FANDOM


• בית הספר לשבטים נפתח ע"פ צו של הסולטאן עבד אל-חמיד II באיסטנבול באוקטובר 1892. היה זה בי"ס אימפריאלי (Aşiret Mekteb-i Humayun), לבנים של נכבדי השבטים והוא נועד לקרב את הפריפריה הערבית למרכז האימפריאלי. בי"ס זה היה בעיקו מכשיר שניסה לפתח נאמנות לאימפריה מקרה אחד הגורמים הבעייתיים ביותר שבה – השבטים. • בית הספר ניסה לחולל בקרב השבטים את מה שחל בקרב נכבדי הערים – בניהם התחנכו בבתי-ספר אימפריאליים ופיתחו נאמנות וזהות עות'מאנית והרכיבו את שכבת הפונקציונרים העות'מאנים בערים. • בית הספר בעל רק כ-15 שנים אך הכשיר שכבה חדשה של מלומדים מבין אנשי השבטים. זו הייתה אחת היוזמות השאפתניות של העות'מאנים בניסיונם לשלב את השבטים. • הזרז העיקרי לפתיחת בית הספר היו הפסדי שטחים ואוכלוסייה של האימפריה העות'מאנית במשברים ובהסכמים מן השליש האחרון של המאה ה-19 (משבר הבלקן ואמנת ברלין) והבנה כי תנועות לאומיות עלולות להביא לבעיות וכי יש להטמיע הזדהות ונאמנות לאימפריה הרב-לאומית העות'מאנית. ראיית העולם השבטית אינה עומדת בקנה אחד עם הרב-לאומיות שניסו העות'מאנים להכתיב ובכך ניסיונו של בית-הספר: הטמעת הזהות הרב-לאומית גם בקרב אוכלוסיות השוליים.

השבטים כפי שנתפסו במרכז האימפריהעריכה

• האימפריה הייתה חשדנית ביותר כלפי שבטים ופקידיה ראו בשבטים בוּרים ופראיים. הדגש באימפריה היה באותן שנים על יישום הרפורמות, המודרניזציה ומרכוז המדינה. קיום שבטים נוודים עמד בניגוד לתפיסה האימפריאלית הזו – הם ערכו פשיטות, גרמו לפחד בקרב האיכרים והצריכו כוחות משמר קבועים. בנוסף, היו גם שבטים חזקים וחמושים שגבו בעצמם מסים (ח'אווה) והתחרו באימפריה. • העות'מאנים חיפשו מעל הכול לשנות את רוח השבטים – ליישבם, לעודדם לעבודה יצרנית ולהפכם לרווחיים לאוצר המדינה ולא לעול כלכלי. בתחילה, ניסו העות'מאנים לכפות על השבטים את ההתיישבות והשיגו הצלחה חלקית בלבד. בימי עבד אל-חמיד ה-II, פנו העות'מאנים לניסיון לבנות אצל השבטים נאמנות. הקמת בי"ס לשבטים הייתה אחת מני יוזמות רבות לפיתוח הנאמנות השבטית לאימפריה. • ב-1886 החלו 48 סטודנטים את הלימודים באקדמיה הצבאית האימפריאלית. בוגרי האקדמיה הוצבו כפקידים עות'מאנים במחוזות-מוצאם והמרכז ציפה מהם להפגנת נאמנות ודוגמה אישית מול נתיניהם. עבד אל-חמיד ה-II העניק דרגות ועיטורי-כבוד לבוגרי בית הספר וציפה ליצור בהם רגשי נאמנות והכרת-תודה. • בשנות ה-90 של המאה ה-19 עלה רעיון במועצת המדינה העות'מאנית ליישב (to sedentarize) שבטים בדווים במחוזות הערביים. המטרה הייתה להביא שיח'ים בולטים להתחייב על יישוב שבטיהם, תמורת הענקת עיטורי הכבוד, ובכך להשפיע על שיח'ים נוספים. השיח' הראשון שהגיע והתחייב לכך היה סַאתֶם אל-שַאְלַן (ساتم الشألن) משבט רואלה ואחריו, כמצופה, הגיעו ראשי-שבטים אחרים, בדווים ודרוזים. למות זאת, היקף היוזמה הזו היה קטן מן המצופה. ביוזמה הזו הייתה הוכחה ברורה לכדאיות ולהשפעה של קשירת קשרים עם ראשי השבטים, ובמקרה זה, דרך הענקת חינוך לבניהם. • ביוני 1892 עלה לראשונה רעיון הקמת בית הספר לשבטים.

הקמת בית הספר לשבטים (Aşiret Mektebi)עריכה

• יצירת המוסד באיסטנבול: הסולטאן עבד אל-חמיד ה-II היה בעל אינטרס גדול בהקמת בית הספר והוא אחד הגורמים החשובים בהקמתו. הוא גם עסק אישית בהכנות לפתיחת בית-הספר, בגיוס התלמידים אליו ובהכשרת הצוות ותוכנית הלימודים שלו. פתיחת הלימודים נקבעה ליום הולדת הנביא באוקטובר 1892, יום סמלי שידגיש את חשיבות המעמד. תוכנית הלימודים הייתה ל-5 שנים. לבי"ס נבחר ארמון עזוב ברובע Kabataş באיסטנבול והסטודנטים שוכנו בבתים ברובע Beşiktaş. תיאורים של בית-הספר החדש נשלחו למושלי מחוזות בהם ביו שבטים רבים בסוריה, עיראק, לוב, ח"א ערב ואנטוליה. Aşiret Mektebi נועד להיות בי"ס לחינוך בניהם של מנהיגי שבטים בדווים, כורדים ואלבנים. מנהל בית הספר, הצוות, תנאי העסקתם ותוכנית הלימודים היו כולם בפיקוח משרד החינוך והסולטאן עצמו. • גיוס תלמידים מן הפרובינציות: Aşiret Mektebi בהגדרתו היה מוסד לפיתוח נאמנות של השבטים כלפי האימפריה. לפיכך, בתקנון בית-הספר נקבע כי יתקבלו לבית הספר רק תלמידים ממשפחות מכובדות. מושלי המחוזות תיארו במכתבי ההמלצה שלהם את קורותיהם המשפחתיות של כלל המועמדים ופיארו את משפחותיהם. במצב שנוצר היו פקידים עות'מאנים נוסעים אל השבטים בפרובינציות ומתארים להם את בית-הספר לשבטים, והשבטים היו שמחים מטוב-לבו של הסולטאן והיו נאבקים ע"מ לקדם את בניהם בכניסה לבית-הספר. עם זאת, במקרים רבים, לא הצליחו הפקידים העות'מאנים לשכנע את בני השבטים לשלוח את בניהם לאיסטנבול, כיוון שלא הצליחו "למכור" את האטרקטיביות שבו. לבסוף גויסו 20 תלמידים לבית-הספר מוִילַאיֵתִים וסַנְגַ'קִים גדולים. מחוזות שלא שלחו נציגים לבית-הספר (דוגמת ח"א ערב), עמדו תחת לחץ מצד מרכז האימפריה ואולצו לעשות כן. לבסוף, נוספו עוד 13 תלמידים ממחוזות אחרים. הציפייה לגייס 50 תלמידים לא הוגשמה בשנה הראשונה וככל הנראה גם מעולם לא. באף אחת משנות פעילותו של בית-הספר לא הושג מספר התלמידים שצופה ומספר התלמידים הממוצע שנרשמו בכל שנה עמד על כ-30-20. • יום הפתיחה: כמתוכנן, הפתיחה הייתה ביום הולדתו של הנביא (4.10.1892). נאום הפתיחה ניתן בערבית ובא לשכנע את קהל שומעיו, בני השבטים, כי הם הותירו את עולם הקשיים וההישרדות מאחור וכי כעת הם יתפנו לעיסוק בהשכלה, בדת או ביתרונות הציוויליזציה. הבחירה באיסטנבול כמיקום בית-הספר לא הייתה מקרית – בית-הספר לא נועד רק להעניק חינוך לבני שבטים, אלא בא לשלב בהכרתם השבטית את הנאמנות לאימפריה, וזאת יכול היה להיעשות רק בבירת האימפריה.

חיי התלמידיםעריכה

• אין עדות כי התלמידים קיבלו הכנה לשינוי שיעברו מאנשי שבטים לאֶפֶנְדִי עות'מאניים. בית-הספר היה צריך לבנות תוכנית לימודים המתאימה לתלמידים שאינם דוברים טורקית. התלמידים היו צריכים לעמוד בדרישות משמעת עות'מאניות ולכן בודדו מן החברה באיסטנבול ע"מ שלא יושחתו ממנהגיה. • תוכנית הלימודים: תוכנית הלימודים שנבנתה לבית-הספר הייתה תובענית ונתנה 7 שנות לימוד רגילות של תיכון בחמש שנים בלבד. דגש רב הושם על לימודי שפות (ערבית, טורקית, צרפתית ופרסית), מדעי האסלאם, מדעי הרוח וחשבון. בשנתם האחרונה זכו התלמידים להכשרה לקראת לימודים גבוהים במסגרת שירותם במנהל האימפריה. המבחנים היו עניין רציני וחשוב כאשר הסולטאן קיבל דיווח על הישגי התלמידים והתלמידים זכו באותות הצטיינות ע"פ הישגיהם. • חיי יומיום: התוצאות במבחנים היו תוצאה של משמעת ומעקב קפדניים – בדיקת מחברות יומיומית, ביצוע "סיכומי-שבוע" ע"י התלמידים ששימשו כמדד למנהל בית-הספר, ניהול יומן יומי ע"י התלמידים ומעקב אחרי התכתבויותיהם עם הבית. בית-הספר אימץ לו קו של משמעת קפדנית ומחמירה עם נהלים ברורים ונוקשים: היעדרויות ואיחורים היו אסורים והייתה הקפדה על בחינות בע"פ של המורים את התלמידים בענייני החומר. תנאי המחייה במבנה בית-הספר (Esma Sultan Sarayi) היו פשוטים ביותר – המבנה היה מיושן ולא יכול היה להיות בשימוש במשך חלקים מן החורף. גם הביגוד והאוכל לקו בחוסר ובפשטות והתלמידים סבלו ממחלות ומבריאות לקוייה. מגע עם העולם החיצון היה אסור לחלוטין והתלמידים היו צועדים תחת פיקוח ממעונותיהם אל בית-הספר. גם ביקורים היו אסורים. תלמידי בית-הספר תיעלו את תסכולם מן האיסורים להתנהגות "מרדנית". התנאים הקשים הובילו את התלמידים לחוצפה ולחוסר-ציות. בשורה התחתונה – בית-הספר לשבטים היה חוויה שהרחיקה את בני השבטים מן האימפריה יותר מאשר קירבה אותם. עם זאת, בדומה לפנימיות הבריטיות, לא היה קשר בין התנאים הקשים לבין השגת מטרותיו של בית-הספר. הדבר החשוב ביותר בתפקודו של בית-הספר היה קידומם של בני השבטים לעמדות מפתח במנהל האימפריאלי. תלמידי Aşiret Mektebi לא הגיעו לרמה של שירות במנהל מיד עם תום לימודיהם והיו צריכים הכשרה לימודית נוספת לפני השתלבותם במערכת. השכלה גבוהה ומסלולי-קידום • הסולטאן עבד אל-חמיד היה להוט לשלב כמה שיותר בני שבטים במערכת המנהל (Mülkiye) והצבא (Harbiye) והקל בעבורם את הקריטריונים לכניסה לאקדמיות האימפריאליות היוקרתיות. מטרתו של הסולטאן בזירוז הכשרתם של בני השבטים הייתה כפולה – לחזק את הליטה האימפריאלית במחוזות השבטיים וכן לעודד עוד ראשי שבטים לשלוח את בניהם לבית-הספר. התלמידים שסיימו את הכשרתם בבית-הספר ובאקדמיות זכו בתארים ובדרגות צבא ונשלחו חזרה למחוזותיהם עטורי תהילה. • הכיתה השבטית באקדמיה הצבאית (Harbiy): מרבית התלמידים נטו ללכת לאקדמיה הצבאית, גם אם שאיפת האימפריה הייתה לחלקם שווה בשווה בין שתי האקדמיות. התלמידים באקדמיה הצבאית למדו מספר שעות זהה של התלמידים הרגילים (מסלול תלת-שנתי), אך בצורה מרוכז יותר, והשלימו את לימודיהם המזורזים בתוך שנה. בני השבטים שסיימו את הכשרתם זכו בדרגת סגן-משנה, אך זכו גם לעיטור כבוד אימפריאלי, ע"מ שיתקבלו בכבוד בכל זרוע של האימפריה. עיטורי הכבוד היו גבוהים יותר גם לפי חשיבותם של האבות, ראשי השבטים. • הכיתה השבטית באקדמיה המנהלית (Mülkiye): באקדמיה המנהלית, היה מסלול הלימודים של בוגרי Aşiret Mektebi בן שנתיים (ע"פ עלי צ'נקאיה – היסטוריון האקדמיה), או בן שנה (ע"פ מקורות מודרניים). כמו באקדמיה הצבאית, גם כאן הייתה תוכנית הלימודים תמצות של התוכנית התלת-שנתית. מירב תשומת הלב ניתנה למקצועות משפט, שפות ומנהל. הבוגרים בני השבטים זכו להכשרה טובה פחות מזו של תלמידים רגילים באקדמיה ולכן היו דיונים סביב עתידם במערכת. התפקידים להם זכו הבוגרים במסלול השבטי היו תפקידים משניים במחוזות מרוחקים ורק עם צבירת הניסיון הם קודמו בדרגות. על-פי רוב תחילת שירותם הייתה כשוליות ומשנים לבעלי דרגות בכירות יותר, תפקיד שיכל להיות ארוך ביותר או לעתים גם להביא לקידום מהיר במקרים מסוימים.

הניסוי של Aşiret Mektebi בפרספקטיבהעריכה

• מוסדות שנפתחים בקול תרועה רמה – נוטים להיסגר בשקט. ואכן, כמעט ואין תיעוד על סגירתו של Aşiret Mektebi, אך הידוע הוא כי הוא נסגר בעקבות מרידת תלמידים ב-1907. ע"פ עוסמאן ארגין, היה בית-הספר בזבוז של כסף ומאמצים מיותרים. רוגאן מעלה שאלה – האם בית-הספר סיפק את הסחורה כניסוי חברתי ובקירוב השבטים לאימפריה? לשלטונות היו קשיים רבים בהפעלת בית-הספר: (1) קשיים במימון בפרויקט שלא הצדיק עצמו. (2) קושי בגיוס בנים של ראשי שבטים בפרובינציות (3) סתירה בין הצורך בבית-ספר לשבטים במקביל לפיתוח מערכת החינוך באימפריה. רוגאן טוען כי אין לבחון את בית-הספר ע"פ תועלתו או ההוצאות שהושקעו בו אלא את הצלחתו כניסוי חברתי. בני-השבטים שהתחנכו בבית-הספר סיימו את לימודיהם בו, המשיכו ללימודים באקדמיות האימפריאליות וניהלו קריירה יפה. רישום התפקידים שמילאו בוגרי בית-הספר במנהל העות'מאני מוכיח כי בני השבטים קודמו למשרות ממוצעות במנהל, וחלקם אף זכו לתארים מכובדים ושירתו בפרלמנט העות'מאני. שאלת הנאמנות היא קשה יותר למענה: מצד אחד, היו בוגרים ששירתו בנאמנות את האימפריה או אף עקרו ממחוזם לטובת שירות באנטוליה. מולם, היו גם כאלה (דוגמת פאיז אל-עֻ'סין) שעזבו את לימודיהם ועברו למחנה האחר, של הלאומיות הערבית. • Aşiret Mektebi היה פתרון לבעיה של המדינה עם השבטים – הוא הקנה לאנשי השבטים הבעייתיים ערכי נאמנות וציות למדינה דרך מתן חינוך. המטרות היו גדולות ונרחבות, אך בית-הספר, כמו האימפריה, לא שרדו ע"מ לחזות בהישגים. לפיכך, גם ההישגים הפעוטים יותר הינם חשובים: (1) הכנסת בני שבטים כּורדים וערבים למערכת המנהל (2) החלפת הנאמנות השבטית לנאמנות לסולטאן ולאימפריה. ההישגים הללו תרמו רבות לייצוב האחיזה העות'מאנית בפריפריה. גם לאחר התמוטטות האימפריה, הוכיח עצמו ניסוי ה- Aşiret Mektebi כמוצלח – המדינות שירשו את האימפריה העות'מאנית באזור הבינו כי ע"מ לרתום את השבטים, יש לשלבם במדינה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית