FANDOM


Yizraeli, S./ the Remaking Of Saudi Arabia: King Sa'ud & Ibn Sa'uds Legacy: The Test of Practice (1953-1957) pp. 48-72

9 בנובמבר 1953 מת אבן סעוד. אבן סעוד לא השאיר משנה סדורה איך לבחור את המנהיג הבא. הוא העביר את המלוכה לשני בניו הבכורים, סעוד ופייצל אבל לא ברור איך צריכה לעבור הסמכות לאחר מותם. נושא זה היה פתוח לאינטרפרטציות במיוחד לאור העובדה שבמותו היו לו 35 בנים. זה הביא למחלוקות על מי מתי ואיך ממנים תפקידים פוליטיים. שאלות נוספות נשארו פתוחות: מי היא סמכות השיפוט במצב זה? איך תחולק הסמכות? מי ממנה אנשי מנהל? בזמנו של אבן סעוד לא היה צורך בסמכות נוספת אך בזמן יורשיו נדרשה סמכות שאפשר יהיה לפנות אליה במחלוקות. בעיית הסמכות לא הייתה מתעוררת אם סעוד היה בעל אופי סמכותי וחזק. הוא עשה טעות בכך שניסה למסר את פייצל מתהליך קבלת ההחלטות. הוא חיפש דרך אחרת ופנה למשפחה. רק אחרי מספר שנים הפכה המשפחה הסעודית לפוסק האחרון. המחלוקת בין האחים התחילה עוד לפני מותו של אבן סעוד. אברהים אל ראשיד ציין שהמחלוקת לא הייתה רק על הירושה כי אם על דרך שלטון, פוליטיקה מערבית ממשלתית או שבטית מסורתית. במות אבן סעוד המשפחה נשבעה אמונים לסעוד כמלך ולפייצל כיורש עצר. אבן סעוד הכניס את ההכרה הפורמאלית של המשפחה, מנהג שבטי, במטרה למנוע התמרדויות בתוך המשפחה. ההסכמה המשפחתית הייתה סימבולית לחלוטין. היה להם יכולת לבקר את החלטות המנהיג ולתת אלטרנטיבות בלבד. למשפחה חשיבות במצב של סכסוכים ובהמשך יעלה כוחה. סעוד יוצא בקריאה ל "שרים, נסיכים, מנהלים ושופטים" על כוונתו להמשיך בדרך של אביו ולהשתמש ביועציו. הכותב רואה חשיבות לסדר התפקידים. הוא לא מכניס את המשפחה והשרים הם בראש הרשימה. כלומר סעוד בא להגיד שאינו רק המלך אלא גם ראש הממשלה ומתווה המדיניות. למשפחה היה ספק רב לגבי היכולת של סעוד להנהיג מדיניות במיוחד לאור התכונות שייחסו לפייצל. הממלכה עמדה בשנים אלה לפני צומת חשובה. היא הייתה צריכה לבחור בדרך יותר מודרנית לממשלה, להתאים את מדיניות החוץ שלא לאתגרים החדשים ולכוון לקדמה והתפתחות. המאבק בין האחים משקף את מאבק הדרכים הניצבות בפניה. המחלוקת בין האחים התחילה בשנים האחרונות של אבן סעוד. נושא אחד היה על תפקיד הקבינט, שנוסד באוקטובר 1953, כגוף יעץ. הגוף קם בלחץ האחים. המחלוקת הייתה סביב היחסים בין הקבינט ומשרדו של פייצל כשהיה שליט החיג'אז ובהמשך על מי יהיה ראש הממשלה. דיוואן החיג'אז, בשונה מהדיוואן של פייצל, היה גוף ייעוצי שהקימו ההאשמים והמשיך לתפקד גם אחרי הכיבוש הסעודי. הוא הפך גוף ייעוצי לפייצל ועלתה דרישה מהמרכז לבטלו. פייצל התנגד ושני הדיוואנים שלו היו מוקד כוחו. הם דנו בענייני מדיניות חוץ והחיג'אז לפני העברתם לקבינט הכללי. זה נבע מכך שסעוד היה ראש הממשלה של הקבינט הראשון ופייצל סגנו. סעוד רצה להיות בראש ולנהל את המדיניות וקבלת ההחלטות על בסיס יומי בעוד פייצל הדגיש את ההבדל בין נשיא ויורש עצר כך שהאחרון הוא זה שצריך למנהל את הממשלה. למחלוקת היו מתווכים רבים: אנשי משפחה שפחדו שהסכסוך יחליש את המשפחה והממלכה ונאצר שרצה בהתערבות להשפיע על יחסי החוץ של סעודיה. פייצל איים לפרוש מתפקידו וב – 1954 מונה לראשות הממשלה. הוא איחד את הדיוואנים שלו ושל ראש הממשלה. פייצל עשה שינויים וניסה לשים את אחיו במעמד של מונרך בובה. סעוד רצה מונרכיה עם יותר סמכות אך סמכותו בקביעת המדיניות הייתה מעתה מצומצמת. סעוד המשיך להקיף עצמו ביועציו הערבים של אביו כמו גם סעודים שהעסיק בדיוואן שלו - עבדאללה בל חאיר היה מתורגמן ומזכירו האישי ובהמשך מנהל שידור, איד אבן סאלים היה ראש המשמר המלכותי ובהמשך ראש הדיוואן המלכותי ואחראי על האוצר המלכותי. סעוד נתן כוח חדש לדיוואן שלו שהתחרה בקבינט בניסיון להיות הדומיננטי. השינוי הגיע ב – 1955 כשנתגלה קשר להפיכה נגד המלך בכוחות הצבא שאומנו במצרים. אירוע נוסף הוא ברית בגדד. אלה אפשרו לסעוד לצבור שוב כוח. עד שנת 58 הופך הקבינט לנספח של הדיוואן המלכותי. פייצל שראה את כוחו נשחק כעס והעוינות בין האחרים גברה. 1956 עיתון לבנוני "אל חיאת" פרסם מזכר בו ביקורת של 7 אחים של סעוד על מדיניותו. החותמים היו בנים צעירים של אבן סעוד: טלאל, עבדאללה, נווף, באדר, פווז, עבד אל מושין ומג'יד. נווף היה ראש המשמר המלכותי וטלאל היה עד 55 שר התקשורת. זה שיקף את התמיכה שהייתה לפייצל בקרב האחים הצעירים יותר. 1958 הנסיכים וטלאל בראשם יהיו בראש הדורשים לתת לפייצל את המלוכה. סעוד החל לקדם את בניו בתפקידים במנהל. צעד שבטי ומקובל שלא זכה להתנגדות כל עוד לא בא על חשבון אף אחד מהמשפחה. פייצל בנו הפך ראש הדיוואן המלכותי, מוחמד מונה לרל"ש, מושייד מונה בראש המשמר האישי של המלך ועבדאללה מונה לשומר הארמונות והגנים המלכותיים. רק ב – 1956 התפקידים באו על חשבון נסיכים אחרים: מושיף קיבל את המשמר המלכותי במקום נואף. זה היווה הזהרה לנסיכים שסעוד מתכוון לשמור על מעמדו תוך פיזור בניו בתפקידים שנאמנותם לו יבטיחו זאת. מישאל שר הביטחון פוטר לכאורה מסיבות בריאותיות ופהד הבן הבכור מחליפו אחרי חודש. המשפחה קיבלה זאת בהבנה לאור הדעות הפרו נאצריות של מישאל. פייצל הסכים כי חשב שעדיף שבנו של סעוד ישב בתפקיד מאשר שזרוע הביטחון תופרד מקבינט לגוף ת"פ ישיר של המלך. 1957 פייצל יוצא לטיפול רפואי ממושך בארה"ב. יש הטוענים שהוא לא הסכים עם מדיניות החוץ שהחלה להתרקם סביב מצרים ופרו האשמיזם. עם נסיעתו תפקידו המרכזי של הקבינט הסתיים. סעוד המשיך לקדם את בניו: ח'אלד מונה למפקד המשמר הלאומי שהיה מורכב מכוחות שבטיים ואמון על שמירת הסדר החיצוני. במקביל פעל סעוד להגביל את הסמכות של אחיו. זה פגע בתדמית המגובשת של המדינה ובסיס התמיכה בסעוד בתוך המשפחה הצטמצם. הייתה אי שביעות רצון במשפחה מפטורי האח טלאל ממשרת שר התקשורת בשנת 1955. למעט הענפים המפוטרים והמתוסכלים הנ"ל, המשפחה הגיבה בשתיקה. יתר זהירות היו צריכים לנקוט עם הענף הסודאיירי: טלאל פוטר, מוחמד בין לאדים, איש עסקים וקרוב לסעוד, קיבל משימות בנייה שפגעו בסמכות של האח סולטאן. נאיף שהיה סגן ריאד מונה למושל מדינה, לכאורה קידום אבל במקומו מונה אח לא סודאיירי. הצעדים נגד פייצל היו יותר זהירים. הדיוואן המלכותי השתלט על הסמכות אך בצורה איטית ומחושבת. סמכותו של עבדאללה בן פייצל, שר הפנים, צומצמו משמעותית. מעבר לכך מינה סעוד 3 אנשים קרובים אליו שלא מהמשפחה לתפקידים בקבינט. אלה היו חייבים את הקריירה הפוליטית שלהם לסעוד ולכן היו יותר נאמנים לו מאשר לפייצל ראש הקבינט. הנ"ל היוו בסיס לשמועה שסעוד מתכנן להפוך את בנו פהד ליורש העצר במקום פייצל. אין הוכחות ברורות לאמת את השמועה. המשפחה ידעה שאבן סעוד שימש מודל החיקוי של סעוד ועל כן חששה. התמיכה המשפחתית בסעוד הלכה ונחלשה. זה בא לידי ביטוי בין ביתר בהם מזכר הנסיכים ונסיעתו של פייצל.

Chapter 3: The Royal Family Reasserts Its Power – 1958: מרות נסיעת פייצל ואזהרות טלאל וחבורתו ממדיניותו של סעוד המשפחה הסעודית לא נטתה להתערב ולא ייחסה חשיבות רבה לנסיכים. הנסיכים שנולדו בשנות ה – 30 וביניהם: מישאל, מיתאב, פהד ואחיו הסודארי היו מלאי ביקורת על סעוד אך יכולתם להשפיע הייתה נמוכה מזו של האחים הבוגרים יותר. על פי המסורת השבטית מעמדם במשפחה לא אפשר להם לפעול אך למרות זאת הם היו מוכנים לקחת סיכונים. הם דרשו עוד תפקידים וסמכות. הטריגר שעורר פעולה היה בשנת 1957 בלגן בתקציב, גרעון וניהול קלוקל. היה צורך בתוכנית כלכלית וקיצוצים בהוצאות הנסיכים. אראמקו סירבה לשלם לערב הסעודית עד שזו מסדרת את ענייניה הכספיים. קרן מוניטארית בינלאומית IMF המליצה על קיצוצים. הנסיכים ראו בקיצוצים עוד חוליה בשרשרת של הורדת כוחם והשפעתם על עיצוב המדיניות. 10 בפברואר 1958 כשפייצל חזר הם היו מלאי מרירות. בהעדרו היה בקשר עם אנשי משפחה רבים ויש חוקרים שטוענים שהתמהמהה בחזרתו כי רצה שהמשפחה תקבל החלטה להחזירו. היו אישים בצמרת השלטונית בארה"ב שהתעניינו יותר בפייצל אבל לא היה בכוחה של ארה"ב לשנות את סדרי השלטון הפנימיים בערב הסעודית. פייצל מצא בחזרתו חלוקה למחנה פרו סעודי ולשאר המשפחה. הוא דרש יד חופשית בניהול הממשלה ללא התערבות המלך או יועציו. המשפחה ראתה בבעיה הכספית ובמדיניות החוץ של סעד סכנות והיו רחשים אנטי סעודיים. המשפחה ידעה מה היא לא רוצה אבל היו חלוקים על מה צריך לעשות. טלאל וחבורתו רצו להדיח את סעוד. נסיכים אחרים הציעו העברת סמכויות מנהליות לפייצל ואחרים כמו עבדאללה אבן עבד אל רחמן הציעו פשרה. פייצל לא רצה הדחה כדי לא להמרות את אביו המנוח, הוא לא רצה גם חזרה להסכם חלוקת הסמכויות של 1954. לכן רצה העברה מוחלטת של כל סמכויות הניהול לידיו בלי להשאיר פתח לצבירת כוח בדידי סעוד. 1958 נאצר האשים את הסעודים בחתירה כדי להרוס את האיחוד המצרי סורי הקהילה הערבית המאוחדת (קע"מ). ראש המודיעין, עבד אל ח'מיד אל סאראג', האשים בקונספירציה לרצוח את נאצר ועוד מנהיגים סורים את סעוד. ריאד הכחישה. למרות שאין הוכחות ברורות לעניין האירוע היה עבור המשפחה עוד סימפטום של חוסר האחריות של סעוד בענייני מדיניות חוץ. לנאצר היו סיבות משלו לפגוע בסעוד: מאז נסיעתו לארה"ב הוא נקט קו אנטי נאצריסטי במדיניות החוץ שלו ואילן לעומתו פייצל תמיד היה יותר פרו מצרי. העיתונות בסוריה ומצרים החלה לסקור את המאבק בין האחים. 9 מהאחים של סעוד בהנהגת טלאל נפגשים ומכריזים שאסור לסעוד לנהל את המדינה. לא כולל האחים סודירי ומוחמד וח'אליד למרות שודאי תמכו גם הם בכך. לא היה מכבודם להשתתף בוועידה של האחים הצעירים יותר שבאו ממשפחות פחות מיוחסות. למרות שייחסו במשפחה משקל קטן לאחים הצעירים אלה השפיעו על הדינאמיות שהובילה להעברת הכוח לפייצל. הנסיך הבכיר עבדאללה אבן אל רח'מן ארגן אסיפה של כל הנסיכים שארכה 4 ימים. הם הגיעו להסכמה שסעוד צריך להעביר את הסמכות לפייצל. צורת פתרון המחלוקת הפכה להיות מודל לפתרון בעיות ע"י קונסנזוס משפחתי. זה אפשר למשפחה לשמר את כוחה כאליטה שולטת. סמכות פוליטית, כלכלית וחברתית בכללה עברה לפייצל ואילו לסעוד נשארו מספר סמכויות בתחום הביטחון. למרות שהייתה לסעוד זכות וטו על החלטות הממשלה ההישג האמיתי הוא של פייצל. חלק מהנסיכים פירשו את ההחלטה כהתגייסות משפחתית למנוע מונופול של כוח בידי קבוצה אחת. חלק אחר של הנסיכים פרשו את ההחלטה כדרך חדשה של ניהול אינטגרטיבי של המשפחה את ענייני המדינה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית