FANDOM


Nakhleh, Emile A. / Regime Stability and Changes in the Gulf: The Case of Saudi Arabia

מלחמת המפרץ הראשונה גרמה לשינוי נרחב בפוליטיקה ובביטחון של מדינות המפרץ. המדינות נוכחו לדעת שכוחן כבודדות או כקבוצה אינו מספיק בכדי לגרום לעיראק לסגת מכווית, יכולתן תלויה בעזרתו של כוח חיצוני. תושבי המדינות והאליטות שאלו עצמם לגבי משמעות האחדות הערבית הלאומית והפאן ערביות. האתגרים שניצבו בפני מדינות המפרץ היו בו זמנית פנימיים וחיצוניים. צדאם אתגר את מדינות המפרץ מבחוץ. הוא קרא להן לחשוב על תחומים כגון: דמוקרטיזציה, השתתפות פוליטית חלוקה מחדש של העושר, על הגבולות הקיימים המלאכותיים של המדינות הערביות, על נוכחות של צבאות זרים על אדמה ערבית, זכויות אדם אוניברסאליות, על פעילותן במישור הישראלי-פלסטיני ועל זהות האסלאם. המאבק הפנימי במדינות המפרץ היה על יכולת האזרח מן השורה להשפיע על המדינה. המשטרים, רובם מונרכיות או אוטוקראטיות, הבטיחו רמה מסוימת של הידברות עם העם. מקרה אלג'יריה, בו הוקמה מועצה עממית ואשר חוותה פרעות בעקבות זה, הווה גורם מפחיד בחצרות המשטרים המתלבטים. השאלה אם הם יוכלו לשרוד עם מועצה כזו או בלעדיה עומדת בלב המאמר. יציבות מדינות המפרץ לא תשתפר מבלי שיוותר שיתוף פעולה בין השליטים לנתיניהם ובמקרה הסעודי, בין המשפחה לעם. צעד ראשון הוא השתתפות בתהליך קבלת ההחלטות – צעד זה ישפר לבטח את יציבות השלטון. עד למלחמת המפרץ דחו מדינות המפרץ טענה זו באומרן שהעושר שהנחילו לנתיניהם מפצה על אובדן החירות. הכסף הרב אפשר למדינות לשנות את אופיין משבטיות קלאסיות לשבטיות עירוניות. עתה ניסו המדינות ליצור בסיס כוח אחר מאשר זה השבטי.

The Saudi Politics System: Stability and Change ב-13 ביוני, 1992 חגג המלך פהד עשור למלכותו. המלך ירש את מקומו מאחיו חאלד שנפטר ושה ירש את מקומו מהמלך פיצל שנרצח. מהלכים אלה עברו על החברה הסעודית ללא שום בעיות מצד מקורבי השלטון והעולמא. השלטון הסעודי יציב, אולם שנות ה-90' ידרשו ממנו לענות על שאלות מהותיות בנוגע לחלוקת הסמכות והעצמה. מדינות המפרץ התמודדו עם השאלה כיצד ליצור שינוי שלטוני אבולוציוני ולא רבולוציוני. לאחר מלחמת המפרץ 1 הדרישות לשינוי עלו ביתר שאת. ערב הסעודית, מונרכיה שמרנית, מונהגת על ידי מלך חזק. מקור כוחו הוא ממשפחות הגדולה המאוחדת סביב הכתר, קבוצת מנהיגים דתיים, סוחרים עשירים, פקידים בכירים וראשי השבטים. השינויים הרבים שעברו על ערב הסעודית בשנות השבעים יצרו ארץ חדשה ואל מוכרת למערב שבא אליה במלא הדרו וחדר אל כל רובדי החברה. מעמד הביניים הגדל בצד רווחה כלכלית הביא לדרישה לשותפות פוליטית. ערב הסעודית, שבמשך 50 השנים האחרונות של המאה ה-20 עברה שינויים רבים מבלי נוכחות של מועצה מחוקקת נבחרת, הציגה יציבות מרשימה, ודאי לאור חילופי שלטון כה רבים. בשנות ה-60' המלך פיצל בעיקר, אך גם שאר המשפחה, הניחו את היסודות לקראת המדינה הסעודית המודרנית. שנות ה-70' מאופיינות בגידול כלכלי עצום והביאו עמן את עיצוב המבנה החברתי. מספר גורמים סייעו ליציבות:

• עושר רב מהכנסות הנפט ופיזור ההכנסות באופן נרחב במדינה. • גודלה ולכידותה של משפחת השלטון. • הוצאות עצומות על ביטחון ונשק. • תשתית כלכלית, מסחרית וחקלאית עצומה ושירותי רווחה נרחבים. • היכולת הסעודית להסתגל לשינויים חברתיים ופוליטיים לפי דרישה. • הפיכת ערב הסעודית לכוח מוביל בעולם הערבי ובמישור הבינלאומי. • מלחמת איראן-עיראק והיכולת הסעודית שלא לקחת חלק במאבק זה.

מאז שנות ה-90' גורמים חדשים ערערו את היציבות - במישור החברתי תופעת העיור הנרחבת והחינוך של מעמד הביניים. בראש פירמידת העצמה הסעודית עומדת קבוצה של נסיכים עשירים ומלומדים חינוך מערבי, אליהם יש להתייחס בנפרד מאשר לדור הבנים של אל-סעוד. כוחם מדגיש את הבעיות עמן מתמודד ערב הסעודית בשנות ה-90'. שנים אלה הן שנים בהן ישנה ירידה משמעותית בהכנסות הנפט התחרות על מקומות העבודה עזה מאי פעם וסעודים רבים שלמדו בחו"ל שבים אליה, הביתה .

Role of the Ruling Family למרות קדמה כלכלית, מדינות המפרץ נשלטות על ידי שליט בודד או משפחה שלטת. הממשלות בנויות לרוב מאותה משפחה או מהמקורבים אליה. אין לערב-הסעודית חוקה כתובה, ראש המדינה משמש בארבעה תפקידים בו זמנית:

• ראש המדינה. • הפוסק הדתי הראשי • ראש הקונפדרציה השבטית. • השומר על המקומות הקדושים


הקבוצה השלטת מצומצמת וכוללת אחים ואחים למחצה חשובים במיוחד בשנות ה-90' "שבעת הסודיירים" ושני אחים-למחצה שלהם. בשנים האחרונות נסיכים שרכשו את השכלתם בחו"ל שבים לערב הסעודית ומשמשים בתפקידי מפתח. הם בעלי אוריינטציה חילונית ורואים בבניית מדינה לאומית מטרה חשובה. חוסר בפעילות פוליטית פיזור האוכלוסייה במרחב ותנאי הטופוגרפיה הופכים את רעיון המהפכה לבלתי אפשרי. שינוי יתאפשר רק אם המשפחה המלכותית תרצה בכך. לקבוצת הנסיכים החדשה תפקיד מפתח בתהליכים.

The Role of the New Middle Class "מעמד הביניים" או "האליטה הטכנולוגית" הם שמות חדשים למעמד חברתי מתפתח. הכנסות הנפט והפת החינוך יצרו מעמד חדש של בעלי מקצועות בכירים. הכשרות הקבוצה הקנו לה מעמד בכיר וזכויות השפעה שמקורן אינו בחברה השבטית המסורתית. מעמד הקבוצה זעזע את המבנה החברתי הישן של ערב הסעודית, בעת שזו זינקה אל תוך המודרניזציה. מעמד הביניים משפיע דרך משרות ותפקידים בכירים ואינה פוליטית אלא כלכלית בלבד. במישור הפוליטי ניתן לנסות ולהשפיע אך ורק באמצעות הפטיציות (עצומות).

Role of Religious and Traditionalist Leadership הדת היא מרכיב חשוב ביותר בערב הסעודית, היא שמשה תפקיד מפתח בהחלפת מלכים. העולמא תמיד היו בתמונה, במאבק סעוד-פיצל, בהמלכת חאלד ופהד ובאירוע המסגד. התעצמות האסלמיסטים בירדן, מצרים ואיראן עודדה את התחזקותם בערב הסעודית. השפעתם ותעוזתם התגברו בעקבות מלחמת המפרץ 1, ותעוזת המוטוועין גברה. לטענתם הנוכחות הזרה הפכה את החברה הסעודית למשוחררת יותר. מאז המלחמה המאבק בין האסלאמיסטים לבין החילוניים הפרו-מערביים החריף.

Fluctuation in the Price of Oil לערב הסעודית עתודות הנפט הגדולות ביותר בעולם, הן מוערכות בכ-20% מכלל הנפט העולמי (לארה"ב לדוגמא יש 4%). מאז גילויו נסמכה ערב הסעודית על ההכנסות מהנפט אולם מאז שנות ה-70'-80' למדה שבכדי להסתמך על הנפט כמקור הכנסה חייבים להתקיים מספר גורמים: 1. תנאי שוק יציבים המבטיחים מחיר גבוה דיו לנפט. 2. קיום מסחר בינלאומי יציב. 3. קיום שיתוף פעולה בין היצרנים והצרכנים של הנפט. ירידת מחירי הנפט בשנים 85-86 הותירה את ערב הסעודית במשבר כלכלי קשה. צפוי היה שמשבר זה יתפתח גם למישורים חברתיים. במישור הכלכלי זה הגרם: האטה ביצור, עליה בגרעון המסחרי, ירידה בעתודות המטבע ועליה בגרעון התקציבי. משבר הנפט עתיד לזעזע את ערב הסעודית, קיימות שלוש אפשריות לעתיד (על פי הכותבת): 1. ערב הסעודית תעבור את שנות המשבר בהצלחה. 2. משמר הארמון יוחלף. 3. השלטון והמשפחה השלטת תודח בכוח. עצמת המשבר היא זו שתקבע איזה מבין השלוש אכן יקרה. משטר עירוני שבטי מקובל היה בשנות השבעים, בשנות השמונים והתשעים, משטר שבטי עירוני עני אינו מקובל.

Demands for Power Sharing צמיחת מעמד הביניים מלווה בדרישה לחלוקה לשותפות פוליטית. המשפחה הסעודית תתקשה להתמיד בהתנגדותה לשילובם בתהליך קבלת ההחלטות. לראשונה נדמתה סעודיה למדינה מודרנית כאשר הכריז פיצל על תכנית עשרת הנקודות שלטו. בין הנקודות שציין:

• חוקי בסיס המבוססים על השריעה. • הקמת מועצה שופטת עליונה ומשרד משפטים. • מחויבות לצדק חברתי. • חקיקה חברתית והבטחה לתנאי מחיה הוגנים. • ביטול העבדות.

רוב הנקודות יושמו, אולם,לא נכתבה חוקה וסמכויות המלך לא צומצמו והוקם מערך בירוקראטי. הדרישה לשינוי פוליטי הופיעה לראשונה בשנת 80'. בית המלוכה הבטיח כי עד לאביב תכונן חוקה מקיפה. במרץ אותה שנה הוא הקים ועדה מייעצת לחוקה, בראשות הנסיך נאיף אבן עבד אל-עזיז (Naif Ibn 'Abd al-'Aziz), שר הפנים. מלחמת איראן-עיראק שפרצה באותה השנה עצרה את התהליך. מאז שנות ה-90' הדרישה למעורבות פוליטית עולה בכל מדינות המפרץ והפכה קולנית יותר, עקבית יותר וישירה יותר. הדרישה באה מארבעה מישורים:

• ארגונים אזוריים. • ועידה אזורית. • מאמרים בעיתונות. • פטיציות ישירות למלכים ושליטים.

מלחמת המפרץ1 מסמנת את ראשית התהליך המואץ.

Regional Societies במדינות המפרץ נוצרו שתי אגודות אזוריות. ארגון המונטדה אל-תנמיה (muntada al-tanmiya) פאנל הפיתוח, נוסד בדצמבר 1980, ו - אל-מולטקה אל-ווטני אל-חליג'י (Al-multaqa al-watani al-khaliji), פורום מדינות המפרץ, מוסד במאי, 1992. המונטדה, ארגון קטן יחסית, אך מכיל קבוצה נרחבת של אנשי המעמד הבינוני – גבוה, הבכיר בחברה, הכולל בתוכו פקידים בכירים, שרים וסגני שרים. בהיערכות לעידן שלאחר הנפט, ארגון מונטדה, פרסם מחקרים התומכים בשלטון המשפחות, אך קוראים לשיתוף פוליטי ולחופש הפרט. מחקר של אוסמה עבד לא-רחמן (Usama 'Abd al-Rahman), חילק את גישת האליטות לארבע. הראשונה, רואה בשינויים שנעשו בזכות הנפט הצלחה, לדבריהם שיפור החינוך, הרווחה ורמת החיים הם מהות השיפור. גישה זו היא גישתם של כל ראשי מדינות המפרץ. השנייה, טוענת שצמיחה לא מורכבת רק מצמיחה כלכלית. משום החיסרון בפיתוח חברתי, תרבותי ופוליטי קיימת בעיה אימננטית. יצירת מנהל ציבורי יעיל בעל נציגים מכלל שכבות הציבור יענה על צורך זה. השלישית, זו שעבד אל-רחמן רואה בה בתור הקבוצה הגדולה ביותר, מסכימה עם הקבוצה השנייה על רוב טענותיה ומוסיפה שמעורבות גדולה בשלטון היא הפתרון. הרביעית והקיצונית מכולם, טוענת שפיתוח כלכלי ביחד עם שינוי מקיף בחברה הסעודית, מעורבות בפוליטיקה המדינית הם המפתח לפיתוח כלכלי "נכון" (המרכאות במקור). במפגשים בשנות השמונים התגלה שלמשברי הפיתוח מאפיינים דומים: 1. הסכמה כללית שמעורבות המשפחה השלטת עצרה את תהליך השינוי החברתי. 2. הפקידים הבכירים הפריעו גם הם. היותם ממונים מטעם לא מונעת מהם להיות בעלי עמדות אישיות ובעלי עצמה. 3. הצרכנות המוגברת בכל רובדי החברה הובילה לתלות בהכנסות הנפט. ארגון מונטדה שינה את שמו מפאנל למועדון מתוך רצון למשוך אליו כמה שיותר תומכים נוספים. המועדון תומך בדיאלוג פתוח ומודאג והתפשטות שלילית של ארגונים כמו-דתיים שמנצלים את הדת לצרכיהם הצרים. פעילות מונטדה נדחקה בעקבות פלישת עיראק לכווית. לאחר שחרור כווית קבוצות עילית ערביות ומדינות המפרץ החלו לדון בנושא דמוקרטיזציה בעולם הערבי וביציבות ששלטון מסוג זה מקנה למדינות. ארגון אל-מולטקה אל-ווטני אל-חליג'י, המורכב משישים מתושבי מדינות המפרץ, שבראשם ועדת היגוי בת אחד-עשר נציגים בהנהגת אחמד בשארה (Ahmad Bishara), קבע לעצמו חמש מטרות: • להגן על אחידות לאומית של כל אחת ממדינות המפרץ. • להפיץ את יסודות המוסדות האזרחיים. • לקרוא להשתתפות אמיתית בבניה של מנהיגות אזרחית. • לקיים שיתוף פעולה נרחב בין תושבי מדינות המפרץ. • להדגיש את הזהות הערבית והמסלמית של מדינות המפרץ. מבין מטרות המולטקה החשובה ביותר היא זו הדמוקראטית. הארגון תומך בבחירות חופשיות. ספק אם תנועה זו יכלה להתקיים לפני מלחמת המפרץ 1.

Regional Symposia מאז תום מלחמת המפרץ 1 נערכו מספר דיונים ציבוריים בשאלה כיצד להימנע ממצב בו מתקיים שלטון אוטוקראטי הרפתקני. המושגים "דמוקרטיה" ו"השתתפות" שבו ועלו. שני קונגרסים חשובים במיוחד. הראשון נערך במאי 1991, בעמאן, ירדן. המכון לאחדות ערבית (Center for Arab Unity), ערך דיון מקיף בנושא. בכנס סוכם כי אין להקריב את הדמוקרטיה בשם הערביות, האחדות הערבית או כל סיבה אחרת. הוועידה סימנה בכך נקודת מפנה בחשיבה הערבית. בעבר החשיבות ניצנה לריבונות ולאחדות פוליטית על פני הדמוקרטיה, ולא כך יותר. למרות רצון הרחוב והשינוי שחל בו, שבו המנהיגים של מדינות המפרץ למדיניות אותה נקטו ערב מלחמת המפרץ 1. השתתפות פוליטית יעילה עמדה גם במרכזו של סימפוזיון שנערך בחסות המחקר ללימוד המפרץ הפרסי (Gulf Arab Studies Center). בכנס הגיעו לחמש מסקנות: 1. ביטחון אזורי אינו נפרד מחוסן פנימי-לאומי. 2. בטחון מדינות המפרץ ישפיע תמיד על המדינות המתועשות. 3. בכדי לקדם את הביטחון על מדינות המפרץ לפתור כל סכסוך ביניהן ולייסד מדיניות נפט אחידה. 4. בטחון פנימי יושג באמצעות שיתוף פעולה פוליטי עם כל רובדי החברה. 5. ביטחון לטווח ארוך יושג באמצעות ייצוב מדינות המפרץ במערך קונפדרטיבי. בהתייחסות לאופי השקט של הדיונים ניתן היה להמשיך להתדיין על נושאי ביטחון הקשורים להתפתחויות פוליטיות על ביטחון לאומי ואזורי.

Gulf Media and Participation קווים דומים נתגלו בעיתונות. העיתונים קידמו את הדיון ודיווחו על הסימפוזיון בהרחבה. במקביל הם דיווחו כי עתיד הדמוקרטיה במפרץ אינו ברור. לאור העיתונים קבוצות אינטלקטואלים שעד עתה ישבו וצפו בתהליכים מהצד, החליטו כי גם הם רוצים לקחת תפקיד פעיל, הם קראו לשינויים פוליטיים ומבניים. אירוע נוסף הינו הרצאתו של הפרופ' עבד אל-לאטיף מחמוד אל-מחמוד ('Abd al-Latif Mahmud al-Mahmud) מבחריין בכווית בדצמבר 1991. לדבריו לפעילות ציבורית במדינות המפרץ דרושים ארבעה דברים: 1. שיהיו בעלות מועצות מחוקקות נבחרות. 2. שהמועצות תהיינה בעלות סמכויות. 3. שהפרלמנטים יהיו דומים באופיים ובתפקודם לפרלמנטים במדינות מתקדמות. 4. שיהיה חופש עיתונאי ותקשורתי. אל מחמוד נעצר בשובו לבחריין ונידון למאסר, הוא שוחרר רק לאחר שלאמיר של בחריין הגיעו מברקים רבים שביקשו את שחרורו.

Petitions אמצעי נוסף להשפעה על קובעי המדיניות הם העצומות (פטיציות). מאז חורף 1991 הוגשו ארבע עצמות חשובות: 1. 50 אזרחי קטאר חשובים הגישו לאמיר פטיציה בנוגע לביצועי הממשל הירודים, הם ביקשו ממנו שידאג למנות מועצה מחוקקת נבחרת במקום מינוי מקורבים. עד לסיום כתיבת המאמר לא נתקבלה תשובה, אולם ידוע כי כמה מכותבי המאמר זומנו לחקירת משטרה בנושא. 2. לאמיר של בחריין הוגשה עצומה על ידי 200 מאזרחיו שקראו לחירות. האמיר הודיע להם כי בעקבות העצומה הוא מכונן מועצה מחוקקת בת 30 חברים. 3. שתי עצומות חשובות הוגשו למלך פהד בסעודיה. שתיהן קראו לכינון חוקי מדינה ברוח האסלאם. עצומה אחת נחתמה על ידי ארבעים ושלוש דמויות בולטות והשנייה על ידי מאות מנהיגים דתיים, משכילים, מורים, שופטים ואנשי עולמא. שתי העצומות קרשו חזרה למקורות ולאסלאם הנכון, אולם החילונית יותר דרשה שיתוף נשים וביטול המוטוועין ואילו השנייה דרשה תריסר עקרונות: א. הקמת מג'ליס שורה לניהול פוליטי פנימי ובינלאומי. ב. כל חוקי המדינה צריכים להתאים לרוח השריעה. ג. ראשי השלטון ונציגיו במדינות אחרות חייבים להתנהג ברוח האסלאם. ד. זכויות אזרח, צדק ושוויון יוענקו לכל אחד ללא הבדל מעמד. ה. מוסדות השלטון יהיו אחראים למעשיהם. אלה שימצאו אשמם בשחיתות ובעברות ייענשו. ו. העושר הציבורי צריך להיות מחולק באופן צודק על פני כל אזרחי המדינה. יאסר קיומם של מונופולים. ז. יש צורך בצבא מאוחד וחזק להגנה על המקומות הקדושים. ח. על התקשורת לנהוג באופן שיקדם את האסלאם ואת מוסריות החברה. ט. מדיניות החוץ של ערב הסעודית צריכה לקדם את ענייני העולם הערבי בכללו. עליה להימנע מיצירת בריתות עם אויביי האסלאם. י. יש לחזק את מוסדות הדת במדינה. יא. על מערכת המשפט להתאחד ולהיות אוטונומית. יב. יש לשמור על זכויות הפרט והחברה באופן שישמר את כבוד האדם כנהוג בחברה הסעודית.

The Monarchy Responds כבר לפני הגשת העצומות נשמעו קולות בנושא. פהד ב-9 בנובמבר, 1990 הבטיח לראשונה ליברליזאציה של המג'ליס שורה. פהד לא קיים הבטחה זו מעולם ונדמה כי הבטיח זאת רק בשביל לזכות בשקט פוליטי לעת מצוא. התגובה הדרמטית ביותר הייתה ב-1 במרץ, 1992. הסעודים הוציאו שלושה צווים המפרטים תוכנית לעיצוב המבנה הפוליטי מחדש, עם נגיעה קלה בדמוקרטיה ובהכרה סעודית בסמכויות השלטון המקומי. לפי הצו המג'ליס שורה תכיל 60 חברים נבחרים על ידי המלך ואמורה הייתה לקום עד ל-1 בספטמבר, 1992. למעשה רק בסוף אותו חודש מונה יושב ראש למועצה. צו נוסף הגדיר את השלטון האזורי – תחת כל שליט מקומי תוקם מועצה ציבורית. סמכות המושל תקבע על ידי שר הפנים. בנוסף, הצווים מחייבים את המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה ומדגישים את חשיבות החברה, אולם מדגישים כי לא יהיה כל שינוי על פני מסורת השלטון הנכחית. המדינה היא הקובעת את החוקים, חוקי האסלאם והאסלאם מגן עליה. סעודיה היא דוגמא למדינות המפרץ, למעט כווית. בכל המדינות הוחלט על כינון מג'ליס שורה מייצגת אך המשמשת בידי השליט אמצעי נוסף לשליטה והצגת שיתוף פעולה מינימאלי עם התושבים.

Changes and Stability: How to Meet the Challenge משבר כווית העמיד בפני הסעודים שאלות רבות בנושאי יציבות המשפחה השלטת, בטחון האזור והסתמכות על כוחות זרים. הם הבינו שני דברים. האחד, בטחון המשפחה נשען על גורמים זרים והשני, תושבי כל מדינות המפרץ מהוות גורם חשוב בביטחון תושבי הממלכה. מלחמת המפרץ הדגישה את חשיבות הקשר בין השליט לנשלט. בבחירות אוקטובר 1992 בכווית. בה זכו בשני שליש ממושבי הפרלמנט מבקרי המשטר, הראו שקשר זה לא יהיה קל. למרות ההסכמה בין המדינות על שיתוף פעולה אין הסכמה על מידת המעורבות. בשעה שערב הסעודית עוקבת אחר כווית, משקיפים שונים לא מחכים שהמדינה תיזום שינוי. חברי המג'ליס שורה יושפעו, סביר להניח, על ידי התפתחויות אזוריות. האליטה הסעודית מצפה לביסוס המג'ליס והרכבו לפי נטיית המלך. מחד, כשלון בהקמת המג'ליס יעיד שהמלך חלש בעייני המשפחה, מאידך, ליברליזציה עלולה להביא להדחתו. עימות בין השמרנים לליברלים עלול להתרחש גם הוא. באם פהד יוותר על מוקמו לטובת עבדאללה (לא רלוונטי לימינו, עבדאללה שולט בפועל ופהד צמח....) עלול להיווצר מצב שבו יהיה קשה לקבל את התמיכה המסורתית לה זכו קודמיו מהעולמא, ראשי השבטים והאליטה, מבלי לקדם רפורמות מבניות. משבר המפרץ יצר שתי מציאויות. מחד, השאיפה לשינוי היא פנימית ואינה מושפעת מבחוץ (הפלסטינים, המצרים או האיראנים), צד שני, המדינות מתקיימות באור זרקורי העולם ואינן יכולות לנהוג בעמימות.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית