Tucker, Judith E. Women in nineteenth-century Egypt
פרק 4: נשים,התנגדות ודיכוי. זמן: המאה ה- 19 (תקופתו של מחמד עלי וכן הכיבוש הבריטי מ-1882). מרחב: מצריים.
סוגיות ותזות: חיזוק המערכת המדינתית במצריים במאה ה-19 ,שעודד ואפשר התערבות מועטה של הממשלה במוסדות החברתיות, הגביר את אמצעי הדיכוי שהחזיקו בהם המדינה ופקידיה. השליטה באוכלוסיה הייתה הדאגה המרכזית של השלטון הממלוכי הקודם. שליטה זו באה לידי ביטוי דרך גביית מיסים מאוכלוסיה שלווה באזורים הכפריים. אולם, השאיפות של מחמד עלי להקים מדינה בעלת שלטון אבסולוטי, כללו את הניצול הישיר של הנתינים בעבודות חקלאיות ותעשייתיות וכן בשירות צבאי. תופעת ההשתמטות מגיוס ומעבודת בתעשיית המדינה, העלתה,באופן קבוע, את רמת ההתערבות של המדינה באזורים הכפריים. התערבות חדשה זו גרמה להתנגדות רבה בקרב אוכלוסיית מצריים. העלייה בתסיסה של האוכלוסייה וכן במעשי התנגדות וסירוב לציות להוראות השלטון, גררו תוצאה הפוכה לשאיפת האוכלוסייה. פעילות האוכלוסייה גררה תוצאה של התפתחות אמצעי הדיכוי המדינתיים, לדוגמת: רשות השיפוט, המשטרה ומערכת הכליאה.
שאלה מרכזית: האם נשים חוו את ההתפתחויות ההלו בצורה שונה מגברים ? נשים היו בעלות זכויות מועטות בחברה ומעמדן החברתי היה נמוך, לכן ,באופן פוטנציאלי, היה קל יותר לדכא נשים ע"י פקידי המדינה, וזאת במיוחד, כאשר לנשים לא הייתה הגנה מצד בני-משפחתן. מצד שני, הגברים הם אלה שבדרכ יצגו את המשפחה בזירה הציבורית ולכן סחיטות רשמיות מטעם המדינה ועונשים, היו בעקר מנת חלקם של הגברים. לכן, הינו יכולים לצפות למצוא את הגברים כמשתתפים העיקריים במעשי ההתנגדות לכוח המדינה. הרמה שבה נשים שיחקו תפקיד במעשי ההתנגדות האלה, משקפת את הרצון האישי שלהן להתנגד למדינה וכן את השלב של כניסת הנשים לפעילות בזירה הציבורית. חשוב לשים לב, שמעשי התנגדות אינדיוידואלים של נשים שכוללת פשעים כגון : שוד, נטישת ילדים וזנות, יכולים להתפרש בצורה של התנגדות במקרים מסוימים וכן סמל של חסך וייאוש במקרים אחרים. חלק מהפשעים של הנשים בוצעו כנגד כוחה של המדינה ופשעים אחרים, יתכן שרובם, בוצעו בעקבות דיכוי ספציפי של ביתן ומשפחתן. אפשר לומר, באופן ודאי, שנשים היו מעורבות במעשי התקוממות ומחאה ,במאה ה-19 , אבל, הרמה והאופי של ההתקוממות הזו שיקפו את תפקידיהם במשפחה ובחברה ,כמו גם את היחס של פקידי המדינה אליהן. במהלך תקופתו של מחמד עלי ,הייתה עלייה בדרישותיה של המדינה האבסולוטית כלפי נתיניה. הדרישות התבטאו בעיקר בגיוס לשירות צבאי. ההתקוממות העממית והמחאה נגד כוחה העולה של המדינה הוגבלו, ללא ספק, רק לפטיציות לבתי-המשפט. השתתפות נשים וכן גברים בהתקוממויות הכפריות ובמרידות העירוניות שייכות לתקופה בה המדינה הייתה כבר חזקה.
במהלך המאה ה-19 , שורשי המרידות שאתגרו את הסמכותיות של השלטון המרכזי היו באזורים הכפריים של מיצריים.
התנגדות אינדיוידואלית ומקומית רוב מעשי ההתנגדות למול כוח המדינה העולה מאופיינים באחת מתוך שתי צורות: מחאה אינדיוידואלית/אישית נגד מדיניות רשמית וכן תקיפות של חיילים ופקידים שיצגו את הממשלה הקולוניאלית. רוב המעשים הללו הוגדרו כפשעים ע"י המדינה. המדיניות הצבאית וכן הגיוס בכפייה בתקופה של מחמד עלי, היו אחת מטרותיה העיקריות של ההתנגדות העממית. נשים כגברים הואשמו בעברות זעירות רבות שבוצעו כנגד צבא הכיבוש.
פשעים כיצד העלייה בביצוע פשעים השפיעה על נשים ? אף על פי שלא קיימות רשימות סטטיסטיות מלאות הנוגעות לנושא, אפשר להסיק מספר מסקנות לגבי סוג הפשעים שבוצעו ע"י נשים וכנגדם. לנשים היה סיכוי סביר יותר, להיות קרבן לפשע מאשר לבצע פשע אלים. לדוגמא: בסדרה של 134 תלונות שהוגשו למפתי הנוגעות לרצח או פציעה בין השנים 1848-1882 ,נשים הופיעו רק ב-18 מקרים : ב-14 פעמים כקרבן וב-4 פעמים כתוקף. כאשר העלייה ברמת הפשעים עלתה, אפשר להניח בביטחון שמספר הנשים שהיו קרבן לפשע, עלה גם-כן.
מסקנות תשומת לב לעלייה בכוח ובדיכוי של המדינה, שגררה אחריה התנגדות עממית ובעקבותיה חידוש המאמצים להעצמת אמצעי הדיכוי הרשמיים, מסייעת לדרך ההגדרה של מצב הנשים במצריים, בתקופת המאה ה-19. כמו-כן, בהשתתפות בהתקוממויות של איכרים ובמרידות העירוניות, נשים הפגינו את היכרותן במדיניות השלטונית שהופנתה כלפי "הרחוב" וכן הפגינו את רצונן ויכולתן לשחק תפקיד מפתיע ,ולעיתים מרכזי, במחאה בזירה הציבורית. אפשר לומר שמוסכמות חברתיות הנוגעות לפעילותן של נשים ,ממעיטות בערכה של העובדה שנשים נתפסו כמשתתפות לגיטימיות בחיים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שבזירה הציבורית. יש לציין שלקראת סוף המאה, כשהמדינה נהפכה חזקה יותר ואמצעי הדיכוי שלה היו יעילים יותר, המחאה העממית קיבלה צורה של מחאה אינדיוידואלית ומקומית. פעולות המחאה האינדיוידואליות, ובכללן של נשים, שיקפו חולשה חברתית , אולם כאשר ההתנגדות הופיעה במסה קריטית, נשים יכלו לשחק תפקיד מפתיע ביותר בהתנגדות.
יחד עם זאת, נשים היו פחות "נראות" מגברים דבר ששיקף את המגבלות שהיו עליהן להתעסק בפעילות פוליטית.