FANDOM


Aleppo in the Eighteenth Century - The Place: Settings and Local Consciousness Marcus Abraham


זמן: המאה ה-18 ← המזה"ת תחת שלטון העות'מאנים.

מרחב: חאלבּ – עיר חשובה בסוּריה ← כ-120,000 תושבים, מרכז עירוני ומסחרי חשוב בין במזרח למערב, ומאז 1516 (שנת צירופה לאימפריה העות'מאנית) בירת המחוז.

חאלבּ הושפעה רבות במאה ה-18 מארגון האימפריה ומדיניותה ומאספקטים כלכליים, חקלאיים ותרבותיים שונים, בהיותה מרכז תרבותי-מסחרי חשוב. רעב, מלחמות, שוד וביזה, התמוטטויות כלכליות ומאבקי-כוח שהתחוללו בתחומי האימפריה העות'מאנית במאה ה-18 הורגשו היטב בעיר.

ההיחלשות הפנימית ובינ"ל של האימפריה העות'מאנית היוותה השפעה חשובה על אוכלוסיית האזור.

חאלבּ הייתה אמנם חלק מן האזור, וחוותה תהליכים שהשפיעו על האזור, אך במובן מסוים ניתן לומר כי היא נשארה מנותקת מן האזור שסביבה ולתושבי העיר הייתה גאווה מקומית גדול והרגשה כי עירם חשובה ועדיפה על ערים אחרות.

הרקע לעליית האימפריה העות'מאנית: האימפריה העות'מאנית שהייתה בתחילתה פרובינציה באנטוליה התפשטת לאירופה, חיסלה את הביזנטים וירשה את בירתם, אך מרבית תושביה החדשים נותרו נוצרים. המאזן השתנה במאה ה-16 (שלב מאוחר בהתפתחות האימפריה!) עם כיבוש עולם האסלאם ממרוקו עד איראן וסיפוח מיליוני מוסלמים לתחומי האימפריה. מרגע זה הפכה האימפריה העות'מאנית למעצמה-מוסלמית-אזורית.

העות'מאנים מטעמי נוחות וחיסכון העדיפו להשאיר על כנם את השלטונות המקומיים בארצות הכבושות. הם סיפקו אמנם לעתים, מערכת שלטונית בסיסית אחידה ומספר מוסדות-שלטון דומים, אך עיקר השלטון התבסס על מסורות מקומיות לא-אחידות.

הרקע ההיסטורי של העיר חאלבּ: העיר חאלבּ הייתה מוכרת בשמה זה עוד משנת 2000 לפני הספירה והייתה לה מסורת היסטורית מפוארת וחשיבות היסטורית בעבור 3 הדתות. גם היא המשיכה להתנהל על בסיס המסורות השלטוניות המקומיות, גם זמן רב אחרי ההשתלטות העות'מאנית.

הפרובינציה של חאלבּ התרחבה מאוד במאה ה-18 והייתה מקושרת עם צמרת השלטון באיסטנבול. בניגוד לאזורים אחרים שבהם היחסים עם השלטון המרכזי היו לא יציבים וכפופים לשינויים תקופתיים, המצב בפרובינציה של חאלבּ היה יציב יחסית, ובמקום היו משלחות של הסולטאן ופקידים טורקיים זוטרים, שתפסו את עמדות המפתח השלטוניות בעיר.

התושבים בחאלב ראו עצמם חלק מן האימפריה העות'מאנית וראו בסולטאן את מנהיגם, אך מעולם לא התייחסו לעצמם כאל עות'מאנים, ואף מעולם לא נצטוו לפתח רגשות עות'מאניים פטריוטיים.

השלטונות מצדם גם הם לא עודדו את הנתינים להשתתף בקבלת ההחלטות והנהיגו מערכת שלטונית רודנית שבה הסולטאן הוא הכל-יכול והמערכת השלטונית היא לו רכוש פרטי ולא כלי לשירות הציבור, ולציבור הנתינים אין שום חלק במערכת השלטון או באליטה השלטונית. הנתינים כונו "רַאיַה" (עדר). כל שנדרש מן הנתינים הייתה נאמנות לדמות הסולטאן ולא למדינה כגוף פוליטי.

אנשי חאלבּ לא הזדהו עם התפיסה הטורקית של אתניות, אלא עם הגישה המוסלמית של הדת. בראייתם, הדת הייתה גורם מאחד, המתעלם מהבדלי שפה, תרבות והיסטוריה-משותפת, והגישה התובעת ממשל-עצמי ולקיום עצמאי ע"פ קריטריונים של עם, שפה והיסטוריה, הייתה זרה להם.

מתוך ראייה זו, לא קמה התנגדות בחאלבּ לשלטון לא-ערבי, כיוון שהוא היה בשם האסלאם. רק בשלב מאוחר יותר במאה ה-19 החלו תנועות לאומיות-ערביות לקום בחאלבּ והחלה להישמע ביקורת על השלטון.

העיר חאלבּ, כחלק מהאימפריה העות'מאנית הרב-תרבותית, הייתה מאוד פתוחה ורבגונית. המסחר עם אנטוליה ועם טורקים היה פורה, ואף השפות הערבית והטורקית השפיעו רבות האחת על השניה באזור זה. האליטה החאלבּית נמשכה מאוד למנהגי האליטה הטורקית באיסטנבול ולשורותיה ואף אימצה לעצמה תארי-כבוד טורקיים.


המאה ה-18, ובעיקר מחציתה השנייה, הייתה תקופה של שינויים גדולים בעבור האימפריה העות'מאנית, שהסתבכה בקרבות גדולים ורבי אבדות ומכך נחלש כוח-אחיזתה בפרובינציות. שינויים אלו השפיעו רבות על הקורה בפרובינציות (מבחינת סדר-ציבורי ושלטוני, מיסוי, ביטחון, חקלאות, מסחר וכו'.

· נקודת השפל הזו עודדה את המנהיגים למודרניזציה וקדמה, ולשינוי פני המזה"ת. גמישות זו וההליכה לקדמה רק הוכיחו את הכוח והיציבות שעוד היו באימפריה העות'מאנית.

· הפוליטיקה הפנימית באימפריה העות'מאנית במאה ה-18 הייתה תוססת – תככים, מרידות, מצורים, הוצאות-להורג וקרבות העיבו על הקשר בין השלטון המרכזי לפרובינציות. בפרובינציות החלו לאט לאט משתלטים שליטים מקומיים על מושכות השלטון והיה נדמה כי אחיזת העות'מאנים מתדלדלת. בשלוש העשורים האחרונים של המאה, כשהמלחמות בחזית הן שהעסיקו את השלטון באיסטנבול, המצב הדרדר בצורה חריפה יותר.

· למרות שהאימפריה הפכה לתלכיד של מדינות חי-עצמאיות, אין זה אומר כי היו מרידות כנגד העות'מאנים בשלב זה!

· שליטים מקומיים שהביאו יציבות ושגשוג, זכו לעתים בהסכמה שבשתיקה לשלטונם מצד הסולטאן, אך נותרו נאמנים לסולטאן, ועוצמתה של האימפריה עוד הורגשה בענייני צבא, פוליטיקה, כספים וכו'...

· המלחמות במאה ה-18: העות'מאנים סבלו משך כל המאה ה-18 מאיומים קבועים על גבולותיהם, למעט תקופת שלום ארוכה אחת (1747-1768). במחצית הראשונה של המאה הם הצליחו לכבוש בחזרה את מה שאיבדו הסוף המאה ה-17, אך לאחר תקופת השלום באמצע המאה, הם חזרו להלחם בהצלחה פחותה, וספגו הפסדים ברוסיה, וחמור מכך, איבדו את מצרים לנפולאון!

· השפעות הלחימה על חאלבּ: חאלבּ הייתה מרוחקת מאזורי הלחימה ולא הושפעה מהלחימה באופן ישיר, אך המלחמות הורגשו היטב במישורים עקיפים – אוצר המדינה שועבד לטובת מימון הלחימה, המסחר למזרח נפגע כתוצאה מהמלחמות הממושכות עם איראן.

· יחסי הכוחות השתנו במאה ה-18 לרעת העות'מאנים ולטובתם של האירופאים, והחלה מורגשת השפעה אירופית הולכת ומתגברת על האוכלוסייה העות'מאנית. העות'מאנים איבדו את ההרתעה שלהם מול אויביהם באירופה, והפכו תלויים בהם יותר ויותר. בנוסף, נציגים אירופאיים באנטוליה החלו מעיזים לפעול בגלוי בניסיון להשפיע על מדיניות הסולטאן, בגיוס תומכים ובפעולות מיסיונריות.

· בנוסף, במאה ה-18 החל תהליך של השתלטות אירופית על הסחר עם המזרח, תוך עקיפת התלות היבשתית באימפריה העות'מאנית. אמנם רק במאה שלאחר מכן ישתנה המאזן כליל כאשר אירופה עברה לייבוא חומרי-גלם וייצור בתחומיה, אך תהליך זה כבר הורגש היטב!

· חאלבּ הייתה במיקום טוב כנקודת –מוצא לסחר עם המזרח ובקרבה לים-התיכון, ומשכה אליה אנשי –עסקים וסוחרים אירופאים רבים שהשתקעו ברבעי המסחר שלה. בנוסף, האוכלוסייה הנוצרית הגדולה משכה אליה מיסיונרים אירופאים שפעלו בה.

· למרות זאת, חאלבּ, כמו מרבית המזה"ת לא הושפעה משמעותית במאה ה-18 מן החדירה המערבית לאימפריה העות'מאנית. בדומה למגזרים אחרים באימפריה, גם אנשי חאלבּ התגאו במורשתם ובזו לעולם המערבי הכופר. המוסלמים נותרו מנותקים מן המערביות ותמיד ראו באירופה ובאירופאים תרבות כופרת ונחותה, למרות שלא באמת הכירו אותם, אך הושפעו מזיכרונות-עבר שליליים.

· העות'מאנים סבלו מניכור לאירופאים ולרעיונותיהם ובאופן קבוע פיגרו בהתקדמותם אחרי אירופה. לדוגמה, רק ב-1790 נפתחו שגרירויות עות'מאניות ראשונות בבירות אירופאיות, אך מכתוביהם של השגרירים ניתן עדיין ללמוד כי הם לא השכילו להבין את המתרחש סביבם.

· רק בשלב מאוחר, בעשור האחרון של המאה ה-18 הסולטאן החליט לאמץ מודלים אירופאיים, אך זה נעשה באופן מלאכותי וחפוז לאור האיום החיצוני ולא מתוך צורך פנימי עמוק ואמיתי.

· העות'מאנים במאה ה-18 היו שמרנים וחסרי תעוזה, ואפילו אנשי-ממשל, מבפנים שהמליצו על שינויים אף שהיו קטנים ורק בתחומים מוגדרים), זכו גם הם לביקורת ולבוז.

·

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית