FANDOM


Madeline C Zilfi –Origins of the Ulama Aristocracy

המשפחות החשובות: אם ארמונותיה של איסטנבול היו שייכים לסולטאן, הרי שהשטח ממערב לאיה סופיה (כנסייה שהפכה למסגד) שייך היה לעלמאא. השטח הקטן שאותו תוחמים מאז המאה ה – 16 ארבעה מסגדים (האיה סופיה, הסולימנייה, המסגד של ביזיד והמסגד של מחמד הכובש) היה מרכז האסלאם העות'מאני. במשרד היה רובע של מבני מגורים עבור העלמאא. שם נמצאו משרדיהם של שייח' אל אסלאם והקאדי הראשי, אליהם הגיעו שופטים כדי לקבל מינוי והצבה לתפקיד, ושם גם שהו כמה אלפי סטודנטים לצורך לימודיהם. במאה ה – 18, כ – 25 מהמדרסות החשובות באיסטנבול (מתוך 200) ניצבו בשדרות שבין האיה סופיה, ככר ביזיד והמסגד של מחמד הכובש. המדרסות היו מוסדות החינוך עבור מי ששאפו להיות עלמאא. בהן ניתן היה ללמוד דברים הקשורים לאמונה – דקדוק ערבי, תחביר, פרשנות קוראן, משפט אסלאמי, חדית', לוגיקה, רטוריקה ותיאולוגיה. המדרסות היו הבסיס לקריירה של העלמאא, ותפסו גם מקום בחיי הדת. כל מדרסה העסיקה עד 10 מורים, והיו בה כ – 30 סטודנטים, ספרנים, שומרים, מנקים, קוראים ואנשים שביקשו את קרבת האל. את העושר והמעמד שיוחסו למקום במאה ה – 18 ניתן לקשר לעלמאא מסוימים שפעלו כבר קודם. במשך 20-30 שנה היו ‘שייח אל אסלאם דומיננטיים: MOLA HUSREV (מת 1480), ZEHBILLI ALI CAMALI (מת 1525), ו – EBUSSUD MEHMED (מת 1574). יוקרתם האישית כאדוקים ומלומדים הייתה מרכיב חשוב בהפיכת משרת ‘שייח אל אסלאם לכזו ששולטת בהיררכיה של המלומדים המכהנים בשירות המדינה. הם היו מאבות מוסד העלמאא. בעוד שתחילה היו העלמאא יחידי סגולה ראויים, במאה ה – 18 עברה המשרה בתוך המשפחה. OHSSON'D, שתיעד את האימפריה העות'מאנית במאה ה – 18, התייחס אל השופט העליון כאל מי שבא ממשפחת הלוחמים המכובדת ביותר. לעומת זאת, במאה ה – 16 הרשימה התחרות האתית את האירופים: באמצע המאה ה – 16 כתב השגריר ההבסבורגי בהתפעלות על האדישות העות'מאנית למוצא. הוא מתאר כיצד הסולטאן נפגש ומקדם אנשים על סמך כשרונותיהם ולא עפ"י ייחוסם המשפחתי. 200 שנה אח"כ דוסון מתאר את המצב בצורה שונה לחלוטין. כל בעלי המשרות החשובות בתחום השיפוט הגיעו ממשפחות חשובות, על כן היו מוכשרים פחות מבחינה מקצועית. מוחמד אטולה (מת 1785), בנו של ‘שייח אל אסלאם דורי זייד מוסטפא (מת 1775) קיבל בגיל 6 תעודת מורה ללימוד תחביר מסבו. אחיו היה בן 11 כשקיבל את התעודה. התופעה הזו הייתה קיימת גם במאה ה – 17. במאה ה – 18 האריסטוקרטיה של העלמאא כבר התבססה. מעטים האנשים שהצליחו להתברג אל ההיררכיה מבלי להשתייך למשפחות העלמאא. הסטטוס והיציבות היו חזקים מאלה של העת הקלאסית או המאה ה- 17. בכל תקופה, הפריבילגיות הניתנות לאנשים או לקבוצות היו תלויות ברצונו ובאינטרסים של הסולטאן. דרכם של העלמאא להיעשות מעמד הקרוב יחסית למעמד אריסטוקרטי לא הייתה קלה ולא צפוייה. בנוסף, ההעברה של הזכויות והרחבתן, דבר המאפיין מעמד אריסטוקרטיה, התרחשו רק שני דורות אחרי כישלון המצור העות'מאני השני על וינה ב – 1683. הבנת מעמדם של העלמאא במאה ה – 18 וההבדלים בינם לבין אלה שהיו לפניהם מחייבת דיון. העברת מקצוע מאב לבן לא הייתה ייחודית לעלמאא או למאה ה – 18. התופעה התרחשה בכל רחבי האימפריה והקיפה תחומי עיסוק רבים. ילדי העלמאא היו תמיד קבוצה גדולה בקרב התלמידים המקבלים הכשרה לקראת תפקיד העלמאא. ילדי העלמאא חלקו את המקצוע עם אנשים מוכשרים שעמדו בתנאי הקבלה של בתי הספר לקוראן, וכולם נדרשו לעמוד באותם קריטריונים בבואם להתקבל למשרות לימוד ושיפוט. למרות השוויון, העובדה שילדי עלמאא רבים הגיעו אל המקצוע אפשרה להם ייצוג טוב יותר בכל שלב משלבי הקריירה – מתקופת הלימודים ועד קבלת תפקיד ‘שייח אל אסלאם. העובדה ש"הבנים של" תפסו מקום כה חשוב הביאה לעלייה במעמדם במשך השנים. במאה ה – 18, יותר מאי פעם, מספרם גדל עד כדי כך שהמשרות הדתיות הפכו כמעט לקואופרטיב סגור בפני אחרים. בין 1703-1839 אחת עשרה משפחות תפסו 29 מתוך 58 משרות ‘שייח אל אסלאם. לדוגמה: משפחה ש – 5 דורות בה ירשו זה מזה את התפקיד (כל השמות מצוינים במאמר). באותה תקופה, כ – 20 מבני המשפחה מילאו תפקידים כמו השופט הראשי של אירופה והשופט הראשי של אסיה. במאה ה – 17 הייתה פחות הצלחה בהעברת התפקיד לילדים. מתוך 20 ‘שייח אל אסלאם במאה ה – 17, חמישה היו בנים של ‘שייח אל אסלאם, ארבעה מתוכם הגיעו מאותה משפחה – משפחתו של HOCA SADEDDIN (מת 1599), שאישיותו והדרך שלו להעברת התפקיד לבניו היו מהדברים שהחלו את טרנד האריסטוקרטיה. במאה ה – 18 דרגות האצולה כבר התפשטו בקרב העלמאא. בנוסף ל – 11 המשפחות החזקות היו עוד משפחות שהצליחו לתפוס עמדות מפתח. חצי מהעמדות הבכירות נתפסו ע"י "בנים של". בין 1703-1839, 237 אנשים התמנו לתפקידי ‘שייח אל אסלאם או שופט ראשי. מתוך 188 שמוצאם ידוע, 112 (60%) היו בניו של GREAT MULLA (תפקיד שיפוטי בכיר) או אנשים בעמדה בכירה יותר. בין 25-40 מהאחרים היו בשים של עלמאא בדרג נמוך יותר (מורים, שופטים מקומיים וכיו"ב). הדבר מעיד על הצלחה בהורשת הסטטוס המקצועי. (במאמר יש טבלאות המראות כי במאה ה- 17 היו 5 "בנים של" בתפקיד ‘שייח אל אסלאם, ובמאה ה – 18 היו 22. במאה ה – 19 היו כ – 5). גיוס אנשים ותזוזה מקצועית. 35 הנותרים מתוך 188 שידוע מוצאם היו בנים של שכבות אליטה אחרות בארמון ובצבא. איש מתוך אותם 237 ‘שייח אל אסלאם ושופטים לא היה בן של סוחר, רוכל או צופי. זאת בניגוד לחצי השני של המאה ה – 17, שאז שלושה מתוך 19 ‘שייח אל אסלאם היו בנים של סוחרים. על אף שבמאה ה – 18, מתוך 237 היו 9 שמקורם בעבדים, הרי שהספונסרים שלהם היו משכבות אליטה – אנשי חצר ולעיתים אף הסולטאן עצמו. גם במאה ה – 18 ניתן לראות עלמאא פרובינציאליים שטיפסו במדרג הסולם המקצועי, אך למרות זאת האפשרויות של הפרובינציאליים היו מוגבלות יותר. הקריירה של מקבלי דיפלומה בשנים 1757-1759 חושפת את מצבם העגום: 52 דיפלומות הוענקו, מתוכם 42 הגיעו משכבת אליטה זו או אחרת. 10 הנותרים נשאו תואר גיאוגרפי לצד שמם (איסמאעיל מטוסיה, למשל). אם נתייחס לכך כאל מדגם מייצג, הרי שחמישית מהדיפלומות המקצועיות הלכו אל אלה שאין להם "קשרים". מתוך ה – 10 רק שלושה הגיעו לדרגת GREAT MULLA, ומתוכם רק אחד התקדם קצת יותר. זאת בניגוד לאלה שהיו להם "קשרים", אשר 64% מהם הפכו GREAT MULLA, ומתוכם 16 התקדמו עוד יותר. כלומר – ניתן היה להתקדם גם בלי להיות "בנים של", אך הדבר היה קשה הרבה יותר. ביומן שניהל SIDKI MUSTAFA הוא מספר איך קודם "פרוטקציונר" ממשפחה טובה לתפקיד שאליו הוא אמור היה להתמנות. למרות זאת, בהמשך הוא הצליח להגיע לדרגת GREAT MULLA, ואף חיפש פריבילגיות עבור בנו שהלך בעקבותיו. במאה ה – 18, הדרך הבטוחה להצליח הייתה להיוולד למשפחה של GREAT MULLA. לילדי העלמאא היה מונופול על המשרות הבכירות, ונוספו אליהם ילדים של בעלי משרות רמות אחרות. במשך הדורות הקריירה הונחתה ע"י הפטרון – בארמון, בפקידות הבכירה ואצל העלמאא. במאה ה- 18 בשורות העלמאא, הפטרונות הוכתבה ע"י קשרי דם. אי אפשר להתעלם מהעדויות על כך בספרות של אותו הזמן. ישנם מונחים שונים המציינים "פרוטקציונריות": "כחולי הדם", "הבן של אימא שלו", "הבנים" ועוד. האב המצליח שימש כפטרון לבניו שלו. גם אם 11 המשפחות המובילות היו כשרוניות במיוחד בתחום לימודי הדת, הרי שכישרון לבדו אינו מספיק להסברת דומיננטיות של כ – 100 שנה. עולם העלמאא היה עמוס מתחרים, והקידום נעשה לפי פז"ם ובכירות. ההיסטוריה של בני ה – GREAT MULLA מצביעה על עלייה הדרגתית שהובילה בסופו של דבר להפיכת הכבוד שבתפקיד לפריבילגיות חומריות, ואת הפריבילגיות האלה לפריבילגיות של השושלת. הפיכת הפריבילגיות לרשמיות. בסוף המאה ה – 17 כתב HEZARFEN הערות על השינויים שחלו בקריירת העלמאא מאז אמצע המאה ה – 16. לדעתו, בתקופה המוקדמת הכוח והתהילה היו תלויים באדם שמילא את התפקיד ולא הגיעו "יחד עם הג'וב". למרות זאת, בתקופה הקודמת השייח' אל אסלאם קיבל אחריות על קביעת כל ההיררכיה של העלמאא, ובזכות האחריות הזו במאה ה – 17 קיבל מחזיק המשרה כבוד בלי קשר לאישיותו. כמה דורות אחרי HEZARFEN הנושא הפך מורכב יותר. כעת דאגו להעברת התפקיד לבנים באותה מידה שדאגו לרמת המקצועיות. בין תקופתו של HEZARFEN לבין המאה ה – 18 הפכה ה – GREAT MULLASHIP, ואולי העלמאא כולה, לאריסטוקרטיה. במשך השנים העלמאא דרשו זכויות אריסטוקרטיות והסולטאנים סיפקו אותם, אך לא במידה כה גדולה כמו במאה ה – 18. בניגוד ליניצ'רים, שקיבלו גם הם כמה זכויות דומות, לעלמאא לא היה ערך צבאי. העלמאא גם לא היו אלה שהעלו את המלך לשלטון, כמו היניצ'רים. הקשר שלהם אל הכתר היה שונה – כיוון שהם היו הסמכות בענייני השריעה, הם היו אלה שסיפקו לגיטימציה לשלטון מתוקף הדת. עליית העלמאא לדרגת אריסטוקרטיה נבעה מ – 3 דברים שאירעו כמעט בו זמנית (מאה 17): 1.התגבשות התגמולים שקיבלו העלמאא. 2.מתן התגמולים הללו באופן אוטומטי לכל נושא תפקיד של עלמאא. 3.העברת הזכויות האלו לבניהם של העלמאא. במאה ה- 17, בניגוד למאה ה – 18, העלמאא לא יכלו לבחור את מחליפיהם. יותר מבעבר, דרגות העלמאא נתפסו ע"י בני חסותם של אליטות שאינם עלמאא. במחצית השנייה של המאה ה- 17 לפחות 11 מתוך מחזיקי ארבע המשרות הבכירות של העלמאא היו בנים של סוחרים, צופים או שומרי חצר בארמון. בין 1703-1839 כבר לא היו בנים של אנשים כאלה בתפקידים כה בכירים. במאה ה – 17 הדינמיקה של האליטות לא הייתה תחת שליטה מלאה של הסולטאן והיה לה פוטנציאל התפרצות. על כן הסולטאן לא דאג למסד אותה. רק בראשית המאה ה – 18 צברו העלמאא מספיק כוח כדי להגיע להסכמה עם הסולטאנים ולעגן את מעמדם. הסולטאן אחמד השלישי (1703-1730) היה מסוגל וגם רצה לעגן את מעמד העלמאא ולייצב אותו, כדי להגדיל את התרומה של מוסד העלמאא לשלטונו. בסדרת צעדים שנקט תרם אחמד השלישי לחיזוק מעמדם המיוחד של העלמאא ובניהם. הדבר היה ייחודי במאה ה – 18. הצעד הראשון ב – 1715 הנחה את ‘שייח אל אסלאם לעצור את זרם חסרי ההשכלה שהגיעו אל התפקידים האלה. אחמד השלישי רצה לראות במקומם את המשפחות המבוססות של העלמאא באיסטנבול. עם מרכוזה של מערכת ההתלמדות של העלמאא, היא הפכה מקור עשיר לפטרונים. מאז המאה ה – 16 ניסתה המערכת להגביל את מספר מקבלי הדיפלומה ולקבוע קריטריונים חינוכיים. סטודנטים למדו 3 שנים ועברו 5 מדרסות. כהכנה לבחינות הגמר שילבו הסטודנטים לימודים מתקדמים עם התנסות מעשית כעוזרי עלמאא. עפ"י התקנה מ – 1715, המועמדים ללימודים היו צריכים להיות בגיל מתאים וללמוד אצל מורים מתאימים. התקנה לא חלה על בנים של עלמאא, שאצלם מספיק היה לומר את שם המשפחה כדי להתקבל ללימודים. בשלב הבא שאליו התקדמו המועמדים הובטחה לילדי העלמאא אפשרות קידום לדרגה בכירה יותר. זה לא היה היתרון היחיד שלהם. מבחינה היסטורית, רוב המועמדים נבחרו מקרב אלה שהיה להם פטרון שעבד כפקיד רשמי. מעמדו של הפטרון עלה בהתאם למספר התלמידים שבהם תמך ובהתאם למיקומם האסטרטגי. התלמידים מצידם עזרו לו בפעילותו המקצועית ע"י כך שמילאו תפקידים פקידותיים עבורו ועזרו לו במחקר. התקנה של 1715 עזרה, ע"י שריון מקומות ל"בנים של", להגביר את השפעתו כפטרון פטריארכלי. תיאורטית, מערכת ההתלמדות אפשרה לעלמאא לשלוט על איכות כוח האדם החדש. היא תמכה במערכת החינוך העות'מאנית, שבה המורה (ולא המדרסה) היה זה שנותן את תעודת ההכשרה לתלמיד. שיטת העברת התפקיד מאב לבן במאות ה – 15 וה – 16 הייתה מבוססת על תחרות בריאה. הקריטריונים לבחירת מועמד היו גבוהים, על אף שנשמרה המסגרת הפטרונית. שיטת ה"נפוטיזם התחרותי" אפשרה למלומדים לקדם את קרוביהם לתפקידים שמתפנים. בניגוד לשיטת ההעברה המודרנית, שיטת ההעברה במאות הקודמות רק אפשרה לבעלי תפקידי עלמאא לדבר בשבחם של אלה שאת כישוריהם הם מכירים היטב. לעומת זאת, במאות ה – 17 וה – 18 אפשרה שיטת ההעברה לקדם תמורת כסף או הכרת טובה אנשים שאינם ראויים ואינם מוכנים לתפקיד. נראה שמקרים שערורייתיים של העברת התפקיד לבן משפחה במאה ה – 16 היו מורגשים במיוחד, כיוון שהיו נדירים. נראה שהחברה סבלה אותם כיוון שהיו מעטים, וגם בשל ההתפשטות רחבת ההיקף של התקופה הקלאסית, שאפשרה גמישות. בכל מקרה, העלמאא של אותה תקופה לא ראו בהעברת התפקיד מאב לבן בעיה רצינית. תקנה שנייה שהוציא אחמד השלישי קבעה שיש להפחית את מספר המתלמדים.בנוסף, הוא שלל מהמורים ב – EDIRNE ו – BURSA את זכותם לבחור מועמדים להתלמדות. עד 1715 היו נהוגים כללים לבחירת מועמדים שקבע שייח' אל אסלאם ב – 1537. עלמאא בכירים יכלו לקבוע כמות מתלמדים ברגע שעלו בסולם הדרגות. התקנה של אחמד השלישי הפחיתה את מספר המורים שיכלו לקבל מועמדים.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית