www.student.co.il/meast
Shoshan, Boaz/ Sufism and People
מתישהו ב-1343, ליד ערימת גללים בקרבת שער באב אל לוק תושב קהיר אחד טען שגילה מקדש עתיק. הוא סיפר שקיבל התגלות שזהו קברו של שותפו של הנביא. האיש התחיל להטיף במקום ורבים האמינו לו והתכנסו כדי להקשיב לו. אנשים ונשים התחילו לחפור ובאמת התגלה שם מקדש. ההתגלות משכה מבקרים רבים יותר. ו SHUYAB שקדנים התארגנו והחלו לגבות דמי כניסה, גם נשותיהם של נכבדים השתתפו. האיש הפיץ שמועה שהמקדש בורך בכוחות ריפוי וSHUYAB נחשבו כמחוללי ניסים וארגנו חגיגות בלילה במקום הזה. הקאדי הראשי הגיע למקום עם כמה אמירים כדי לבדוק מה קורה שם ובסוף גילו שהבחור היה רמאי והמקדש היה פרי המצאתו. חצי מאה מאוחר יותר, ברמדאן 819/ 1416 איש אחר מצא קבר ליד באב אל קאראפה וגם לשם הגיעו מאמינים רבים והוא הפך למקום עלייה לרגל. ב-1419 חוטאסיב (מפקח שווקים) של קהיר אסר על גברים להיכנס למסגד אל האקים עם נעליים. הוא אסר על נוכחות משותפת של גברים ונשים במסגד אחד. הקדושה חזרה אחרי שהחטאים ומשחקי הילדים חיללו את המסגד. ב-1509 הסולטאן אל גאהרי קרא למוסלמים לבצע את 5 התפילות במסגד הקהילתי. כרוניקנים טענו שדבריו של הסולטאן "נכנסו באוזן אחת ויצאו דרך השנייה". אנו רואים את האסלאם לעתים קרובות כסט של צווים וטקסטים של משכילים. "הדת של האנשים" הייתה שונה והיה צורך תמידי להתחשב בקיומה. יש ללמוד את האמונות של ההמונים, אשר לא עניינו את החוקרים בד"כ, אלא מתוך נסיבות מיוחדות, אלו אשר מסירותם קיבלה כיוון שונה משאר החוקרים לא השאירו רושם רב.העובדה שקיימת אמונה נפרדת ושונה מן האורתודוכסיה המקובלת נתגלתה ע"י מלומדים בהקשר הנוצרי. תומס ראה שאנגלים אורתודוכסים שמרו על נצרותם רק באופן חלקי; חלק גדול מהם נשאר לחלוטין בור בכל הנוגע לעקרונות האלמנטאריים של הדוגמה הנוצרית. DELUMEAU טען כי בערב התיקון/ הרפורמציה רוב תושבי אירופה התנצרו רק על פני השטח. כיצד, אם כן, לחקור את דתם של המוסלמים בימה"ב המאוחרים בקהיר או במקרה הזה בכל מקום מוסלמי אחר? מקורות ספרותיים מכילים מידע דל ופרובלמאטי. בגלל התרבות האוראלית בעבר, אנו יכולים לראות רק את שברי המסורות ההן בספרות מאוחרת יותר, כאשר ההיבט הדתי כבר היה שונה. השערות כמותיות של נוכחות ההמון, או מחקר של רישומי קהילה על שיקום מנהגים וגישות של קהילות שונות – אלו שני כלים ללמוד על נוצרים בימה"ב – ושניהם לא רלוונטיים ולא אפשריים במקרה של אסלאם. כמו כן, לא ידוע עד כמה אדוקים היו המוסלמים בימה"ב ולמרות זאת, יש רמזים ברורים שלא תמיד הם עשו את אשר ציווה האסלאם. ובכל זאת, המטרה היא להוכיח את התיזה שהיה אסלאם "אחר" בקהיר בימה"ב ובכל מקום אחר. הצגת הדברים יכולה להיות כללית ומבוססת על מסקנה. המחבר יתמקד בעיקר בנושא אחד שנראה לו כבעל חשיבות להבנת הדת הפופולארית בקהיר בימה"ב המאוחרים, לתופעה ישנם מקורות רבים: צמיחת הצופיות בקרב מוסלמים במצרים. הטענה שלו שצופיות הייתה חלק חשוב מעולם הדת בקהיר. ואז יש שוב סיפורים על כל מיני תופעות שונות ומשונות של אנשים שהאמינו בכל מיני שטויות. השיח' העיוור אבו זקריה יהיא בן עלי אס סנפירי (מת 1371) יצר איזה סוג של זרם בדת, אנשים האמינו והעריצו אותו וכאשר הוא מת, בהלווייתו נכחו 50000 איש. סיפור דומה סופר על השייח' המצרי אבו אל נאג'ה אל פווי שגם היה מאוד נערץ על תושבי קהיר. הדיווחים הנ"ל מדגימים את מה שאפשר לאפיין כהתפתחות דתית חשובה ביותר במצרים בימה"ב: התפתחות הצופיות למעמד בולט במבנה הסוציו דתי. למרות שצופיות התקיימה גם לפני, במאה ה- 13 היא כבר לא הייתה דת אמורפית, מבודדת ומיסטית. זו הייתה חדירה מתגברת אל תוך חיי הקהילה. למסדרים הצופים היה תפקיד מרכזי: הקלאנדריה, שאדיהיליה, וואפיה ואחמדיה. מסדרים אחרים שהתקיימו בתק' הממלוכים בקהיר היו בורהאניה וקהאלוואטיה. איזה תפקיד היה להם בהפצת הצופיות? כיצד הם פעלו? כאן אנו נתקלים בבעיה חמורה. עד כמה שידוע לצופים הייתה השפעה רבה על האליטה השולטת הממלוכית ועל החברה של מלומדי קהיר ובתמורה הם קיבלו תמיכה נפשית וכלכלית מהממלוכים. השפעתם על אנשים פשוטים תועדה הרבה פחות ובקושי נחקרה. בפרק הזה המחבר ינסה לשפוך קצת אור על שתי שאלות: מה היה המכניזם בעזרתו הצופים השפיעו? מה היה טבעה של ההשפעה? הקישור בין הצופיות למאמינים נעשה בעיקר דרך השייח'. לעתים הוא התבודד ולעתים היו לו מלווים, שייח' בד"כ גר בלשכה של צופים וידוע כזאוויה, קאנקה או ריבאת. באמצע המאה ה – 14 פעולות השייח'ים אושרו ע"י המסגדים ומדרסות אורתודוכסיות. המספר הכולל של שייח'ים שפעלו בתק' הממלוכים הגיע לכמה תריסרים. שני מעגלים של השפעה צופית קרנו מהשייח'ים. הראשון והצר הורכב מאנשים צעירים בעיקר ואחרים שנמשכו למסדרים הצופים. במחצית השנייה של המאה ה – 14, עפ"י דיווח אחד, רבים היו מתכנסים בזאוויה על RAWDA ISLAM הידוע כאל- מושתאהא לקבלת הדרכה רוחנית מהשייח' באהא אל דין מחמד אל קזרוני. מי שנמשל למעגל הסובב את השייח' "ניתקו את הקשרים עם משפחותיהם". היה בכך צד דתי טהור של משיכה. היו גם סיבות אחרות, לא דתיות להצטרפות למסדרים הצופים. בחצי הראשון של המאה ה- 16, סידי אבו סעוד אל ג'אריהי התלונן לסופר צופי אש שראני: "כל האנשים אשר פנו אליי עשו זאת בעקבות בעיותיהם עם נשים, שכנים או מנהלים. אף אחד מהם לא חשק בקרבת האל". זו אולי ביקורת מוגזמת, אך היא מצביעה על מימד סוציאלי בצופיות. לא ניתן לדעת כמה מצרים הצטרפו באופן פעיל למסדרים הצופים. אבל, כאשר אנו רואים שאבו עבאס אל חאריתי (מת 1538) יזם 10000 דיסציפלינות צופיות, המספר, למרות שכנראה הוא מוגזם, מראה שאל חאריתי עשה הרבה המרות/ גיורים. כנראה, היה קנאי במיוחד ואיש מאוד כריזמטי. המעגל השני, מעגל רחב של השפעה צופית, חדר לפופולאריות בצורה מובנית פחות, אך בתפוצה רחבה יותר. אנו יכולים להניח שדרך טקסים ודרשות, למשל, הרעיונות הצופים יכולים לחדור למוחותיהם של אנשים. צופיות בקהיר העתיקה הייתה בעלת השפעה ניכרת. מכיוון שיש לנו שמות של יותר מתריסר שייח'ים צופים, בעיקר ממסדר השהאדיהיליה, אשר תפקדו כמטיפים פופולאריים במסגדים הצופים. (כאן מופיעה רשימה שמית של כל ה"יותר מתריסר"). היו גם נשים קדושות ומטיפות. אחת מהן הייתה שייח'ה צופית בשם בגדאדי, פעלה בסוף המאה ה- 14 והטיפה בעיקר לנשים. למעשה, ההיבט הכי פחות ידוע של פעילות השייח'ים בקרב העם, אך ההיבט שבהחלט נתן להם יתרון על אורתודוכסים, היה בפנייתם לקשר עם נשים. (וכאן מופיעה רשימה שמית של גברים שהטיפו גם לנשים). המחבר מספר בשלב הזה עד כמה חשוב ללמוד ולחקור צופיות למי שמעוניין ללמוד על אסלאם מודרני. הוא מציין שהיו שטענו שלמטיפים צופים השפעה גדולה במיוחד על קהל השומעים. קשה ללמוד על הטקסים הצופים, בגלל המקורות הדלים מאוד הקיימים בקהיר, כאר חלק מהם גם מפוקפקים מאוד. המחבר מציג שתי דוגמאות לסיפורים מוזרים של שני שייח'ים שטענו שהייתה להם קרבה מיוחדת לנביא. בחומר הקיים על אבן אתא אללה, השייח' הצופי המפורסם, נכתב שהייתה לו השפעה רבה על לבבותיהם ונשמותיהם של אנשים. אבן אתא אללה נולד באלכסנדריה מתישהו במאה ה- 13 למשפחה של מלומדי מליקיטה (?). אלכסנדריה בתק' צעירותו הייתה מקום מפגש ומגורים של מורים צופים ומרכז המסדר השאהידיהיליתי. ב – 1276 אבן אתא אללה נכח בהרצאתו של אבו אל עבאס אל מורסי (מת 1288), החשוב השני במסדר השאהידיליתי, ואז הומר. כמה שנים אח"כ היא היגר לקהיר, שם בילה את שארית חייו כמלומד מליקיטה ומומחה צופי מכובד. הוא לימד באל אזהר ובמנסוריה מדרסה. הוא דירג עצמו כמומחה שלישי בחשיבות במסדרו והראשון המציג את רעיונותיו בכתב. מת בקהיר ב – 1309 וקברו בבית קברות קאראפה זכה לביקורים רבים במשך מאות שנים. עבודותיו של אתא אללה לא יועדו למוסלמים רגילים – כיתאב אל חיראם – הפך לפריט מתוכנית הלימודים באל אזהר ונלמד שם מאות שנים. בספרו הוא פונה לאלו אשר "מאוחדים עמו" (עם אללה) וזה לא נתפש כפנייה לעם הפשוט. אנו ברי מזל מכיוון שיש לנו את ספרו של אתא אללה חאג' אל ארוס אל האווי לי תחדיב אן נופוס או בקיצור "ספר הדרשות". אחד המשכילים הגדיר את הספר כ"דרשות הצופיות" המופנות לקהל הפשוט. וככזה הוא מאפשר לנו להציץ בתוכן הדרשות שהופנו אל העם ע"י שייח' צופי מוביל, מכיוון שרעיונות דתיים נפוצים בקרב מאמינים פשוטים. רוב הנושאים שהופיעו בספר הדרשות היו מקובלים: חשיבות התפילות, חובת צייתנות דתית, חשיבות החרטה, אי חשיבות העולם הזה מול חשיבותו הרבה של העולם הבא, השטן כאויב המוסלמים. ישנם שני דברים מעניינים בספר הזה: אחד – על מנת לפשט את הדרשה ולהתאימה לקהל, המחבר מכניס הרבה מאוד השאלות וסיפורים ציוריים לדרשה שלו. השני – אתא אללה, המומחה השאהיליתי, מציג לקהל שלו כמה רעיונות צופיים. לדוגמא, אבן אתא אללה אמר לשומעיו שלב המאמין הוא כמו תקרה ומי שחוטא הוא כמצית אש בביתו, בשלב מסוים התקרה השחירה, כמו גם לבו של החוטא הוא טוען שמי ששותה רעל ואז לוקח תרופה כדי להבריא, מסתכן בכך שיום אחד התרופה לא תעבוד יותר. בדרשות היה מסר, אשר כוונתו הייתה לפנות ולתת תמיכה נפשית למחוסרי הפריבילגיות. הדוגמא הטובה ביותר היא ציטוט המיוחס למחמד: העני זכאי להיכנס לגן עדן 500 שנה לפני העשיר". הקדושים הצופים הוללו שוב ושוב. הם ונביאים מצד אחד וחסידים מצד שני תוארו כמקורבים מאוד לאל. הקדושים יכלו לחולל נסים כמו ללכת על המים, לעוף באויר ולנבא את העתיד. אפילו גן עדן ואדמה מודרכים ע"י הקדושים. השייח' השאהידיליתי מאיץ במאמינים לבקר בקברי הקדושים והחסידים. מרכיב צופי חשוב הוא ריטואל התפילה (dhikr), אשר לו אתא אללה הקדיש לימוד מיוחד המופיע בספרו. התפילה היא במשמעות של חרטה, זו הדרך הטובה ביותר לעבוד את האל, מכיוון שאפשר לעשות זאת גם בחולי וזקנה, בקיצור כל אחד יכול לעשות זאת גם אם הוא לא מסוגל לבצע את הפעולות הפיזיות של תפילה רגילה. תפילה ודקלום הקוראן מונעים חטא. הערצת השייח'ים לא חדלה עם מותם. פולחן הצופים המתים נתפש כהמשך טבעי לעבודת הקדושים החיים. גם הלוויה הייתה הזדמנות להראות את המשך ההערצה. בלוויתו של חוסין בן אברהים בן עלי אל ג'אקי ב – 1337 נכח קהל רב. ארונו מוקם בפולו היפודרום והוקף אנשים רבים שרצו לגעת בארון. התור היה מאוד ארוך. עד התק' הממלוכים, צופים מתים שולבו בארונות לביקורים רשמיים. קברי השייח'ים היו ליד קבריהם של דמויות פרה אסלאמיות חשובות והיה לכך ביטוי קולקטיבי – חברתי. הם נתפשו כחלק קטן ממספר הרבה יותר גדול. לצערו הרב של הכותב ולשמחתי הרבה, ישנה אינפורמציה מעטה בלבד על המנהגים הקשורים לקברים של צופים מתים.
www.student.co.il/meast