FANDOM


Pamuk - The Disintegration of the Ottoman Monetary System during the 17th Century

היסטוריה מוניטארית היא אחד התחומים שהוזנחו באופן יחסי במחקר של האימפריה העת'מאנית. קיימים עדיין פערי מידע משמעותיים בנושא זה. האימפריה הייתה צומת מסחר מרכזית. במאות ה- 16 וה- 17 הגיעו לאירופה כמויות גדולות של כסף וזהב מהאמריקות. חלק נכבד מהמתכות הללו שימש כאמצעי תשלום עבור סחורות מיובאות כגון: תבלינים, משי וסחורות אחרות מדרום מזרח אסיה. מכיוון שהמזה"ת היה אזור מעבר לזרימת הכסף הביניבשתית, המערכת המוניטארית העת'מאנית הייתה מצויה תחת לחצים כבדים. המאמר מתמקד לא במהפכת המחירים לא בתופעה מוניטארית שהופיעה מאוחר יותר. החל מאמצע המאה ה- 16 תפוקת המטבעות העת'מאניות יורדת באופן דרסטי, ובמקום המטבעות העת'מאניים נכנסים לשוק מטבעות אירופאים. המטבע העת'מאני בתקופה זו חדל מלהתקיים. לכן ניתן לדבר על התפוררות המערכת המוניטארית העת'מאנית בתקופה זו. המאמר בוחן את הסיבות לכך.

המערכת המוניטארית לפני המאה ה- 17 עד המאה ה- 16 הייתה מערכת מוניטארית אחידה יחסית, כאשר המטבעות היו האקצ'ה (מטבע הכסף, כסף קטן מילולית) והסולטני (מטבע זהב). היה גם מטבע מנחושת, המנגיר/פול, אשר שימש לעסקאות יומיות קטנות. בנוסף, השתלבו בשוק כהילך חוקי, ללא הפרעה ממשלתית, מטבעות זרים. לעתים קרובות הממשלה הכריזה על שערי חליפין רשמיים עבור כל המטבעות, מקומיים וזרים כאחד. ככל שהאימפריה התרחבה השיטה המוניטארית השתנתה. בטריטוריות הכבושות כבר היה מטבע מבוסס, והעת'מאנים, בהתאם לגישת הממשל הפרגמאטית שלהם, העדיפו להשאיר את הסדר המוניטארי על כנו, במטרה למנוע הפרעה לכלכלה ומחאה חברתית.

המאה ה- 17 עד שנות ה- 80 של המאה ה- 16 הייתה יציבות מוניטארית. מכאן ניכר שהייתה האטה הן בתחום הכלכלי והן בתחום הגידול הדמוגראפי. הייתה האטה של קצב הכיבושים, מלחמות ארוכות ומתישות עם איראן ועם ההבסבורגים ואינפלציה כלל עולמית תרמו אף הם למשבר הכלכלי והמוניטארי. המרידות הג'לאליות רק החריפו את המצב עוד יותר-פגיעה בסחר ובגביית המסים. בנוסף, הגעת כמות גדולה של כסף מה"עולם החדש" הוריד את ערך המתכת והביא לסגירת מכרות מרכזיים באימפריה (בסרביה ובבוסניה). הממשלה ניסתה להתמודד עם המצב על ידי שורה ארוכה של פיחותים בערך האקצ'ה. מרכיב הכסף במטבע הלך וירד, ובשוק היו גל מיני גרסאות שונות של אותו מטבע, דבר שהגביר את הבלבול ואת חוסר האמון במטבע. הממשלה ניסתה לפתור את הבעיה ע"י יצירת מטבע כסף חדש, הפארה. לא כ"כ עזר. החזקת המטבע העת'מאני הפכה לדבר מסוכן ולא כדאי. כך נכנסו המטבעות האירופאים יותר ויותר למערכת המוניטארית העת'מאנית. חשוב לציין שהמזה"ת היה כאמור אזור מעבר לזרם המתכות מאירופה מזרחה. האימפריה, ששמחה על כניסת הכסף והזהב למערכת המוניטארית, לא הצליחה למנוע את מעברם לכיוון איראן והודו. כך נוצר גירעון מסחרי הולך וגדל עם המזרח. בעוד שבאימפריה ובאיראן היה גרעון מסחרי, בהודו הכלכלה שגשגה באותה התקופה. יצוין כי גם באירופה היו בעיות מוניטאריות באותה התקופה. ככל שהזמן חולף, מטביעים באימפריה פחות ופחות מטבעות. כפי שכבר צוין, כאשר הממשלה העת'מאנית לא יכלה לעמוד בצרכי הכלכלה בכסף, המטבעות האירופאים היוו את התחליף. האקצ'ה הפך רק ליחידת חישוב מוניטארית וחדל להיות מטבע ממשי. מטבעות כמו הזלוטי הפולני, הדוקאט הונציאני, התלר ההולנדי ומטבעות זרים נוספים הפכו למטבעות הדומיננטיים בשווקים הפיננסים באימפריה. בנוסף הופצו גם גרסאות מופחתות ומזויפות של המטבעות. הממשלה העת'מאנית לא פעלה נגד התופעה הן משום שלא היו לה כלים להתמודד עמה והן משום שלפחות בטווח הקצר גדלו אמצעי התשלום באימפריה ונמשך תשלום מסים שמתוכם שולמו המשכורות לביורוקרטיה.

סיכום במקביל לסדרת מלחמות מתישה לקראות סוף המאה, הממשלה העת'מאנית ניסתה להציג מטבע חדש בשוק, הגרוש. המדובר היה במטבע שיתחרה במטבעות הזרים, ולכן גם הכיל כמות נאותה של כסף. לקח זמן רב עד שהמטבע התבסס בפרובינציות-ההתבססות הייתה סביב מחצית המאה ה- 18. אי יכולתה של המדינה העת'מאנית לאכוף שימוש ביחידה מוניטארית אחת אחידה במאה ה- 16, אחרי הכיבושים הנרחבים, מעלה שאלות לגבי מגבלות כוחה של האימפריה. חוסר היכולת להחזיק את האקצ'ה "חי" כמטבע גן בלב האימפריה במאה ה- 17, מעלה אף הוא את אותה השאלה. בנוסף, ידוע שהכוח המוניטארי, האדמיניסטרטיבי והפוליטי של האימפריה העת'מאנית היה בירידה משמעותית במאה ה- 17. בנוסף, על רקע הקשיים הללו, צריך לציין לשבח את השיטה המוניטארית העת'מאנית הפרגמאטית. השליטים העת'מאנים, עוד מימי ראשית האימפריה, עודדו זרימת מטבעות זרים כפתרון למחסור חוזר ונשנה במטבע קשה באימפריה. מניעת הנ"ל רק הייתה מזיקה למדינה העת'מאנית. עם זאת, אין להתעלם מכך שהיעלמות האקצ'ה לא היוותה אתגר רציני לאדמיניסטרציה העת'מאנית. ללא שליטה על המטבע השליטה על הכלכלה נפגעה במידה ניכרת. בנוסף, ללא מטבע משלה, המדינה לא יכלה להשתמש בכלי הפיחות כאמצעי להגדלת ההכנסה בשעת הצורך. זו הסיבה שהעת'מאנים ניסו למסד מערכת מוניטארית חדשה ברגע שהבעיות הצבאיות והכלכליות נרגעו. לסיום, נעסוק בקשר שבין מטבע לריבונות. ידוע כי מאז העת העתיקה, הטבעת מטבע עם שמו של השליט הייתה סמל חשוב לריבונות באזור אגן הים התיכון. המדינות האסלאמיות אמצו את העיקרון הזה. עם זאת, כאשר עקרון זה התנגש עם יעדים אחרים, חשובים יותר מבחינת העת'מאנים, הם העדיפו לאמץ גישה פרגמאטית ולוותר עליו. יש אשר יטענו כי אי היכולת להטביע מטבע רק מעיד על חולשתה של האימפריה… לסיכום: העת'מאנים יצאו מהמשבר של המאה ה- 17, אך מהמשבר הכלכלי-מוניטארי הבא של המאה ה- 19 הם כבר לא יצאו. פשיטת הרגל של 1875 סימנה את תחילת סופה של האימפריה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית