FANDOM


King Abdallah,Britain and the Making of Jordan/C.M Wilson

מבוא


סיום מלחמת העולם הראשונה הביא לנפילתן של שלוש אימפריות גדולות ולמהפכה ברוסיה. את ההשלכות הכבדות ביותר מוועידת פריז ספגה האימפריה העות'מאנית.בעיקר עקב החלוקה שבוצעה על סמך קבוצות אתניות ויותר מזה הדומיננטיות של האימפריות המנצחות בחלוקה החדשה. בריטניה וצרפת אמנם יצאו מנצחות מהמלחמה ולא נפגעו אימפריאלית, אך פני האימפריאליזם השתנה מסיבות שונות שבינן המחסור בכסף, התשישות והקריאה 'להשיב את הבנים הביתה'. כמו כן הן עמדו מול שני כוחות חזקים, רוסיה הקומוניסטית של לנין שקראה לפירוק הקולוניאליזם וארה"ב של וודרו ווילסון ו- 14 הנקודות.

  לבריטניה וצרפת היה אינטרס להישאר במזה"ת. הבריטים על מנת לאבטח את הדרך להודו, סחורות במחיר זול יותר, השארות כגורם חשוב באגן הים התיכון ושמירה על אינטרסים כלכליים ומסחריים. הצרפתים רצו לשמר את הברית עם סוריה הקתולית, להבטיח מיקום אסטרטגי וכלכלי חשוב במזרח הים התיכון, להבטיח אספקה זולה של משי וכותנה ולמנוע מהלאומיות הערבית לפגוע במעמדם בצפון אפריקה. בזמן שיחות השלום החל מו"מ בין בריטניה וצרפת ובין הגישה האנטי אימפריליסטית, הפשרה באה בדמות שלטון המנדט שעל פיו מדינה מתקדמת תדריך מדינה פחות מתקדמת במורכבות השלטון הדמוקרטי העצמי, עד שזו תהיה מוכנה לעצמאות.
  בריטניה נשארה בעמדה דומיננטית במזרח התיכון וכעת עליה להחליט על סמך מה לפעול, האם על סמך תכתובות חוסיין-מקמהון או על סמך הסכמי סייקס-פיקו. על בסיס הסולידריות עם האימפריה שפעלה לצידה בחרה בריטניה בצרפת. בספטמבר 1919 בוועידת סאן רמו הוחלט, על בסיס המנדט, לחלק את האזור. בריטניה קיבלה את פלסטין ואיתה את השליטה על תעלת סואץ ואת השליטה בעיראק שסיפקה צרכים כלכליים ומסלול פתוח להודו. צרפת קיבלה את סוריה ולבנון שבאותה שעה שלט בה פייסל, אך ימיו בה היו ספורים...


חלק ראשון


חוסיין חשש שפייסל יחתום הסכם עם הבריטים והצרפתים מתוך שאיפתו להיות "מלך הערבים" ונראה היה, בעקבות הסכמים אנגלו-צרפתים ומאמצים של פייסל להגיע להסכמות עם הצרפתים שחששותיו מוצדקים. עבדאללה לאחר תבוסתו ב- Turaba שם לב לפעולות אחיו באירופה והתקנא בו, הוא החליט להגיע למצרים ערב וועידת סאן-רמו לכאורה על מנת לבקר את הגנרל אלנבי, אך בפועל קיווה להחליף את פייסל כנציג מול אירופה ואף הייתה לו מטרה פנימית הקשורה לעיראק. במרץ 1920 נבחר פייסל למלך סוריה על ידי קונגרס סורי בדמשק ועבדאללה הוכרז על ידי 29 נציגים עיראקים כמלך עיראק. הוא קיווה להציג עצמו ככזה אל מול הבריטים במצרים ומשם גם באירופה, אך אלנבי שלח אותו חזרה לחיג'אז. הוא לא ידע שנושא השלטון העתידי בעיראק היה לנושא לוהט בדיונים בין לונדון, קהיר, בגדאד ודלהי החל מסוף המלחמה- שם עלתה הקריאה לשלטון ערבי בעיראק, אך כזה הנשלט על ידי הבריטים.

  הועלתה השאלה מי יהיה השליט בעיראק ולכך הועלו אפשרויות שונות, Lawrence העלה את שמו של עבדאללה, Lord Robert Cecil תת מזכיר המדינה לענייני חוץ, שלא פגש בעבדאללה חשב שהוא יהיה אדם שנוח לשלוט בו וזאת על סמך הסטריאוטיפ(הלא מוצדק) שהציג את  עבדאללה כאדם עצלן ובטל. לעומתם הפקידים הבריטים הבכירים בבגדאד A.T Wilson ו- Gertrude Bell התנגדו לו כי הם רצו בשלטון בריטי ישיר ואף טענו שהתושבים העיראקים לא רוצים ממשלה ערבית.
  באותה תקופה צרפת רצתה לארגן מחדש את שליטתה, ולכן החליטה 'לנקות' עצמה ממערכת השלטון של פייסל מתוך חשש גם מהלאומיות הערבית, אך יותר מזה מהמעורבות הבריטית בשטחה כתוצאה משלטונו של זה. ב-14.7.1920 הציב הנציב הצרפתי העליון בסוריה ולבנון, אולטימטום לפייסל בו דרש בין היתר הכרה במנדט הצרפתי ולמרות שבסופו של דבר זה הסכים, הצרפתים עלו על דמשק תוך עשרה ימים. פייסל ברח ל- Dir`a, אך גם שם איימו הצרפתים להפציץ, ולכן ברח פייסל לפלסטין ומשם לאירופה. חלק מתומכיו עברו למצרים ופלסטין, אך חלק נשארו בדרום סוריה ועבר הירדן ומשם קראו לעזרת חוסיין ובניו להנהגת מאבק לאומי.
  פייסל הפך כעת למועמד המועדף על A.T Wilson גם כזה שאותו יקבלו הערבים בעיראק וגם כזה שישמור על האינטרסים הבריטים בשעה שעבדאללה נשאר בעיניו כדבר מתועב. הסימפתיה הבריטית כלפי פייסל הייתה מוחשית ומיידית ובדרכו לאירופה אמר לו הנציב הבריטי בארץ ישראל שבריטניה מחפשת דרך לפצותו על אובדן סוריה בדמות שלטון בעיראק. מצבו של עבדאללה היה קשה,  אפילו את עיראק עמד להפסיד לאחיו  ועבדאללה ששמע על כך ממקום מושבו במכה לא היה כל כך מרוצה ואף התלונן בפני הנציב הבריטי בג'יזה... באוגוסט 1920 על אף כל השמועות לגבי התפקידים השונים לחוסייו ובניו המצב היה מעורפל ונשאר רק שלטונו של חוסיין בחיג'אז.  
  עבדאללה החליט לשנות טקטיקה, הוא הסכים לשביתת נשק עם יריבו אבן סעוד וקיבל את הצעת הלאומיים בעמאן להוביל מהלך שישיב את סוריה לערבים וכך להכניס עצמו בכוח לתודעה הבריטית. הוא עזב את מכה ב-27.9.1920 עם 500-1000 אנשים שבטיים ועם סכום של 70 אלף פאונד והחליט להתיישב ב- Ma`an שגם ממוקמת טוב בין חיג'אז לשטח הבריטי וגם קרובה למסילת הברזל ולטלגרף שנותן לו אפשרות לתקשורת. שם הוא שהה למשך שלושה חודשים.
 מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה האזור צפונית ל-Ma`an הוכרז בהסכם סייקס פיקו כבריטי. פייסל היה זה ששלט בו תחילה, אך למרות ששלט מדמשק הבריטים ראו בו כאיש מטעמם ולא מיהרו לבחור שליט אחר, עם כיבוש דמשק על ידי הצרפתים והגליית פייסל לאירופה, חששו הבריטים מקרבתם של הצרפתים לאזורי שליטם, ולכן כעת חשוב להגדיר מהי סוריה עפ"י וועידת סאן-רמו, האם היא כוללת את עבר הירדן(מעתה אתייחס אליה כירדן)? הבריטים לא ראו בירדן כחלק מסוריה אלא כאזור עצמאי עם יחסים קרובים לפלסטין. אסטרטגית האזור לא היה חשוב לבריטים הייתה לו חשיבות יחסית כמקשר בין פלסטין לבין עיראק אך יותר מכל היה חשוב לבריטים להרחיק את ההשפעה של הצרפתים מאותו אזור.
  רעיונות שונים הועלו בבריטניה לגבי ירדן:

1.משרד החוץ רצה להימנע כמה שיותר ממעורבות באזור על ידי קביעת בנו הצעיר והפחות חשוב של חוסיין, זיאד כשליט. 2.הרברט סמואל רצה לקשר בין האזור לפלסטין גם מסיבות אסטרטגיות וגם כחלק מהמדיניות הפרו-ציוניות שלו, הוא ראה באזור ככזה שיכול לעזור לרעיון היהודי-ציוני בהמשך להצהרת בלפור. 3.משרד המלחמה שלל כל שימוש בכוח למטרות כיבוש ירדן.

הבריטים החליטו לא להשתמש בכוח אלא לשלוח פקידים למחוזות השונים במטרה לעודד מדינה עצמאית ולתת עצות, כך לזכות להשפעה על האזור ולהבנה של האוכלוסייה ברווח שינבע ממעורבות בריטית.
  ב-20.8.1920 הגיע הרברט סמואל ל-Salt שם פרס בפני 600 איש את משנתם של הבריטים על האזור, ממשלה מקומית, לא תחת שלטון בריטי, ללא גיוס לצבא וללא פירוק מנשק וכמו כן חנינה לשני פעילים שהואשמו בהסטה אנטי ציונית ובהתפרעויות בירושלים. הראשון היה אמין אל חוסייני לימים המופתי של ירושלים ונשיא התנועה הלאומית והשני הוא עריף אל עריף שישרת כמזכיר ראשי בבירוקרטיה הירדנית. הראשון הוא האדם השנוא ביותר על עבדאללה והשני מבקר חזק של מדיניותו. התושבים הערבים שחששו מגיוס, פירוק מנשק וסיפוח לפלסטין היו מרוצים והחסות הבריטים נראתה למקומיים כעדיפה מזו של הצרפתים וכך יכול היה הרברט סמואל לחזור מרוצה למקום מושבו.
  עבדאללה הגיע ל- Ma`an ב- 21.11 מתוך כוונה לערער את ההסכם הנוח של סמואל ויחד איתו כוח גרילה של 300 לוחמים ושש מכונות ירייה ועל פי המודיעין הצרפתי ישמור כוח זה על קשר עם כוח דומה בצפון סוריה ועם מוסטפא כאמל בטורקיה וזה כנגד ה'עיצוב' הצרפתי של האזורים הטורקיים. עבדאללה לא פעל באותו שלב כנגד הבריטים, אלא יותר עסק בתכנון אסטרטגי ובגיוס תמיכה מקומית מעמאן ומ- Salt. עבדאללה שהה שם למשך שלושה חודשים וחישב את צעדיו הבאים, זו הייתה תקופה של מתיחות בצד הבריטי ובצד הצרפתי. סמואל שחשש מצעדיו האפשריים של עבדאללה קרא שוב ללונדון לספח את האזור לפלסטין, אך זו דבקה בהחלטה לא לערב כוחות. הצרפתים טענו שהגישה הבריטית נבעה מתוך רצונם שהיושבים בעבר הירדן יכוונו פעולותיהם כנגד סוריה והצרפתים. 
  באותה שעה נערכה בלונדון ועידה אנגלו-חיג'אזית. הבריטים שאפו שחוסיין יקבל את ההבנות של וועידת סאן-רמו ותמורה תינתן למשפחתו ההנהגה באותן מדינות. הטריטוריות הנידונות היו עיראק וירדן . פייסל הציג את עמדת עבדאללה כשלו והסכים לקבל את הנהגת עיראק בתנאי שאלה ידחו את עבדאללה והעם העיראקי יראה בו כמלכם. בריטניה הסכימה ונותר רק לארגן את כניסתו של פייסל לעיראק. עבדאללה למרות הפסדו נשאר בעיה לבריטים וכך גם אזור ירדן, ולכן חשבו הבריטים איך אפשר לשלב בין שניהם...
 הבריטים בחרו להנפיק צו, לא היה להם שום רצון לכנס שוב את כל המדינות לדון בחלוקת המזה"ת, ולכן הם החליטו לראות באזור ככזה הנכלל במנדט הבריטי על סמך ההחלטות מוועידת סאן-רמו. מאחר שהבריטים רצו לפייס את הערבים ולקיים את הבטחתם שירדן אינה חלק מהמנדט בפלסטין הם חשבו איזה סוג של שלטון ניתן ליצור באזור. בינואר הם הגיעו להחלטה שירדן תהיה תחת שלטון ערבי ובפברואר החליטו שעבדאללה הוא האיש המתאים להנהגה... השמועות על ההחלטה הבריטית הגיעו לעמאן ומשלחת יצאה על מנת לשכנע את עבדאללה בחשיבות מהלך זה והוא אכן הגיע לעמאן ב- 2.3.1921 . 
   ב- Karak הנציבות הבריטית הדרומית ביותר קיבל את פניו Alec Kirkbride מי שיהיה חברו הקרוב בחברות שתשרת את מערכת היחסית האנגלית-ירדנית למשך שנים. עם הגעתו שיגר עבדאללה איגרת להרברט סמואל בה הדגיש את הרצון לשמור על קשר עם בריטניה ואת הרצון ליצור סדר בממשל בירדן, לאחר האנרכיה ששררה באזור, סמואל השיב לו באופן ידידותי. תזמון הגעתו של עבדאללה לא היה מיקרי, הוא יצר קשר עם מחלקה בריטית חדשה שהוקמה לענייני המזרח התיכון בראשות וינסטון צ'רצ'יל. משרד זה טרם יציאתו מלונדון לקהיר, קיבל החלטה להשיב את פייסל כשליט עיראק ולנתק לחלוטין את ירדן מפלסטין עם הנהגה עתידית אפשרית של עבדאללה, ולכן עם הגעתם של הנציגים לקהיר, נשאר רק לסגור עמו את ההסכם.
  ב- 12.3.1921  נפתחה וועידת קהיר וכצפוי הוחלט למנות את פייסל כשליט בעיראק. ב-16.3 הגיע המשלחת מפלסטין בראשות הרברט סמואל ותשומת הלב עברה לנושא ירדן. לא היה ויכוח לגבי איך ינוהל האזור, אלא רק במידת התאמתו של עבדאללה לתפקיד. סמואל לא היה בטוח במידת התאמתו וכך גם Deedes, T.E Lawrence אף חשש שזה ייקח איתו את ירדן לסוריה ולשלטון צרפתי. בכל זאת בגלל החשש שמא ייאלצו להשתמש בכוח צבאי ובהעדר מועמד מתאים יותר הודיע וינסטון צ'רצ'יל ב-18.3 ללונדון על הארגון המיועד לעבר הירדן ועל ההנחה שניתן להגיע להסכם עם עבדאללה. בתוספת מספר סייגים מלונדון יצא צ'רצ'יל לדבר עם עבדאללה. הגעתו של צ'רצ'יל לירושלים ב- 26.3 לא היוותה הפתעה לעבדאללה, שהוכן לאפשרות זו על ידי al-Hadi שייעץ לו איך לקיים את המו"מ. מנהיגי הלאומיות הערבית לא התנגדו לדיונים ולהסכמים הצפויים עם בריטניה מכיוון שהעדיפו זאת על פני חסות צרפתית או שלטון בריטי ישיר.
  בשיחות עם צ'רצ'יל קרא עבדאללה תחילה לאיחוד של פלסטין ועבר הירדן תחת שלטון ערבי או לאיחוד בין ירדן לעיראק. שתי הצעות אלו נדחו בתוקף ובסוף הוא הסכים לקבל למשך חצי שנה אחריות על ירדן. עבדאללה הבטיח למנוע כמיטב יכולתו פעילות אנטי צרפתית ואנטי ציונית והוסכם שכוחות בריטים לא ישהו באזור, צ'רצ'יל אף יצר אצלו סוג של אשליה ששקט בחזית מול הצרפתים יגדיל את סיכוייו ל'סולחה' איתם ואז ייתכן שהוא ימונה על ידם לשלוט בדמשק...
   בכך הושלמה חלוקת אזור חצי הסהר הפורה בין בריטניה וצרפת. ועבדאללה שקיבל את ירדן תחת חסותו למשך חצי שנה, נשאר שם כל חייו.
 



חלק שני


מה הייתה חשיבות אזור ירדן בתקופת השלטון העות'מאני? בסה"כ לאזור זה היה תפקיד שולי, השטח לא כלל מרכזים עירוניים גדולים או נכסים מהם ניתן לגבות מס דומיננטי. עיקר ההתעניינות של העות'מאנים באזור נבעה מהצורך להגן על עולי הרגל בדרכם למכה. מסחר וקשרים פוליטיים היו קיימים רק בציר בין דמשק למכה ומדינה. שורה של מבצרים ניבנו במאה ה-16 בציר לחיג'אז. השלטון העות'מאני מינה את השייח'ים של השבטים כאחראים על הגנת הציר ולאלו היה חלק אינטגרלי במערכת העלייה לרגל, כאשר דמשק הייתה המרכז החשוב הקרוב ביותר לאזור.

  מעורבות העות'מאנים באזור השתנתה לאורך המאות השונות. המאה ה- 17 הייתה מאה של ביזור והזנחה, בשעה שתחילת המאה ה- 18 אופיינה בשיפור התשתית  בין מדינה לדמשק דרך ירדן. אח"כ שוב הייתה ירידה בהתעניינות העות'מאנית באזור ובמאה ה- 19 עם הרפורמות והשינויים באימפריה שוב ההתעניינות גדלה. במאה ה- 19, בעזרת הטכנולוגיה המתפתחת, פעלה האימפריה לצנטרליזציה ולשליטה אפקטיבית גם באזורים השוליים, ולכן פיתוח האזור והשליטה העות'מאנית ניכרו מאוד בתקופה זו.
  עם כיבוש מצרים ע"י בריטניה בשנת 1882, 'הרוויחה' ירדן חשיבות אסטרטגית בעקבות החשש העות'מאני להשתלטות והתפשטות השליטה הבריטית באזור. עקב כך החליטו באיסטנבול בשנת 1893 על הקמת מחוז חדש Karak שכלל בתוכו את  Ma`an, Shawbak and Tafila.  המסילה החיג'אזית חיזקה את מעורבות העות'מאנים באזור. ב- 1903 נחנך הקו מדמשק לעמאן, ב- 1904 הוא הגיע גם ל- Ma`an  וב- 1908 עד למדינה. הרכבת הביאה עמה עלייה בתעסוקה, במסחר ובביטחון וקירבה יותר את השלטון המרכזי לאזור. המסחר עבר דרך האזור ו-   Ma`an הפכה למרכז חשוב.
  תקופה טובה זו באה לסיומה עם מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי. התנועה במסילות הברזל שובשה ואיתה גם הביטחון והמסחר, השבטים הנוודים שגיוונו את כלכלתם במרכזים החדשים חזרו לדרך הפעולה הישנה ולאורח חיים הנוודי. לאחר המלחמה, התפקיד השולי של האזור הודגש ע"י בריטניה וצרפת ואורח החיים השתנה בהתאם למדיניות ולאינטרסים החדשים.
  מה היה הרכב האוכלוסייה לפני 1920? האמת היא שלא כל כך ברור... יש גרסות שונות שמשתנות ממקור למקור. קיימים שלושה מקורות מרכזיים מהם ניתן ללמוד:

1.עות'מאני, נכון לשנת 1915 2.בריטי נכון לשנת 1921 3.מקור דקומנטרי ערבי שנראה כאמין ביותר. האוכלוסייה באזור הייתה הרבה יותר הומוגנית משאר האוכלוסיות באזור. הפיצול הבולט ביותר נבע מכלכלה ודרך חיים ולא מסיבות אתניות ודתיות. להוציא את מחוזות עקבה ו- Ma`an הכילה האוכלוסייה כ- 225 אלף איש. 54% הוגדרו כמתיישבים ו-46% הוגדרו כנוודים (מספרים לא סופיים...).

   עיקר האוכלוסייה הלא ערבית היה ב- Ciracassians – פחות מ-5%. למרות שהם היו לא ערבים הם כן היו מוסלמים סונים כמו רוב האוכלוסייה. הפיצול הדתי הראשי היה בין מוסלמים לנוצרים כאשר הראשונים היוו את הרוב. הנוצרים היוו פחות מ- 10% והם התחלקו בין יוונים אורתודוכסים, יוונים קתולים, רומים קתוליים ופרוטסטנטים. ה-Ciracassians ישבו באזורים נבדלים(חוץ מעמאן שהחלה למשוך אותם) ואילו הנוצרים היו מיעוט גדול ב- Karak וב-Salt בלעדית ישבו ב- Mu`daba ובמספר כפרים במחוז Ajlun. היחסים בין הקבוצות השונות היו בדרך כלל טובים ורוב הויכוחים היו בנושא שליטה על שטח ולא בנושאים אתניים ודתיים. 
 מקור המים החשוב ביותר היה נהר הירדן עם ספיחיו ה-Yarmuk וה- Zarqa. מחוז Arjun היה הפורה ביותר וכל מחוז סיפק מוצרים ומצרכים שונים. כמעט כל אחד בעבר הירדן היה מזוהה עם משפחה, בית אב ושייכות שבטית. ארגון חברתי זה שיקף את היחסים עם מרכזי הכוח. השבטים בירדן לא היו מוגבלים בהכרח לנוודות, אלא להפך, עבר הירדן סיפק כל פינה, החל מחיים שבטיים ועד לכאלה מיושבים. מסביבות שנות ה- 20 בעלות על שטח הייתה למקור כוח ולעוצמה, אך זה לא הפחית מהמשמעות הסוציאלית של השבטים, ולכן זה שידע לשלב בין הנהגת השבט מול השבטים האחרים וכמו כן החזיק באחוזה באופן אישי, הוא זה שהיה לו את מירב הסיכויים לצבור כוח פוליטי עצמאי מתוך מבנה זה. גם אחרי היווצרותה של ירדן השבטים החשובים המשיכו להיות כאלה גם מבחינת הפוטנציאל שלהם וגם מבחינת האיום האפשרי על עבדאללה וזאת עקב גודלם וחוזקם.
  לסיכום,  קיומה של ירדן היה תלוי בהתעניינות אירופאית, יותר מזו המקומית או המחוזית. מה שהיה פעם לאזור שולי בתקופת האימפריה העות'מאנית, עמד כעת כשונה משכניו. למרות זאת, התבדלותו לא הייתה מוחלטת בתחילה או שונה לעד. השבטים בחלק הדרומי המשיכו באורח החיים הפוליטי השבטי והכפרים בצפון המשיכו להיות מעורבים באירועים בסוריה ופלסטין. במשך שנים אישיים שונים בבריטניה אהבו להשתעשע ברעיון של איחוד האזור עם פלסטין ובשביל עבדאללה ירדה הייתה הפתח לעוצמה פוליטית, הוא קיווה לעבור בהמשך הקריירה לדמשק ואף לאחד בהמשך את ירדן עם שכנותיה....

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית