FANDOM


Owen, Roger & Şevket Pamuk Turkey 1946-1990 לאחר מלחמת העולם השניה, כוחות פנימיים וחיצוניים חברו יחד והביאו לשינויים פוליטיים וכלכליים מרחיקי לכת בתורכיה. בכפר מחו החקלאים שנפגעו מהמיסוי ומדרישות הממשלה בזמן המלחמה. בעיר התמרמרה הבורגנות המוסלמית על מס ההון משנת 1942. מעמד זה לא היה מוכן להיות תלוי עוד בממשלה. פועלים, שכירים ועובדי-מדינה נפגעו קשות מן האינפלציה. האופוזיציה החלה לדרוש שינויים כלכליים. ללחצים הפנימיים התלוו לחצים חיצוניים – העלייה של ארה"ב ככוח דומיננטי, הרצון להצטרף לתכנית מרשל ולנאט"ו ולקבל הלוואות מהבנק העולמי חייבו מערכת פוליטית וכלכלית פתוחה וליברלית יותר. הנשיא עצמת אינונו החליט לנוע לכיוון מערכת בחירות רב-מפלגתית. נקודת השינוי האמיתית מבחינה כלכלית לא היתה חילופי השלטון ב-1950, אלא הנסיגה מהאטטיזם ב-1947. המשטר החד מפלגתי החל להסתמך על המגזר הפרטי ובעצם לקבל את דרישות האופוזיציה. תהליך זה אומץ והואץ ע"י המפלגה הדמוקרטית. המפלגה הדמוקרטית נקטה בליברליזציה של הייבוא ושמה דגש על פיתוח חקלאי. חל שיפור עצום בכמות התוצרת החקלאית, בעיקר תודות להגדלת השטח המעובד: א. הממשלה השתמשה ב"חוק חלוקת האדמה" משנת 1946 בעיקר לחלוקת קרקעות מדינה לחקלאים עם מעט אדמה או בלי אדמה בכלל ב. הממשלה השתמשה בתכנית מרשל בעיקר למימון ייבוא מיכון חקלאי (בעיקר טרקטורים) ג. באותה תקופה נהנו החקלאים גם ממזג אויר מצוין, עלייה בדרישות לתוצרת ותנאי סחר טובים. אלא ש"תור הזהב" הסתיים בשנת 1953. עם תום מלחמת קוריאה, המחירים חזרו וירדו ומזג האויר השתנה. הרחבת שטחי העיבוד הואטה אך השיטות נותרו מיושנות: ללא דישון או השקייה מתקדמים. המדינה החליטה להגן על החקלאים מפני תנודות המחירים ע"י "תכנית לתמיכה במחירים" של תוצרת חקלאית. באמצע שנות החמישים הגידול המהיר נפסק והמפלגה הדמוקרטית נאלצה לותר על חלק מהליברליזציה לטובת שיטות ההתערבות הישנות. עם המשבר במאזן התשלומים הגיע ניסוי הכלכלה הליברלית אל סופו. החלו לחזור בהדרגה לתעשייה של תחליפי ייבוא (ISI). המדינה ניהלה מו"מ עם קרן המטבע העולמית (IMF) לצורך קבלת הלוואות. בתמורה להלוואות הקרן דרשה פיחות במטבע, אותו דחתה הממשלה עד לאחר הבחירות של 1957. השקעות הון זרות היו מעטות מאוד, פרט לסיוע שתורכיה קיבלה כחברה בנאט"ו (בעיקר צבאי). בסוף שנות החמישים סבלה הכלכלה מפיחות קשה וממיתון, שנמשך גם לאחר ההפיכה הצבאית. המרוויח האמיתי מתקופת המפלגה הדמוקרטית היה המגזר החקלאי (המפלגה כזכור הגנה על מחירי התוצרת). זאת לעומת המגזר העירוני, שסבל מאוד מהאינפלציה ומירידה בשכר. שנות החמישים היו עדות גם להגירה נרחבת מהכפר אל העיר. 1963-1977 אחת הביקורות שהופנו כלפי המפלג'ה הדמוקרטית היא העדר ראיה לטווח ארוך בניהול הכלכלה. המשטר הצבאי הנהיג מייד ארגון לתכנון המדינה – SPO שהיה אמור לדאוג לתכנון פיתוח המדינה. המדיניות הכלכלית של שנות השישים והשבעים כוונה בעיקר להגנה על השוק המקומי ולתעשיית תחליפי ייבוא. התכנון כלל כלים כמו הגבלת הסחר, השקעות של המדינה בתעשייה וסובסידיות לתעשיית תחליפי ייבוא. ה-SPO השפיע הן על המגזר הציבורי (הקמת תעשייה) והן על המגזר הפרטי, שנזקק לאישורו בכל פרוייקט חדש (המגזר החקלאי נותר מחוץ לתמונה). החלוקה שהתבססה היא שהמגזר הציבורי עסק בתעשיית מוצרי ביניים והמגזר הפרטי התמקד במוצרי צריכה. מדיניות תחליפי הייבוא אכן הביאה צמיחה, שלוותה בעלייה בשכר בשל העלייה בדרישה לעובדים (לצד הגירה של עובדים רבים לאירופה). החוקה של 1961 גם העניקה חופש התאגדות ושביתה. כוחם של אגודי הפועלים עלה (עד שבאמצע שנות השבעים התעשיינים החלו להתלונן על השכר הגבוה שהם צריכים לשלם). מקור הכנסה חשוב נוסף היה כספים ששלחו הפועלים מאירופה למשפחותיהם, שגדלו מאוד בתחילת שנות השבעים. בסוף שנות השבעים הכלכלה התורכית כבר היתה מסוגלת להתחיל להתחרות בשווקים הבינ"ל, אך על מנת שזה ייקרה היו צריכים לקרות שינויים רבים: אגודי הפועלים התנגדו כיון שחששו מירידת שכר והתעשיינים התנגדו כי ידעו שייאלצו להוריד מחירים. עם זאת, לקראת סוף שנות השבעים היה המצב בתורכיה מאוד לא יציב מבחינה פוליטית. לאחר משבר הנפט של 1973, מרבית המדינות המתועשות נקטו בצעדים כואבים להתאמת כלכלותיהן למצב החדש, ואילו תורכיה בחרה דווקא להמשיך באותה מדיניות. ממשלתו של סולימאן דמירל התחילה בפרוייקט שבו חברות פרטיות קיבלו שערי חליפין מובטחים להלוואות מחו"ל. חברות פרטיות החלו לקחת הלוואות רבות בחו"ל וכעבור שנתיים התברר כי הממשלה אינה מסוגלת לעמוד בחוב ההולך וגדל. בשנת 1978 עמדה תורכיה בפני משבר מאזן תשלומים קשה. ה-IMF הסכימה לעזור תמורת מס' תנאים שכללו ליברליזציה וקיצוץ בסובסידיות, הממשלה סירבה לתנאים והמשבר הלך והחמיר. חקלאות והגירה בשנות השבעים הגיעה החקלאות לגבול ההתפשטות שלה. מעתה גידול היה תלוי בשיפור דרכי ההשקיה והדישון. הממשלה ניסתה לעודד צעדים כאלה. עם זאת יש לשים לב שלאורך השנים החקלאות בתורכיה מציגה השגים מרשימים. בתקופה זו היו תופעות רבות של הגירה מהכפר לעיר, תוך כדי שמירת קשר הדוק עם הכפר. המהגרים מהכפר בדרך כלל התמקמו בעיר בשכונות ארעיות ועבדו בעבודות בתחתית הסולם ובשכר נמוך. שנות השמונים בתחילת 1980 הכריז סולימאן דמירל על חבילת מדיניות בלתי צפויה למען יציבות וליברליזציה. הוא לא הצליח לגייס תמיכה במדיניות זו ולא סביר שהיה מצליח אי פעם ליישם אותה, אך המשטר הצבאי שהוקם באותה שנה אימץ את התכנית. מטרות התכנית היו: 1. לשפר את מאזן התשלומים 2. להקטין את האינפלציה 3. ליצור כלכלה שמבוססת על השוק ועל ייצוא. יישום התכנית אכן שיפר את מאזן התשלומים ופרס מחדש את החוב החיצוני ל-IMF ולבנקים בינלאומיים. שיעור האינפלציה ירד והייצוא הוכפל. בשנת 1983 חזרו למשטר פרלמנטרי וטורגוט אוזל נבחר לראשות הממשלה עם "מפלגת המולדת" שהקים. הוא התחיל גל חדש של ליברליזציה בתחום הסחר וביטל את ההגבלות על ייבוא. כך נפתחה המערכת של תחליפי ייבוא לתחרות. באותה תקופה היתה צמיחה ניכרת בייצוא ותורכיה אף דורגה במקום הראשון מבחינה זו בעולם. הממשלה דאגה לעודד ייצוא ע"י הפחתה במס ומתן אשראי. דבר נוסף שקידם את ייצוא הוא מלחמת איראן-עיראק, שהגביר מאוד את הייבוא של מדינות אלה מתורכיה. הגידול בייצוא היה ההצלחה העיקרית של מדיניות זו: היא לא הצליחה לגייס השקעות של הון פרטי במדינה, וכן אל הצליחה לגייס השקעות כאלה מבחוץ. כלומר הצמיחה הכללית של המשק לא היתה מרשימה (אם כי לא פחותה מזו של מדינות מתפתחות אחרות בעולם באותה תקופה). המדיניות החדשה גם לא הצליחה לטפל בפערי השכר הגבוהים בין המגזרים השונים, והיתה אף ירידה ניכרת בשכר. כאשר המערכת הפוליטית חזרה והפכה להיות תחרותית, הממשלה חזרה לשיטות פופוליסטיות ואיבדה את מרווח התמרון שלה: השכר עלה בחזרה וכן הכנסות החקלאים. לצד זה, המלחמה המחריפה מול הגרילה הכורדית החלה לגבות מחיר. בסוף העשור גם האינפלציה חזרה לעלות. השילוב של חוב חיצוני גדול, ליברליזציה מתקדמת ו"ההזמנה הפתוחה" להון לטווח קצר הפך את השוק לפגיע מאוד למשבר נוסף במאזן התשלומים. המשטר הצבאי ומפלגת המולדת התעלמו כמעט לחלוטין מהמגזר החקלאי, שהמשיך לספק עבודה למחצית מכוח העבודה. השינוי המשמעותי ביותר עבור מגזר זה היה ביטול הסובסידיות וההגנה על המחירים. כתוצאה מכך, מגזר זה הראה בעשור זה את שיעורי התוצרת הנמוכים ביותר מאז מלחמת העולם השניה. הגידול בחקלאות לא הצליח לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה. פרוייקט הפיתוח היחיד שקודם היה הפרוייקט של דרום-מזרח אנטוליה, אך מכיון שלא הצליחו להגיע להסכמות עם המדינות ששוכנות על גדות הפרת, העול הכספי כולו נפל על תורכיה.


רווחה ופערים למרות המשברים והתנודות, הכלכלה התורכית התנסתה בשיעורי צמיחה גבוהים למדי בתקופה שלאחר המלחמה. ישנם גם נתונים שלפיהם תוחלת החיים עלתה, יש ירידה בתמותת תינוקות, רמת החינוך עלתה ושיעורי האנאלפביתיות ירדו. אין מספיק מידע לגבי הפערים באוכלוסייה, אפשר רק לומר באופן כללי את הדברים הבאים: א. ישנם פערים בין הכפר לעיר. בתוך המגזר החקלאי עצמו הפערים אינם גדולים, פרט לאיזור הכורדי. ב. ישנם פערים איזוריים: השליש המערבי ביותר של תורכיה הוא המפותח ביותר, הנהנה מהשקעות המדינה ומהכנסות התיירות. פרוייקט ההשקיה של דרום-מזרח אנטוליה הוא הפרוייקט היחיד שביצעה הממשלה באיזור המזרח, והוא מתקדם לאיטו.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית