר, שלטונה של ראט'יה לא היווה נקודת מפנה ולא סימן מעבר משלטון לא-טורקי לשלטון טורקי. בימיה גם לא אוחדו כל מוסדות השלטון תחת כיפה מרכזית אחת. תקופתה הייתה תקופת מעבר חשובה בין השמסים לבין שלטון הע'ולאם. בימיה זכו קצינים טורקים רבים באקטע ובמשות וזו הייתה כבר חצי הדרך עד להתבססות של הע'ולאם ומינוי הנאיב, הסגן בימי אחיה של ראט'יה. ראט'יה קידמה את הע'ולאם הטורקיים ואז ניסתה להגביל אותם בחוסר הצלחה. דבר זה מאשש את הטענה בדבר חולשתם של יורשיו של אילטוטמיש.

• www.student.co.il/meast


Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית