FANDOM


Penrose/ Oil and State in Saudi Arabia, pp. 271-285

בחינה מדוקדקת של היחס בין נפט למדינה בערב-הסעודית מלמדת על קשר ישיר בין השניים, הנוגע לכל תחומי החיים. מבנה המדינה של מדינות הנפט השתנה באופן רדיקלי, הן בגלל הכנסות הנפט והן בגלל חדירה של גורמים חיצוניים. חשיבותו של הממסד הדתי ירדה בצורה חדה. כוחן של המשפחות השולטות נשחק. כנראה שתהליכים אלה היו קורים ממילא, אך התפתחותו של הנפט האיצה את התהליך, שכן פתחה את המדינות להשפעות זרות, במיוחד השפעתו של העולם המערבי המתועש. הנפט נמצא לראשונה בבחריין ב-1932 וייצואו החל ב-1934. ההכנסות הלכו וגדלו במהלך השנים. ב- 1938 נמצא נפט בכווית ובערב-הסעודית אך התאוצה בייצואו החלה רק לאחר מלחמת העולם ה-2. ב-1939 נמצא נפט בקטאר. הכנסות ערב-הסעודית היו ב-1948: 12 מיליון דולר, ב-1958: 350 מליון דולר, ב-1967: 700 מליון דולר, וב-1968: מיליארד דולר. השפעתו של הנפט מתגלה באופן ישיר דרך: 1. פעילותן של חברות הנפט 2. כניסת כסף זר 3. הדרך בה השתמשו בכסף הזר שנכנס לקופת המדינה 4. הקשר עם החברות או המדינות המייצאות או המנסות לייצא נפט 5. השתנות הפוליטיקה, בין מדינות ערב עצמן או בינן לבין מדינות זרות – כתוצאה מהגדלת ההשפעה הכלכלית שהנפט העניק לבעליו. 6. הפיכתן של מדינות הנפט לגורם אקטיבי בהפקת הנפט וייצואו. באופן עקיף כניסתו של הנפט הביאה שינויים חברתיים מרחיקי לכת. המאמר יעסוק בניתוח חשיבותן של הממשלות בכמה מהמאפיינים הייחודיים של ארגון תעשיית הנפט במזה"ת. אסכם בכניסתן של המדינות לתוך התעשייה בעזרת חברות לאומיות.

שלושה מאפיינים של תעשיית הנפט שחשובים להבנת הקשר בין נפט למבנה מדינה: א. הכנסות הנפט מגיעות ישירות למדינה ב. חיפוש והפקת הנפט הופקדו בידי חברות זרות על ידי הענקת זיכיונות ג. החברות הגדולות להפקת נפט הן תאגידים של חברות. הנפט כלל לא יוצא לשוק החופשי. בעקבות המאפיין הראשון ההשפעה של הכנסות הייצוא נבעה מהדרך שבה הוצא הכסף. זה נתן לממשלות תפקיד דומיננטי בכלכלה, אפילו אם הן כלל לא רצו בכך או היו ערוכות לכך. בעקבות המאפיין השני החברות זכו להשפעה בלתי רגילה על מקורות ההכנסה של המדינות. נוצר מצב בו מספר מצומצם של חברות שלטו בכל מקורות האנרגיה במזה"ת. בעקבות המאפיין השלישי מדינות הנפט היו תלויות בחברות מכוון שהן אלה ששלטו בערכו של הנפט ובשיווקו.


הדומיננטיות של הכנסות הממשלה

ייצור וייצוא מוליד מקומות עבודה. תעשיית הנפט אינה זקוקה לעובדים רבים ביחס לרווחים שהיא מפיקה. היא מייבאת את רוב המוצרים שהיא זקוקה להם. הכנסותיה מייצוא הנפט אינן מושקעות במדינות הנפט, אלא נשלחות למדינות האם של החברות. אפילו במידה וחלק מהכסף הושקע במדינת הנפט, רובו נשאר במטבע זר והושקע במדינות זרות. המיסים שהמדינה גובה מהמייצאים מהווים את הרווחים היחידים שלה מהייצוא. בערב-הסעודית היה צריך לבנות מינהל חדש שינווט את כספי המיסים – הוקמו מוסדות פיננסיים, הוכנסו שיטות מינהל חדשות. היה צורך להתמודד עם מציאות חדשה שכללה תזרים של כספים וגם כניסה של זרים. כשהחל המסחר בנפט – בבחריין, כווית וקטאר, הן היו תחת מנדט בריטי שהדריך אותן והשפיע על ניהול המדינה. בערב-הסעודית לעומת זאת, לא היה שלטון בריטי שייעץ ואף לא שליט שהבין או רצה להבין כיצד להשתמש בנפט לפיתוח המדינה. למרות ההכנסות המרובות, המדינה נכנסה לקשיים כלכליים. 1947-48 פייצל, כראש ממשלה, התחיל בהנהגת רפורמה שהיתה נחוצה כדי להציל את המטבע שאיבד מערכו. לקח לו 10 שנים עד שהוכנסו שינויים מבניים. בשנות ה-60 כבר היה מינהל מודרני שידע כיצד להתמודד עם כמויות הכסף הגדולות. שיטת הזיכיונות זיכיון נפט – הסכם בין אחת או יותר חברות נפט לבין הממשלה השולטת בטריטוריה שבה נמצא הנפט. הנפט נחשב רכוש המדינה. הסכמי הזיכיון הראשונים בערב-הסעודית, כמו בשאר המזה"ת ניתנו לגורם אחד שקיבל זכויות בלעדיות להפקת הנפט בשטח גדול יחסית של המדינה, לתקופות ארוכות מאוד, בתמורה לתשלומים קבועים לממשלה. נוצר מונופול. הפקת הנפט ניתנה למספר מצומצם של קבוצות שכלל לא יכלו להשתלט על השטח הגדול שהוענק להן. 1950-60 הרווחים העצומים משכו משקיעים חדשים. זה הגדיל את כוח המיקוח של הממשלות והן יצאו בדרישה לשנות את הסכמי הזיכיון. הזיכיונות החדשים דומים יותר להסכמים. זה שינה את היחסים בין הממשלות לחברות. הדרישה המרכזית היתה להעלות את אחוז הרווחים של הממשלות. הן דרשו מהחברות לוותר על שטחים לא מנוצלים, כדי שיוכלו להעניק אותם לחברות אחרות. לאחר המלחמה עלו ההכנסות והמדינות לחצו להעלאה בזהב עבור כל טון. 1950- ARAMCO הסכים לשלם למלך ערב-הסעודית 50% מהרווחים בצורה של מס. זה סלל את דרך למדינות אחרות שהשיגו במהרה הסכמים כאלו. ההכנסות עלו גם לנוכח השינוי בהסכם וגם לנוכח העלייה במחירי הנפט. השינוי הכלכלי המשמעותי חל כשהוקם ה-OPEC, "ארגון המדינות המייצאות נפט", ב-1960. הארגון העניק כוח למדינות מול החברות, ע"י הגבלת הירידה במחירי הנפט. חברות כבר לא יכלו להחזיק שטחים לא מנוצלים רק בכדי למנוע מחברות מתחרות להפיק בהם נפט. החברות נאלצו לוותר על השטחים. ערב-הסעודית לחצה על החברות לקבל את מעמדה כשותפה בהפקת הנפט, זיקוקו והפצתו. החברות הגדולות סירבו, אך בהסכמי הזיכיון החדשים עם חברות קטנות הממשלה קיבלה שותפות. חברות צרפתיות, איטלקיות ויפניות, שרצו לחזק את שליטתן על אזורי נפט נכנסו לשותפות, והובילו את השינוי ביחסים בין החברות לממשלה. ב-1957-58 ערב-הסעודית חתמה הסכם עם חברה יפנית שהפר את עיקרון 50-50 בחלוקת הרווחים, שהיה נהוג עד כה. ב-1965 "פטרומין", החברה הסעודית הממשלתית חתמה הסכם עם חברה ממשלתית צרפתית כשותפות בחיפוש נפט. הסעודים קיבלו 80% מהרווחים. ב-1967 נחתמו הסכמים מטיבים שכאלה גם עם חברה איטלקית וחברה אמריקאית. תהליך זה התרחש גם בכווית. החברות הגדולות נמנעו מלהגיע להסכמים של שותפות.

הבעיה של שותפות עם ממשלות החברות החשובות שמפיקות נפט בארצות ערב הן למעשה שלוחות של תאגידים בינלאומיים. כלומר, אלה לא חברות עצמאיות שמחפשות שווקים ומתאימות מחירים בהתאם אליהם. אלה חברות בת שמפיקות נפט בהתאם לצרכים של חברות האם, שבד"כ משתמשות בנפט ולא מפיצות אותו, אלא בינן לבין עצמן, בתנאים מיוחדים. שר הנפט של ערב הסעודית הצהיר ב-1969 כי מטרתה של הממשלה היא להגיע למצב בו היא תשתלט על כל תהליך הפקת הנפט. החברות חששו שכניסת המדינות כשותפות יוביל ללחץ מצדן להגדלת התפוקה. להן לא היה רצון להגדיל את תפוקת הנפט, מכוון שזה יוביל לירידה במחירי הנפט וכל המוצרים הקשורים אליו. אך הממשלות הבינו את הסכנה שבצניחת מחירים. אפילו ערב הסעודית שהתנגדה לניסיונות OPEC לקבוע מכסת ייצור לכל מדינה, הכריזה כי תתמוך בכך במידה וייפלו המחירים. הקושי הגדול בשותפות היה שהממשלות לא יכלו להעריך את מכלול השיקולים של התאגידים ועל אחת כמה וכמה לא יכלו להזדהות עימם. למרות שכביכול הגיוני שלמדינות הנפט צריך להיות חלק בניצול הנפט שלהן, הדבר יכול להביא לשינוי במבנה החברות שיגרום להן למשוך את ידן מהשותפות ולהעדיף לעבוד כקבלנים של הממשלות. יש אפשרות שחברות הנפט יציעו לממשלות שותפות אך ללא יכולת להשפיע ולהתערב באופן פעיל בהחלטות. צעד כזה יהיה רק צעד מונע, שלא יחזיק מעמד עד סוף הזיכיון.

חברות נפט לאומיות שתי חברות הנפט הלאומיות הגדולות הן זו של כווית; KNPC שהוקמה ב-1960, וזו של ערב הסעודית; "פטרומין-הארגון הכללי לנפט ומינרלים" שהוקמה ב-1962, בבעלות סעודית מלאה. מטרת הממשלות היתה לשתף פעולה עם חברות זרות. פטרומין" מתעסקת בהפצה פנים-ארצית של הנפט וכן מחזיקה ב-75% מהשליטה על בית זיקוק בג'ידה וב-71% מהשליטה על מפעל לערבוב נפט שעתיד לקום בג'ידה. החברה מתנסה בחיפושי נפט והקימה חברות שירות לקידוח לסקירות גאופיזיות. פטרומין מתכוונת להיכנס לתחום הייצוא ואף מקימה חברה למיכליות. פטרומין לא עוסקת רק בנפט – היא מרחיבה את התעשייה בערב הסעודית, לדוגמא: מטחנות פלדה וייצור גופרית. 1967- מוקם ארגון של מדינות שעיקרן הכנסתן מנפט, ביוזמת ערב הסעודית. מטרת הארגון היא לקדם אינטרסים משותפים ולחבור להשקעות משותפות.


סיכום דנו בשינוי שחל ב-20 השנים האחרונות ביחסים בין הממשלות לבעלות הזיכיונות. בחנו את עליית משקלן של הממשלות בעסקי הנפט –בתחילה, אוספות רווחים ואחר כך שותפות פעילות בכל תחום של התעשייה. הכנסות הנפט הביאו לשינוי מנהלי ואף לשינויים פוליטיים. ערב הסעודית שיחקה תפקיד מרכזי בהעלאת כוחן של הממשלות.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית