FANDOM


Joseph Kostiner: On Instruments & Their Designers. The Ikhwan of Najd & the Emergence of the Saudi state. Pp: 298-321 בתקופה שבין 1917-1930 האיח'ואן (האחים) שיחקו תפקיד חשוב בפוליטיקה של אבן סעודיה. רוב הכותבים תיארו את האיח'ואן בדרך אחידה. הם מתוארים כיצירה של השליט של נג'ד עבד אל עזיז אל אבן סעוד. בניסיון לחזק את כוחו הצבאי ולייצב את משטרו הוא יישב קבוצות של שבטים נוודים במקומות שעוצבו למטרה זו. ברגע שיושבו הקבוצות נטשו את אורח חייהם הבדואי, השקיעו חייהם באסלאם בגרסתו הווהאבית, עבדו את האדמה ובשעת הצורך הוו כוח צבאי לאבן סעוד. לפי התיאורים הנפוצים הצליח אבן סעוד בעזרתם להגיע לניצחון משולש. הוא נטרל את האלמנט המרדני והאלים בבדואים ובכך ייצב את שלטונו. הוא הצליח לתעל את האלימות הבדואית ולהשתמש בה לצרכיו. הוא הפיץ את האידיאולוגית הווהאבית הדתית. המושבות נקראו הוג'אר - מלשון הג'רה, ההגירה שעשו השבטים אל האסלאם האמיתי כמו מוחמד ב – 622. המוטוואא' היו אומנו ונשלחו ללמד את האיח'ואן. ההג'רה הראשונה הייתה אל – ארטוויה נוסדה בשנת 1912 ועד 1930 היו 30 הוג'אר. לפי התיאור הטיפוסי האיח'ואן היו לוחמים קרחים, פנאטים, מסורים לתפקידם ולמדינה הווהאבית, מחליטים על כיבושים והובילו את כל הקרבות של נג'ד. 1918-1919 תקריות חורמה וטורבה שבהם הכריעו את כוחות השריף חוסיין היו הביטוי הראשון ליכולות הלחימה האיח'ואניות. הלחימה באזור עיראק – כווית בשנות 1920, שבירת האמירות הראשידית 1921, כיבוש אסיר 1923 וכיבוש החיג'אז 1924 , מיוחסים להם. אחרי כיבוש החיג'אז היחסים עם אבן סעוד הידרדרו. רוב החוקרים מייחסים זאת לפנאטיות הלא מתפשרת של האיח'ואן. הם התרעמו על הקרבה של אבן סעוד לשכנים 'לא מספיק מוסלמים', התנגדו לקשריו עם האירופאים וכעסו על הכנסת מכשירים מערביים כמו טלגרף, מכוניות, רדיו. החוקרים מתארים איך האיח'ואן מורדים באבן סעוד וזה נאלץ להילחם בחזרה. ההנחות הנ"ל זקוקות לבדיקה מחדש. האם אבן סעוד הקים את האיח'ואן? H.R.P Dickson ששרת כסוכן בריטי בבחריין וכווית טען שהאיחו'ואן נוסדו ע"י עאלם בשם עבד אל קארים אל מגרבי שהתיישב ב – 1899 בארטוויה. הוא שמע זאת מתושבי נג'ד וטוען שלא הייתה כוונת תחילה בהתיישבות, אלא התעוררות אותנטית באזור. במהלך מלחמת העולם הראשונה אבן סעוד הפך מנהיג האיח'ואן, כשאלה כבר גדלו ושגשגו, כדי לקבל תמיכה שבטית. J.S.Habib טוען שארטוויא נוסדה כהיג'רה ב – 1912 ולא קודם ע"י אבן סעוד. טענתו יותר מבוססת ומתועדת. סביר להניח שאבן סעוד הקים את האיח'ואן במטרה לנטרל את הכוחות הבדואים אך לא ברור אם המשימה הצבאית הייתה מתוכננת מראש. יכול להיות שזה הפך ייעודם לאחר שהוכיחו את יכולותיהם. בכל מקרה ב – 1913 הם כבר היו פעילים. 1916 – 1917 האיח'ואן מורגשים והופכים גורם השפעה בתחום החברתי, מוסדי ופוליטי. השעבוד שלהם לאבן סעוד אינו מוטל בספק. תפקידם ומעמדם במדינה הנג'דית בתקופת השיא שלהם זו השאלה. יש לבחון את ההנחות הבאות: 1. האם האיח'ואן היו באמת קבוצה נפרדת וייחודית בחברה הנג'דית? 2. האם האיח'ואן באמת שינו את אורח חייהם הבדואי ונכנעו לאמונת הווהאביה? 3. האם האיח'ואן הם אכן אלה שהקימו את הכוח הנג'די הצבאי האדיר והביאו להתפשטות הגדולה? 4. מתי הם פנו נגד אבן סעוד ולמה? בהיסטוריוגרפיה המיוחסת לאיח'ואן, אירועי חורמה וטורבה הם נקודות מפנה. שם מוכיחים יכולות צבאיות, להט דתי, נאמנות לאבן סעוד, סולידאריות איח'ואנית ושיתוף פעולה. Habib רואה באירועים אלה פתיחת דלת לחג'אז. באירועים אלה הביסו האיח'ואן את הכוחות של השריף חוסיין שבפיקודו של עבדאללה בנו. תושבי הכפרים לא היו איח'ואן והישובים אינם הוג'אר. אין הוכחות לקשר בין תושביהם לתושבי הוג'אר בנג'ד. הם לא נטשו את אורח חייהם הבדואי כמצופה מאיח'ואן. גם חוסיין וגם אבן סעוד פונים את השייח' ומוכנים להכיר בכוחו. ידוע שהשבטים באזור שמרו על שטחי המרעה שלהם ושבט בוקום התפרנס משדידת קרוואנים. לסיכום – תושבי חורמה וטורבה לא היו איח'ואן במלחמת העולם הראשונה. תושביהם לו שיתפו פעולה עם אבן סעוד לפני הכיבוש. זאת עפ"י קצין מודיעין בריטי בשם H.Goldie. על פי דוחו, תושבי הכפרים החליפו את נאמנותם בהתאם למצב הפוליטי, מכוח מקומי לראשידים לשריפים ולאבן סעודים. הם עשו כדי לשמור על מעמדם העצמאי ולא השתעבדו לשליט. במהלך המלחמה הם נמנעו מתשלום מיסים ולא הצטרפו לאף אחד מהכוחות. 1917 תקרית בין תושבי חורמה והשריף חוסיין. בגלל סכסוך בין עבדאללה אבו אל לאווי במצור על מדינה. חוסיין בשיא פריחתו הפוליטית, תמיכה בריטית מסיבית והכרזה שלו על עצמו כמלך המדינות הערביות. הוא ניסה בכל לגייס אליו שבטים בחצי האי בעזרת כספו וכוחו. הוא רוצה יותר נגיעה בחורמה ואחרי שלאווי מסרב לו הוא מנסה לשווא למנות אמיר חדש. Goldie מציין שתושבי חורמה פנו לאבן סעוד לעזרה לא בגלל אהדה גדולה אליו אלא מתוך רצו לשמור על עצמאותם. דרישתו למיסים הייתה מתחשבת יותר. חוקרים רבים ידעו את העובדות הנ"ל אך בכל זאת הגיעו למסקנה שפעולת תושבי הכפר נבעה מיצר אח'וואני. תמך בכך העובדה שמוטווא' הגיעו לחורמה והפיצו ווהאביה בקרב השבטים. 1917 T.E. Lawrence מדווח שח'ליד בעצמו הפך ווהאבי ב – 1914. שבט סובאי הקים היג'רה בדובאי (עיירה שכנה). רק ב – 1919 היה שיתוף פעולה בין תושבי חורמה והאיח'וואן, הועברו חיילים מאל גאטות לעזרה לח'אליד. עד עז כוחות אבן סעוד לא באו לעזרתם. נשאלת השאלה: "האם חורמה וטורבה הם דפוס יוצא דופן של איח'ואן נג'די שיושבים בהוג'ר או שדפוס כזה כלל אינו קיים"?! רוב החוקרים מציינים את המיסוד המתוכנן מראש של השבטים הנומדים בצורה האיח'ואנית: אתרים נבחרו, שבטים אורגנו והונחו שלא לנדוד ולמכור את החיות. למדו אצל המוטוואא' ועבדו בחקלאות. הרושם שנוצר הוא שהתהליך היה כולל, קצר ומוצלח. אין אינדיקציה במחקר לקיום של איח'ואן שלא גרו בהוג'ר. עולות מספר ספקות: גם אם אבן סעוד ייסד את האיח'ואן, ההתיישבות בהוג'ר הייתה בעלת אופי ספונטאני, דינאמי ועצמאי. אבן סעוד בד"כ המיר את דתם של השבטים. בהתחלה היו מדברים עם ראש השבט על כפירה ואח"כ שולחים מוטווא' שילמדו את דרכי הווהאביה והיו מכריחים אותם למכור את החיות. זהו דפוס הפעולה אך יהיה פשטני להניח שהמהלך כך תוכנן לגבי כל המקרים. קשה לשלוט ולכוון מהלכי דת. גם אחרי ההמרה היה קשה להבדיל בין מאמין ווהאבי בדואי לאח'. לכן ניתן להניח כי הווהאביה התפשטה בצורה לא מתוכננת ושונה ממקום למקום. C.Moss ציין שגם תושבי ההוג'ר בחלקם שמרו על מבנה השבט שלהם וכי מקום מושבם לא ניתן להם ע"י אבן סעוד. Hafiz Wahba מציין שאבן סעוד בעצמו היה מודע לנזילות שבהתיישבות. 1918 Philby מציין ביומנו ששמע מאבן סעוד ובנו טורקי כי המאמנים מחולקים לרמות. האדאר – עברו את כל שלבי הציוויליזציה, כאלה שנשארו חצי בדואים וכאלה שלא התיישבו כלל. רוב תושבי נג'ד היו בקטגוריה הראשונה והשנייה כשהקו המבדיל בין השתיים לא לגמרי ברור. הווהאביה התפשטת גם לכווית, חיג'אז, אסיר וקיבלה צורות שונות. בחג'אז נקרא מוטאדאיאנא (חיזוק מחדש של הדת). הבריטים קראו לזה ווהביזם מיליטנטי. פילבי מבדיל גם בין אלו שעברו הסבה דתית מלאה וכאלה שהיו חנבלים. יש חוקרים שמציינים שהיו לאבן סעוד בעיות עם האיח'ואן כבר בתחילת הדרך והוא שלח אנשי דת לחינוך מחדש. לסיכום: תנועת חיזוק לדת אכן התפשטה בחצי האי הערבי, היא קיבלה עידוד מאבן סעוד אך יצאה מעבר לשליטתו ויכולת השפעתו. לא היה גוף ברור ואקסקלוסיבי של אח'וואן שתחמו עצם בהוג'ר. העיסוק השתנה מהתיישבות להתיישבות. השם איח'ואן נבע מהקנאים והפנאטים שבתנועה והתפתח ב – 1920 לתנועה כולה. חורמה וטורבה היו עוד קבוצת תושבים שהפכו ווהאבים ולא היו חלק מדפוס נפוץ מתוכנן כי לא היה כזה. החינוך של המוטוואא' לא היה אחיד והרבה פעמים לא כמו שצריך. יש הוכחות לכך שהרוב היו עולמא' בתוך הכפרים ולא אנשי דת שנשלחו ע"י אבן סעוד. לטענתו היו אלה איח'ואן שיצאו מההוג'ר ללמוד מהעולמא' בערים וחזרו ללמד. רבים מהם הוא היה צריך להחליף ולא פלא שהרבה היוו אופוזיציה לאבן סעוד. תפקידם הצבאי של האיח'ואן לא היה כה משמעותי. לא רק אירוע חורמה עבר ללא התקרבות איח'ואנית. בקרבות בח'איל, עסיר ובחיג'אז האיח'ואן היו כוח מבין רבים שפעלו. Ziriki מציין שהרכב הכוח היה: אל – אריד שהיו לוחמים מריאד (החלק הארי שבכוח), אהל הוואדיר אל מודון שהיו כוחות מאזורים אחרים, בדואים ואנשי ההוג'ור. האיח'ואן לא הוסיפו דרכי לחימה חדשות ולא היו החלק החשוב או הגדול. 1910 האיח'ואן יושבו בהוג'ר וגם בקבוצות השפעה פוליטיות בערי נג'ד. הם הקיפו את אבן סעוד וניסו לעצב את הפוליטיקה האבן סעודית. במדינה הווהאבית הכוח התחלק בין עומארה, מושלי ערים בעיקר מקרב המשפחה האבן סעודית, ובין עולמא' שכללו שופטים, מובילי תפילות והיו מהמשפחה של אל שייח' (צאצא של ווהאב). האיח'ואן לא תוכננו לפעילות פוליטית. מכורח המציאות בשנת 1910 תושבי ההוג'ור הפכו כוח לוחם יעיל ונאמן. הם גם היו מיסיונריים של הדת הווהאבית. הלחימה והדת היו שני התהליכים המרכזיים במדינה האבן סעודית ולכן לאיח'ואן, מתוקף הכוח המוביל את שניהם, היה תפקיד מרכזי במדינה. לאבן סעוד היו יועצים איח'וואנים בכל מקום, ללחימה ולהפצת דת. כך הפכו למעצבי האידיאולוגיה והמטרות בנג'ד. זה נתן להם עמדת כוח, פרסטיז'ה והשפעה על סדר העדיפויות. פייצל אל – דוויש משבט מוטייר היה דומיננטי מאוד לפני מלה"ע 1. השבט התיישב בארטוויא ותושביו היו נאמנים מאוד לאבן סעוד. אל דוויש ניצל את זה שאבן סעוד היה שקוע במו"מ עם הבריטים וניסה להפיץ את תורתו, בצורה אלימה מאוד, לשבטים שלאורך המפרץ, גם בקרב השיעים. T.L.Farra ציין שהאלימות האיח'ואנית היא שגרמה לנפילתם. תושבי קטיף התלוננו לאבן סעוד. אל דוויש בא בדרישה לאבן סעוד להמשיך את האלימות וטען שאבן סעוד אינו מספיק דתי, זאת בעיקר בגלל הקשר עם הבריטים. זה נגמר בפתווה של העולמא' שקבעה שגם אם מישהו מסרב לשים את הכיסוי ראש אבל מקבל את האמונה הוא יכול להיות אח. כללה איסור על פשעים נגד סונה ושריעה (אזהרה לאיח'ואן). זה מוכיח בעיות ביחסים כבר ב – 1910, 1916, ב – 1919 הוצאות להורג והחלפות של איח'ואן, 1920 Dickson מציין ששוב יש שקט. הניצחון האבן סעודי היה אכזבה לאליטה האיח'ואנית בריאד. הם היו צריכים למצוא תפקידים בפריפריה. 1920 פעילות איח'ואנית בגבול עם כווית, עיראק וירדן. אבן סעוד מכריז על יריבות עם ההאשמים ושבט שאמאר, ראשיד ונוספים לאורך הגבולות. המוטוויר שיתפו איתו פעולה,היו כוח צבאי מובילי ומפיץ דת. לאבן סעוד היו שאיפות לשלוט בשבטים האלה, בשטחי המרעה והמים שלהם. הוא שאף לדומיננטיות בצפון נג'ד כמעט יותר ממרכזה. הזאכאת היה ההכנסה היחידה שלו והוא רצה הכנסה נוספת מסחר וחקלאות. צופים בריטים אומרים שזו הייתה מטרת פרויקט ההוג'ר – להפוך את השבטים לתלויים בו כלכלית ובכך לנטרל את כוחם. לכן קרע בינו למוטייר היה בלתי נמנע. 1925 הסכמי חאדא בחרה להסדרת הגבולות בין נג'ד לשכנותיה: כווית, עיראק, טרנס ירדן. הבריטים התעלמו מכוחות פוליטיים שבטיים והתייחסו רק להאשמים ולאבן סעודים. בגלל שרצה לשמור נאמנות לפטרונו הבריטי, ריסן אבן סעוד את האח'וואן. קו הגבול האירופאי חסם את שטחי המרעה של השבטים וגרם להתקפות של מוטוועא על עיראק. הם באו בטענות לאבן סעוד. 1923 כוחות מוטייר מצטרפים לשבטים עיראקים נגד נג'ד לאחר שאבן סעוד מעלה מיסים ופוגע בכך באוטונומיות שלהם. היו איח'וואנים שלא הסכימו להיכנע לקפריזות של שליט נג'ד ופעלו באופן עצמאי להישגים בגבול הצפוני של נג'ד. בשלב זה הם היו רחוקים מלהיות כלי של אבן סעוד. האינטרסים שלהם היו פוליטיים ורכושניים ולא ווהאביים דתיים. אצל רוב החוקרים מתואר המרד האיח'ואני כאילו חבורה של פנאטים שקמו על יוצרם. פילבי טען שאבן סעוד הרס את ה"פרנקנשטיין" שבנה לפני שזה יהרוס אותו. האיח'ואן רצו דריסת רגל בחג'אז לאחר הכיבוש. הם הופיעו כשומרי הווהאביה וככובשים גדולים שמגיע להם חלק בשלטון. התואר "פנאטי" נדבק להם בגלל מדיניות טיהור בחג'אז. היו הרבה קבוצות שרצו השפעה פוליטית בחג'אז: סוחרים, שבטים, יועצים זרים ושליחים של המלך פואד ממצרים שרצה שלטון בינלאומי שם. האיח'ואן לא היו לא היחידים ולא הדומיננטיים שבקבוצות אלה. לאיח'ואן היה חופש פעולה אותו ניצל להרס קבר הנביא, אבו בכר, חדיג'ה במדינה. הם אסרו גידול טבק, תפילה ליד קברי קדושים. 1926 הם תקפו שיירת חג' מצרית. אבן סעוד לא נתן לכובשים תפקידים בשלטון בחג'אז - ח'ליד אבן לווי נשלח לחורמה, אל דוויש חזרה ארטוויא ואבן חוסיין לאל – גאתהט. האיח'ואן היו מתוסכלים מזה שלא נתנו להם להפיץ ווהאביה בחג'אז. ראו נציגים חדשים במג'ליס אל סורה שיעצו בענייני החיג'אז. אבן סעוד הוקף יועצים חדשים: פילבי, הפיף ווהאב ממצרים ויוסוף יאסין מסוריה. רדיו, טלגרף ורכבים שיפרו את שליטתו על הפרובינציות. 1925 הסכמי בחרה האדא, 1927 הסכם ג'דה כלל הכרה בריטית בעצמאות אבן סעודית והעניקה בכך יוקרה וסמכות לאבן סעוד, למורת רוחם של האיח'ואן. 1926 האיח'ואן באים בדרישות: לא לשלוח את בניו של אבן סעוד ללונדון ומצרים, לבטל שימוש ברדיו, טלפון, טלגרף ומכוניות, לבטל מיסים ולהכריח את השיעים באשה להמיר דתם. הם התרעמו על הסכם הסחר עם כווית כי טענו שאם הם כופרים צריך לצאת למלחמה כוללת נגדם. אל דוויש דרש ב 1927 לצאת לג'יהאד בגבול עיראק. הנ"ל שיקפו את הדעה האופוזיציונית של האיח'ואן. הם התנגדו בעצם לצנטרליזציה של משטר אבן סעוד. דרישות אל דוויש הן על רקע ניסיון אישי להמרות אותו. ניתנות להבנה גם על רקע ניסיון בריטי להעביר את מסילת הרכבת מבצרה לנג'ד. הוא חשש לקונספירציה עם אבן סעוד שתפגע בשבטים באזור ותקף תחנה אחת. המרידה האיח'ואנית אחרי 1925 צריכה להיות מובנת כמרידה של שבטים נגד צנטרליזציה של השלטון אחר כיבוש החיג'אז. 1927-1930 שנים של מאבק, השיא בקרב סבילה שחילק את אוכלוסיית נג'ד לפרו סעודים מול פרו שבטיים - איח'וואנים. מראה בכך שהמאבק נגע לכל האוכלוסייה ולא רק לאיח'ואן הפנטי. 1927 פתווה של העולמא' לטובת האיח'וואן (למעט סעיף האמצעים המודרניים) שבכללה קריאה לג'יהאד. סעוד חיפש תמיכה של האוכלוסייה בנג'ד. 1928 הוא נכנע ומסכים לפשיטה מתוכננת של האיח'ואן לעיראק. בכל מיני כינוסים אבן סעוד תוקף את אל דוויש, שנתפס כלוחם ג'יהאד ולא כמורד, ומנסה לאסוף תמיכה לכך. האוכלוסייה מחולקת בתמיכה לסעוד ובמדיניות בה צריך ללכת. אבן סעוד מבין שלא יוכל להכריע את הציבור, הוא מפתיע בקרב סבילה בו הוא מביס את הכוחות המאוחדים של אל דוויש ואבן חומייד שנרצחו. האיח'ואן יצרו קשרים עם השייח' אחמד בכווית, עבדאללה בירדן ופייצל בעיראק אבל הם לא רצו לעזור בגלל הבריטים. 1930 מנהיגי המרד נכנעים לבריטים ואלה מעבירים אותם לאבן סעוד. סיכום: למרות שהאיח'ואן יוסדו ע"י אבן סעוד לא היה שינוי של ממש באוכלוסיית נג'ד. הם לא היו החלק הארי של הכובשים הסעודים. 1917 – 1920 האיח'ואן קבוצת אליטה בריאד שמטיפים לכיבושים והפצת דת. 1920 אחרי ירידת כוחם בריאד הקבוצה של המוטאייר שיחקו תפקיד בגבול הצפוני של נג'ד. הם כביכול היו בשליחות סעודית אך חיפשו לא פחות אוטונומיה לעצמם ואופוזיציה לאבן סעוד שחתר לצנטרליזציה. ההתנגדות אליו הייתה כבר ב – 1910. הם התנהגו לא כקבוצה דתית פנאטית אלא כקבוצה שבטית נג'דית שרצתה לשמור על אורח חייה המסורתי, כוחה והשפעתה על ההחלטות במרכז. מה חשיבותם של האיח'ואן בעיצוב המדינה הסעודית? התהליכים החברתיים שהאיח'ואן היו חלק מהם במלחמת העולם הראשונה עיצבו את האידיאולוגיה והמטרות הפוליטיות של המדינה ואת הגבולות הטריטוריאליים והדמוגראפיים. היו שתי מגמות במדינה. האחת שהובילה שאיח'ואן של התפשטות דתית וכיבושים (דומה לרוח המדינה הראשונה), והשנייה שהוביל סעוד היא של מרכוש כלכלי ואדמיניסטרטיבי. אבן סעוד העדיף מודרניזציה, דיפלומטיה וצנטרליזציה על פני לחימה, הפצת דת ואוטונומיה שבטית כפי שהיה במדינה הראשונה. האיח'ואן שימרו את האלמנט הנג'די הקונסרבטיבי במדינה, זה בעל האלימות והפראיות השבטית והא - ריכוזי. הניצחון הסעודי על האיח'ואן קבע את דרך המדינה ותושביה. מוזר שחוקרים רבים בעלי ידע רב הגיעו למסקנות מטעות. כנראה זה בגלל שאבו סעוד ניצח והם כתבו את הדברים על רקע כוחו העולה וגובר בשנות ה – 30. הם רואים את האיח'ואן ככלי סעודי שנוצר למטרה מסוים, בשלב כלשהו אכזב ואז היה צריך לנטרלו. החוקרים התעלמו מההיסטוריה שכוללת בחינה אינטגראלית של הכוחות והאירועים. הם בחנו בעיקר את האספקטים הדתיים והחברתיים של האיח'ואן וזנחו את האספקטים הצבאיים, פוליטיים. התיאור של ההוג'ר הפנאטי נתן את הרושם שהאיח'ואן הם קבוצה הומוגנית אחת ומאורגנת שמוציאה לפועל משימה מתוכננת ומוגדרת מראש במדינה הסעודית. E.H.Carr אמר "ההיסטוריה מכילה קובץ עובדות לא וודאיות". האיח'ואן היה בעל תפקיד ואופי שונה ממה שייחסו לו.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית